Ofer Dahaשבע וכבר כולם ערים. החלטנו שנוסעים הביא את הסרטים. יוצאים מוויט מאונטיין ובצומת היציאה רואים שלט: "גיאנט קסטל". המפה מראה שזוהי שמורה בלב הדראקנסברג. לא נכנסים? נכנסים ועוד איך. נוסעים בתוך ערפל בכיש צר עם תהום פעורה משמאלנו. נזהרים כך כ- 15 ק"מ. השמשמחממת את הערפל והוא מתפוגג אט אט ולעיננו מתגלים הרי הדראקנסברג במלוא תפארתם ומסביבנו. כל ירוק רהיב, הרים תלולים, מצוקים אדירים, משטחי דשא אינסופים. מגיעים לכניסה לשמורה ועוד נסיעה של 8 ק"מ עד לגיאנט קסטל. המקום הוא נקודת מוצא למטיילים רגליים. במקום גם יחידת כבאים מהזולו. אנו תפסו אותם באמצע אימון כיבוי אש. האימון הכי מצחיק שראיתי. הכל במה שאנו קוראים בצבא: מועמד. בכאילו. 6 מהם מדמים כבאים נוסעת. הראשון משמיע קולות של רכב נוסע. השני מדבר בכאילו במכשיר קשר ואחד מהם מחוץ לקבוצה עונה לו בכאילו מכשי קשר. הרכב עצר וכולם כאילו יורדים ממנו במהירות לכבות שריפה. הכל בכאילו...
צילמנו, הם צחקו, אנחנו צחקנו. אחלה. המשכנו רגלית למרכז המבקרים, החלטנו שלעלות למסלול הקצר ביותר וחזרה יקח לפחות שעתים לא הנסיעה הצפויה. מסלול הקצר ביותר היה למערות האדם הקדמון ובו ציורי קיר מרהיבים. לא נורא. הנוף המהמם מפצה על כל אטרקציה תיירותית.
עליו על הרכב ונוסעים אל מחוץ לשמורה. 8 ק"מ מרהיבים, מפותלים, גבוהים וירוקים. אכן "טירת הענקים" . המשכנו עם ג'יפה לכיוון ה"קטידראל פיק" – שיא הקטדרלה... עוד שרשרת הרים מהממת. כ- 80 ק"מ נסיעה מהירה ואח"כ עוד כ- 20 ק"מ בנסיעה איטית בין כפרי זולו. ילדים תלבושות בית ספר מסודרות ויפות לעומת אלה שללא תלבושת בית ספר- יחפים ומוזנחים. הגענו לכניסה לשמורה ובו מלון יפה. המשכנו עוד למעלה ומעל המלון למנחת מסוקים. דיון קצר עם המשרד והוסכםשהסוק ייקח את הילדים לטיסה מעל הרים ולאתרים נבחרים. לאור וויכוחים אינסופיים של ילדים בינם לבין עצמם הצעתי לטייס טיפ בתנאי שישאיר אותם על אחד ההרים... המוק המריא ובו ילדינו. צלילה מהירה לעמק ומשם נסיקה חזקה אל מעל אחד מרכסי ההרים האדירים והם נעלמים מעיננו. טב, גם נעמה וגם אנילא טיפוסים שיישבו בלא מעש, מוציאיםאוכל מהטרייל ומאגנים פיקניק. 20 דקות אחר כך, הילדים נוחתים מרוגשים עד השמיים וישר לפיקניק. יאך לתאר את הנוף והתפאורה בלי לחזור על עצמי? לא יודע. ההרים תלולים בשרשראות. עננים עוטפים חלק מהרכסים, הכל ירוק ומרהיב. סיימנו את הפיקניק , ארזנו ונוסעם. הפעם ללא ספר ליוון שוויצריה הקטנה, החלק הצפוני. שיחה עם בעלת ה"דומבי" הבהירה כי היא בעבודה לא תוכל להגיע לפני ערב (ועכשיו רק שתים בצהריים). הבית שלה נמצא במרחק 12 ק"מ בתך השטח אנחנו עם הב.מ.וו. הנמוכה. 12 ק"מ הם שע הלוך ושעה חזור. עוד שיחה עם בעלת ה"דומבי" והיא מציינת שהבן שלה בבית והיא תשלח אותנו להפגש איתנו על הכביש הראשי. הוא יביא את התיק לנקודת המפגש בטנדר המשפחתי. רווח לנו. הגענו לנקודת המפגש וחיכינו. 15 דקות והטנדר החדיש מגיע ממרחק. הטנדר מתקרב ולרדתנו אנו רואים ש...אין נהג! הרכב נוסע לבד. הטנדר מגיע, נעצר ומתוכו קופץ: ילד. בן כמה אתה? בן 11... בן 11?! היינו המומים. הוא מושיט לנו את התיק בחיוך רחב , מפס (ממש כך) למושב הנהג,מסובב את הטנדר הענק במיומנות ונוסע... חינוך של בן כפר. נשארנו המומים. התקשרנו לאמא וציינו את פליאתנו והיא בפליאה מה מצינת: אבל המקרה היה מקרה חירום. מה אגיד לכם, מה זה חירום. ילד בן 11 בטנדר, בקושי מגיע לדוושות. בלב ההרים. חוויה. מכאן קבענו את היעד הבא- אכסניית ה"בנד" במידלנד. 200 ק"מ. נסענו. מהר. הגענו למקום קסום בין ההרים (נו מה חדש? ) ירוק מקצה לקצה. התחושה והמראות הם של אירופה: צרפת, שוויץ, כאלה. התארגנות החדר, מקלחות והופ לחדר האוכל המפואר. קידוש של שישי וארוחה משחתית במלון אחוזה כפרית מפואר ומרהיב.
ההמשך זימן לנו כניסה למיטות והירדמות בשניה. n
צילמנו, הם צחקו, אנחנו צחקנו. אחלה. המשכנו רגלית למרכז המבקרים, החלטנו שלעלות למסלול הקצר ביותר וחזרה יקח לפחות שעתים לא הנסיעה הצפויה. מסלול הקצר ביותר היה למערות האדם הקדמון ובו ציורי קיר מרהיבים. לא נורא. הנוף המהמם מפצה על כל אטרקציה תיירותית.
עליו על הרכב ונוסעים אל מחוץ לשמורה. 8 ק"מ מרהיבים, מפותלים, גבוהים וירוקים. אכן "טירת הענקים" . המשכנו עם ג'יפה לכיוון ה"קטידראל פיק" – שיא הקטדרלה... עוד שרשרת הרים מהממת. כ- 80 ק"מ נסיעה מהירה ואח"כ עוד כ- 20 ק"מ בנסיעה איטית בין כפרי זולו. ילדים תלבושות בית ספר מסודרות ויפות לעומת אלה שללא תלבושת בית ספר- יחפים ומוזנחים. הגענו לכניסה לשמורה ובו מלון יפה. המשכנו עוד למעלה ומעל המלון למנחת מסוקים. דיון קצר עם המשרד והוסכםשהסוק ייקח את הילדים לטיסה מעל הרים ולאתרים נבחרים. לאור וויכוחים אינסופיים של ילדים בינם לבין עצמם הצעתי לטייס טיפ בתנאי שישאיר אותם על אחד ההרים... המוק המריא ובו ילדינו. צלילה מהירה לעמק ומשם נסיקה חזקה אל מעל אחד מרכסי ההרים האדירים והם נעלמים מעיננו. טב, גם נעמה וגם אנילא טיפוסים שיישבו בלא מעש, מוציאיםאוכל מהטרייל ומאגנים פיקניק. 20 דקות אחר כך, הילדים נוחתים מרוגשים עד השמיים וישר לפיקניק. יאך לתאר את הנוף והתפאורה בלי לחזור על עצמי? לא יודע. ההרים תלולים בשרשראות. עננים עוטפים חלק מהרכסים, הכל ירוק ומרהיב. סיימנו את הפיקניק , ארזנו ונוסעם. הפעם ללא ספר ליוון שוויצריה הקטנה, החלק הצפוני. שיחה עם בעלת ה"דומבי" הבהירה כי היא בעבודה לא תוכל להגיע לפני ערב (ועכשיו רק שתים בצהריים). הבית שלה נמצא במרחק 12 ק"מ בתך השטח אנחנו עם הב.מ.וו. הנמוכה. 12 ק"מ הם שע הלוך ושעה חזור. עוד שיחה עם בעלת ה"דומבי" והיא מציינת שהבן שלה בבית והיא תשלח אותנו להפגש איתנו על הכביש הראשי. הוא יביא את התיק לנקודת המפגש בטנדר המשפחתי. רווח לנו. הגענו לנקודת המפגש וחיכינו. 15 דקות והטנדר החדיש מגיע ממרחק. הטנדר מתקרב ולרדתנו אנו רואים ש...אין נהג! הרכב נוסע לבד. הטנדר מגיע, נעצר ומתוכו קופץ: ילד. בן כמה אתה? בן 11... בן 11?! היינו המומים. הוא מושיט לנו את התיק בחיוך רחב , מפס (ממש כך) למושב הנהג,מסובב את הטנדר הענק במיומנות ונוסע... חינוך של בן כפר. נשארנו המומים. התקשרנו לאמא וציינו את פליאתנו והיא בפליאה מה מצינת: אבל המקרה היה מקרה חירום. מה אגיד לכם, מה זה חירום. ילד בן 11 בטנדר, בקושי מגיע לדוושות. בלב ההרים. חוויה. מכאן קבענו את היעד הבא- אכסניית ה"בנד" במידלנד. 200 ק"מ. נסענו. מהר. הגענו למקום קסום בין ההרים (נו מה חדש? ) ירוק מקצה לקצה. התחושה והמראות הם של אירופה: צרפת, שוויץ, כאלה. התארגנות החדר, מקלחות והופ לחדר האוכל המפואר. קידוש של שישי וארוחה משחתית במלון אחוזה כפרית מפואר ומרהיב.
ההמשך זימן לנו כניסה למיטות והירדמות בשניה. n
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה