וכבר עבר די זמן... הבלוג האחרון נכתב לפני שנה- כשסיימתי עם הסוכנות היהודית ויצאתי לדרך חדשה עם נעל"ה. שנה... ולא שנמנעתי. אבל את הבלוג החליפו "פניני החוכמה" והמשפטים הקצרצרים בפייסבוק.
לא שיש לי משהו נגד הפייסבוק אבל עם כל הכבוד: תמונות, משפטי מצב רוח, או תקציר אירוע מעולם לא החליפו את הישיבה הזאת עם עצמך. עם חשבון נפש בקטנה. והרי ראש השנה. ועוד מעט כיפור עם כל חשבון הנפש שאיתו.
אז שנה שהתמכרתי (שוב) להקמת משהו חדש ושנה שלקח לי להוציא את הישן מפני החדש כי לא ממש השלמתי. שנה שלמה שבעשר אצבעות נבנה ארגון חדש בתוך ותיק. ארגון שמייצר ומביא לתוצאות גם אם בתחילת הדרך.
נתתי הכל והמון כי הייתה חדוות יצירה. לראשונה ,גייסתי נציגים ברחבי העולם והגדרנו יעדים ובנינו מערכת שיווק ופרסום, ונוצרו קשרים, ונבנתה מערכת רישום ועוד המון... והכל בזמן קצר ובמינימום אמצעים. והתלמידים הגיעו... שבוע של חיים בנתב"ג , פגישה עם בני נוער מהססים, מאושרים, באופוריה עם הבעה של התחלה חדשה, של ציפיה. הרבה עלות ומורדות בדרך להקמה והינה עובד.
הקמתי בנעל"ה משהו שמשקף אותי, מביא אותי לידי ביטוי. קיבלתי תמיכה יפה מחלק מהסובבים והתנגדות גדולה מחלק אחר. ועם הגעת הילדים ללימודים- סיפוק לא קטן. היסטוריה קטנה.
בימים האחרונים ולאחר שהסערה שככה מעט, אני שוב במקום של השאלה- לאן מכאן? ההתלבטות קיימת כל הזמן והייתה שם. התחזקה ונחלשה לסירוגין ועכשיו ביתר שאת. מצד אחד אני מחפש את היוצא דופן את הבסיס להקים שוב משהו חדש. מתנגד במהותי לשגרה. כמו מרד פנימי בתוכי לעשות את אותו דבר שוב. מצד שני כמו "התבגרתי" מעט ואולי שגרה "תרגיע"?
מאז השחרור מצה"ל וזה כבר 9 שנים! החיים היו סוערים, מגוונים, מעניינים. עם עליות אדירות ונפילות לא קלות. עם המון הגשמה עצמית ותהיות ושאלות לא קלות אל עצמי...
השיא היה בשליחות ללא ספק. משהו ביציאה הזאת מהמסגרת בארץ איפשר לי לפרוח. אפילו הכתיבה הייתה קלה לי יותר. משהו בתחושה שהייתי אורח בחוץ לארץ. תחושה דומה למה שאני מרגיש בכל פעם שאני בעבודה בחו"ל. קשה להסביר אבל עובדה- מעיין היצירה נובע כל פעם שאני מחוץ לארץ. אני יותר רגוע, יותר יצירתי. מאפשר לעצמי יותר.
לא יודע מה ילד יום ואני בהחלט במקום של לחפש. לשנות. השינוי הוא חלק מהמהות שלי וזה לא תמיד מתקבל טוב בסביבתי הקרובה והרחוקה. לפחות לא כאן... נראה.
יצא כאן בלוג של תהיות ובהחלט לא משהו של סקירת עובדות או אירועים אבל גם זה צריך... מידי פעם :-)
עד הפעם הבאה,
עופר דהן Ofer Dahan
www.oferdahan.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה