הקרוואן הציוני דרום אפריקה

הקרוואן הציוני דרום אפריקה
החוויות שזומנו לנו יוצאות דופן, אף בהשוואה לקרוואן הציוני של שנה שעברה. צחוקים בלי סוף, ורגעים מסמרי שיער: משאית של חיילים מוזמביקים חמושים בקלצ'ניקובים המאיימים על דורון משה ובועז? שוחד רק כדי לא להגיע לתחנת משטרה בלילה? שמאלני שקורא את פייגלין? נוצרי, ראש ארגון איחוד הדתות המגיע לשמוע על עלייה? שליח הקבור מתחת לערימת בנות צעירות ונרגשות? קהילה המתנגדת נחרצות לשמוע על עלייה ובכל זאת שומעת ואף נהנית? פיצה כבילוי? שינה במיטת קומותיים בבית הזוי? חברת השכרה בעלת " 2 וואנים בלבד? החלפת רכבי השכרה ל"חסכון" בדלק? חופים מרהיבים, חומר נגד יתושים ובלי סוף מאכלי ים? ו"מתי לאחרונה הרחתם תפוז שרק נקטף" ?
סיר ובו 6 אנשים שונים. הסיר הוא הוואן והטריילר שלנו. ששת האנשים הם דלית רוכמן- מנכ"לית משולחן לשולחן ואורחת הקרוואן הציוני. ערן שטרנברג- שליח בני עקיבא. דורון משה- שליח הבונים. מכאל שצ'ופק- שליח נצ"ר, בועז פלד שליח דרבן וממארגני הקרוואן ואנוכי.
מהר מאוד הסתדרנו ברכב על פי עניין: ערן ומכאל ישבו מאחרו וניהלו דיונים סוערים על שמאל וימין, מידת דתיות ואמונה ומה לא. מכאל אף קיבל וקרא מערן ספר של פייגלין... דלית ודורון- שני "פוליטקאים" משופשפים ישבו במושב האמצעים- תמכו, חיזקו, עודדו. ומלפנים ברוב הדרך בועז ואני: נוהגים, מתקשרים ליעדים הבאים. מתכוננים.
המסע בן 3500 ק"מ לערך עבר בין 6 קהילות ומפגש עם בני ובנות כיתות יא' מקינג דויד בפרייז.
הקהילות: קימברלי, בלומפונטיין, מוזמביק, וויט ריבר, סוואזילנד, קרוגרסדורפ. וכמובן ביקור בפרייז- למפגש עם כיתות יא' של קינג דויד לשיווק ישראל אנקוונטר.
הרכב: וואן, 8 מקומות. מרצדס וויטו. כולל נגרר (טריילר) עמוס בציוד! כבר עם קבלת הרכב היה ברור שמשהו לא בסדר איתו: הגלגל הרזרבי תפס חצי משטח המטען מאחור. ביקשנו להחליף ונאמר לנו שאין להם רכב כרגע אך יביאו לנו טריילר. רק לחכות כמה שעות. ואנחנו כבר באיחור מטורף...במשך כל הנסיעה החלפנו את הרכב פעמיים, תמיד עם הרכב שהחלפנו קודם. רכב תקול ברכב תקול... מהר הבנו שלחברה יש רק 2 רכבים מסוג זה. אין מה לעשות: או רכב בלי מזגן (סאונה) או רכב עם דלת שלא נסגרת לגמרי ומכניסה רוח ורעש חזקים בנסיעה. בחרנו בדלת.
המטרה: להביא את ישראל לקהילות ספר מנותקות, ומרוחקות מישראל ויהדות. חיבור בני נוער לתנועות הנוער, עלייה.
התוכנית: שירה בציבור, מי אנחנו, סרטון וולק דה לנד, סקירה על אירועי השבוע בישראל, שירה, סרטון טיסת העלייה וסיפור הטיסה, גלעד שליט, כתיבת שנות טובות לחיילי צה"ל, סקירה מפרשת השבוע, סרטון וסקירה על העשייה של משולחן לשולחן, התקווה.

שבוע וקצת ...

רק כדי לתת לכם את התמונה המלאה של מה עברנו, הנה הסיכום בצורת ציטוטים עם לא מעט אנקדוטות:
מצעד הציטוטים לקרוואן הציוני:
- הכי גזעני: "זבובים אנושיים" (ערן בעצבים על כל הרוכלים שהגיעו למכור לו את אומנותם במוזמביק)
- הכי פולני: אל תדאגו אני אוכל פריכיות (דלית- כל הזמן...)
- הכי צוו פיוס: הרפורמים זה כמו כנסיית הנימולים (ערן באחד מהויכוחים האידיאולוגיים עם מכאל)
- הכי לא מבין את קהל החקלאים: מתי לאחרונה קטפתם תפוז? (דלית בהרצאה לחוואים בבלומפונטיין וקרוגרסדורפ)
- הכי לא מובן: המילה עלייה בעברית והמילה שנות טובות (דורון משה ועופר, לקהילה במוזמביק)
- הכי מושחת: "יש לכם משהו לשתות או כסף לתת לי לקנות בירה? (שוטר שעצר אותנו במוזמביק)
- ההמתנה הכי ארוכה: 55 דקות ל- 3 כוסות קפה במפוטו- מוזמביק
- הכי מלחיץ: מיליציה חמושה בקלצ'ניקובים מנפםנפים באיום לכיווננו (דורון משה ובועז שצילמו משאית של מיליציה חמושה במוזמביק)
- הכי מפחיד את דלית: הבאנג'י של דורון, מכאל ובועז
- הכי אלים: הנקוק (פינקנו את עצמנו ערב אחד בסרט "איכות" בוויט ריבר וערן דאג שנשלם על כך ביוקר...)
- הכי פוליטיקה: מכאל וערן (כל הזמן בכל הנסיעות, הכל דיבורים)
- הכי רוחני: האפריקנרית באמצע המדבר (הכי וויט טראש- בית קפה מסעדה שנלקחו מהסרט "קפה בגדד", באמצע שוםמקום)
- הכי מחנה פליטים: בית המשפחה של עופר ומכאל במפוטו-מוזמביק
- הכי מסריח: החדר של דורון ומכאל בסוואזילנד
- הכי ספר: משה פייגלין (בסט הסלר של הקרוואן באדיבות ערן)
- הכי פיקניק: בריכות המקמק במפומלנגה
- הכי פייסבוק פרופיל: הבלייד ריוור קניון (כולנו, אבל כולנו הצטלמנו באותה תנוחה על אותו סלע, בושה)
- הכי נהיגת שודים: בועז ב- 160.
- הכי שוברת לבבות: דלית (יוסי, אדם שהכירה ביוהנסבורג ורדף אחריה עד מוזמביק)
- הכי מורתית: הגברת דלית רוכמן (בועז עם האינטונציה של דליה איציק)
- הכי מערום בנות: בנות קינג דויד על דורון משה (מפוטו, ובלומפונטיין והזקנות של קרוגרסדורפ)
- הכי יודעים בעל פה: ווק דה לנד... (סרטון קק"ל שהקרנו והכרנו בע"פ...)
- הכי מאפיה: משפחת תורג'מן בסוואזילנד.
- הכי גאדג'ט: ערן (עם כל החיבורים האפשריים ברכב לכל מכשיר בעולם).
- הכי שיווק: עופר מוכר HTC לדלית.
- הכי פליט בקרוואן: דורון אוכל טונה, שעועית וציפס משימורים במסעדת הגבול בין דרא"פ למוזמביק.
- הכי קומבינה: החלפת רכב כל פעם שהמיכל מתרוקן.
- הכי שרירים ביד שמאל: דלית רוכמן (בחרה לשבת ליד דלת ההזזה... )
- הכי מפואר: האולם במפוטו
- הריח הכי: סינטרונלה (ספריי נגד יתושים)
- הכי שיקרי: השוחד לקיצור התור במעבר הגבול (ביקשו מאיתנו שוחד לקיצור התור שלא היה!)
- הכי "המילה האחרונה": הספסל האחורי עם מכאל, ערן ודלית.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

Happy Landing

Happy Landings
By Paula Levin

Subheader July 21st 2008 was an historic moment for South Africa’s Jewish community as we bade ‘lehitraot’ to some 100 new olim bound for the Promised Land en-masse, on what has become known as the flight.

Design notes
J, I will send some pics and captions shortly, and some will come from the Israel centre. This is for a DPS, 36 and 37

The flight was unique, in every sense. Only a Jewish mother would pack a Tupperware of nine boiled eggs to schlep on the plane, in case her family got hungry! No one seemed to stay seated for very long either, as 22 year old Joshua ‘Judo’ Weinstein, sitting next to me remarked, “Just watch, they will walk all the way to Israel,” and so they did. But who could blame them? 30% of the new olim were young families with two to four children, attempting to placate claustrophobic toddlers, one of whom had lost her dummy before boarding and no spares had been packed - and babies as young as seven months old, in the case of little Gavriel Baker, who apparently slept like an angel, as long as he was rocked and shushed for all eight hours! Then there was the heightened emotion of having packed up the remains of their South African lives in around 180kg’s, angst which of course had to be walked and talked off as several families had said goodbye to parents and loved ones not knowing when they might be reunited. There was also the lady who spent most of the flight petting her ailing Persian cat with a heart condition, a la James Bond, and crying for his twin who had been forced to travel in a cage in the hold.

And then there was a “pre-landing ruach session” of song, led by Omer, of the Israel Centre, also not exactly standard flight procedure. Wainstein, who does not speak Hebrew and never went to a Jewish School joined in with “Dreidel, dreidel, dreidel, I made it on my own,” the only Jewish song he knows, and one he learned watching South Park! His Jewish identity was firmly marked with a tattoo on his inner bicep - his name in Hebrew lettering - “Yehoshua”, spelt with one vav. This young man was going on aliya, solo, with a passion to serve in the IDF and be a part of the Jewish State, having lived in Argentina (“I’m going to miss those entrecote steaks!”), Brazil, Amsterdam and many other places since matriculating. In fact 50% of the flight was made up of young singles under the age of 26 going on aliya.

What was really unique about this flight was not so much that so many South African Jews were going on aliya. After all, we are known as ‘the world’s most Zionist Jewish community’, in the words of Jewish Agency Chairman of the Executive, Zeev Bielski and as any security official manning the El Al check-in queues can tell you, they are seeing at least two new olim every week. What was unique is that it was done ‘beyachad’- together - in what was billed as the easiest, quickest aliya ever. That includes modern mass aliya’s from other countries, France included, which sometimes involve plane loads of up to 500 new olim at once. Israel Centre Director Ofer Dahan and his behind-the-scenes team managed to pull off some amazing feats giving these new olim the tangible sense that they are indeed valuable newcomers to the State, precious Jewish neshamas whose presence in the land adds infinite value. From an address by the Minister of Absorption at a special Kotel ceremony, to a letter of welcome from the Prime Minister, the aliya was filled with grand gestures and attention to detail that served as a giant “bruchim habaim welcome mat”, revealing the true hospitality of our patriarch Avraham Avinu.

What a far cry this must be compared with emigration to the Diaspora, where inevitably some begging, pleading and groveling to respective governments goes on and you arrive with the sense that these countries are doing you a huge favour by allowing you to grace them with your presence.

It was also the little things like the fresh cappuccinos, Prigat juices, sarmies and rugelach awaiting these weary travelers at the absorption centre based at Ben Gurion, as they received their “oleh chadash” cards - a prerequisite for entry - that made for a softer landing. Wainstein was however a little put-out that his name had been misspelled – and did not match his bicep – despite having spelled it clearly over the phone from South Africa. But nothing that a little paperwork, or surgery cant sort out. Friendly civil servants, processing one hundred new immigrants, many with sick or over-tired children with speed and courtesy, (I am an eye witness) certainly did their bit to mitigate what was fast becoming a bureaucratic nightmare for families whose only thoughts, at well after midnight, were of bed. The facts that the flight had been delayed, the need to follow absorption procedure and the time it took to claim baggage and peklach meant that the group only arrived at the Shalom Hotel after three in the morning. As we exited customs wearily waving our flags, we were greeted by a large contingent of ex-South Africans energetically singing the verse “veshavu banim ligvulam” (the children will return to their borders), G-d’s ancient consolation to Rachel who cried at the dispersion of her sons. You could literally see the spirits soar.

The days that followed more than made up for that first harrowing night, as the Olim enjoyed lavish hotel breakfasts, lunches and dinners and swam in the Olympic size hotel pool in between information sessions. “This is like being on holiday,” said mother of three Tracy Roome, and she was not referring to the 34 degree weather and Tel Aviv humidity which we had arrived to at 10 30pm – (the Roomes are from Durban and were on their way to Modi’in, so the weather didn’t faze them one bit). Roome had left a few loose ends untied in South Africa, like a business and a house, but hoped to tie these up shortly on a return visit. Her daughter Hannah had celebrated her Bat Mitzvah just the week before, followed by a farewell (so two sets of presents!) and as the only ‘tween’ in the group, was already feeling the loss of her friends and social life. 76 year old Ceramic artist and jewelry designer Chana Jacobson will also be back to tie up loose ends, but was effectively starting life anew after 50 years in South Africa. Judy Gluck, famous as Chabad’s librarian for the last decade or so, had plans to open Ra’anana’s first English Torah Library. The two made up part of the 20% of the flight who had chosen to retire in Israel.

The Gordon family from Jo’burg, Andrea, Evan and three kids were in fact on a holiday of sorts, postponing their new lives in Ra’anana with a two week break at the beach in Hertzliya, joined by their parents who will be coming on aliya shortly. Andrea had been concerned about her kids finding the right school in Ra’anana but had been promised by none other than Ra’anana’s former Mayor Zeev Bielski, now with the Jewish Agency, that he would personally accompany them on their first day of school to ensure a smooth beginning. Having been at a press conference where he happily poured tea and coffee for the journalists present, I can believe him. “I served 80 000 people as Mayor, why shouldn’t I serve you all tea?”

At the hotel Dahan had again pulled some mysterious strings which meant that the new olim were guided through the complications of opening bank accounts, had job interviews lined up and property consultants on hand to discuss long term investments. There was also a session with a social worker which allowed the new olim to confront the duality of their experience, loss combined with great joy, closing one chapter and beginning another. Most astonishing – Home Affairs came to the hotel, to issue the olim with ID’s, saving them the hassle of queuing at the local Misrad Hapnim and working through the forms in Hebrew. Language will obviously start off as a barrier but with Ulpan, and an extra 200 hours of Hebrew for all school children (600 hours for those going to Modi’in), this would hopefully be temporary.

“What’s really amazing is that they keep asking us to call them when we need help,” said Sarah and Gabi Shane from Cape Town. “This isn’t just a once-off thing, they really want to make things easier for us.” Something sure to be of comfort to the Shane’s with three little girls, 5 ½, 3 ½ and 1 ½ to integrate into a new life. They are starting off living with Sarah’s mother in Ramat Bet Shemesh but hope to live in Jerusalem. As Ofer said, “Nobody came on this flight without an address to go to.” Some families were moving in with relatives, some were starting off in absorption centres like Beit Canada, some in fully furnished rented flats, some in fully paid-for apartments – all with their first cash installment, courtesy of the Israeli Government.

As Bielski proclaimed addressing the olim at the Kotel in a sweltering but moving ceremony, highlighted by abundant ice-cold bottled water and fresh summer fruit; “Ze hayom asa Hashem, nagilla venismecha bach” – this is the day that G-d has made, let us rejoice and be happy in it. We rejoice in Israel’s gain, even as we feel the loss to our community. May all of Israel be reunited with the coming of Mashiach, speedily in our days.



J, pls make this next bit totally separate from my story. Its for the half page, on page 34. its not an advertorial though. Its just free editorial. Let dave know if it must be cut.


Half page
The Disappearing Tax Break

As this year’s crop of Anglo-Saxon immigrants arrives in Israel - 2000 are expected to immigrate this summer through Nefesh B’Nefesh alone - Philip Braude reports on what has happened to the Israeli government plan to exempt their overseas income from taxation.

For the past few years, I have been actively dealing with structuring the financial affairs of prospective olim, and have considered that the current Israeli tax legislation accords near tax haven status to new immigrants (olim chadashim), as it accords them various tax exemptions, such as a 5 year exemption on investment income, a 10-year exemption on capital gains from overseas assets, a 4-year exemption on income from their overseas business which was owned for 5 years before assuming residence and a 20-year exemption on foreign currency deposits held in an Israeli bank.

In a recent press-release co-signed by the Israeli Finance Minister and Immigration Minister, a series of tax breaks designed to encourage immigration to Israel was announced. These proposals were meant to be enacted into law by Yom Ha’atzmaut but unfortunately, they are still winding its way through the Knesset, and are still not law.

Under the old law, to obtain either the 5-year investment income tax exemption, or the 10-year capital gains tax exemption, the specific assets needed to be held outside of Israel by the new Israeli resident before his arrival in Israel. The intention of the proposed amendment is for the exemption to apply to all the new resident’s overseas affairs for the extended 10 year period, without the limitation of the exemption only applying to pre-owned assets. Unfortunately the proposals seem to contain many gaps, as it appears that overseas pensions and retirement plans, overseas trusts and national insurance issues have not been addressed in the proposed new law. In addition, the situation where a new immigrant earns income from overseas, but performs the services in Israel, will not benefit from these new proposals. I fear that this might encourage many breadwinners to leave their families behind in Israel, while they continue their old jobs and business’s in their home country, and could cause social problems with the families left behind.

The proposals are certainly good news for prospective olim, but until the law is passed and there is certainty in the matter, caution is advised when planning one’s financial affairs before making aliya.

Philip Braude is an accountant, personal financial planner and licensed investment marketer. He is CEO of Anglo Capital Limited. He can be contacted on pbraude@anglocapital.com

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

Service with a smile

Service with a smile
By RICKY BEN-DAVID Johannesburg
The Johannesburg Aliya Center is abuzz with activity on Friday morning - final interviews are conducted, questions answered, meetings held and last-minute details attended to. This is the last workday before 96 olim are to set out on the first group aliya from South Africa scheduled for Monday morning and efforts to tie up loose ends are under way.
Omer Rabin offers a flag. As Ofer Dahan, the Johannesburg shaliah, says, 'This is a service-oriented aliya. We have thought of everything from A to Z.'Photo: Ricky Ben-David
And there are many.
The group is not just flying to Israel. The olim would spend three days at the Shalom Hotel in Jerusalem where representatives from the Interior and Immigrant Absorption ministries, officials from the four health funds and various banks would be on hand to answer questions and provide the required services. In cooperation with Telfed - the South African Zionist Federation in Israel - the Jewish Agency also organized adoptive families for the olim whom they would meet after spending the first three days in Jerusalem and with whom they will be in contact through the integration process.
On the last working day before the flight, the Aliya Center staff still needs to remind all the olim that they cannot exceed the baggage limit of 60 kg. each mandated by El Al, to verify that everyone has paid the hotel, to make sure everyone's papers are in order and to attend to two specific cases where final approval has yet to be granted. One involves a woman who wants to bring her two cats, which El Al refuses to let aboard the plane, and the other concerns a returning young Israeli whose case still has to be assessed by a special committee, leaving them both unsure if they will be making aliya with the group.
RELATED
· 'South Africa is home'
Because of Shabbat, time is of the essence, and a short meeting to lay out a plan of action for the day is called by Ofer Dahan, the shaliah (emissary) in Johannesburg. Dahan delegates the tasks quickly and efficiently and within minutes everyone has dispersed.
For the weekend leading up to the flight, UpFront was privy to a behind-the-scenes look at the group's aliya process. From Friday morning's office activity and Friday night's prayers at a prominent synagogue to Sunday's frantic phone calls and Monday's hurried check-in lines, we were there for every call, for every meeting and for every concern that could be expected when a big decision such as making aliya is reached.
THE GROUP immigration was the brainchild of Dahan, who is beginning his third year in Johannesburg. "This is a service-oriented aliya," he says. "We have thought of everything from A to Z. I and part of my aliya team will personally be escorting them to Israel and we will remain with them until the moment they leave to their respective homes, absorption centers, kibbutzim and student housing."
The planning and organizing of the operation took three months in which reinforcements were called in to help with the workload. Two junior shlihim from Cape Town, Omer Rabin, 22, and Noa Fartuk, 23, flew in the week before the flight to help with the interview process and the logistics, while senior aliya consultant Maurice Singer arrived from Israel to pick up where Dahan would leave off when accompanying the group to Israel.
"The pressure was getting to be too much to handle. We had so much work that I had to ask for help. I spoke to Zeev Bielski [chairman of the Jewish Agency] and within a few days, help was making its way over," Dahan says. "It is also good experience for them. I like to surround myself with young, energetic people."
Rabin, who will also be escorting the group, has taken up temporary residency in Dahan's guest bedroom, while Fartuk is staying with friends. They and Singer spend most of their time together and inevitably the conversation turns to the details of the upcoming aliya. Questions and comments such as "Did you sort the cat issue out with El Al?" "Where are the flags for the flight?" and "How are we getting to the airport?" fly around the table.
The high level of preparation that went into planning this group aliya is apparent in the customer satisfaction expressed by the olim. "I find that this is a more meaningful way to make aliya. We get to do everything together and besides, I didn't want to deal with so much bureaucracy on my own," says Eden Brandwein, 28, "It's a great support system to have."
Brandwein came to Johannesburg almost two years ago via New York City as part of a United Nations Development Program working project to aid the nation's growth and economy. Last Succot, after spending a month in Israel, she decided the time had come to move there. "I was tired of dreaming. I wanted to make it come true. I also didn't want to work so hard for Africa anymore; I wanted to work hard for Israel."
When she walked into the Aliya Center, Dahan first suggested she take part of a Masa program to spend more time in Israel and then decide. She took his suggestion and was grateful for it. "They've helped me so much. I'd become more attached to the Aliya Center than to New York City or even Johannesburg itself," she says laughingly.
"If this is my legacy, I will be happy," says Dahan. "Olim should be treated as VIPs for giving so much to the country. Having everything arranged for them took a lot of work. The system is not built in this way; it is made for individual aliya. But it was worth every moment."
South African Jewry has seen its numbers dwindle from more than 120,000 in the 1970s to just over 75,000 in 2006. The surge of violent crime, political instability, failing infrastructure and rising xenophobia have pushed people to reconsider their options. Sixty percent to 70% of the Jewish population has experienced some form of attack, according to Dahan, whether armed robbery or carjacking or even murder, referring to the incident earlier this year when a prominent member of the community, Sheldon Cohen, was shot dead while waiting for his son to finish soccer practice. The attackers had just robbed a woman on the street when they spotted Cohen in his car speaking on his cellphone. Thinking he was calling the police, they shot him.
My own house has been broken into. Twice in one week!" says Dahan. "The first time, they cleaned it out; they took everything. The second time, I guess they thought that I'd replaced all the appliances and TVs, but I hadn't had time, so there was nothing there."
Omer Rabin offers a flag. As Ofer Dahan, the Johannesburg shaliah, says, 'This is a service-oriented aliya. We have thought of everything from A to Z.'Photo: Ricky Ben-David
Life in South Africa is like existing in a golden cage, maintain sources in the Jewish Agency. The big houses, vast gardens, live-in help and luxury cars remain part of a very private sphere. "People in Jo'burg lead a very chaperoned lifestyle," says Josh Weinstein, 23, "You don't even realize how bad it is because you get so used to being taken places and always being surrounded by people. Always guarded."
FRIDAY NIGHT at the Mizrahi Shul in Johannesburg, services are already under way when Dahan and Rabin slip in. The cantor gets up to welcome the shlihim and to introduce the guest speaker, Adi Sultani, a former emissary in Johannesburg. Sultani launches into a speech about Israel and hasbara, after which he mentions the upcoming aliya and how meaningful it is for South African Jewry.
"While Lebanon is proclaiming victory over the release of a vicious murderer," he says referring to the Hizbullah-Israel exchange of July 16 in which Israel released Samir Kuntar and four Hizbullah operatives for the bodies of captured soldiers Ehud Goldwasser and Eldad Regev, "these olim are leaving everything behind and moving to Israel. This is the real victory. Aliya is victory for Israel!"
"You know, this is quite a big deal," Rabin says after the services. "Just a few years ago, aliya was considered something very private and rarely talked about. To have it mentioned in a shul with such a big congregation is very significant."
The South African Jewish community is one of the most tight-knit and organized in the world. It is also one of the most Zionist. It runs its own security and ambulance services as well as welfare and elderly care programs. To make aliya years ago would have been considered an abandonment of the community and would have been looked upon negatively, Dahan says.
"I came and changed all that. There is nothing to hide here. Aliya should be talked about, discussed, considered. Why the shu-shu?"
The energetic and enthusiastic shaliah sought to bring Israel into every home. And his strategy was to start young. "We wouldn't wait for them to come to us, we would go to them." It has become a supply-and-demand atmosphere and there is much competition, he says, referring to the No. 1 destination for South African Jews so far: Australia.
Lectures and educational programs to be given at the Jewish schools were hatched, Israel events, aliya expos, group pilot tours to Israel and "Zionist Caravans," in which a group of young shlihim set out in a van to seek out more isolated Jewish communities across South Africa and the surrounding countries to bring more awareness about Israel and aliya, were all planned. Facebook networking campaigns were founded including the group Aliya from South Africa, which now has over 200 members. Many contact Dahan on Facebook with specific eligibility questions and general inquiries about making aliya. In fact, these approaches have worked so well with the younger audience that 50% of the olim on the group aliya are professionals in their 20s and early 30s.
Dahan and his young staff work hard, distributing Israel-themed T-shirts, pens, notepads and even ties to the community, putting up posters for events near Jewish schools and generally putting the word out about aliya. Their names are well known and talking about aliya is no longer considered taboo.
In the two years Dahan has been shaliah, Israel has become the No. 2 destination for South African emigrants, beating Britain and Canada and growing fast as a popular and desirable country to immigrate to.
MONDAY MORNING at the airport, Dahan and Rabin are moving through the long El Al security lines hugging sobbing relatives, cracking jokes to lighten the mood and posing for pictures with the olim. An early check-in was organized with El Al but the line remains long even two hours before the flight. The counters are a flurry of activity, weighing baggage, packing and repacking, issuing boarding passes.
The shlihim move from person to person, asking if everything is OK and attending to problematic boarding issues. Some, inevitably, have overpacked and will not be let on board until they meet the weight requirements. Of the two cats, only one will be let aboard the plane and El Al suggests placing the other in cargo. Their owner bursts into tears, not wanting to separate them from each other or herself. Dahan tries to intervene but El Al is adamant.
The atmosphere is teeming with excitement and a tinge of fear. People are changing into comfortable clothes and shoes, soothing babies and chasing children, speaking with other olim about the future and preparing to leave South Africa behind to start anew.
The flight goes by smoothly; the shlihim's presence seems to have a calming effect. "I love their enthusiasm. It's infectious. I love that they are on the flight with us and that they will be with us for the first few days. I think it's great," says Andrea Gordon, who is making aliya with her husband, Evan, their three children and her mother-in-law.
"Here is a wonderful example of an exceptional aliya. Three generations are moving to Israel to live their new lives," says Dahan.
Dahan, Rabin and the other aliya staff break into song upon entering Israeli airspace and hand out Israeli flags to raise morale and snap people out of their sluggish state after the long flight.
After passport control, the olim are all taken to Terminal 1 where Immigrant Absorption Ministry staff awaits. Receiving immigration papers is an exciting affair and many wave theirs proudly, enthusiastically and very sleepily.
Both cats survive the ordeal and their owner smiles tiredly as she makes her way out of the airport and onto the bus to Jerusalem. Dahan and Rabin are met by their supervisors and congratulated on a job well done. After all, aliya is not just about opening files and going through the procedure; it is about people and their future.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

סיקור טיסת העלייה בעיתונות- הקישורים

כתבה בערוץ 2: channel 2 TV
http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=41560&SourceID=23

כתבת וידאו של וואלה Walla TV
http://news.walla.co.il/?w=/1/1318054

כתבת טקס וואלה – Walla article
http://news.walla.co.il/?w=//1317169

כתבת הארץ באנגלית Haaretz article
http://www.haaretz.com/hasen/spages/1003754.html

כתבת ג'רוזלם פוסט באנגלית Jerusalem Post
http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1215331034996&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull

אייטם ג'רוזלם פוסט כותל Jerusalem Post at the Kotel
http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1215331061443&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull




Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

טיסת העלייה הראשונה בהיסטוריה מדרא"פ

הישג מדהים? חריג? יוצא דופן? כבר יש טיסות עלייה עם המון משתתפים. מארה"ב, מאנגליה מצרפת. למה זו כה מיוחדת? למעשה מאוד מיוחדת, מהפכנית אפילו.
לראשונה בקהילה הנחשבת הציונית בעולם יצאה קבוצה כה גדולה לטיסת עלייה. לא סתם טיסת עלייה. טיסת עלייה שהשירות לעולה בה הוא מעל ומעבר. העולים קיבלו שטיח אדום.
לראשונה בתולדות הסוכנות היהודית, ולראשונה בתולדות טיסת עלייה, העולים לא היו צריכים לארגן את כל סידוריהם בישראל.
בדרך כלל עולה צריך לנחות בישראל, לעבור לכתובתו הראשונית, ללכת לבנק ולפתוח חשבון בנק, ללכת למשרד הקליטה לתעודת עולה ולמענקים, למשרד הפנים לקבלת תעודת זהות ועוד... מהלכים בירוקרטיים הלוקחים זמן רב, טורים ארוכים וסבלנות אין קץ.
אזה מה היה שונה כאן?
כל עולה בטיסת העלייה הראשונה מדרא"פ, נחת בנתב"ג, הוסע למלון ושוכן שם למשך 3 ימים.
בימים אלה קיבלו העולים את תעודת העולה, מענק הקליטה, תעודת הזהות וכן לכל משפחה נמצאה משפחה דרא"פ מאמצת בישראל אשר קיבלה את פני העולים וסייעה להם להגיע לבתי הספר, לפתוח חשבון בנק ואף להירשם לקופת חולים. כל הסידורים הלוקחים ימים, שבועות ולעיתים חודשים ומאוד מקשים ברגעי הקליטה הראשונים, נעשו במלון, בנוחות רבה בימים אלה.
בזמן שההורים היו עסוקים בסידורים, הופעלו ילדיהם על ידי מתנדבי "בבית ביחד" של הסוכנות היהודית. הילדים נלקחו לשחק, ללמוד על ישראל, להתחבר, לטייל.
אפילו קבלת הפנים לעולים מדרא"פ הייתה שונה. טיסות עלייה אחרות מתקבלות בשדה התעופה ואחרי כן העולים נוסעים כל אחד לכתובתו. כאמור אנו הבאנו את העולים למלון. קבלת הפנים הייתה רק למחרת, בכותל. חשבנו שהכותל הינו המקום המתאים ביותר לקבלת פנים לעולים כה ציוניים. כה מחוברים לישראל.
התפאורה הטבעית בהחלט הייתה מרגשת. לקבלת הפנים הגיעו כמובן העולים ו- 50 מוזמנים, לפחות לכך ציפינו. הפתעה! הגיעו כ- 300 איש. מסתבר שרשת המידע הדרום אפריקאית עובדת היטב גם בישראל והמון דרא"פ שעלו לישראל בעבר, הגיעו לכותל לקבל את פני העולים החדשים. מראה מדהים של חיבוקים, נשיקות, תפילות משותפות בכותל, ואחווה כמו שרק הקהילה הציונית הדרום אפריקאית יכולה לגלות לאנשיה.
הטקס בכותל היה מכובד ובהשתתפות שר הקליטה, יו"ר הסוכנות, מנכ"ל המחלקה לעלייה, נשיא הפדרציה הציונית הדרא"פ, נשיא טלפד, וכמובן אורחים מכובדים, העולים ושליחים!
לצורך קיום מהלך כה מיוחד לעניין נרתם כמעט כל גוף אפשרי: מחלקת העלייה, חטיבת הקליטה, טלפד, מחלקת הזכאות, מחלקת הכספים, הגלובל וכמובן כמובן עובדי מרכז ישראל (הקבועים והזמניים)- כולם התגייסו להצלחת טיסת העלייה מדרא"פ. עבודה של ימים ולילות, הכנות בילתי נגמרות. השקעה של הנשמה, הלב, פרטים והמון זמן.
טיסת העולים הראשונה בהיסטורית העלייה מדרא"פ בהחלט הייתה שונה. בהחלט היסטורית. מרגשת. מהפכנית.
אפילו כלי התקשורת הישראלים והדרום אפריקאים הכירו בכך. הכיסוי חסר התקדים בסיוע ודחיפה בילתי רגילה של חגית הללי, אלכס סלסי, מייקל ינקלוביץ ושליחנו מקייפטאון עומר רבין: 4 ראיונות רדיופוניים, 2 כתבות בטלויזיה: ערוץ 2 וערוץ וואלה, 7 כתבות בעתונים הרגילים והעיתונות המקוונת. 2 כתבות והמון תגובות בעיתונות המקומית-יהודית בדרא"פ- הג'ויש ריפורט והג'ויש כרוניקל.
מעל לכל התחושה המדהימה של הישג בילתי רגיל. קהילה קטנה, טיסת עלייה ראשונה, שינוי תפיסה למערכת גדולה. ההכרה שהכל אפשרי. עם טיסת העלייה הגענו למספר שיאים. האקספו הפך למוסד בדרא"פ וחברות פרטיות מחזרות אחרינו להצטרף לעגלת ההצלחה. טיסת העלייה ומסיבת הפרידה שלפניה, הטיסה עצמה בה העולים שרו, הניפו דגלים, היו ב"היי" מדהים. הקליטה במלון. הטקס בכותל. כל כך הרבה התרחשויות.
אתמול קיימנו במרכז ישראל ישיבת סיכום והיערכות להמשך. פרסתי בפני העובדים את משנתי והתוכניות לעתיד הקרוב: פיילוט טור, אקספו, טיסת עלייה נוספת. העובדים נדהמו, נלחצו. הסברתי להם שאנו יכולים לעשות דברים אחרת: לשים מודעה בעיתון לראיין מועמדים, לפתוח תיקים ולשלוח אותם לשיראל. פשוט וקל. הוספתי: ומשעמם. התוכניות והיעדים מציבים אתגר לכולנו, מכניסים את כולם למצב עבודה הרבה יותר פרודוקטיבי. יש חזון. יש מטרות, יש לוחות זמנים. יש למה לשאוף ולמה לחתור ולא לשקוע בשגרה משעממת.
הפלא ופלא הם נרתמו ומייד!
ימים גדולים לפנינו.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

ערב פרידה מטיסת העולים

לפני מספר חודשים וקצת אחרי העלייה אקספו על מאות האנשים שהגיעו סיכמתי ואמרתי שבתום שנתיים שליחות, אני יכול לומר בלב שלם שהשליחות היא אחת מהחוויות הממלאות ומהספקות ביותר שהיו בחיי.
ההתרגשות, האקשן, ההתרחשות, הקשר הבילתי אמצעי עם הקהילה, המגוון העצום של הפעילות, האינטנסיביות, החום והאהבה העצומים שאני מקבל מהקהילה, הציונות ואהבת ישראל הבילתי אמצעית, בילתי מתפשרת ובלי סימני השאלה והציניות עשו שנתיים אלה לשנתיים המשמעותיות בחיי.

אמש התקיים ערב הפרישה מעולי טיסת העולים הראשונה מדרא"פ. אין מילים לתאר את החגיגיות, ההתרגשות, הדמעות (אושר, אושר... ) והמכובדות של האירוע.
ההכנות היו בילתי נגמרות. האולם היה חגיגי ומכובד במיוחד. העיצוב היה מדהים.
את האירוע כיבדו בנוכחותם והשתתפותם: יו"ר הסוכנות היהודית- זאב ביאלסקי (שעליו אני מתכוון להקדיש פרק ודיווח נפרד), שגריר ישראל בדרא"פ- אילן ברוך על כל צוות השגרירות הבכיר שלו, הרב של קהילת מזרחי דרא"פ, מנכ"ל קרן היסוד דרא"פ.

בערב היו כמובן רק העולים מיוהנסבורג. המשתתפים בטיסה מקייפטאון ודרבן לא היו (מטבע הדברים) ויצטרפו לטיסה עצמה ביום שני. חשבנו יהיו כ- 100 איש בערב כולל כמה אורחים.
הפתעה! האולם היה מלא מפה לפה, כל הכסאות תפוסים ובנוהל שהפכנו למתורגלים איתו התחלנו להוציא כסאות מהמחסן להכיל את הביקוש. סה"כ היו כ- 250 איש באירוע הפרידה מעולי טיסת העולים הראושנה מדרא"פ.

בקהילה בכלל ובערב בפרט הייתה אווירה מיוחדת, חגיגית מאוד. הטיסה היא הנושא המדובר ביותר בקהילה. בכל פורום, בכל רמה, בכל סלון ביתי, בכל משרד- טיסת העולים מדרא"פ לישראל. הקהילה רואה בכך ביטוי להגדרה שלהם משנים כקהילה הציונית ביותר בעולם (מסכים!). מימוש הפוטנציאל הגלום בקהילה. באהבה שלה ובקשר שלה לישראל.

בין הקהל העצום שגדש את האולם הגדול והמלא היו גם נציגי התקשורת המקומית והישראלית: ג'ויש ריפורט, גויש לייף, מעריב ואף צילום לערוץ 2.

החלק הראשון של הערב הוקדש לתדרוך שלי את העולים, ללא יותר מידי אורחים, מעין מפגש אינטימי. חם וכיפי. הכנו לכולם תיקיות מהודרות עם מתנה מהפדרציה, מאיתנו, מסמך תדרוך, הלו"ז לתהליך בארץ ועוד פרפראות. הרבה הומור, בדיחות ושמחה היו במפגש הזה. הורגשה העוצמה של קבוצה היוצאת יחד לעלייה.
החלק השני היה החלק הפורמלי יותר: נאומים וברכות וסרט של הסוכנות על 60 שנות עלייה. בחלק הזה הכוכב היה ללא ספק יו"ר הסוכנות היהודית- זאב ביאלסקי. איש לא אמצעי, חם, אנושי מאוד, מקרב, מתייחס, נוגע בכל אחד מהאנשים בנאום שנשא. הקהל אהב אותו. הוא נטע בהם תקווה, מוטיבציה ותחושה שהסוכנות מחכה ומצפה להם ותהווה הגורם המרכזי שיעזור בקליטתם בישראל.
נאומו של זאב ביאלסקי, אחרי נאום של השגריר, של נציגת הפדרציה, נציג קרן היסוד והרב היה שיא הערב ובכך בעצם הערב הסתיים.
שעתיים של עונג, חיוכים, שמחה, התרגשות והמון המון תקוות.
אם לצאת לשליחות- בגלל זה שווה.

התחושה עכשיו היא שעשינו הכל לקראת טיסת העולים ואם לא עשינו משהו- זה כבר מאוחר... לא נותר לנו אלא לעבור בשלום ובהצלחה לא פחותה את הקליטה והתוכנית במלון בישראל, את הטקס ואת הקליטה הראשונית של העולים בטיסת העולים מדרא"פ.

כל המהלך הוא זכות גדולה שנפלה בחלקי, זכות לעבוד עם אנשי צוות מרכז ישראל הכה מסורים הועושים עבודתם מתוך אמונה ומסירות, ימים כלילות (ממש כך!) ללא חשבון לשעות עבודה או ימי עבודה, ללא חשבון לחופשות. זכות להיות חלק מהסוכנות היהודית המאפשרת לי לעשות דברים כל כך מופלאים כמו להעלות עולים לישראל. לשנות חיים. לגעת בנשמה של כל כך הרבה אנשים. זכות לפגוש ולדבר עם אנשים כיו"ר הסוכנות היהודית. זכות להכיר, לעבוד ולהוקיר אנשים כמו אנשי טלפד. תחשבו על מה עושה הסוכנות ומה עושים טלפד: מביאים יהודים לחיות בישראל. טלפד הם הערבות ההדדית היהודית במלוא מובן המילה. זכות לעבוד עם אנשי המחלקות השונות בסוכנות היהודית. המחלקה לעלייה על המסירות העצומה של עובדיה, המחלקה לקליטה שהתגייסה באופן מלא לתהליך בישראל, המחלקה לזכאות על הימים והלילות שאנו משגעים אותם. הגלובל סנטר שהוכיח גדולה ויכולות מדהימות בהובלתו של ג'וני כץ. השליחים שהגיעו לסייע במהלך השנה ותרמו להישג עצום זה.

טענתי ואני טוען שמינוף היכולות והאפשרויות הקיימות בסוכנות היהודית היא לא ברת תחרות לאף גורם הקם להתחרות עם הסוכנות בימים אלה או לאחרונה. הכל עניין של מינוף ומיצוי יכולות. דומיננטיות ורלוונטיות.

עכשיו יש צורך למנף את ההצלחה לשיווק מאסיבי של העלייה בדרא"פ. אי אפשר התעלם מהמהלך. עוד אקספו: יפה יותר, גדול יותר, אינפומטיבי יותר, עוד טיסת עולים, מסע שיווק רציני בעיתונות הכתובה בדרא"פ.

לא נותר אלא לעלות לטיסה עם העולים, להתרגש מהמעשה הציוני העצום הזה.
לפגוש את המשפחה סוף סוף...


Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/