יום רביעי, 31 בדצמבר 2008

טיסת עלייהב': צו ראשון לפני הבקו"ם


התרגשות עצומה. לחץ- לא קטן. החדשות מישראל זורמות ומהדורות החדשות בערוצי הטלויזיה הבינלאומיים עמוסים בדיוווחים מהמערכה בעזה. האם העולים בטיסת העלייה יבטלו השתתפותם בטיסה? לנו נותר רק לחכות לשעה 10:00 ולראות.
משתתפי קייפטאון בטיסת העלייה ב' כבר תודרכו בקייפטאון- לא דווח על ביטולים בשל המצב הבטחוני, דרבן בדרך ויגיעו רק מחר. מה יהיה עם יוהנסבורג?
שעת הצ'ק אין המוקדם נקבעה ל- 10:00.
צ'ק אין מוקדם? עוד שירות מעולה לעולים מדרא"פ. מגיעים עם כל המזוודות (להזכיר: לכל עולה 60 ק"ג. משפחה בת 5 נפשות זה כבר 300 ק"ג- כל זה לפני החריגות השונות), הארגזים והתיקים למרכז הקהילתי ליד הבית- בית "ביחד" בו ממוקמים משרדנו ומרכז ישראל.
הכל כבר ערוך. הקדשנו אולם עבור אל על אשר שיתפו איתנו פעולה לרעיון השונה הזה. כל תהליך הצ'ק אין נבנה באולם זה: שקילה, בידוק בטחוני וקבלת כרטיס עלייה למטוס (יום לפני הטיסה כמובן). מפות, פרחים ושילוט הכוונה. הכל שם. אולם נוסף לקבלת הפנים ולתדרוך העולים לקראת הגעתם בטיסת עלייה ב'. כיבוד. קישוטים ושילוטים. וכמובן עמדה לעובדות משרד הפנים שהגיעו לבצע את הכנת תעודות הזהות כבר בשלב זה עבור העולים (וכמובן במהלך הטיסה).
אורחי הכבוד זורמים פנימה: השגריר החדש לדרא"פ דוב שגב, ראשי האגפים ממשרד ראש הממשלה: יעל נחמיאס וארי וורון, ראשי קרן היסוד דרא"פ, מכובדי קהילה.
09:30 ראשוני עולים מופיעים. הלב עדיין מפרפר: יגיעו או לא? האם התהליך שבנינו בבניין הקהילה יעבוד?
09:45 החנייה מתחילה להתמלא באורחים ועולים. גם העיתונאים מישראל: איתמר אייכנר מידיעות אחרונות וירון דקל מערוץ 1 מגיעים בילווי צמוד של דובר הסוכנות- גיל ליטמן.
10:05 ניכר שכולם כאן! החנייה עצומה מלאה ברכבים של עולים הפורקים ציוד. סבלים שהבאנו מראש עוזרים לפרוק ולשים את הציוד באופן שלא יפריע למעבר. אני מתחיל לקרוא לכולם לאולם לברכות ותדרוך וזהו אנו בעניין! דבי מנקוביץ הנחתה את טקס הברכות הקצר שכלל את השגריר, נציגי משרד ראש הממשלה, ניגה של ארגון נוצרי שתרם לנו עבור את המלון עבור העולים עם נחיתתם ותדרוך שלי לצפוי להם עם הנחיתה. קצר, קולע ומאוד מרגש. דמעות נשפכו וההתרגשות עצומה.
עוברים לאולם הבידוק של אל על. בהתחלה זז לאט. המון ציוד. המון מזוודות וארגזים. ככל שעובר הזמן העניין זורם מהר יותר ויעיל יותר. הטור מתקצר במהירות והועולים עוזבים עם כרטיסי עלייה למטוס לבוקר המחרת. לשדה התעופה ולמטוס הם יעלו עם תיק יד בלבד! נוחיות מדהימה.
בצד מראיינים ירון דקל ואיתמר אייכנר עולים שונים.שואלים על השפעת המצב בישראל על העלייה. העולים נחושים. הם עולים עם מלחמה בעזה או בלי מלחמה בעזה. שום דבר לא עוצר אותם. הם אוהבים את ישראל וחלק מהם מדגישים את הזכות לעלות בעת כזאת. הכי חשוב- אף לא ביטול אחד על רקע המצב בעזה! כולם הגיעו.
שעה וחצי אחרי וקבוצת העולים מתדלדלת וכבר מופיעים בני הנוער והורי משתתפי תטוכנית "ישראל אנקוונטר". עוד שיא- 170 משתתפים בתוכנית שהתחלנו עם 100 לפני שנתיים. טסים יום אחרי העולים. 2 טיסות מדרא"פ יום אחרי יום! טיסת עולים. טיסת תוכנית בני נוער. גם הם נהנים מהשירות המדהים שארגנו כאן של צ'ק אין מוקדם. איתם זה הרבה יותר מהם ותוך חצי שעה כולם עם כרטיסי עלייה למטוס.
לנוחיות העולים ובני הנוער המגיעים לשיראל ארגנו גם 2 חברות להחלפת כספים במקום. העולים ומשתתפי התוכנית קיבלו את כרטסי העלייה למטוס ויכלו להחליף כסף מקומי לשקלים. לנחות בישראל עם שקלים. מה עוד צריך?

זהו, מחר (היום) נוחתים בארץ ורמת וכמות השירותים המובאים לעולים הפעם כפולה ומכופלת מאלה שקיבלו עולי הטיסה הקודמת. המודל של "בקו"ם" שתבע מנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור או one stop shop שתבעה יעל נחמיאס ממשרד ראש הממשלה על התהליך- הינו מודל מתפתח. אריאלה מאגף הקליטה מדווחת לי שכל יום היא מקבלת יותר ויותר טלפונים של גורמים פרטיים התובעים להשתתף במפגש עם העולים ולתת להם שירות. זהו עוד חלום וחזון שהתגשם.

ישראל- אנו מגיעים!

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 29 בנובמבר 2008











אקספו רב זרועי ואיזי רייד
רק מלהביט על התמונות אפשר להבין את גודל ומורכבות האירוע. המון שקרה בשבוע אחד. פתיחה סוערת (שעליה עוד ארחיב). אירוע רודף אירוע. אחרי ערב הפתיחה, ערב לזכרו של יצחק רבין, תדרוך משתתפי היראשל אנקוונטר- תוכנית בוגרי תיכון לישראל לחשיפה למסע, ערב אחר כך תדרוך לעולים בטיסת העלייה.
במשך כל יום, מאות ראיונות אישיים של כל אחד מהיועצים והמומחים שהגיעו משיראל. בנין "ביחד" נראה כמו כוורת. אנשים במסדרונות, באולמות, בין החדרים. איפה רועי? ותעסוקה? אני מחפש דירה ומדכנתאות? יש כאן יועץ לבנק? בית ראשון במולדת וטלפד? איפה מודיעין? ואני רוצה להקים עסק. עם מי מדברים על השקעות? אלה רק מקצת השאלות שהתרוצצו בבניין. כל יום כל היום. לראות אנשים כמו דורון קליין שהגיע כנציג טלפד ובית ראשון במולדת נכנס למשרד שהוקצה לו לראיונות בכל יום בתשע בבוקר ויוצא משם בשבע בערב לאחר שקיים כל חצי שעה פגישה עם מועמד- משובב נפש! קלאודיה ורותי מהתעסוקה שפשוט "נשברו" מרוב לחץ מתעניינים ועוד ועוד. כל יועץ חווה את הזרם התמידי וכמות המתעניינים ללא הפסקה.
אבל איזו פתיחה סוערת הייתה כאן! הקמנו אוהל אירועים לאור הצפי שלנו לכמות המגיעים לפתיחה. אוהל האירועים שהוקם במיוחד למטרה זו בנוסף לכל אולמות מבנה הפדרציה- היה מלא לגמרי. 420 כסאות היו מלאים והיו אנשים גם בחוץ ללא מקום. כל מכובדי הקהילה שהוזמנו לנאום- נשאו נאומי תמיכה נלהבים ומלהיבים בעלייה:
- הרב הראשי של דרום אפריקה- הרב וורן גולדשטיין
- יו"ר הפדרציה הציונית הדרא"פ- אברום קרנגל
- יו"ר ה- IUA דרא"פ (ובעלי חברת הרפואה הפרטית הגדולה בדרא"פ- נטקר) מוטי סאקס
- יו"ר תעשיות JD ותורם של מרכז ישראל- דויד סאסמן
- יו"ר פייר פאנד- שלמה גרופמן
נאומו של מנכ"ל המחלקה לעלייה – אלי כהן הגיע והוקרן בפני הקהל שגדש את אוהל האירועים. הקהל זרם כמו במטה קסם לאחר הנאומים, הברכות והסרטונים לאולמות התצוגה והמידע בבנין "ביחד" ולא עזב אלא ב -10 בלילה. אפילו עמדת ה"מנגל" או ה"בראיי" בשפת המקום הייתה עמוסה לעייפה. המון מידע הועבר , נקבעו פגישות אישיות לימים הבאים. להאמין או לא אך בסיכומו של יום ולאחר איסוף כל סיכומי הפגישות מכל היועצים התקיימו 1313 פגישות אישיות! מספר שיא! בכל האירועים באקספו הגיעו כ- 1000 איש מתוכם 420 לארוע הפתיחה. האמת בערב הפתיחה נלחצנו, גםכשהאוהל היה מלא, זה לא נראה כל כך הרבה. ספירת שמות הנרשמים, הבהירה מעל לכל ספק מול מה אנו עומדים.
4 ימים עמוסים בפגישות, חוויות תדרוכים. פרנק טוען שכאשר אנו מציינים שהיו 1313 פגישות אישיות אנו עושים עוול לעצמנו. 1313 פגישות לטעמו (והוא היה אחד מהיועצים, ייעץ בנושא פרישה) הם כמעט פי שניים אנשים. לרוב הפגישות הגיע יותר מאדם אחד כך שצריך להכפיל לפחות בשנים. אני מעדיף להיות שמרני בעניין.
נוסעים לקייפטאון. הלו"ז הכופה עלינו להגיע ביום חמישי בלילה והעובדה שיום שישי קצר הופך את סדר הדברים- ובהגיון רב. קודם פגישות אישיות וביום ראשון הפתיחה. אבל מה שבינהם J !
הפתיחה הרשמית בקייפטאון שברה עוד שיא מקומי עם 200 איש בפתיחה! פתיחה חגיגית וצבעונית. המון דגלים, בלונים, שמחה של הצוות המקומי: טליה, יוסי, עומר ונועה. מתרוצצים, מנפחום בלונים, דואגים שהכל יתקתק. האולם באמת נראה חגיגי.
שישי בערב, כולנו מתפצלים בין בתי הכנסת. מראים נוכחות ישראלית מסיבית. המומחים מישראל הגיעו והם כאן. בכל בתי הכנסת מוזכר האקספו. עוד מהלך שיווקי. אחרי התפילה מתכנסים לארוחת ערב משותפת בארגון של הקהילה באחד מבתי הכנסת. אירוח לבבי של הקהילה חמה והציונית הזאת. כל הכבוד.
שבת, חלקנו בדרך לבית הכנסת. חלק מטיילים על החוף היפה של סי פוינט בקרבת המלון. וחלק קטן, חובב אופנועים מתכנס להתייעצות. דוד דן, דר' קלינסקי, רועי קרת, אפרים אירוס ואני. חובבי אופנועים והכי הרבה חובבי טיולים. כל אחד כאן שונה לחלוטין מהשני. רקע שונה. עבודה שונה. עולם אחר. אבל קשורים במכנה המשותף. אהבה לרכיבה על אופנוע. בודקים מי יכול לספק 5 אפנועים ואחרי חצי שעה יש לנו 5 הרלי דווידסון ממוכנים לנסיעה. איזו רכיבה! משהו מהסרטים לא יתאר את העניין. אופנועים ענקיים. מנועים אימתניים. אגזוזים רועמים והמוווווווןןןןן רושם. חלק לא מנוסה ברכיבה על הכלים האלה. אני מדריך בסבלנות ובמהירות ואנו יוצאים לדרך. מקיפים את כף התקווה הטובה. עוצרים המון. נהנים מהנוף המדהים. רוכבים לאט. קרוזינג. מצטלמים. מחלפים חוויות וניסיונות. חוויה אחרת. לא אותה רכיבה מהירה על הקצה, עירנית בכל שנייה כמו על אופנוע הספורט מהבית. סטייל בכל מובן המילה. נהנים. לא לוקחים סיכונים. הרכיבה היא לכיף. השילוב- מוחץ: ים, הרים- נוף הכי יפה בעולם. האופנועים- שיא הסטייל. הכל באיזי. איזה סיום מרהיב לשבוע עלייה מדהים!




Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 1 בנובמבר 2008

סמינר שליחים נובמבר 2008

סמינר שליחים נובמבר 2008 הסתיים.
במהלכו דנו רבות על עלייה, מסע, חינוך, הצפנו שאלות והתחבטויות, העלנו המון רעיונות חדשים.
קשרנו המון קשרים בין השליחים, למדנו להכיר אחד את השני. הכרנו את הייחוד של כל אחד ואת העוצמה שלנו כקבוצה. את מה אנו יכוליםן להשיג כקבוצה- כמשלחת.
רבנים, מורים, מדריכים, שליחי תנועות נוער, תלמידי ישיבה, שליחי עלייה, שליחי קהילה. מיקס מדהים ומרתק. פורט אליזבט, דרבן, קייפטאון, יוהנסבורג ואפילו: זימבאבווה. מגוון עצום.
המגוון והרקע הכה מיוחד של כל אחד הביא עולם תוכן חדש, מאתגר ומרתק. הוותיקים תרמו את ניסיונם, החדשים (רק למשלחת) הביאו תפיסת עולם חדשה ומרעננת ויצאנו כולנו נשכרים ועם המון תוכניות מקוריות לשנה החדשה ועם המון מוטיבציה!
גם פרידה הייתה. נועה, חגית ובועז שסיימו שליחותם ותרמו כה רבות למשלחת.
ומה היה בסמינר:
היה גיבוש ודיווח על מה עשינו בשנה החולפת. והיה אוכל. היה דיווח על הקרוואן הציוני. והיה אוכל. היה ערב כיפי אצל יוסי ו... והיה אוכל. היה סשן על מה היא עלייה והתפיסה המעשית על עלייה ו... והיה אוכל. היו שיחות ועידה עם יו"ר הפדרציה ועם נציג בכיר של המחלקה לחינוך ונחשו מה? והיה אוכל. היה ביקור בחוות יין כשר- של מנדל קפלן והיה יין , היה דיון בנושא עלייה מההיבטים האידאולוגיים אבל אל חשש, מייד אח"כ היה אוכל. מעולה. אצל משפחת לויץ. שוחחנו על תוכניות קצרות ונעל"ה ואח"כ על הסברה ותוך כדי ומייד אחרי היה אוכל. פגשנו את נציגי תנועות הנוער ויצאנו לבאולינג לא לפני שהיה אוכל. שיחקנו באולינג וצחי נציח בגדול ותוך כדי- היה אוכל. בינינו תוכנית עבודה ל- 2009 כמשלחת ונפרדנו מהשליחים שמסיימיים שליחותם והיה כמובן... אוכל.
היה כל כך הרבה עוד... אם ממש מעניין אתכם, כנסו לקישור: http://picasaweb.google.com/oferdahan/ShlichimSeminarNov2008
עד אז, להתראות ממשלחת אפריקה הדרומית (כן בגלל זימבאבווה) נובמבר 2008
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 4 באוקטובר 2008

ראש השנה בזימבאבווה



לא תיארתי לעצמי לפני היציאה לשליחות ובמהלכה שאגיע למצב שבו אצטרך לחשוב איך אני משיג אוכל. או מים. או דלק. או כסף. אבל זו סיטואציה שנאלצתי להתמודד איתה במהלך הביקור בזימבאבווה. מציאות קשה מאוד. לא לי כמבקר אלא לאנשים החיים במקום, בכללם הקהילה היהודית שם. הדיוווחים והתמונות מהחדשות על זימבאבווה הופכות באחת למציאות קשה. חוסר נוראי. אין מקום לאלתורים כמעט. אין מקום "להסתדר".
הסיפור עם הנסיעה לזימבאבווה התחיל באפריל כאשר תכננו לנסוע עם המשפחה ו-4 בחורי הישיבה לחגוג את סדר פסח במקום. כאמור, כ- 50 ק"מ ממעבר הגבול בית ברידג' התהפך הרכב עם בחורי הישיבה ואנו שבנו על עקבותינו.
הניסיון הבא היה עכשיו: ראש השנה. בשלב ההכנות הזמנתי את בועז, נועה ודורון משה – השליחים להצטרף ולקיים ערב ישראל בקהילה. הזמנתי גם את דורון אלדר "השליחה הלא רשמית" במשלחת הנמצאת בסווזילנד. כך, שליח מדרבן, עם חברתו תמר, שליחה מקייפטאון, שליחה מסווזילנד ושליח צעיר מיוהנסבורג הצטרפו למסע. הם ברכב ואני בטיסה. הרכב יועד להביא אספקת מזון על פי רשימה שהעביר הרב אלימה- שליחנו בזימבאבווה.
משום מה גם הניסיון הנוכחי לווה בתקלות לא מעטות. כבר עם ההגעה לשדה התעופה ביוהנסבורג ואחרי עמידה של שעה בתור עלה כי דוכני חברת התעופה אינם מקבלים נוסעים לבולויו- יעד הטיסה שלי. נאלצתי לעבור לתור אחר. עוד 15 דקות טור כדי לגלות שיש 2 הזמנות ולכן הטיסה אינה מאושרת. משם לדלפק ההזמנות. עוד 30 דקות בתור והטיסה מאושרת. חזרה לדלפק הטיסה. עוד 10 דקות המתנה (בתור חדש) ואני כבר 25 דקות לפני הטיסה. העלייה כבר מתבצעת ואני רחוק מאוד. הכל מעכשיו בריצה מטורפת כדי להספיק לטיסה. הגעתי. אחרון. (ואני מכיר את הנוסעים הכועסים על העיכוב בגלל הנוסע "ההוא"). הבעיה השניה: לא הספקתי להוציא כסף. עליי יש רק 150 ראנד. לא נורא- אלווה מהרב אלימה, אמרתי לעצמי.
נחיתה בבוליו בשדה התעופה הבינלאומי. שממה. חיפשתי טרמינל. אין. המטוס מקרב לסככת פח גלי (כן, פח גלי כמו בצבא...). חלוד ומיושן. ברוך הבא לטרמינל הבינלאומי של זימבאבווה. בדיקה מהירה וקבלה עוד יותר מהירה של המזוודה. כאן אין מסועים ארוכים לקבלת הציוד. הכל מהיר כי .. אין כלום. הציוד יורד מהמטוס ישר לידיים של הטסים. בעייה שלישית מתעוררת: אני נדרש לשלם סך 250 ראנד דמי כניסה לזימבאבווה. כאמור בארנק רק 150. איש שדה התעופה החביב הרשה לי לצאת לאולם הנוסעים למצוא את הרב אלימה כדי ללוות ממנו כסף. הרב טרם הגיע. איש המכס השאיל לי את הטלפון שלו והתקשרתי לרב אלימה. הוא עוד 5 דקות כאן. הגיע. גם לו אין כסף. כבר כאן התגלתה התושיה של מי שנאלץ לשרו בתנאים ללא תנאים של זימבאבווה: הוא הבטיח לאיש הנמל כי יביא לו את הכסף מאוחר יותר. מעין חשבון מכולת – לרשום בבקשה... נשלם מאוחר יותר. "שוחררתי" ויצאנו מהטרמינל הבינלאומי מפח גלי.
עלינו על האוטו ועל המושב של הרב אלימה- שופר. ראש השנה. מה אתה עושה עם השופר? אני שח לרב. בזימבאבווה היהודים תוקעים בשופר במקום לצפור? יאללה לפחות צוחקים על המצב.
נסיעה בדרך שכבר מצביעה על המצב. הזנחה בכל מקום. כבישים שוממים. יובש. הכניסה לעיר בשלט ישן וחלוד.תחושה של מקום נטוש. עצוב. ממשיכים לכיוון השכונה היהודית. קומלו. הרב אלימה מלא התלהבות ושמחה מסביר שבעבר היא כונתה ג'ומלו, על שם היהודים הרבים שאיכלסו אותה. כאן כבר יש שיפור- יש ירוק מידי פעם. גינות בתים מחוץ לבתים הנראים מטופחות יותר בהשוואה להזנחה והשממון מסביב. הגענו לבית הרב. בית טיפוסי בשכונה היהודית: שטח ענק, ענק!, מעט חדרי שינה, הרבה שיטחי שירות ואירוח. משפחת אלימה- משפחה שמחה, מאירת פנים עסוקים בהכנות לחג עליהם מנצחת אפרת אלימה על צוות העובדים המקומיים.
בינתיים אני מתפנה להתקשר לנעמה ולעדכן שהגעתי. ולנסות להתקשר לשליחים. אין מענה. קצת מדאיג לאור העובדה שיצאו ב- 3 בבוקר אבל יש זמן להיכנס ללחץ...
בשש בערך מגיעים בועז, נועה, דורון ודורון ותמר עם הרכב שלי. בתא המטען- כל טוב לבקשת הרב. רק מאוחר יותר אבל מהר מאוד נבין שזה טיפה בים החוסר הגדול. במאבק היומיומי לאתר מזון ומזון כשר בפרט. עכשיו אני מתענג על הרגע שתרמנו משהו.
אני נערך מהר לערב ישראל עבור הקהילה, בשבע מגיעה הקהילה לערב ישראל. הרב הזמין ואני הכנתי. חשבנו שיהיה לנו זמן להיערך אך בגלל ההגעה המאוחרת של השליחים אין זמן. הקיר הפך מסך, מקרן שהבאתי, כבל, מחשב, דגל ישראל ויאללה התפאורה מוכנה. השליחים בינתיים הלכו להתקלח ולהתארגן והקהילה מתחילה לזרום פנימה. היענות יפה. המאפיינים: כולם זקנים ומבוגרים מאוד למעט משפחה אחת עם 2 בנות.
את ערב ישראל התחלתי בזמן כשהתוכנית התבססה על תוכנית הקרוואן הציוני שהעברנו לא מזמן. שכללתי קצת והוספתי פרק אקטואליה על המאבק על ירושלים וההתנחלויות. פרק של חיוכים. קטעי וידאו, שירים. כמו במקומות רבים, התבקשתי ונרמזתי שאין מה לדבר על עלייה. כמובן שבשלב הבקשות הנהנתי בהבנה ובשלב הערב הצגתי את סיפור טיסת העלייה מדרא"פ. את הטרנד הסוחף את דרא"פ בעלייה לישראל וכמובן כמה מילים על הטבות ו" יש טפסי הגשת מועמדות אצל הרב אלימה"... כיבוד קל שהוכן על ידי משפחת אלימה, שתיה וכולנו עסוקים בהתערבבות עם כולם. דורון משה כבר שם לו ליעד לגייס את הבנות הצעירות למחנה הבונים ונראה מחליף איתן מילים ומשפטים. הקהל שואל שאלות את השליחים תוך כדי הכיבוד והאווירה טובה מאוד.
סיימנו את הערב בישיבה של השליחם עם משפחת אלימה בגינה הגדולה והיפה. בכלל מנהג שהפך קבוע במהלך הימים שלנו בבית משפחת אלימה. משהו מיוחד. כמו קומזיץ כזה רק בלי מדורה ועם תה, קפה ופיצוחי אבטיח. שיחות נפש ושיחות אל תוך הלילה. שאלות על דת, אמונה, שליחות, זהות והחיים בכלל. דיונים והעברת חוויות. תכנונים להמשך ופינטוז על המפלים. מפלי ויקטוריה.
הביקור במקום העלה סוגיות לא פשוטות ודילמות לא פטורות. גישה אחת אמרה שאומנם באנו לקהילה אך עלינו לחיות על פי הקודים של חלק מחברי המשלחת, במקרה זה חילוניים עם כיבוד לדת. אני ודורון אלדר טענו שאנו אורחים של הקהילה והרב ומאחר ואנו חיים בביתו יש לאמץ באופן מלא את קודי החיים וההתנהלות של הבית בו אנו מתארחים. שמירת החג. כשרות מלאה. לא נסיעה במהלך החג. הפרדה בין בנים לבנות. בסופו של ויכוח לא פשוט הוחלט לדחות את הנסיעה למפלי ויקטוריה עד סוף החג. הטעמים שהצגתי היו שונים: כיבוד הבית והקהילה בהם אנו מתארחים. בטחון- לא לפצל את הרכבים מאחר ואננו יודעים מה עומד לפנינו. פתרון שנתתי להגעה המאוחרת ליוהנסבורג בעקבות הדחיה הקלה (הגעת אחיו של בועז, הנסיעה של דורון לסווזילנד והטיסה של נועה לקייפטאון).
סיור בעיר עצמה גילה את המצב הקשה של זימבאבווה: מדפי הסופר מרקטים או החנויות ריק. אין מה לקנות. אין גם איך לקנות. לכסף אין ערך. קיבלתי שטר של 100 ביליון דולר זימבאבווה. שווה ערך לשקל, או חצי ראנד. התורות לכניסה לבנק מתחילים ב- 05:00 בבוקר. ב- 09:00 בעת פתיחת הבנק התור משתרע על מספר קילומטרים והדוחק עצום. לכל אדם מותר למשוך 1 דולר אמריקאי ביום. 1. המוצר היחיד שמצאנו על המדפים בסופר היה שמן לטיגון. המחיר: 90 דולר אמריקאי. דלק- אין. התחנות ריקות. מי שרוצה דלק צריך להצטייד בתלושים. מראש. בהקצבה. יש תחנה אחת שניתן למלא בה דלק מתלושים. יש תחנות דלק של מפעלים שהעובדים בהם מוכרים את הדלק באופן פרטי- שוק שחור. בעצם גונבים מהמפעל ומוכרים פרטי. אין מסעדות. בקבוק קולה קטן (בקבוק זכוכית שצריך להחזיר במקום) עולה 15-20 ראנד! מסביב נקי אך "מת". אנשים קמים בבוקר ועסוקים בלמצוא מזון ודלק. הפסקות החשמל הוא מעשה שבשגרה. ברחובות אין תאורת רחוב בלילה. עיר בגסיסה.
יצאנו לטיול קצר במטופו. פארק סלעים. סלעי ענק. הר שהוא סלע . ועוד אחד ועוד אחד והכל מסביב. גם הקבר של מייסד רודזיה דאז- זימבאבווה דהיום, נמצא שם. וסכר ואגם יפה וגם מעט חיות. בכל זאת אפריקה.
החג עצמו היה שליו. השתתפנו בתפילות הארוכות בבית הכנסת וארוחת קבלת החג בבית הכנסת. לחג אמור היה להגיע "בעל תוקע" . לא מה שאתם חושבים. איש שתפקידו לתקוע בשופר. לא הגיע. הרב אלימה ניסה ללמוד לתקוע בשופר בזמן הקצר שעמד לרשותו. ללא מדריך וללא ניסיון לא עלה העניין יפה. הגיע זמן התקיעה בשופר בבית הכנסת. הרב לוקח את השופר. נשיפה חזקה ו... כלום! עוד ניסיון ושוב מפח נפש. צחקוקים בקהל. עוד ניסיון והפלא ופלא תקיעה ראשונה מוצלחת. ככל שעבר זמן התפילה ומתקיעה בשופר אחת למשנה השיפור ניכר עד לביצוע כמעט מושלם. נס ראש השנה. כל הזמן שניסה ללמוד לא צלח אך בעת המבחן, בראש השנה- הצליח.
חזרנו לאחר תפילת הערב לבית הרב ושוב התכנסות סביב השולחן בגינה. שיחות ושיחות נפש. אווירה שלווה. התקרבות בין האנשים. דורון מגלה בגרות והתעניינות. נועה מחפשת תשובות. כולם מעבירים חוויות.
מחר הוא יום הנסיעה למפלים. קבענו שיוצאים ב-05:00. 4-5 שעות נסיעה יביאו אותנו למפלי ויקטוריה המפורסמים. 04:00 דורון אלדר מעירה את נועה. חמש היא טוענת בפניה. נועה לא בודקת ורצה להעיר את כולם. בודק בשעון: ארבע בבוקר. מה קרה? נועה מתעקשת על חמש ואני בטוח שהשעון התקלקל. הוא לא. בארבע ארבעים וחמש אנו בדרך למפלים. קצת חשוך אך האור מפציע לאט. הכביש פשוט, ישר עם מעט מהמורות. אנשים רבים הולכים ברגל לכיוון העיר. לתור בבנק מן הסתם. אחר כך ואחרי כמה עשרות קילומטרים הם סתם הולכים. לא ברור כל כך לאן. מסביב- כלום. 432 קילומטרים עד המפלים. בדרא"פ כל 70-80 קילומטרים אפשר לעצור להתרעננות: אוכל, שתיה, דלק. כאן: כלום. כלום. אין מה לדבר על לקנות אוכל או להצטייד בדלק. באמצע הדרך, מוטל ותחנת דלק (ריקה) בשם הברור: "אמצע הדרך" . בקבוק קולה גדול עלה לנו קרוב ל- 50 ראנד. קנינו אחד...
ממשיכים ומגיעים בסופו של דבר לכפר התיירותי מסביב למפלים. מפלי ויקטוריה שהתגלו על ידי לוינגסטון. הכפר עלוב, מאובק. יש אפשרות לאוכל אך יקר. דלק- שוק שחור בלבד. לינה במלונות או באכסניות זולות- נראות זולות ועולות בהתאם. התארגנו מהר על אכסניה כזו ויאללה לכניסה למפלים. הליכה קצרה והשינוי מדהים. בתחילה הכל צהוב, יבש. רעם המפלים נשמע מרחוק. מתחיל גשם. לא גשם. רסס. מהמפלים. הצמחיה משתנה באחת. ירוקה, עבותה. נהינית מהרסס הטבעי של המפלים. כל זה במרחק של 200 מטר מהכניסה לפארק. שביל ימינה, שביל שמאלה והם מתגלים במלוא הדרם. מפלי ויקטוריה. כמות עצומה של מים הנופלים לקניון צר וישר. אין מדרון. נפילה ישרה. אנו עומדים בצד הזימבאבווה של המפלים. מולם ממש. קריאות ההתפעלות מגיעות מכל כיוון. מכולנו. עומדים המומים. הייתי במפלי הניאגרה בקנדה. לא דומה כלל וכלל. המפלים כאן פראיים. נופלים לקניון הצר והארוך. רגעים ארוכים עמדנו שם והמשכנו. יש שביל המוליך לאורך המצוק ומאפשר זוויות שונות של המראה המדהים הזה. של מספר מפלים ממספר זוויות. הגענו עד לזווית בו מתגלה הקניון לאורכו, מולנו. כמה מדרגות היורדות לנקודת תצפית ומשם אף אחד לא רוצה ללכת יותר. המראה מהמם. פעם הגדרתי את ראשי הצוק בקנייזנה כמקום הכי יפה שראיתי. הנקודה הספציפית הזו במפלי ויקטוריה תפסה את מקום ההגדרה. בלי תחרות בכלל. המשכנו עוד כשעתיים נהנים מהנוף עוצר הנשימה. מצטלמים (כמובן), צחוקים והנאה.
זמן לחזור ולתכנן את ההמשך. הסכמנו כולנו שזה השיא וכל אטרקציה תיירותית סתם תקלקל וחוצמזה אין כסף. ארוחה טפלה ויקרה ואנו באכסניה העלובה שלנו. חמש וחצי בערב ומקימים דיון קצר. להישאר או לחזור. אני חוזר למשפחת אלימה. מקצר דרכים לקראת הטיסה מחר. גם אם הנסיעה היא בלילה. השליחים לאחר התלבטות החליטו ללנסוע לגבול בוטסוואנה מרחק כ- 70 קילומטרים. לפחות שם ניתן לתדלק ולמשוך כסף. כרגע אין לנו לא מזה ולא מזה. תדלקתי בשוק השחור ויצאתי לדרך. עוד 5 שעות של נסיעה, הפעם בלילה לכיוון בוליו. אספתי שוטר בדרך. עלה עם שק סוכר למשפחתו הגרה באיזור "אמצע הדרך". חששתי להירדם. הנסיעה התגלתה כאתגר לא קטן. פיל שחצה את הכביש. זברות. פרות. אנשים שהוכלים לאורך הכביש ולא רואים אותם. ואפילו חוברה שהחליטה להינהות מחומו של הכביש בלילה ולישון לצידו. לנווט בין כל אלה בחשיכה לא היה פשוט. הגעתי לבית הרב לאחר המאמץ הגדול לקראת 11 בלילה. מקלחת ולישון. תשישות עצומה. מחר טסים חזרה.
היום האחרון. מעתיק תמונות מהמצלמה של הרב אלימה. מתקשר להורים. לנעמה. מתארגן ואני כבר בדרך לשדה התעופה הבינלאומי. זה מהפח הגלי. 3.5 שעות של המתנה בחום של 39 מעלות בחוץ ובתוך המבנה לא פחות מ- 45 מעלות. דרום אפריקה נראית קרובה אך רחוקה מתמיד. מי היה מאמין שאתגעגע כל כך לדרום אפריקה. לעובדה שאני יכול לקנות שתיה קרה. לעצור לאכול משהו. למשוך כסף. לא להרגיש תלוי וחסר כל. 3.5 שעות שלא נגמרו. עליתי למטוס. כיוונתי את מיזוג האוויר והתענגתי על הרגע. ממריאים והדיילת מגיעה עם השתיה. לקחתי 3.
הביקור בזימבאבווה כלל ערב ישראלי, בילוי של החג בבית הרב אלימה. טיול במרכז העיר בולויו, טיול בפארק המטופו וטיול למפלי ויקטוריה. כל הנסיעה כללה המון, אבל המון חוויות יוצאות דופן והיכרות עם קהילה מזדקנת.
קהילה בת כ- 120 איש (על פי הרב אלימה). רובם זקנים עד זקנים מאוד. 24 מתוכם בבית הזקנים המקומי. חלקם מאמין שהשינוי מעבר לפינה בזימבאבווה והארץ הזו תחזור להיות "הלחם והחמאה" של אפריקה כמו בימיה כרודזיה. הם לא יעזבו- אין להם לאן, אין להם איך, לא יהיה להם ממה להתקיים. הם נתלים בתקווה הדי אבודה לטעמי.
הרב אלימה אשתו אפרת והילדים מקיימים בקהילה זו שליחות אמיתית. קשה. רק שליחות שמגיעה מאמונה עמוקה יכולה להחזיק מעמד בתנאים האלה. הרב אלימה אנרגטי, מעורב ומערב. רץ בכל בוקר אוסף אנשים ברכבו לקיום מניין. מתקשר לזה עונה להוא. עוזר מתכנן ומבצע. הרבנית אפרת מלמדת לימודי יהדות בבית הספר המקומי. יש בו ילד יהודי אחד. מארחת בחסד. מקיימת פעילות ציונית וישראלית עם אהבה עצומה לישראל וירושלים. שליחים למופת.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 30 באוגוסט 2008

הקרוואן הציוני דרום אפריקה


הקרוואן הציוני דרום אפריקה
החוויות שזומנו לנו יוצאות דופן, אף בהשוואה לקרוואן הציוני של שנה שעברה. צחוקים בלי סוף, ורגעים מסמרי שיער: משאית של חיילים מוזמביקים חמושים בקלצ'ניקובים המאיימים על דורון משה ובועז? שוחד רק כדי לא להגיע לתחנת משטרה בלילה? שמאלני שקורא את פייגלין? נוצרי, ראש ארגון איחוד הדתות המגיע לשמוע על עלייה? שליח הקבור מתחת לערימת בנות צעירות ונרגשות? קהילה המתנגדת נחרצות לשמוע על עלייה ובכל זאת שומעת ואף נהנית? פיצה כבילוי? שינה במיטת קומותיים בבית הזוי? חברת השכרה בעלת " 2 וואנים בלבד? החלפת רכבי השכרה ל"חסכון" בדלק? חופים מרהיבים, חומר נגד יתושים ובלי סוף מאכלי ים? ו"מתי לאחרונה הרחתם תפוז שרק נקטף" ?
סיר ובו 6 אנשים שונים. הסיר הוא הוואן והטריילר שלנו. ששת האנשים הם דלית רוכמן- מנכ"לית משולחן לשולחן ואורחת הקרוואן הציוני. ערן שטרנברג- שליח בני עקיבא. דורון משה- שליח הבונים. מכאל שצ'ופק- שליח נצ"ר, בועז פלד שליח דרבן וממארגני הקרוואן ואנוכי.
מהר מאוד הסתדרנו ברכב על פי עניין: ערן ומכאל ישבו מאחרו וניהלו דיונים סוערים על שמאל וימין, מידת דתיות ואמונה ומה לא. מכאל אף קיבל וקרא מערן ספר של פייגלין... דלית ודורון- שני "פוליטקאים" משופשפים ישבו במושב האמצעים- תמכו, חיזקו, עודדו. ומלפנים ברוב הדרך בועז ואני: נוהגים, מתקשרים ליעדים הבאים. מתכוננים.
המסע בן 3500 ק"מ לערך עבר בין 6 קהילות ומפגש עם בני ובנות כיתות יא' מקינג דויד בפרייז.
הקהילות: קימברלי, בלומפונטיין, מוזמביק, וויט ריבר, סוואזילנד, קרוגרסדורפ. וכמובן ביקור בפרייז- למפגש עם כיתות יא' של קינג דויד לשיווק ישראל אנקוונטר.
הרכב: וואן, 8 מקומות. מרצדס וויטו. כולל נגרר (טריילר) עמוס בציוד! כבר עם קבלת הרכב היה ברור שמשהו לא בסדר איתו: הגלגל הרזרבי תפס חצי משטח המטען מאחור. ביקשנו להחליף ונאמר לנו שאין להם רכב כרגע אך יביאו לנו טריילר. רק לחכות כמה שעות. ואנחנו כבר באיחור מטורף...במשך כל הנסיעה החלפנו את הרכב פעמיים, תמיד עם הרכב שהחלפנו קודם. רכב תקול ברכב תקול... מהר הבנו שלחברה יש רק 2 רכבים מסוג זה. אין מה לעשות: או רכב בלי מזגן (סאונה) או רכב עם דלת שלא נסגרת לגמרי ומכניסה רוח ורעש חזקים בנסיעה. בחרנו בדלת.
המטרה: להביא את ישראל לקהילות ספר מנותקות, ומרוחקות מישראל ויהדות. חיבור בני נוער לתנועות הנוער, עלייה.
התוכנית: שירה בציבור, מי אנחנו, סרטון וולק דה לנד, סקירה על אירועי השבוע בישראל, שירה, סרטון טיסת העלייה וסיפור הטיסה, גלעד שליט, כתיבת שנות טובות לחיילי צה"ל, סקירה מפרשת השבוע, סרטון וסקירה על העשייה של משולחן לשולחן, התקווה.

שבוע וקצת ...

רק כדי לתת לכם את התמונה המלאה של מה עברנו, הנה הסיכום בצורת ציטוטים עם לא מעט אנקדוטות:
מצעד הציטוטים לקרוואן הציוני:
- הכי גזעני: "זבובים אנושיים" (ערן בעצבים על כל הרוכלים שהגיעו למכור לו את אומנותם במוזמביק)
- הכי פולני: אל תדאגו אני אוכל פריכיות (דלית- כל הזמן...)
- הכי צוו פיוס: הרפורמים זה כמו כנסיית הנימולים (ערן באחד מהויכוחים האידיאולוגיים עם מכאל)
- הכי לא מבין את קהל החקלאים: מתי לאחרונה קטפתם תפוז? (דלית בהרצאה לחוואים בבלומפונטיין וקרוגרסדורפ)
- הכי לא מובן: המילה עלייה בעברית והמילה שנות טובות (דורון משה ועופר, לקהילה במוזמביק)
- הכי מושחת: "יש לכם משהו לשתות או כסף לתת לי לקנות בירה? (שוטר שעצר אותנו במוזמביק)
- ההמתנה הכי ארוכה: 55 דקות ל- 3 כוסות קפה במפוטו- מוזמביק
- הכי מלחיץ: מיליציה חמושה בקלצ'ניקובים מנפםנפים באיום לכיווננו (דורון משה ובועז שצילמו משאית של מיליציה חמושה במוזמביק)
- הכי מפחיד את דלית: הבאנג'י של דורון, מכאל ובועז
- הכי אלים: הנקוק (פינקנו את עצמנו ערב אחד בסרט "איכות" בוויט ריבר וערן דאג שנשלם על כך ביוקר...)
- הכי פוליטיקה: מכאל וערן (כל הזמן בכל הנסיעות, הכל דיבורים)
- הכי רוחני: האפריקנרית באמצע המדבר (הכי וויט טראש- בית קפה מסעדה שנלקחו מהסרט "קפה בגדד", באמצע שוםמקום)
- הכי מחנה פליטים: בית המשפחה של עופר ומכאל במפוטו-מוזמביק
- הכי מסריח: החדר של דורון ומכאל בסוואזילנד
- הכי ספר: משה פייגלין (בסט הסלר של הקרוואן באדיבות ערן)
- הכי פיקניק: בריכות המקמק במפומלנגה
- הכי פייסבוק פרופיל: הבלייד ריוור קניון (כולנו, אבל כולנו הצטלמנו באותה תנוחה על אותו סלע, בושה)
- הכי נהיגת שודים: בועז ב- 160.
- הכי שוברת לבבות: דלית (יוסי, אדם שהכירה ביוהנסבורג ורדף אחריה עד מוזמביק)
- הכי מורתית: הגברת דלית רוכמן (בועז עם האינטונציה של דליה איציק)
- הכי מערום בנות: בנות קינג דויד על דורון משה (מפוטו, ובלומפונטיין והזקנות של קרוגרסדורפ)
- הכי יודעים בעל פה: ווק דה לנד... (סרטון קק"ל שהקרנו והכרנו בע"פ...)
- הכי מאפיה: משפחת תורג'מן בסוואזילנד.
- הכי גאדג'ט: ערן (עם כל החיבורים האפשריים ברכב לכל מכשיר בעולם).
- הכי שיווק: עופר מוכר HTC לדלית.
- הכי פליט בקרוואן: דורון אוכל טונה, שעועית וציפס משימורים במסעדת הגבול בין דרא"פ למוזמביק.
- הכי קומבינה: החלפת רכב כל פעם שהמיכל מתרוקן.
- הכי שרירים ביד שמאל: דלית רוכמן (בחרה לשבת ליד דלת ההזזה... )
- הכי מפואר: האולם במפוטו
- הריח הכי: סינטרונלה (ספריי נגד יתושים)
- הכי שיקרי: השוחד לקיצור התור במעבר הגבול (ביקשו מאיתנו שוחד לקיצור התור שלא היה!)
- הכי "המילה האחרונה": הספסל האחורי עם מכאל, ערן ודלית.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

Happy Landing


Happy Landings
By Paula Levin

Subheader July 21st 2008 was an historic moment for South Africa’s Jewish community as we bade ‘lehitraot’ to some 100 new olim bound for the Promised Land en-masse, on what has become known as the flight.

Design notes
J, I will send some pics and captions shortly, and some will come from the Israel centre. This is for a DPS, 36 and 37

The flight was unique, in every sense. Only a Jewish mother would pack a Tupperware of nine boiled eggs to schlep on the plane, in case her family got hungry! No one seemed to stay seated for very long either, as 22 year old Joshua ‘Judo’ Weinstein, sitting next to me remarked, “Just watch, they will walk all the way to Israel,” and so they did. But who could blame them? 30% of the new olim were young families with two to four children, attempting to placate claustrophobic toddlers, one of whom had lost her dummy before boarding and no spares had been packed - and babies as young as seven months old, in the case of little Gavriel Baker, who apparently slept like an angel, as long as he was rocked and shushed for all eight hours! Then there was the heightened emotion of having packed up the remains of their South African lives in around 180kg’s, angst which of course had to be walked and talked off as several families had said goodbye to parents and loved ones not knowing when they might be reunited. There was also the lady who spent most of the flight petting her ailing Persian cat with a heart condition, a la James Bond, and crying for his twin who had been forced to travel in a cage in the hold.

And then there was a “pre-landing ruach session” of song, led by Omer, of the Israel Centre, also not exactly standard flight procedure. Wainstein, who does not speak Hebrew and never went to a Jewish School joined in with “Dreidel, dreidel, dreidel, I made it on my own,” the only Jewish song he knows, and one he learned watching South Park! His Jewish identity was firmly marked with a tattoo on his inner bicep - his name in Hebrew lettering - “Yehoshua”, spelt with one vav. This young man was going on aliya, solo, with a passion to serve in the IDF and be a part of the Jewish State, having lived in Argentina (“I’m going to miss those entrecote steaks!”), Brazil, Amsterdam and many other places since matriculating. In fact 50% of the flight was made up of young singles under the age of 26 going on aliya.

What was really unique about this flight was not so much that so many South African Jews were going on aliya. After all, we are known as ‘the world’s most Zionist Jewish community’, in the words of Jewish Agency Chairman of the Executive, Zeev Bielski and as any security official manning the El Al check-in queues can tell you, they are seeing at least two new olim every week. What was unique is that it was done ‘beyachad’- together - in what was billed as the easiest, quickest aliya ever. That includes modern mass aliya’s from other countries, France included, which sometimes involve plane loads of up to 500 new olim at once. Israel Centre Director Ofer Dahan and his behind-the-scenes team managed to pull off some amazing feats giving these new olim the tangible sense that they are indeed valuable newcomers to the State, precious Jewish neshamas whose presence in the land adds infinite value. From an address by the Minister of Absorption at a special Kotel ceremony, to a letter of welcome from the Prime Minister, the aliya was filled with grand gestures and attention to detail that served as a giant “bruchim habaim welcome mat”, revealing the true hospitality of our patriarch Avraham Avinu.

What a far cry this must be compared with emigration to the Diaspora, where inevitably some begging, pleading and groveling to respective governments goes on and you arrive with the sense that these countries are doing you a huge favour by allowing you to grace them with your presence.

It was also the little things like the fresh cappuccinos, Prigat juices, sarmies and rugelach awaiting these weary travelers at the absorption centre based at Ben Gurion, as they received their “oleh chadash” cards - a prerequisite for entry - that made for a softer landing. Wainstein was however a little put-out that his name had been misspelled – and did not match his bicep – despite having spelled it clearly over the phone from South Africa. But nothing that a little paperwork, or surgery cant sort out. Friendly civil servants, processing one hundred new immigrants, many with sick or over-tired children with speed and courtesy, (I am an eye witness) certainly did their bit to mitigate what was fast becoming a bureaucratic nightmare for families whose only thoughts, at well after midnight, were of bed. The facts that the flight had been delayed, the need to follow absorption procedure and the time it took to claim baggage and peklach meant that the group only arrived at the Shalom Hotel after three in the morning. As we exited customs wearily waving our flags, we were greeted by a large contingent of ex-South Africans energetically singing the verse “veshavu banim ligvulam” (the children will return to their borders), G-d’s ancient consolation to Rachel who cried at the dispersion of her sons. You could literally see the spirits soar.

The days that followed more than made up for that first harrowing night, as the Olim enjoyed lavish hotel breakfasts, lunches and dinners and swam in the Olympic size hotel pool in between information sessions. “This is like being on holiday,” said mother of three Tracy Roome, and she was not referring to the 34 degree weather and Tel Aviv humidity which we had arrived to at 10 30pm – (the Roomes are from Durban and were on their way to Modi’in, so the weather didn’t faze them one bit). Roome had left a few loose ends untied in South Africa, like a business and a house, but hoped to tie these up shortly on a return visit. Her daughter Hannah had celebrated her Bat Mitzvah just the week before, followed by a farewell (so two sets of presents!) and as the only ‘tween’ in the group, was already feeling the loss of her friends and social life. 76 year old Ceramic artist and jewelry designer Chana Jacobson will also be back to tie up loose ends, but was effectively starting life anew after 50 years in South Africa. Judy Gluck, famous as Chabad’s librarian for the last decade or so, had plans to open Ra’anana’s first English Torah Library. The two made up part of the 20% of the flight who had chosen to retire in Israel.

The Gordon family from Jo’burg, Andrea, Evan and three kids were in fact on a holiday of sorts, postponing their new lives in Ra’anana with a two week break at the beach in Hertzliya, joined by their parents who will be coming on aliya shortly. Andrea had been concerned about her kids finding the right school in Ra’anana but had been promised by none other than Ra’anana’s former Mayor Zeev Bielski, now with the Jewish Agency, that he would personally accompany them on their first day of school to ensure a smooth beginning. Having been at a press conference where he happily poured tea and coffee for the journalists present, I can believe him. “I served 80 000 people as Mayor, why shouldn’t I serve you all tea?”

At the hotel Dahan had again pulled some mysterious strings which meant that the new olim were guided through the complications of opening bank accounts, had job interviews lined up and property consultants on hand to discuss long term investments. There was also a session with a social worker which allowed the new olim to confront the duality of their experience, loss combined with great joy, closing one chapter and beginning another. Most astonishing – Home Affairs came to the hotel, to issue the olim with ID’s, saving them the hassle of queuing at the local Misrad Hapnim and working through the forms in Hebrew. Language will obviously start off as a barrier but with Ulpan, and an extra 200 hours of Hebrew for all school children (600 hours for those going to Modi’in), this would hopefully be temporary.

“What’s really amazing is that they keep asking us to call them when we need help,” said Sarah and Gabi Shane from Cape Town. “This isn’t just a once-off thing, they really want to make things easier for us.” Something sure to be of comfort to the Shane’s with three little girls, 5 ½, 3 ½ and 1 ½ to integrate into a new life. They are starting off living with Sarah’s mother in Ramat Bet Shemesh but hope to live in Jerusalem. As Ofer said, “Nobody came on this flight without an address to go to.” Some families were moving in with relatives, some were starting off in absorption centres like Beit Canada, some in fully furnished rented flats, some in fully paid-for apartments – all with their first cash installment, courtesy of the Israeli Government.

As Bielski proclaimed addressing the olim at the Kotel in a sweltering but moving ceremony, highlighted by abundant ice-cold bottled water and fresh summer fruit; “Ze hayom asa Hashem, nagilla venismecha bach” – this is the day that G-d has made, let us rejoice and be happy in it. We rejoice in Israel’s gain, even as we feel the loss to our community. May all of Israel be reunited with the coming of Mashiach, speedily in our days.



J, pls make this next bit totally separate from my story. Its for the half page, on page 34. its not an advertorial though. Its just free editorial. Let dave know if it must be cut.


Half page
The Disappearing Tax Break

As this year’s crop of Anglo-Saxon immigrants arrives in Israel - 2000 are expected to immigrate this summer through Nefesh B’Nefesh alone - Philip Braude reports on what has happened to the Israeli government plan to exempt their overseas income from taxation.

For the past few years, I have been actively dealing with structuring the financial affairs of prospective olim, and have considered that the current Israeli tax legislation accords near tax haven status to new immigrants (olim chadashim), as it accords them various tax exemptions, such as a 5 year exemption on investment income, a 10-year exemption on capital gains from overseas assets, a 4-year exemption on income from their overseas business which was owned for 5 years before assuming residence and a 20-year exemption on foreign currency deposits held in an Israeli bank.

In a recent press-release co-signed by the Israeli Finance Minister and Immigration Minister, a series of tax breaks designed to encourage immigration to Israel was announced. These proposals were meant to be enacted into law by Yom Ha’atzmaut but unfortunately, they are still winding its way through the Knesset, and are still not law.

Under the old law, to obtain either the 5-year investment income tax exemption, or the 10-year capital gains tax exemption, the specific assets needed to be held outside of Israel by the new Israeli resident before his arrival in Israel. The intention of the proposed amendment is for the exemption to apply to all the new resident’s overseas affairs for the extended 10 year period, without the limitation of the exemption only applying to pre-owned assets. Unfortunately the proposals seem to contain many gaps, as it appears that overseas pensions and retirement plans, overseas trusts and national insurance issues have not been addressed in the proposed new law. In addition, the situation where a new immigrant earns income from overseas, but performs the services in Israel, will not benefit from these new proposals. I fear that this might encourage many breadwinners to leave their families behind in Israel, while they continue their old jobs and business’s in their home country, and could cause social problems with the families left behind.

The proposals are certainly good news for prospective olim, but until the law is passed and there is certainty in the matter, caution is advised when planning one’s financial affairs before making aliya.

Philip Braude is an accountant, personal financial planner and licensed investment marketer. He is CEO of Anglo Capital Limited. He can be contacted on pbraude@anglocapital.com


Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

Service with a smile


Service with a smile
By RICKY BEN-DAVID Johannesburg
The Johannesburg Aliya Center is abuzz with activity on Friday morning - final interviews are conducted, questions answered, meetings held and last-minute details attended to. This is the last workday before 96 olim are to set out on the first group aliya from South Africa scheduled for Monday morning and efforts to tie up loose ends are under way.
Omer Rabin offers a flag. As Ofer Dahan, the Johannesburg shaliah, says, 'This is a service-oriented aliya. We have thought of everything from A to Z.'Photo: Ricky Ben-David
And there are many.
The group is not just flying to Israel. The olim would spend three days at the Shalom Hotel in Jerusalem where representatives from the Interior and Immigrant Absorption ministries, officials from the four health funds and various banks would be on hand to answer questions and provide the required services. In cooperation with Telfed - the South African Zionist Federation in Israel - the Jewish Agency also organized adoptive families for the olim whom they would meet after spending the first three days in Jerusalem and with whom they will be in contact through the integration process.
On the last working day before the flight, the Aliya Center staff still needs to remind all the olim that they cannot exceed the baggage limit of 60 kg. each mandated by El Al, to verify that everyone has paid the hotel, to make sure everyone's papers are in order and to attend to two specific cases where final approval has yet to be granted. One involves a woman who wants to bring her two cats, which El Al refuses to let aboard the plane, and the other concerns a returning young Israeli whose case still has to be assessed by a special committee, leaving them both unsure if they will be making aliya with the group.
RELATED
· 'South Africa is home'
Because of Shabbat, time is of the essence, and a short meeting to lay out a plan of action for the day is called by Ofer Dahan, the shaliah (emissary) in Johannesburg. Dahan delegates the tasks quickly and efficiently and within minutes everyone has dispersed.
For the weekend leading up to the flight, UpFront was privy to a behind-the-scenes look at the group's aliya process. From Friday morning's office activity and Friday night's prayers at a prominent synagogue to Sunday's frantic phone calls and Monday's hurried check-in lines, we were there for every call, for every meeting and for every concern that could be expected when a big decision such as making aliya is reached.
THE GROUP immigration was the brainchild of Dahan, who is beginning his third year in Johannesburg. "This is a service-oriented aliya," he says. "We have thought of everything from A to Z. I and part of my aliya team will personally be escorting them to Israel and we will remain with them until the moment they leave to their respective homes, absorption centers, kibbutzim and student housing."
The planning and organizing of the operation took three months in which reinforcements were called in to help with the workload. Two junior shlihim from Cape Town, Omer Rabin, 22, and Noa Fartuk, 23, flew in the week before the flight to help with the interview process and the logistics, while senior aliya consultant Maurice Singer arrived from Israel to pick up where Dahan would leave off when accompanying the group to Israel.
"The pressure was getting to be too much to handle. We had so much work that I had to ask for help. I spoke to Zeev Bielski [chairman of the Jewish Agency] and within a few days, help was making its way over," Dahan says. "It is also good experience for them. I like to surround myself with young, energetic people."
Rabin, who will also be escorting the group, has taken up temporary residency in Dahan's guest bedroom, while Fartuk is staying with friends. They and Singer spend most of their time together and inevitably the conversation turns to the details of the upcoming aliya. Questions and comments such as "Did you sort the cat issue out with El Al?" "Where are the flags for the flight?" and "How are we getting to the airport?" fly around the table.
The high level of preparation that went into planning this group aliya is apparent in the customer satisfaction expressed by the olim. "I find that this is a more meaningful way to make aliya. We get to do everything together and besides, I didn't want to deal with so much bureaucracy on my own," says Eden Brandwein, 28, "It's a great support system to have."
Brandwein came to Johannesburg almost two years ago via New York City as part of a United Nations Development Program working project to aid the nation's growth and economy. Last Succot, after spending a month in Israel, she decided the time had come to move there. "I was tired of dreaming. I wanted to make it come true. I also didn't want to work so hard for Africa anymore; I wanted to work hard for Israel."
When she walked into the Aliya Center, Dahan first suggested she take part of a Masa program to spend more time in Israel and then decide. She took his suggestion and was grateful for it. "They've helped me so much. I'd become more attached to the Aliya Center than to New York City or even Johannesburg itself," she says laughingly.
"If this is my legacy, I will be happy," says Dahan. "Olim should be treated as VIPs for giving so much to the country. Having everything arranged for them took a lot of work. The system is not built in this way; it is made for individual aliya. But it was worth every moment."
South African Jewry has seen its numbers dwindle from more than 120,000 in the 1970s to just over 75,000 in 2006. The surge of violent crime, political instability, failing infrastructure and rising xenophobia have pushed people to reconsider their options. Sixty percent to 70% of the Jewish population has experienced some form of attack, according to Dahan, whether armed robbery or carjacking or even murder, referring to the incident earlier this year when a prominent member of the community, Sheldon Cohen, was shot dead while waiting for his son to finish soccer practice. The attackers had just robbed a woman on the street when they spotted Cohen in his car speaking on his cellphone. Thinking he was calling the police, they shot him.
My own house has been broken into. Twice in one week!" says Dahan. "The first time, they cleaned it out; they took everything. The second time, I guess they thought that I'd replaced all the appliances and TVs, but I hadn't had time, so there was nothing there."
Omer Rabin offers a flag. As Ofer Dahan, the Johannesburg shaliah, says, 'This is a service-oriented aliya. We have thought of everything from A to Z.'Photo: Ricky Ben-David
Life in South Africa is like existing in a golden cage, maintain sources in the Jewish Agency. The big houses, vast gardens, live-in help and luxury cars remain part of a very private sphere. "People in Jo'burg lead a very chaperoned lifestyle," says Josh Weinstein, 23, "You don't even realize how bad it is because you get so used to being taken places and always being surrounded by people. Always guarded."
FRIDAY NIGHT at the Mizrahi Shul in Johannesburg, services are already under way when Dahan and Rabin slip in. The cantor gets up to welcome the shlihim and to introduce the guest speaker, Adi Sultani, a former emissary in Johannesburg. Sultani launches into a speech about Israel and hasbara, after which he mentions the upcoming aliya and how meaningful it is for South African Jewry.
"While Lebanon is proclaiming victory over the release of a vicious murderer," he says referring to the Hizbullah-Israel exchange of July 16 in which Israel released Samir Kuntar and four Hizbullah operatives for the bodies of captured soldiers Ehud Goldwasser and Eldad Regev, "these olim are leaving everything behind and moving to Israel. This is the real victory. Aliya is victory for Israel!"
"You know, this is quite a big deal," Rabin says after the services. "Just a few years ago, aliya was considered something very private and rarely talked about. To have it mentioned in a shul with such a big congregation is very significant."
The South African Jewish community is one of the most tight-knit and organized in the world. It is also one of the most Zionist. It runs its own security and ambulance services as well as welfare and elderly care programs. To make aliya years ago would have been considered an abandonment of the community and would have been looked upon negatively, Dahan says.
"I came and changed all that. There is nothing to hide here. Aliya should be talked about, discussed, considered. Why the shu-shu?"
The energetic and enthusiastic shaliah sought to bring Israel into every home. And his strategy was to start young. "We wouldn't wait for them to come to us, we would go to them." It has become a supply-and-demand atmosphere and there is much competition, he says, referring to the No. 1 destination for South African Jews so far: Australia.
Lectures and educational programs to be given at the Jewish schools were hatched, Israel events, aliya expos, group pilot tours to Israel and "Zionist Caravans," in which a group of young shlihim set out in a van to seek out more isolated Jewish communities across South Africa and the surrounding countries to bring more awareness about Israel and aliya, were all planned. Facebook networking campaigns were founded including the group Aliya from South Africa, which now has over 200 members. Many contact Dahan on Facebook with specific eligibility questions and general inquiries about making aliya. In fact, these approaches have worked so well with the younger audience that 50% of the olim on the group aliya are professionals in their 20s and early 30s.
Dahan and his young staff work hard, distributing Israel-themed T-shirts, pens, notepads and even ties to the community, putting up posters for events near Jewish schools and generally putting the word out about aliya. Their names are well known and talking about aliya is no longer considered taboo.
In the two years Dahan has been shaliah, Israel has become the No. 2 destination for South African emigrants, beating Britain and Canada and growing fast as a popular and desirable country to immigrate to.
MONDAY MORNING at the airport, Dahan and Rabin are moving through the long El Al security lines hugging sobbing relatives, cracking jokes to lighten the mood and posing for pictures with the olim. An early check-in was organized with El Al but the line remains long even two hours before the flight. The counters are a flurry of activity, weighing baggage, packing and repacking, issuing boarding passes.
The shlihim move from person to person, asking if everything is OK and attending to problematic boarding issues. Some, inevitably, have overpacked and will not be let on board until they meet the weight requirements. Of the two cats, only one will be let aboard the plane and El Al suggests placing the other in cargo. Their owner bursts into tears, not wanting to separate them from each other or herself. Dahan tries to intervene but El Al is adamant.
The atmosphere is teeming with excitement and a tinge of fear. People are changing into comfortable clothes and shoes, soothing babies and chasing children, speaking with other olim about the future and preparing to leave South Africa behind to start anew.
The flight goes by smoothly; the shlihim's presence seems to have a calming effect. "I love their enthusiasm. It's infectious. I love that they are on the flight with us and that they will be with us for the first few days. I think it's great," says Andrea Gordon, who is making aliya with her husband, Evan, their three children and her mother-in-law.
"Here is a wonderful example of an exceptional aliya. Three generations are moving to Israel to live their new lives," says Dahan.
Dahan, Rabin and the other aliya staff break into song upon entering Israeli airspace and hand out Israeli flags to raise morale and snap people out of their sluggish state after the long flight.
After passport control, the olim are all taken to Terminal 1 where Immigrant Absorption Ministry staff awaits. Receiving immigration papers is an exciting affair and many wave theirs proudly, enthusiastically and very sleepily.
Both cats survive the ordeal and their owner smiles tiredly as she makes her way out of the airport and onto the bus to Jerusalem. Dahan and Rabin are met by their supervisors and congratulated on a job well done. After all, aliya is not just about opening files and going through the procedure; it is about people and their future.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 2 באוגוסט 2008

סיקור טיסת העלייה בעיתונות- הקישורים

כתבה בערוץ 2: channel 2 TV
http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=41560&SourceID=23

כתבת וידאו של וואלה Walla TV
http://news.walla.co.il/?w=/1/1318054

כתבת טקס וואלה – Walla article
http://news.walla.co.il/?w=//1317169

כתבת הארץ באנגלית Haaretz article
http://www.haaretz.com/hasen/spages/1003754.html

כתבת ג'רוזלם פוסט באנגלית Jerusalem Post
http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1215331034996&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull

אייטם ג'רוזלם פוסט כותל Jerusalem Post at the Kotel
http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1215331061443&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull




Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

טיסת העלייה הראשונה בהיסטוריה מדרא"פ

הישג מדהים? חריג? יוצא דופן? כבר יש טיסות עלייה עם המון משתתפים. מארה"ב, מאנגליה מצרפת. למה זו כה מיוחדת? למעשה מאוד מיוחדת, מהפכנית אפילו.
לראשונה בקהילה הנחשבת הציונית בעולם יצאה קבוצה כה גדולה לטיסת עלייה. לא סתם טיסת עלייה. טיסת עלייה שהשירות לעולה בה הוא מעל ומעבר. העולים קיבלו שטיח אדום.
לראשונה בתולדות הסוכנות היהודית, ולראשונה בתולדות טיסת עלייה, העולים לא היו צריכים לארגן את כל סידוריהם בישראל.
בדרך כלל עולה צריך לנחות בישראל, לעבור לכתובתו הראשונית, ללכת לבנק ולפתוח חשבון בנק, ללכת למשרד הקליטה לתעודת עולה ולמענקים, למשרד הפנים לקבלת תעודת זהות ועוד... מהלכים בירוקרטיים הלוקחים זמן רב, טורים ארוכים וסבלנות אין קץ.
אזה מה היה שונה כאן?
כל עולה בטיסת העלייה הראשונה מדרא"פ, נחת בנתב"ג, הוסע למלון ושוכן שם למשך 3 ימים.
בימים אלה קיבלו העולים את תעודת העולה, מענק הקליטה, תעודת הזהות וכן לכל משפחה נמצאה משפחה דרא"פ מאמצת בישראל אשר קיבלה את פני העולים וסייעה להם להגיע לבתי הספר, לפתוח חשבון בנק ואף להירשם לקופת חולים. כל הסידורים הלוקחים ימים, שבועות ולעיתים חודשים ומאוד מקשים ברגעי הקליטה הראשונים, נעשו במלון, בנוחות רבה בימים אלה.
בזמן שההורים היו עסוקים בסידורים, הופעלו ילדיהם על ידי מתנדבי "בבית ביחד" של הסוכנות היהודית. הילדים נלקחו לשחק, ללמוד על ישראל, להתחבר, לטייל.
אפילו קבלת הפנים לעולים מדרא"פ הייתה שונה. טיסות עלייה אחרות מתקבלות בשדה התעופה ואחרי כן העולים נוסעים כל אחד לכתובתו. כאמור אנו הבאנו את העולים למלון. קבלת הפנים הייתה רק למחרת, בכותל. חשבנו שהכותל הינו המקום המתאים ביותר לקבלת פנים לעולים כה ציוניים. כה מחוברים לישראל.
התפאורה הטבעית בהחלט הייתה מרגשת. לקבלת הפנים הגיעו כמובן העולים ו- 50 מוזמנים, לפחות לכך ציפינו. הפתעה! הגיעו כ- 300 איש. מסתבר שרשת המידע הדרום אפריקאית עובדת היטב גם בישראל והמון דרא"פ שעלו לישראל בעבר, הגיעו לכותל לקבל את פני העולים החדשים. מראה מדהים של חיבוקים, נשיקות, תפילות משותפות בכותל, ואחווה כמו שרק הקהילה הציונית הדרום אפריקאית יכולה לגלות לאנשיה.
הטקס בכותל היה מכובד ובהשתתפות שר הקליטה, יו"ר הסוכנות, מנכ"ל המחלקה לעלייה, נשיא הפדרציה הציונית הדרא"פ, נשיא טלפד, וכמובן אורחים מכובדים, העולים ושליחים!
לצורך קיום מהלך כה מיוחד לעניין נרתם כמעט כל גוף אפשרי: מחלקת העלייה, חטיבת הקליטה, טלפד, מחלקת הזכאות, מחלקת הכספים, הגלובל וכמובן כמובן עובדי מרכז ישראל (הקבועים והזמניים)- כולם התגייסו להצלחת טיסת העלייה מדרא"פ. עבודה של ימים ולילות, הכנות בילתי נגמרות. השקעה של הנשמה, הלב, פרטים והמון זמן.
טיסת העולים הראשונה בהיסטורית העלייה מדרא"פ בהחלט הייתה שונה. בהחלט היסטורית. מרגשת. מהפכנית.
אפילו כלי התקשורת הישראלים והדרום אפריקאים הכירו בכך. הכיסוי חסר התקדים בסיוע ודחיפה בילתי רגילה של חגית הללי, אלכס סלסי, מייקל ינקלוביץ ושליחנו מקייפטאון עומר רבין: 4 ראיונות רדיופוניים, 2 כתבות בטלויזיה: ערוץ 2 וערוץ וואלה, 7 כתבות בעתונים הרגילים והעיתונות המקוונת. 2 כתבות והמון תגובות בעיתונות המקומית-יהודית בדרא"פ- הג'ויש ריפורט והג'ויש כרוניקל.
מעל לכל התחושה המדהימה של הישג בילתי רגיל. קהילה קטנה, טיסת עלייה ראשונה, שינוי תפיסה למערכת גדולה. ההכרה שהכל אפשרי. עם טיסת העלייה הגענו למספר שיאים. האקספו הפך למוסד בדרא"פ וחברות פרטיות מחזרות אחרינו להצטרף לעגלת ההצלחה. טיסת העלייה ומסיבת הפרידה שלפניה, הטיסה עצמה בה העולים שרו, הניפו דגלים, היו ב"היי" מדהים. הקליטה במלון. הטקס בכותל. כל כך הרבה התרחשויות.
אתמול קיימנו במרכז ישראל ישיבת סיכום והיערכות להמשך. פרסתי בפני העובדים את משנתי והתוכניות לעתיד הקרוב: פיילוט טור, אקספו, טיסת עלייה נוספת. העובדים נדהמו, נלחצו. הסברתי להם שאנו יכולים לעשות דברים אחרת: לשים מודעה בעיתון לראיין מועמדים, לפתוח תיקים ולשלוח אותם לשיראל. פשוט וקל. הוספתי: ומשעמם. התוכניות והיעדים מציבים אתגר לכולנו, מכניסים את כולם למצב עבודה הרבה יותר פרודוקטיבי. יש חזון. יש מטרות, יש לוחות זמנים. יש למה לשאוף ולמה לחתור ולא לשקוע בשגרה משעממת.
הפלא ופלא הם נרתמו ומייד!
ימים גדולים לפנינו.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

ערב פרידה מטיסת העולים

לפני מספר חודשים וקצת אחרי העלייה אקספו על מאות האנשים שהגיעו סיכמתי ואמרתי שבתום שנתיים שליחות, אני יכול לומר בלב שלם שהשליחות היא אחת מהחוויות הממלאות ומהספקות ביותר שהיו בחיי.
ההתרגשות, האקשן, ההתרחשות, הקשר הבילתי אמצעי עם הקהילה, המגוון העצום של הפעילות, האינטנסיביות, החום והאהבה העצומים שאני מקבל מהקהילה, הציונות ואהבת ישראל הבילתי אמצעית, בילתי מתפשרת ובלי סימני השאלה והציניות עשו שנתיים אלה לשנתיים המשמעותיות בחיי.

אמש התקיים ערב הפרישה מעולי טיסת העולים הראשונה מדרא"פ. אין מילים לתאר את החגיגיות, ההתרגשות, הדמעות (אושר, אושר... ) והמכובדות של האירוע.
ההכנות היו בילתי נגמרות. האולם היה חגיגי ומכובד במיוחד. העיצוב היה מדהים.
את האירוע כיבדו בנוכחותם והשתתפותם: יו"ר הסוכנות היהודית- זאב ביאלסקי (שעליו אני מתכוון להקדיש פרק ודיווח נפרד), שגריר ישראל בדרא"פ- אילן ברוך על כל צוות השגרירות הבכיר שלו, הרב של קהילת מזרחי דרא"פ, מנכ"ל קרן היסוד דרא"פ.

בערב היו כמובן רק העולים מיוהנסבורג. המשתתפים בטיסה מקייפטאון ודרבן לא היו (מטבע הדברים) ויצטרפו לטיסה עצמה ביום שני. חשבנו יהיו כ- 100 איש בערב כולל כמה אורחים.
הפתעה! האולם היה מלא מפה לפה, כל הכסאות תפוסים ובנוהל שהפכנו למתורגלים איתו התחלנו להוציא כסאות מהמחסן להכיל את הביקוש. סה"כ היו כ- 250 איש באירוע הפרידה מעולי טיסת העולים הראושנה מדרא"פ.

בקהילה בכלל ובערב בפרט הייתה אווירה מיוחדת, חגיגית מאוד. הטיסה היא הנושא המדובר ביותר בקהילה. בכל פורום, בכל רמה, בכל סלון ביתי, בכל משרד- טיסת העולים מדרא"פ לישראל. הקהילה רואה בכך ביטוי להגדרה שלהם משנים כקהילה הציונית ביותר בעולם (מסכים!). מימוש הפוטנציאל הגלום בקהילה. באהבה שלה ובקשר שלה לישראל.

בין הקהל העצום שגדש את האולם הגדול והמלא היו גם נציגי התקשורת המקומית והישראלית: ג'ויש ריפורט, גויש לייף, מעריב ואף צילום לערוץ 2.

החלק הראשון של הערב הוקדש לתדרוך שלי את העולים, ללא יותר מידי אורחים, מעין מפגש אינטימי. חם וכיפי. הכנו לכולם תיקיות מהודרות עם מתנה מהפדרציה, מאיתנו, מסמך תדרוך, הלו"ז לתהליך בארץ ועוד פרפראות. הרבה הומור, בדיחות ושמחה היו במפגש הזה. הורגשה העוצמה של קבוצה היוצאת יחד לעלייה.
החלק השני היה החלק הפורמלי יותר: נאומים וברכות וסרט של הסוכנות על 60 שנות עלייה. בחלק הזה הכוכב היה ללא ספק יו"ר הסוכנות היהודית- זאב ביאלסקי. איש לא אמצעי, חם, אנושי מאוד, מקרב, מתייחס, נוגע בכל אחד מהאנשים בנאום שנשא. הקהל אהב אותו. הוא נטע בהם תקווה, מוטיבציה ותחושה שהסוכנות מחכה ומצפה להם ותהווה הגורם המרכזי שיעזור בקליטתם בישראל.
נאומו של זאב ביאלסקי, אחרי נאום של השגריר, של נציגת הפדרציה, נציג קרן היסוד והרב היה שיא הערב ובכך בעצם הערב הסתיים.
שעתיים של עונג, חיוכים, שמחה, התרגשות והמון המון תקוות.
אם לצאת לשליחות- בגלל זה שווה.

התחושה עכשיו היא שעשינו הכל לקראת טיסת העולים ואם לא עשינו משהו- זה כבר מאוחר... לא נותר לנו אלא לעבור בשלום ובהצלחה לא פחותה את הקליטה והתוכנית במלון בישראל, את הטקס ואת הקליטה הראשונית של העולים בטיסת העולים מדרא"פ.

כל המהלך הוא זכות גדולה שנפלה בחלקי, זכות לעבוד עם אנשי צוות מרכז ישראל הכה מסורים הועושים עבודתם מתוך אמונה ומסירות, ימים כלילות (ממש כך!) ללא חשבון לשעות עבודה או ימי עבודה, ללא חשבון לחופשות. זכות להיות חלק מהסוכנות היהודית המאפשרת לי לעשות דברים כל כך מופלאים כמו להעלות עולים לישראל. לשנות חיים. לגעת בנשמה של כל כך הרבה אנשים. זכות לפגוש ולדבר עם אנשים כיו"ר הסוכנות היהודית. זכות להכיר, לעבוד ולהוקיר אנשים כמו אנשי טלפד. תחשבו על מה עושה הסוכנות ומה עושים טלפד: מביאים יהודים לחיות בישראל. טלפד הם הערבות ההדדית היהודית במלוא מובן המילה. זכות לעבוד עם אנשי המחלקות השונות בסוכנות היהודית. המחלקה לעלייה על המסירות העצומה של עובדיה, המחלקה לקליטה שהתגייסה באופן מלא לתהליך בישראל, המחלקה לזכאות על הימים והלילות שאנו משגעים אותם. הגלובל סנטר שהוכיח גדולה ויכולות מדהימות בהובלתו של ג'וני כץ. השליחים שהגיעו לסייע במהלך השנה ותרמו להישג עצום זה.

טענתי ואני טוען שמינוף היכולות והאפשרויות הקיימות בסוכנות היהודית היא לא ברת תחרות לאף גורם הקם להתחרות עם הסוכנות בימים אלה או לאחרונה. הכל עניין של מינוף ומיצוי יכולות. דומיננטיות ורלוונטיות.

עכשיו יש צורך למנף את ההצלחה לשיווק מאסיבי של העלייה בדרא"פ. אי אפשר התעלם מהמהלך. עוד אקספו: יפה יותר, גדול יותר, אינפומטיבי יותר, עוד טיסת עולים, מסע שיווק רציני בעיתונות הכתובה בדרא"פ.

לא נותר אלא לעלות לטיסה עם העולים, להתרגש מהמעשה הציוני העצום הזה.
לפגוש את המשפחה סוף סוף...


Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 12 ביולי 2008

קצת מאוחר אבל חובת דיווח ושיתוף... יום הזיכרון, יום עצמאות, אקספו, ערבי קריירה ומעברים


אכן מאוחר, יום הזיכרון ויום העצמאות התרחשו לפני חודש וחצי, אבל מה עברנו בחודש וחצי האלה!
יום הזיכרון השנה שאורגן שוב על ידי תנועות הנוער (מועצת תנועות הנוער המקומית גאוטנג- יוהנסבורג) בשיתוף עם הפדרציה ואיתנו- מרכז ישראל היה מופת לאירוע קהילתי. אגב גם יום העצמאות שאורגן בלעדית על ידי הפדרציה היה כזה!
הארגון היה כפי שציינתי אך ההשתפות הייתה קהילתית: השגריר, נציגי הארגונים השונים, תנועות הנוער- כולם באו לחלוק כבוד ללומי מח"ל מדרא"פ שנפלו במלחמת העצמאות. הנושא סביבו סבב הטקס. אני הבאתי את נציגי תנועת הצופים, כמו בשנה שעברה, 6 בני נוער שעברו בבתי הספר השונים, נפגשו עם בני הנוער, העבירו פעילויות, קשרו קשרים, הביאו רוח ישראלית, צעירה, עכשווית- גם לטקס. בטקס השתתפו כ- 1500 איש ודמעות זלגו במהלכו מספר פעמים, דמעות התרגשות והזדהות.

יום העצמאות גם הוא היה בסימן קהילה. למעלה מ-9000 איש בערב מרגש מאוד. לא רבים ערבי יום העצמאות בהם הייתי בישראל בהם התרגשתי כל כך. כל הארגונים צעדו על כר הדשא של אצטדיון הוונדררס (איצטדיון קריקט) כאות הזדהות עם ישראל לשנת ה- 60 שלה, כאות לאהבה ולקשר הבילתי אמצעי של הקקהילה הכל כך מיוחדת הזו עם ישראל.
דוכני המזון הכה אופיינים לימי העצמאות בארץ, היו גם כאן אך מפאת כבוד האירוע הופרדו מהאיזור המרכזי. אנו כמובן הקמנו עמדה על ישראל ושיווקנו באמצעות בנות הצופים וצוות מרכז ישראל את האקספו הצפוי לשבוע שאחרי יום העצמאות. שיווקנו גם מסע, תוכניות וכמובן עלייה!
בטקס הובילו בני-ות הצופים על מדהן את הצעד לכבוד ישראל ואנו כמרכז ישראל כמובן בעקבותיהן. ברכות, שירה וריקודי עם כמו ש"היה פעם" ... לילדים הוצצה חלק גדול מהמגרש עם המון פעילויות לילדים. אירוע שכולם מתחככים עם כולם וכמובן המון שמחה! קהילה שמביאה למעלה מ- 9000 לחגוג את יום הצעמאות הישראלי אינו הישג של מה בכך...
לקראת סוף האירוע הוזמנו, בנות הצופים ואנו לערב לכבוד יום העצמאות שאורגן על ידי בני עקיבא. מפגן של שמחה , ארוחת ערב מפוארת, ברכות מישראל וריקודים (עם הפרדה כמובן) שהראו את הקשר העמוק של בני עקיבא למדינת ישראל.

שבוע אחרי האירועים מרחיבי הלב הללו התקיים האירוע עליו עבדנו במשך חודשים: עלייה אקספו. רקע קצר: את הרעיון העליתי בתחילת השליחות. אקספו של נותני שירותים מישראל שימתקד במודיעין וערים אליהם מהגרים בד"כ דרא"פ כמו גם בצרכים החיונים ביותר: מגורים, תעסוקה, חינוך. האקסםו הראשון משך 40 משתתפים כשנאמר לי בפירוש שאין סיכוי שמישהו יחשוף את עצמו וכוונותיו לעלייה. החלטתי ללכת על כך באמונה מלאה שאני מספק להם שירות חשוב מאין כמוהו. לאקספו הראשון הגיעו 4 נציגי ארגונים מישראל.
האקספו השני כלל כבר 8 נציגים ומשך 65 משתתפים. השלישי היה נקודת המפנה עם 200 משתפים מיוהנסבורג ועוד 100 מקייפטאון. הרביעי והאחרון לעת עתה משך 300 איש בערב הפתיחה ביוהנסבורג, 150 בקייפטאון ובסה"כ היו לנו 1300 משתתפים ב- 3 ימי האקספו. הישג חסר תקדים לדרא"פ בפרט ולעולם העלייה בכלל. באירוע כבר הגיעו 25 יועצים שונים שזמן הפגישות האישיות שלהם היה מלא עד אפס מקום: ראיונות מבוקר עד לילה במשך 4 ימים ברצף.
בנוסף, כל ערב היה אירוע אחר: ערב הפתיחה החגיגי, ערב וידיאו קונפרנס בנושא מיסוי.
בהיבט העולים, הם קיבלו מבחר חברות בניה ומגורים לבחור מבינהן, שירותי קופ"ח, ביטוח לאומי ופנסיה, חינוך מנציג משרד החינוך, חברות הובלה, חינוך גבוה מנציג מינהל הסטודנטים, תעסוקה מ-2 נציגי העלייה ג'וב סנטר, נציג של הגלובל לקדם את תיקי העלייה, נציגת העיר מודיעין וקליטה קהילתית, חברות השקעות, חברות ביטוח ומה לא? העולה או המתעניין הפוטנציאלי קיבל מענה מושלם לכל היבט שלה חיים בישראל.
ההצלחה הייתה מדהימה, האווירה הייתה חמה עוטפת וההמונים זרמו. אין ספק שהצלחת האקספו הובילה להצלחה בביקוש לטיסת העולים. האקספו הבא? נובמבר 2008... טיסת העולים הקרובה- יולי 2008 והבאה- ינואר 2008.

כאן המקום לציין אדם מיוחד.מתחילת הדרך ענת קגאן מהמחלקה לעלייה טורחת לשלוח תגריםנשים לסו להתמודד עם גל העלייה והפעילות הרבה הכרוכה סביבו. הפעם נשלח לסיוע אדם מיוחד, איש חינוך בכלל... צביקה ריפינסקי. איש צנוע, שקט שהויח עצמו בעבודה שקטה ויסודית, ידע להטות כתף, לדחוף, להתערב, לקדם תיקים והכל בצנעה ובשקט מעוררי כבוד. בכל התקופה של "הימים" , סייע בלי כל קשר לעלייה. תענוג של אדם. כל הצוות במרכז ישראל פשוט נהנה לעבוד איתו.

גם בערב הקריירה נתן כתף אם כי הכבוד לארגון מרכז ישראל לערבי קריירה נתון ויינתן ליפעת, עובדת מרכז ישראל במחלקה לחינוך. מה לא נאמר על יפעת? שנכנסה לעבודה ומייד התחבבה על שאר העובדים והשליחים עם חוש ההומור המיוחד והציניות. עליי התחבבה בגלל הרצינות, היוזמה ולקיחת האחריות המלאה בכל הקשור למשימות ולעבודתה. לראש הגדול ולמעורבות. שותפה למופת. ערבי הקריירה הם ערב המארגן בית הספר ובו חשיפה של כל האוניברסיטאות לבוגרי יב'. אנחנו נכנסנו לשם והצגנו את מגוון תוכניות מסע. הישג נוסף היה דוכני חשיפה לתוכניות תנועות הנוער השונות. בסה"כ תפסנו במקום 5 דוכנים ועמדות שהיוו חלק בולט בכל האירוע. ערבי הקריירה בהם השתתפנו היו בקינג דודי לינקספילד, קינג דויד ויקטורי פארק, קרופורד והרצליה... עד היום אנו קוצרים את הצךחת האירוע באמצעות פנייה של מתעניינים רבים במסע!

קצת לקראת הסוף חשוב לדעת שאנו עומדים לפני אירוע עלייה המשמעותי ביותר בשליחותי עד כה: טיסת העולים. שוב רקע קצר: מעולם לא הייתה טיסת עולים מדרא"פ- לא היו מועמדים מספיקים. אני רק "חצי" שליח עלייה ובמשרד העלייה עובדת מקומית אחת בלבד (כרגע תגדרנו בעוד 2 חצאי עובדים... ). אך האקספו והשיווק האגרסיבי עושים את שלהם ויכולנו להרים טיסת עולים. הרעיון היה לא למכור טיסת עולים כטיסה בלבד אלא לתת סל שירותים מקיף: תעודת זהותותעודת עולה כבר עם הנחיתה ולא להמתין זמן רב ועוד שירותים כמו גם טקקס מכובד בכותל (נכון, בכות, לא בשדה התעופה). אז עד עכשיו אנו עובדים על הכנות שעירבו כמעט כל גוף אפשרי בסוכנות: המחלקהלקליטה, הגלובל, הדסק על אנשיו וכמובן גם אנחנו סביב השעון. מה עשינו?
- הועברו המסמכים הדרושים לקבלת תעודת עולה בשדה התעופה (מה שהעולה בדר"כ מביא איתו, אנו שלחנו לגדי ושרי והם מארגנים בארץ לקבלה בשדה)
- הועברו המסמכים הדרושים לקבלת תעודת זהות (כנ"ל, רק במלון).
- הוכנו תיקים/פולדרים לכל עולה הכוללים:
· חוברת צעדים ראשונים
· הודעת הגעה
· "10 הדיברות לעולה"
· מכתב מצוות מחלקת העלייה דרא"פ
· רשימת טלפונים חשובים
· התוכנית בירושלים
· שאלון התאמת משפחות של טלפד
· תעודת תרומת עץ על שם כל עולה ביער דרא"פ בישראל (מחווה יפה בה כל עולה מקבל תעודה מהודרת של קק"ל המציינת כי תרם עץ ליער דרא"פ בישראל)- מאוד מרגש את העולים.
· ספר מתנת הפדרציה הציונית הדרא"פ.
- הסתיימו ההכנות לערב התדרוך והפרידה החגיגית של הקהילה מהעולים (16 ליולי):
· תדרוך לקראת הטיסה והימים בירושלים
· אירוח יו"ר הסוכנות היהודית- זאב ביאלסקי
· הזמנת הקהילה
· הזמנת מכובדי הקהילה לערב
· הזמנת משפחות וחברי העולים (אולי עוד כמה יושפעו בערב ויחליטו לעלות... )
· הכנת האולם כולל כל ההכנות הלוגיסיטיות (שולחנות עגולים, קישוט האולם, אוכל בשפע וכ"ו)
· הזמנת צוות צילום טלויזיה וצילום סטילס.
· הזמנת צוותי העיתונות היהודית המקומית (ג'ויש לייף וג'ויש ריפורט)
· הפצת סדר הדוברים וקביעת MC לערב.
- סוכמו ותואמו לוחות הזמנים לקראת ביקור יו"ר הסוכנות זאב ביאלסקי
- סוכמו ותואמו לוחות הזמנים לביקור העיתונאים ממעריב וג'רוזלם פוסט.
- סוכמו, תואמו ותודרכו אנשי צוות התקשורת של הפדרציה הציונית הדרא"פ.
- תודרכה "דוברת" העולים לקראת הטקס בכותל.
- סוכם עם "אל על" על הקרנת סרט במטוס וכן ברכה של צוות המטוס לעולים שתוקרא מיי עם תחילת הטיסה ולקראת נחיתה.
- הוכנו מדבקות מיוחדות למזוודות העולים לזיהוי והפרדה בין המזוודות למשאית המזוודות לבין המזוודות לחדרים (יונחו להכין מזוודה ל- 3 הימים במלון).

בטוח שכחתי משהו אבל ההרגשה היא שאנו על סף סיום.
אין מילים לתאר את הלחץ, ההתרגשות, החששות לקראת המהלך הזה. התקווה היא שהוא יצליח מעבר לכל ציפיה מחד ושהוא יוביל לטיסות נוספות גדולות יותר מדרא"פ (טוב, נו בכל זאת קהילה לא גדולה במיוחד...)

זהו לא יודע אם כבר יש לכם סבלנות להמשיך לקרוא אבל גם משהו אישי. המשפחה לאחר המון התלבטויות והתחבטויות חזרה לישראל אחרי שנתיים. היו לנו בעצם 2 מעברים. האחד של המשפחה לישראל ולכפר והשני שלי מהבית הגדול בויקטורי פארק לבית קטן יותר ולא פחות נוח בווברלי, לא רחוק מביחד. המעבר הראשון כלל משלוח המכולה, הגעה לארץ אחרי חודש וחצי ללא הציוד וחיים בבית ריק. עם ההגעה קניית רכב, שיפוץ הבית, חיבור לחשמל, מים, טלפון, אינטרנט, כבלים, רישום הילדים לבית ספר, ביטוחים ועוד המון הכנות... המכולה שנשלחה חודש וחצי לפני כן, לא הגיעה כמובטח אך מיצינו את הטוב ביותר מהסיטואצהי באמצעות הכנת הבית לקראת המכולה. הכנות שהשתלמו בסופו של דבר. כשהגיע הבסופו של דבר המכולה "הכל נפל למקומו". נעמה והילדים מאושרים כי חזרו למקום בו חשו בנוח וחשים בנוח. אני שבתי לדרא"פ כדי לעסוק בהעברת הבית לבית קטן יותר (3 חדרים בלבד). עוד מעבר הכולל אמצעי בטחון והגנה, ניקוי הבית הקודם, תיקוני נזקים ועוד. כל המעברים הסתיימו ורק עכשיו מתחיל להתייצב למרות שהבית יפה ונוח אין הוא נותן תחושת בית, יותר מלון... חסרה בו המשפחה, נעמה וצהלת הילדים.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 28 ביוני 2008

צופות


הפעם הגיעו צופות בלבד. אפילו הנציג הבודד מהמין הגיע הפעם. 5 בנות, צופות משבט "עופר" עוד בת צופה הלומדת בסווזילנד שי אלדר וראש הקבוצה שהיא גם מרכזת השבט- שי אלדר.
איזה אנרגיות חיוביות, איזו אווירה!
זוהי הפעם השנייה שאנו מביאים את נציגי תנועת הנוער לדרא"פ להשתתף באירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות ביוהנסבורג. ב"אירועים" הכוונה לשיעורים בבתי הספר קינג דויד וישיבה קולג', לטקסים הבית ספריים, לטקס הקהילתי, ליום העצמאות הקהילתי (9000 איש!) , ל"דינר" יום העצמאות של בני עקיבא, לקידום העלייה אקספו ומה לא?!
הקשרים האישיים עם המשפחות המארחות, החברויות שנקשרו, היצוגיות, תחושת השליחות אצל הבנות, החשיפה והשיחות הארוכות עם הנוער מתנועות נוער אחרות בני גילם, כל אלה מוכיחים שוב ושוב את חשיבות המפגש הבילתי אמצעי.
פעם שנייה היא כמעט מסורת... אני רק מקווה שממשיך הדרך במקומי ישכיל להמשיך בדרך זו.
הבנות נבחרו בתהליך מיון שהובל על ידי שי אלדר ומנחם מרגוליס, שותפיי לפרויקט מהצד הישראלי. תהליך שכלל גם הכנה והיכרות עם דרא"פ, הקהילה, השפה והמנהגים. הכנה של פעילויות והרבה התרגשות...
ההתרגשות הגיעה איתן עם הנחיתה. בנות מקסימות, מלאות שמחת חיים ורצון לנתינה. האנרגיה החיובית נבעה מהן והשפיעה על סביבתן. מהר מאוד התחבבו על סביבן. מכאן ועד יצוגיות מכובדת, הדרך קצרה.
פתיחת הפעילות הייתה הפעם בפעילות יום ראשון של הבונים דרור. הפתיחה הקלילה והלא מחיבת הכניסה את כולם לעניינים. פעולה על ישראל (כמובן) עם המון אנרגיה ושמחת חיים. עוד עניין ניכר מייד- הן הגיעו מוכנות. מערכי שיעור ופעולה מובנים, עזרים, כל אחת ידעה מי עושה מה... דורון משה- שליח הבונים שפתח את הפעילות הוקסם. ההמשך היה זורם- פעילות בכיתות בקינג דוידים השונים: לינקספילד, ויקטורי פארק, סנדטוןובסה"כ יותר מ- 60 כיתות שנפגשו עם הצופות. הכנות וחזרות לטקסי יום הזיכרון בבתי הספר זרמו בהצלחה למעט דחייה מסוימת מכיוון אחת המורות הישראליות בקינג דויד ויקטורי פארק, דחייה שנפתרה בהתערבות יפעת הרץ ובהתערבות מנהלת המחלקה לעברית.
שבתון עם נצ"ר (sleepover) ופעילות בהנחייתו של מכאל שצ'ופק השליח הביאו לשבת מוצלחת וקשרים אישיים נוספים.
בכלל, ביקור הצופות היה יחודי בהיבט קשירת הקשרים האישיים הרבים שנרקמו במהלך הביקור.
טקס יום הזיכרון ויום העצמאות שהיו טקסים קהילתיים במלוא מובן המילה, כולל השתתפות של כמעט כל המסגרות הקהילתיות וכלל גם את הצופות ריגש ואף הוצג בטלויזה הישראלית. בכל זאת, קהילה המקיימת את יום העצמאות בהשתתפות 9000 איש מהקהילה לא נראה במקומות רבים בעולם! ואת הטקס הובילו במצעד הפתיחה- הצופות.
קצת לפני הטקס הקמנו דוכני מידע של מרכז ישראל עם חומרים מודפסים על עלייה, מסע. שיווקנו את העלייה אקספו שאמור היה לקרות שבוע וחצי אח"כ. הצופות לקחו יוזמה, לקחו את הפליירים וכקבוצה שרו שירים, חילקו בחיוך את הפליירים ומשכו אנשים להירשם לאקספו. בסה"כ נרשמו למעלה מ- 120 איש בערב זה!
הן הביאו חיוך ואהבת ישראל עם המון שמחת נעורים.
סוף דבר, הייתה גם הנאה רבה. טיולים למקומות שונים באיזור כולל פארק האריות, גולד ריף סיטי, מוזיאון האפרטהייד, שוק מיכליסברג ועוד...
לסגור בלי השמות? אי אפשר. אז המופלאות הן:
תישרי, סיגל , ליטל, שי אלדר, דורון אלדר, עומר, אלה.
תודה ענקית מגיעה ליפעת שעמלה על התיאום מול בתי הספר. לשליחי יוהנסבורג על ההסעות ותיאום הפעילות בתנועות הנוער שלהם. למנחם מרגוליס על שתוף הפעולה בצד הישראלי ולשי אלדר שהובילה אותן בגאון הן בישראל והן בדרא"פ.
להתראות בשנה הבאה!

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

חגי מירום


ביקור חגי מירום גזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית
חגי מירום מבכירי הסוכנות היהודית, גזבר הסוכנות וההסתדרות הציונית העולמית מגיע לביקור בדרא"פ.
ביקור עם משמעות שיכול להשפיע על מעמד הסוכנות בדרא"פ ומרכזיותה בכמה היבטים:
- הענקת עוצמה ויוקרה למשלחת הסוכנות בדרא"פ.
- קשירת קשרים בילתי אמצעיים עם ראשי הקהילה, תורמים וגורמים משפיעים בקהילה.
- הצבת הסוכנות וההסתדרות הציונית העולמית במרכז במת העשייה בדרא"פ.

הביקור תוכנן להיפתח ביום ירושלים ולמרות הטיסה הארוכה השתתף חגי מירום במספר אירועים:
- יום ירושלים שאורגן על ידי נשות ויצ"ו והפדרציה הציונית הדרא"פ: במהלכו נשא נאום ליום ירושלים. בתום הטקס הוקף מירום על ידי נשות ויצ"ו צבר שביקשו לארחו לאירוע נוסף, נפרד באחד הערבים במהלך ביקורו.
- ארוחת צהריים שאורגנה על ידי "מזרחי" דרא"פ- במהלכו נשא דברי ברכה והיה אורח הכבוד של האירוע.

פגישות עם ראשי הקהילה וגורמים משפיעים:
כאמור תוכננה לחגי מירום סדרת פגישות עם ראשי הקהילה וגורמים משפיעים. למעשה נפגש חגי עם כל ראשי הקהילה כדלקמן:
- מנדל קפלן
- אברום קרנגל- יו"ר הפדרציה הציונית הדרא"פ .
- סטנלי סיף- יו"ר קרן היסוד דרא"פ.
- קלייב צ'יטיז- מנכ"ל קרן היסוד.
- אשלי כהן- יו"ר קרן היסוד מחוז גאוטנג
- זאב קרנגל- יו"ר ועד הנציגים היהודי בדרא"פ
- דויד סוסמן- הבעלים של JD קבוצת השקעות ותורם כזי של הפדרציה.
- מוטי סאקס- יו"ר חבר הנאמנים IUA דרא"פ, הבעים של נטקר- חברת הרפואה הפרטית הגדולה בדרא"פ ותורם כזי.
- הרב קרייג קייסב- מנכ"ל ועד החינוך היהודי בדרא"פ.
- אייבן פרר- איש כזי בהשפעה על IUA והפדרציה כמו גם גזבר הפדרציה הציונית הדרא"פ.
ארגונים קהילתיים וסוכנותיים:
- EOB של הפדרציה
- שליחי הסוכנות ביוהנסבורג
- שותפות 2000 בדרא"פ
- מועצת תנועות הנוער הלאומית דרא"פ

להלן סיכום הנושאים והבקשות שעלו במהלך הביקור מחגי מירום:
- שליחים: יש חוסר ברור בשליחים בדרא"פ לות שהקהילה וגורמים שונים בקהילה ממוכנים לממנם, הגישו בקשות אך מזה זמן לא קיבלו מענה לבקשה:
o שליח צעיר לארגון הסטודנטים SAUJS שישמש כשליח משותף לתמןעת נוער בסכנת סגירה בדרא"פ: בית"ר.
o 2 שליחי חינוך לקינג דויד
o 2 שליחים מעירים לחינוך הבילתי פורמלי.
o שליח עלייה (יכול להיות משותף עם חינוך).
- צוות המדיה של הפדרציה הציונית הדרא"פ: הצוות העוסק בניתור ותגובה לכל כתבה אנטישמית ואנטי ישראלית בעיתונות הדרא"פ בנוי על צוות רחב של מתנדבים וסובל מחוסר תקציב (10000 דולר לשנה...) ומבקש סיוע הגזבר בתקצוב שליחת הצוות להכשרה בישראל.
- ישראל אנקוונטר- פרוקיט הדגל בשיווק מסע לישראל בו נשלחים מירב (כ- 90%) מבני הנוער בבתי הספר היהודיים לישראל עד כיתה יב' לצורך חווית ישראל וחשיפה למסע, נמצא בסכנת סגירה עקב צמצומי התקצוב.
- אל על- נושא אל על עלה וב הגורמים עמם נפגש חגי מירום. הטענות העיקריות היו המטוסים הישנים, המחירים הגבוהים ביחס למתחרים ודרישות לא הגיוניות של דרישות תשלום מלא מפרויקטים לישראל (כמו המסע לפולין של שותפות 2000).
- SAUJS- סיוע בתקצוב לפעילות שוטפת
- אתר אינטרנט של הסוכנות היהודית- אתר קשה לגישה לאיתור מידע לעומת המתחרים מבית נפש בנפש.
- מרכז ישראל דרא"פ – המרכז פועל בתקצוב משותף ונמוך של המחלקה לעלייה, המחלקה לחינוך והמחלקה לפעילות ציונית של ה- WZO. כל צמצום באחד התקצבים עלול לסגור את הכז שהפך לשחקן ראשי בקהילה בדרא"פ ולגורם המשפיע על החינוך, העלייה הנמצאת בעלייה רצינית ובפעילות הציונית כמו אירועי יום העצמאות, יום רבין, יום הזיכרון וכמובן הקרוואן הציוני. במיוחד צוין יום העצמאות שמשך 9000 משתתפים מהקהילה השנה והעובדה שאנו מתמודדים עם גל עלייה מדרא"פ.
- תערוכת הרצל- מירום ציין כי יעביר את התערוכה לשימוש בדרא"פ.

ציינתי בפני חגי מירום במהלך הביקור את שיתוף הפעולה הענף עם המחלקה לפעילות ציונית, המחלקה לעלייה והמחלקה לחינוך כמו גם עם שותפות 2000 שאת נציגתם המקומית הכללתי במשלחת.
הצגתי בפני מירום את פעילות המשלחת והשליחים ואת מדיניותי להכללת כל השליחים ואף שליחים מארגונים אחרים במשלחת לצורך צבירת יכולת לביצוע מקיפים יותר (שליחים של תורה מציון, אל עמי ושליחי הסוכנות מכל רחבי דרא"פ בישיבות אחת לשבועיים וכן ב- 2 סמינרי שליחים בשנה, כמו גם שותפותם בקביעת תוכנית העבודה השנתית של המשלחת, סיוע הדדי בפעילות, החלפת רעיונות, ביקורים ואירוחים. מירום התרשם מה"משפחתיות" והקירבה בין השליחים.

ביקורו של מירום השיג את כל היעדים והמטרות שנקבעו לו כפי שצויין בתחילת סיכום זה.
תודות מגיעות לחגי מירום על הביקור החשוב, על תרומתו הבילתי אמצעית לחיזוק מעמד הסוכנות ולמרכזיותה בדרא"פ כיום וכמובן על היוקרה שביקור כזה הביא עימו.
תודה גם לאיילת שלום על התיאום המסודר והמקצועי לקראת הביקור שהקל במידה נכרת על הביצוע.
מעבר לתודות ולביקור המאוד חשוב הזה חשוב לציין כי שמחתי לגלות אדם משכיל מאוד, הומני מאוד, רחב אופקים שהגיע מוכן לביקור כמעט בכל היבט. אנושיותו, סקרנותו וההומניות הרבה התגלו במהלך הביקור בסוואטו.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 26 באפריל 2008

...כמעט פסח בזימבאבווה...




תמונה שווה אלף מילים? מסתכלים בתמונות האלה ומאמינים. מלכתחילה נעמה אמרה שכל הסימנים מעידים על כך שלא היינו צריכים לצאת לסדר בזימבאבווה.איזה סימנים? בואו נתחיל עם הרעיון.
הרעיון היה לבלות את סדר הפסח בקהילה היהודית בבולוואיו בזימבאבווה, להתארח אצל רב הקהילה, להביא ישראל וציונות לקהילה נכחדת ולדבר קצת על עלייה לישראל! בהמשך לטייל למפלי ויקטוריה ולחזור לדרום אפריקה. גם לתרום לקהילה, גם לעשות עלייה וגם לחגוג בעוד דרך את הבר מצווה של יונתן!
ולסימנים... במשך חודש ניסינו להשיג כרטיסים במחירים סבירים לבולוואר, ללא הצלחה. במשך חודש ניסינו לשכור רכב על מנת לנסוע מיוהנסבורג לזימבאבווה, התשובה הייתה אחידה: לאור המצב הפוליטי הרעוע בזימבאבווה כל חברות ההשכרה סירבו להשכיר לנו רכב שיחצה את הגבול... בצר לנו עדכנו את הרב אלימה (מזיבאבווה) שאנו לא מגיעים. הוא בתושיה התקשר לאוויס-זימבאבווה אשר ביצעו הזמנה עבורנו מזימבאבווה, לקחת רכב מדרום אפריקה לזימבאבווה וחזרה.
ביום שבו היינו אמורים לקחת את הרכב, הגיעו ה"בחורים"- בחורי הישיבה, שליחי תורה מציון מקייפטאון. ביקשו להשתמש ברכב של נעמה לנסוע איתנו לזימבאבווה. הסכמתי. עוד סימן: לא היה ברור מי הבעלים של הרכב. הרכב נמכר בזמנו לריצ'רד סאמרס- השליח של הבונים וממנו נמכר למרכז ישראל. עכשיו שרצינו לתת להם את הרכב- לא מצאנו את מסמכי הבעלות. טלפונים ויום שלם של השתגעות עד שגילינו שהרכב אכן עבר לבעלותנו... נפתרה בעייה אחת. נסעתי לסוכנות אוויס להביא את הרכב השכור וללא בעיה מיוחדת קיבלתי אותו... שעתיים אחר כך- התקשרתי לקבל את אישור המעבר עם הרכב בגבול מחברת ההשכרה והם נבהלו וביטלו את ההשכרה. נשארנו בלי רכב... החלטנו שלמרות הכל אנו נוסעים, אפילו ברכב המצ'וקמק שלנו...
קבענו עם הבחורים לשעה 04:00 בבוקר על מנת להגיע למעבר הגבול ראשונים ולא להתעכב.
הגענו הביתה בערב- הפסקת חשמל של 4 שעות. אחת מיני רבות... אי אפשר להתארגן על התיקים והמזוודות. התעוררנו ב- 03:15 כדי להתארגן.הבחורים הגיעו בזמן וב- 04:20 רצינו לצאת לדרך. לא מוצאים את המפתחות של הבית. להשאיר את הבית לא נעול? זה יוהנסבורג פה... אי אפשר. חיפוש קדחתני על ידי כולם הביא למציאת המפתחות אחרי כ-10 דקות כשהם נעוצות בדלת... ככה זה כשחושך בבוקר.
יצאנו לדרך. ברכב של נעמה "הבחורים" ואנה- עוזרת הבית שלנו מזימבאבווה שמצאה הזדמנות נפלאה לנסיעה אל קרוביה ומשפחתה.
נוסעים ונהנים מזריחה אפריקאית מופלאה. אחרי 4 שעות ו- 300 ומשהו קילומטרים נעמה ואני מגלים שהרכב שאחרינו של "הבחורים" נעלם. רגע אחר כך טלפון בהול: "עופר, תחזרו מהר, התהפכנו! " הסתובבנו וטסנו אליהם. 2 דקות אחר כך המחזה שנגלה לעיננו- מפחיד. הרכב נראה הפוך לגמרי בצד ההפוך של הכביש במרחק של 30-40 מטר מהכביש. סימני ההחלקה נראו למרחק של כמה עשרות מטרים על הכביש. הסתבר שכולם נרדמו באוטו, הנהג גם נמנם, הרכב סטה לשוליים, הנהג התעורר באופן פתאומי,ניסע להחזיר את הרכב לכביש, איבד שליטה ועל פי עדויות הבחורים ואנה, התהפך פעמיים לרוחב הכביש עד שנחת על הגג בשדה ליד.
הנס לא ניתן לתיאור במילים, כולם יצאו, זחלו מהרכב ללא פגע למעט פגיעות קלות מאוד. צריך עוד סימן לא היינו צריכים לנסוע? ...כמעט פסח בזימבאבווה...

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

בית על הנהר


בית על הנהר נשמע כמו שם של שיר ישן של להקה בשם סטיקס (מקלות). לא מדובר בזה ואפילו לא במשהו דומה.
החלטנו על חופשה משפחתית רגועה של יומיים. שמעתי מחבר על נהר הואאל, כשעה מיוהנסבורג. נראה לי מוזר אך מסקרן. שיטוט קצר באינטרנט ומצאנו את הספקים של בתצי נהרות.
האתר מספר ששוכרים מעין יאכטת נהרות המצוידת בכל טוב וכל מה שצריך זה להביא את האוכל.
עשינו בוקינג, התארגנו ויתאנו לדרך. אכן שעה נסיעה ואנו באחוזה פרטית. עוד כמה דקות והגענו לנהר ולמזח. 5 בתי נהרות קשורים בשורה.
בעלת הבית עושה לנו סיור ומתגלה עולם חדש: חדר שינה מפנק, מטבחון, פינת אוכל, שירותים ומקלחת (נו- לא משהו), מערכת סטריאו, סיפון אחורי עם מקום לארוחות בוקר ומנגל, סיפון עליון לשיזוף וכל זה זז עם מנוע קטן אך מספיק! לא צריך רשיון.
ההתרגשות גדולה ואנו יוצאים לדרך. לקח כמה דקות עד שהבנים לוקחים פיקוד בהתרגשות רבה על ההגה, נעמה ואני עולים לסיפון העליון ואנחנו בעננים מרוב אושר.
יצאנו להפלגה במעלה הנהר. האוניה הקטנה שלנו מצוידת במפות, תצא"ות והמלצות לעצירות בדרך. האמת, איפה אפשר להתברבר? מעלה הנהר ומורד הנהר, בצדדים חוף... הנהר עצום. רחב. לאורכו בתי מיליונרים מדהימים. אחוזות ממש. לכל אחד סירה, אופנועי ים וכ"ו החונים ממש על הגדה. משטחי דשא עצומים.
אנחנו מפליגים לאיתנו, שלמה ארצי או לחילופין ארקדי דוכין ברמקולים, שלווה מדהימה מסביב. לאט לאט הנוטף מתחלף ואנו מתקרבים לאיזורים ללא בתים. לקחנו את אחד מההסתעפויות של הנהר ושטנו בתוך טבע אפריקאי מהמם. ציפורים בכמויות ומגוון עצום, צמחיה יפהפיה, דגים שמקפצים מסביבנו, יונן ויואב מתרגשים עם חכות ומנסים לדוג. חוויה מדהימה.
שקיעה מתקרבת ואיזו שקיעה! הצבעים חזקים, הנוף משתךב באופן מהמהם ויונתן הגדיר את מה שראינו שם כ"שומר מסך בווינדוז" ...
על פי הנחיות בעלי הסירה,השלכנו עודן ללילה הראשון שלנו באמצע הנהר.
מסתבר שחנינו במקום לא משהו- על החוף היה פאב/מועדון ועש שעה מאוד מאוחרת לא הפסיקה המוסיקה והרעש. לפחות לא הרגשנו לבד...
בוקר בא ואנו מתארגנים לארוחה טובה שנעמה ארגנה. דיון קצר והחלטנו להתקשר לבעלי הבית ולקחת את הסירה ליום נוסף! פשוט הכיף לא יכול להיגמר כל כך מהר.
המשכנו במעלה הנהר והגענו לקזינו... קזינו עם פארק מים בתוכו. חנינו את הסירה-בית. נעלנו הכל והופ אנו בקזינו. הילדים רתים לפארק המים ונעמה ואני בשוק המזכרות הצמוד. 3 שעות ואנו שוב על הנהר. מפליגים, מוסיקה, שמש, מים ושמיים. יואב מנגן בגיטרה- כיף!!!
הגענו לחוף וראינו הרבה חושי מגבעות. ילדים יהודיים. שאלה , שניים העלו שלאחד הילדים יש בר מצווה וההורים שכרו את המלון לחוף הנהר, הזמינו את כל החברים ומקיימים במקום את חגיגת בר המצווה.
עוד ראינו שיש במקום סקי, סירות מהירות להשכרה ואבובים נגררים. יואב ויונתן ביקשו כל כך יפה שלא יכולנו לסרב... סירה מהירה סחבה אותם על הנהר במהירויות והשניים צורחים מהנאה!
חזרנו לבית-סירה שלנו ללילה נוסף והפעם בחרנו מקום שקט... העוגן הושלך ויאללה מכינים מנגל. נעמה טיבלה עופות, סלטים, צלחות, מטבלים ושתייה והכל על הסיפון האחורי הקטן. איזו ארוחת מלכים מדהימה.
עוד כמה שירים והולכים לישון. הפעם שקט מסביב. באמצע הלילה שמעתי את הסירה מתנדנדת כמעא. יצאתי מהמיטה החמה והחדר המפנק כדי לגלות שאנו נסחפים!!! בדיקה מהירה מגלה שהעוגן לא מגיע לקרקעית. הערתי את כולם על מנת שלא יחששו. התנעתי המנוע והתקרבתי לחוף. מצאתי מעגן של בית הנמצא בבניה וחנינו במעגן של הבית הפרטי.
הבוקר הביא ואתנו להסתכל מסביב ולגלות מגוון חיות מסביבנו: פרות, עיזים, ברווזים (המון) ציפורים, אנפות ומה לא, ממש גן חיות..
שוב ארוחת בוקר וכבר יש הרגשה של סיום ההרפתקאה במעלה הנהר המדהימה שלנו.
יצאנו לדרך, חוקרים את הגדות והנוף מסביבנו, הפעם במורד הנהר. עוד 3-4 שעות הפלגה רגועה והגענו חזרה למעגן בית הסירות. כל המשפחה הגדירה את החוויה כאחת החוויות היפות ביותר שחווינו בדרום אפריקה.


Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

סמינר שליחים ויום הולדת- מרץ 2008


מי יכול לומר משפט כמו: " איפה פיגועי האיכות של פעם?" ומתי?
כותרת הבלוג הזה מעידה על האירוע, סמינר שליחים דרום אפריקה. התיזמון של המשפט- הרצאת הביטחון של הקב"ט שלנו- גלעד תורג'מן. זהו קיבלתם מי אמר ומתי. הסיטואציה אבסורדית משהו.. בכלל סמינר השליחים (שלי כבר הרביעי) היה משהו מיוחד. משלחת כמעט חדשה לגמרי למעט משה ובוקי ואני. כל השליחים- חדשים.
תמיד יש את הדילמה מתי לעשות סמינר שליחים. עשית באוקטובר- נובמבר, זה כבר סמינר שבו כל השליחים על סף סיום השליחות ומה? לבנות תוכנית עבודה שתחייב את השליחים הבאים? עשית סמינר במרץ- השליחים רק הגיעו לשליחות, לא תמיד יודעים על מה מדובר ומה אפשר לעשות במסגרות אליהם נשלחו.
החלטנו שעושים 2 סמינרים בשנה, האחד במרץ המוקדש לחינוך ומתקיים בקייפטאון והשני ממוקד עלייה ומתקיים ביוהנסבורג.
החלוקה בין משה וביני הייתה שהסמינר שמתקיים בקייפטאון מאורגן שם על ידו והמשלחת וזה המתקיים ביוהנסבורג מאורגן על ידי ועל ידי המשלחת כאן.
עכשיו אנחנו בקייפטאון.
הסמינר שאורגן להפליא על ידי משה, נועה, חגית ועומר כלל לצד כניסה לעולם החינוך היהודי הפורמלי והבילתי פורמלי, רגעים מרגשים ומיוחדים ואף ביזאריים משהו.
- תפילת ערבית בגנים הלאומים קירסטנבוש בקייפטאון, עשינו שם את פעילות ההיכרות ואח"כ חגגנו לי יום הולדת (הפתעה...). בזמן זה נכנסו אלפי אנשים לקונצרט בגנים. פעילות ההיכרות הסתיימה ואלפי אנשים החלו לזרום החוצה, דרכנו. מה לעשות ובדיוק הזמן לתפילת ערבית? מתפללים... אלפי אנשים עוברים על פנינו באחד הנופים היפים בעולם ואנחנו בתפילת ערבית. סוריאליסטי.
- -פעילות לימוד בחברותא נבחרה להתקיים בחוף מהמם בשם לנדנדנו (שם סקוטי בכלל). נוסעים לאורך קוו החוף המהם. מגיעים, מחנים ויורדים לחוף. מבעד ליער מתגלה חוף לבן מצולק בבולדרים ענקיים וכמה משפחות בודדות המבלות על החוף. שיירת שליחי הסמינר נעצרת לפתע. מה קורה? אני שואל. מסתבר שיש בעיה... על החוף במרחק מאות מטרים משתזפות מספר בחורות/אמהות עם בגד ים. ערן טוען שאסור לרדת לחוף זה. דיון קצר בין הרבנים (והיו איתנו 4! ) והוחלט שניתן לעבור בקצה החוף למקום מבודד. עוברים. התמקמנו בחוף בצל העצים. הרב אורדמן, ראש הישיבה מוביל את הכוח ומדבר ומסביר תוך כדי הליכה. בשלב מסויים הוא מסתובב וההפתעה מוחלטת: במקום כל השליחים, הולכות אחריו 2 בנות דרא"פ צעירות בביקיני מינימלי. אשר יגורנו בא. ערן פותח שוב בטיעון שאסור להיכנס לחוף הזה. בינתיים הילדים של הרב אלימה מורידים נעליים ורצים למים. הרב בעקבותם. הוא חזר כעבור מספר דקות. לכל כוחותינו שלום. ערן טוען בלהט ש"גם עם עוצמים עיניים ועוברים בפח זבל אי אפשר להימנע מהריח" . טיעונו לא התקבל והלימוד בחברותא התקיים בהצלחה רבה.
- היו גם רגעים מרגשים אחרים: נועה שהתנשקה עם כלב ים (איחחחסססס... ), ערן שנתן הרצאה מאלפת על אנטישמיות, משלחת שהלכה להחליק על הקרח וכמעט השאירה שם ידיים ורגליים שלא לדבר על שלל נפילות, התחלקויות ושאר מריעין בישין...היה סמינר מדהים, מגבש, מרגש ומלא בידע, והעשרה. אחד ההישגים הגדולים של הסמינר היה ההתגייסות של הרב אורדמן, הרב לוויטץ והבחורים להיות חלק מהמשלחת! גילינו גם את היכולות של עומר , היצירתיות של נועה ודורון (קליפ סיכום סמינר מדהים) , הרצינות של חגית, הקלילות של הרב דוד אלימה, הרצון למעורבות של אלי רומנו, העומק של מכאל, הממוקדות של בוקי, ההשקעה הבילתי נגמרת של טליה, ההפתעה בדמותו של הרב הילל לב ציון מפורט אליזבט והמעורבות של עליזה. אחלה משלחת. אחלה סמינר!

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

הפתעת העלייה מדרבן

הפדרציה הציונית בדרבן או כמו שהיא נקראת: "קווזולו נטאל זיוניסט קוואנסיל" התארגנה לכנס הדו שנתי שלה לבחירת הנהלה חדשה, סקירה על הפעילות שלהם בשנתיים האחרונות וסקירה לבאות.
במסגרת זו הוזמנתי לתת סשן עלייה קצר.
חשבתי שלבוא לדרבן רק בשביל דיווח של 15 דקות זה מיותר ויצרתי קשר עם לוריין- רכזת הפדרציה וביקשתי ממנה לשלוח הודעה ששליח הלעייה מגיע ומי שמעוניין במידע- מוזמן לפגישה.
התגובה הייתה מפתיעה: תוך שעתיים הלו"ז של יום הביקור הראשון שלי היה מלא במעוניינים בפגישות עלייה.
עשיתי הערכת מצב מהירה והחלטתי להישאר יום נוסף. עדכנתי את לוריין ותוך עוד שעתיים גם יום זה היה מלא בפגישות! "גב אל גב" כמו שאומרים.
יום וחצי בדרבן הולידו עוד 18 משפחות המעוניינות בעלייה. דרבן, קהילה בת 1000-1200 איש שהעלייה לא הייתה בסדר היום הציבורי שלה פתאום מולידה היענות יפה לעלייה....
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

אירוחים והתארחויות

וואו... כמה אירוחים והתארחויות היו לנו לאחרונה. ממש תחנת רכבת. הגענו למצב שכמעט ולא היה לנו שבת פנויה לבד כמשפחה...
בפן המקצועי הגיעו לכאן לסיוע, כל אחד בזמנו- דורון קליין מטלפד, מוריס זינגר מהסוכנות היהודית וחווה שופמן מהמחלקה לזכאות- כל אחד בא על מנת לתרום במשהו להתגבר על זרם העולים הגדל בכל יום.
בהיבט האישי, הוזמנו לערב הפתיחה של מסע התרומות לקרן היסוד (IUA), ערב מפואר, מרהיב. בילינו ארוחת ערב שבת אצל רבקה סרקי ומשפחתה- מנהלת תורה אקמי בנות. אשה מרשימה ביותר. עוד ארוחת ערב שבת אצל משפחת מנקוביץ שם התארחו גם בוו גולדמן ורולין מרקס מצוות המדיה וכן נעמי דינור. משפחת מנקוביץ עולה לישראל בסוף השנה ודבי עובדת במרכז ישראל עכשיו במחלקה לעלייה.
עוד התארחו אצלנו נועה מקייפטאון, משה לדרמן ועכשיו גם ישי אלוני- שליח נצ"ר ואחותו בתום טיול ארוך באפריקה.
לא משעמם לרגע...
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום הולדת לנעמה בדראקנסברג


הדראקנסברג, הם הרי הדראקון בדרום אפריקה. שרשרת הרים נישאים הנמתחת לאורך כ- 250 ק"מ ומהווה בחלקה את הגבול בין דרא"פ ללוסוטו. הדראקנסברג הוגדרו כאחד מאתרי הטבע היפים בעולם לשימור וכך אכן קורה. הדרום אפריקאים אינם בונים ואינם מאפשרים לאף אחד לגור בתוך ההרים. כל המלונות, ימרים, בתים, חוות וכ"ו- נושקים למרגלות ההרים.
הדראקנסברג הוא גם המקום האהוב על נעמה בדרום אפריקה וכיוון שכך החלטנו לחגוג לנעמה יום הולדת במקום שהיא הכי אוהבת.
כבר בביקור הקודם בדראקנסברג, הביקור של נעמה עם מירי, היא מצאה בתי נופש למרגלות החלק המרכזי של הדראקנסברג השייכים לזוג פנסיונרים לא מבוגרים אשר לקחו את כספי הפרישה שלהם מיוהנסבורג והלכו לממש את החלום שלהם לגור מול הנוף הקסום הזה. הזוג, פרופסור לתיאולוגיה ותקציבאית של בנק גדול בדרא"פ, התאהבו בנעמה (זה באמת לא קשה מידי... ) וכאשר בישרנו שאנו מגיעים לחגוג את יום ההולדת שלה בדראקנסברג ולהתארח אצלם- השמחה הייתה גדולה!.
הנסיעה לדראקנסברג לא קצרה, 4-5 שעות ואנחנו כבר מורגלים (כמעט) בנסיעות ארוכות מאוד. הדרך יפה, הכבישים נוחים. עוצרים בדרך, נהנים מהנוף, מהאנשים.
נסיעה בתוך הדראקנסברג מביאה אותנו לאיזור שנראה כאילו נלקח מציור: גבעות ירוקות מחולקות על ידי חקלאים מקומיים, נחל, פרות, כבשים ובראש הגבעה 3 בתים יפים וחדשים- הצימרים שלנו...
הגענו והתקבלנו בסבר פנים יפות. חדר הפתוח לנוף המשגע ולהרים הירוקים והכל כך יפים מולנו. מה צריך יותר?
את הערב הראשון בילינו עם הזוג המארח, זוג חברים חוואים שכנים ואורחת נוספת בצימרים. לצד הצימרים בנה הזוג המארח בריכה (ככה זה כאן, בכל מקום יש בריכה... אף אחד לא שוחה בה אבל היא שם) ופרגולה סגורה. בקבוק יין ומסתבר שיש מנהג קבוע במקום- פעם פעמיים בשבוע הזוג הנחמד מקיים ערב ריקודים סלוניים. הערב היה אחד מהם... שיחה לתוך הלילה והחבורה מפעילה טיים עם מוסיקה רומנטית ומתחילים לחולל. הזוג המארח ממש מפליא לרקוד ואנחנו נהנים להסתכל.
זוג החוואים שבא התגלה כזוג מאוד חברותי וחביב, אפריקנרים מקומיים. בתום הערב הם הזמינו אותנו לבוא אליהם למחרת.
למחרת קמתי בחמש בבוקר רק כדי להסתכל על הזריחה המשגעת מעל הדראקנסברג. את ראשי אחד ההרים כיסו עננים קלים, קרני השמש הראשונות נגעו בחלק מהשדות והמראה- עוצר נשימה. צילמתי, אבל איפה היופי המקיף אותך ב- 360 מעלות לעומת המצלמה התופסת חלק קטן וזווית מסוימת בלבד... עוול לנוף. בכל זאת צילמתי, שיהיה לזכור. נעמה הצטרפה וישבנו בשקט למול ההוד וההדר הנחשף לשמש העולה, מתפעלים מכל רגע שהנוף משתנה בו. יום הולדת שווה.
שעתיים אחר-כך אנו מוזמנים לארוחת בוקר מפנקת מול הנוף המשגע. עוד תענוג קטן-גדול.
יצאנו לטיול ברכב בסביבה, הגענו ממש למרגלות ההרים, ביקרנו בסדנת אומנות קרמיקה מדהימה והחלטנו לבקר את זוג החוואים מאתמול בערב. השניים חיים בסגנון שונה ממה שמוכר לנו ביוהנסבורג, שטחים עצומים, ללא גדרות, עצים בלי סוף ותחושת חופש ובטחון. ישבנו איתם ועם ביתם בצל העצים לשיחה קולחת ואחרי כשעה וחצי המשכנו. נפתח לנו צוהר נוסף לסגנון חיים דרום אפריקה האפריקנרית- חקלאית. נסיעה קצרה משם (הכל דרכי עפר) ומגיעים לצומת. לצד הדרך, ילד כושי שכאשר רואה אותנו מתחיל לרקוד במרץ. עצרנו כדי לתת לו קצת כסף וסוכריות שהיו לנו ברכב. מתוך השיחים הופיעו לפתע 3 ילדים קטנים ממנו (בני 3-5), עירומים. 10 דקות אחרי הפגישה עם אפריקה האפריקנרית נפגשנו עם אפריקה השחורה החיה בעוני.
חזרנו לצימר שלנו למנוחת אחה"צ ועם ערב יצאנו לארוחה במלון מפואר "דראקנסברג סאן הוטל" , ארוחת אכול כפי יכולתך. הזמנו את הזוג המארח הנחמד ועברנו ערב נעים וטעים.
עוד בוקר מדהים קיבל את פנינו למחרת היום והבוקר עבר בנעימים עם ארוחת הבוקר המפורסמת.
פרידה מהמארחים והפתעה- הם, כמתנת יום הולדת לא הסכימו לתשלום עבור שלושת הימים שהיינו שם!
טיול קצר בסביבה סיכם יום הולדת מדהימה לאשה מדהימה.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/