סם חיים

מאהל מחאה על מחאה בהחלט צודקת וקריאה לצדק חברתי בישראל, מהומות בבריטניה, רצח אזרחים בסוריה, את לוב כמעט כולם שכחו למרות הטבח הנמשך שם, אפגניסטן, אמרתי?

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית עסוקות כבר שנה וחצי בבניית תוכנית אסטרטגית חדשה. שנה וחצי של התארגנות ללא עשייה משמעותית. ללא הישג ראוי לשמו תוך התהדרות בעשייה ציונית...
כאילו שמשהו מהעשייה הציונית של הסוכנות היהודית באמת משפיע על סדר היום של העולם, של מדינת ישראל או אפילו של יהדות התפוצות...
ההסתדרות הציונית כמו גם הסוכנות היהודית מזמן הפכו לכלי ריק שיעודו היחידי האמיתי- עלייה לישראל, נזנח על ידי מנהליו ומוביליו. הדבר הקרוב ביותר הוא שימוש במילה עלייה כעלה תאנה למול מי שצריך לשמוע אותה... ממשלת ישראל וקהלים מסוימים.
עלייה הפכה למס שפתיים של הארגון העוסק בהישרדות. הישרדות תלוית תקציבים המגיעים מיהדות התפוצות. יהדות ארה"ב בעיקרה. ויהדות ארה"ב לא רוצה לשמוע על עלייה. לפחות לא על עלייה מארה"ב. מרוסיה? בוודאי. מאתיופיה? נשמע נפלא- מתאים לתפיסת העולם של תיקון עולם. ערך יהודי בפני עצמו. לא במקומותינו.. בארה"ב. עליית הצלה? בוודאי ובוודאי... לא מארה"ב. כי מה יש שם להציל?!

אנחנו, אומרים יהודי ארה"ב, עסוקים בהתמודדות עם ההתבוללות, התרחקות הדור הצעיר מהיהדות ורחמנא ליצלן מהארגונים וההתארגנות היהודית המוסדית...
בפועל, בארה"ב יש יותר התבוללות, פחות תרומות לארגונים היהודיים המסורתיים. ובעידן של פחות תרומות לארגונים הגדולים, ההקצאות לארגון כמו הסוכנות היהודית, ארגון קטן יחסית- יורד משמעותית. גם כך הסוכנות היהודית אינה נתפסת כמי שבאמת מסוגלת לתרום למאבק בהתבוללות.

היה לי העונג להשתתף בכנס ה GA של כלל הארגונים היהודיים בארה"ב שהתקיים בניו אורלינס לפני כשנה.
מחזה מרהיב של גיוון ועוצמה. של התארגנות יהודית קולקטיבית.
לא יכולתי שלא להבחין בהיעדרם או בנוכחות הדלה של הצעירים ובנוכחות המאסיבית של קהל מבוגר מאוד. הרבה מאוד מעאכרים. הביטוי לקהל צעיר ו"מורד" בא לידי ביטוי בכנס הנעילה בנאומו של בנימין נתניהו. לא הסכמתי עם הדברים אבל הדרך והאומץ- מצאו חן בעיניי. צעירים בועטים שקמו והתריסו בפני הקהל הרב - אתם "המלך העירום".
הכנס בנוי מסשנים שונים שהמשתתפים בוחרים להגיע אליהם על פי העניין.
מתוך כלל הימים הסוכנות קיבלה מהמארגנים סשן בודד בן שעה וחצי להציג את השינוי הארגוני והתפיסתי האסטרטגי שלה. נו, מילא. זה בהחלט מעיד על איך הם רואים את השינוי או מה מעמד הסוכנות היהודית בעיניהם... אבל החלק העצוב הוא הנוכחות... למעט נציגי הסוכנות שהגיעו מהארץ, היו במקום עוד 3-4 משתתפים שלא מהסוכנות. 3-4 משתתפים מהעולם היהודי שפעילות הסוכנות כפי שהם מזהים אותה עדיין מעניינת אותם. המחזה היה לא מכובד בלשון המעטה בעיניי.

הסוכנות היהודית, כאמור, ארגון תאב חיים, משנה את פניו ומזה שנה וחצי מכתיב סדר יום חדש לארגון. לא עוד עלייה כיעד ישיר לביטוי הציוני של יהדות התפוצות אלא עיסוק בזהות היהודית של צעירי התפוצות ועלייתם מתוך בחירה לישראל. נשמע בסדר, לא?
אז כמה שאלות ותהיות:
רק אני התבלבלתי וזוכר שהמדינה קמה על עלייתם של למעלה מ 3,000,000 עולים (שאגב, אותה סוכנות הביאה...? שכמעט כל מי שנמצא כאן או עלה, או הוריו עלו, או סביו וסבתותיו עלו?)
ממתי אנו רוצים בישראל רק "צעירי תפוצות"? ומה עם המשפחות?
מי שם את הסוכנות היהודית להיות הארגון המומחה לעיסוק בזהות היהודית של יהודי התפוצות? הארגון על כמה מאות שליחיו עושה עבודה קטנה מאוד ומאוד לא משפיעה בתחום זה לעומת ארגונים אחרים... בטח ובוודאי בהשוואה להתארגנות המקומית במקומות שונים בעולם: צרפת, דרא"פ, בריטניה. ארה"ב- היא כישלון ארגוני בעניין שלדעתי יוביל לקריסת ארגונים מסורתיים אלה או שינוי פניהם והתארגנותם. הם לא הכתובת לרוב היהודי בארה"ב שלא מצליח ולא יכול או לא רוצה להשתייך אליהם.

אגב, טענה שאני מעלה היא כיצד יכול ארגון כמו הסוכנות לטעון להתמודדות עם הזהות היהודית של צעירי התפוצות כאשר מנגנון כזה קיים כבר כמה אלפי שנים (תלוי מי סופר)- המנגנון הרבני הקהילתי. הצלחה? העובדה היא כי אנחנו כאן כיהודים (על פי הגדרות ותפיסות מגוונות אולי) גם אחרי אלפי שנים. גילוי נאות: איני דתי, אני בהחלט מאמין.

אם כך, האם הסוכנות רלוונטית לכלל יהדות התפוצות? הרי בשיח של הסוכנות עם מממניה, כמעט לא קיימות תפוצות אחרות... הביטוי להן הוא כמעט ולא קיים. השיח המרכזי הוא כיצד הסוכנות יכולה לתרום ובאילו כלים להתמודדות עם בעיות התפוצות בדגש על ארה"ב. הניתוק של הדור הצעיר, ההתרחקות מהקהילה, הניתוק מהקשר עם ישראל, ההתבוללות.
זה השיח.
ואיפה ישראל? האם רק לי נדמה שישראל כבר אינה מרכז השיח הציוני? ולמה האמירה שעלייה בעצם היא כלי למלחמה בהתבוללות, לא נאמר מעולם?!
ציוני? איפה בכל זה מוזכרת הציונות? העלייה לישראל כמימוש וכביטוי לזהות הציונית. העלייה לישראל כי זה מה שאנחנו חושבים שנכון לעשות כדי לקיים את המדינה כמדינה יהודית. ונכון להודות על האמת: הסוכנות היהודית, התרחקה עד מבוכה מהעמדת נושא העלייה במרכז הבמה בשיג ושיח זה.
הנושאים החמים הם תוכניות לביקורי צעירים בישראל (כל מה שחברת תיירות יכולה לעשות בקלות רבה), לחוויות של צעירים יהודיים בישראל (תגלית...) אבל ללא שום מחויבות. תוכניות ארוכות לצעירים בישראל (מסע)- והס מלהזכיר עלייה בתוכניות אלה בגלוי, לנסות לדחוף לפתוח תיק עלייה או דומה... את התשובה לשאלת השאלות לא תקבלו לעולם, כמה מהם נשארים בארץ או חוזרים אליה במהלך של בחירה בחיים בישראל? בודדים... לרובם זהו הקשר שנוצר, החוויה שנשארה. זהו יעד של הסתפקות במועט. מועט מאוד ומעט מאוד.

אני טוען שאין להתחבא ולהסתתר מאחרי אינטרסים של הקהילה היהודית השניה בגודלה בעולם (ארה"ב)- אשר אינה רואה עין בעין את האינטרסים של העם היהודי בכלל או את מרכזיותה של מדינת ישראל בחיים היהודיים בעולם.
אני טוען שיש לעמוד באופן גלוי על העקרונות שבזכותם הוקמה המדינה ועתה הם לה סם חיים- זרם העולים והעלייה. (ובלי להיכנס לעוד דיון משנה- ראו תרומתה המדהימה של העלייה מרוסיה למדינת ישראל, לצד החוליים שהביאה איתה). אנו חברת מהגרים וככזו לא יכולים ואסור לנו להרשות עצירת הגירה יהודית, ציונית, לאומית.
הסוכנות ויתרה עליה. האם המדינה מודעת ומוותרת גם היא?

אני טוען שיש לפתח את תחום עידוד העלייה בקרב יהדות התפוצות, לשלוח שליחים, המוני שליחים, שזה וזה בלבד יעודם, בלי להסתתר, בלי להתחבא, בלי להתנצל. להביא יהודים מקהילות מרכזיות בעולם המערבי ובארה"ב כמו גם מקהילות מנותקות, מבודדות- בדיוק כמו שנעשה בחבר העמים.
אני טוען שכל אותן תוכניות הקושרות את צעירי העולם לישראל, חייבות להדגיש את הקשר המחייב בעלייה ולא להיות חברת טיולים וסיורים. יש כאלה תוכניות , בודדות- אך קיימות. יש לחזקן. להעצימן. לתקצבן. להמציא נוספות וחדשות.

באם תחומים אלה לא יפותחו, הסוכנות היא ארגון לא רלוונטי להוויה הציונית בישראל ובעולם היהודי. וככזו, אין לה זכות קיום. מדינת ישראל שהוקמה כשיא בתהליך הציוני, חייבת להקים, לאמץ ארגון אלטרנטיבי, חדש או לעסוק בעצמה בתחומים המהווים את סם החיים שלה. סם החיים שלנו. יהדות העולם-לישראל.
זה הזמן לעשות.


עופר דהן Ofer Dahan www.oferdahan.com