יום ראשון, 28 באוקטובר 2007

יצחק רבין- 12 שנה


12 שנה להירצחו של יצחק רבין. הקהילה בדרום אפריקה כמו גם מדינת ישראל כולה מציינים את האירוע הטראומטי בהיסטוריה של המדינה בטקסים. במסגרת האחריות על קיום הטקס, לוקחות תנועות הנוער את ההובלה על ארגון הטקס עם מעורבות של הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית וכמובן מרכז ישראל האחראי על ארגון תנועות הנוער במועצות לאומיות ומקומיות (יוהנסבורג, קייפטאון). בתחילת השנה דחפתי להקמת מועצת הנוער המקומית- ליוהנסבורג וכן הלאומית למרות שהתחושה הייתה שזה לא בדיוק מעניין מישהו. החשיבות שראיתי בהמשך קיומו של גוף זה היה בהידברות בין התנועות, בסובלנות וכמובן בטיפוח המנהיגות למעורבות חברתית וקהילתית. המועצות במתכונתן היו קיימות גם בעבר אך התחושה והרושם שקיבלתי היו שהן חסרות מוטיבציה למעורבות עדיפות להתכנס בעניני התנועה בלבד. במהלך השנה הרמנו מספר פרויקטים שהיוו מכנה משותף כמו עצומה למען החיילים החטופים וכמובן לקיחת אחריות על טקסים קהילתיים. טס רבין היה אחד הנושאים אותו מועצת תנועות הנוער הייתה אמורה לנהל.
בשל מאבקים פוליטיים פנימיים הפדרציה לא גילתה מעורבות וחששתי כי האירוע ייעלם. לחצנו ונפגשנו- נציגי תנועות הנוער: הבונים, בית"ר, בני עקיבא ונציגי הסטודנטים (נצ"ר לא השתתפו אחר ומאז שהשליחה סיימה שליחותה ואין תחליף- לא הייתה להם נציגות ביוהנסבורג), נציגת הפדרציה ואנוכי. ההחלטה הייתה כי המסר יהיה מסר של סובלנות ואחווה. מרכז ישראל תיאם את כל התיאומים הארגוניים: מקום, הגברה, כסאות, אורחי כבוד וכ"ו. בנינו תוכנית הכוללת קטעי שירה והקראה וכן ווידאנו מוזמני כבוד- הרב הראשי לדרא"פ, יו"ר הפדרציה,שגריר ישראל בדרא"פ, וכמובן ראשי הפדרציה, ראשי תנועות הנוער ונציגויות של בוגרי תנועות הנוער.
הכנתי מצגת על חיו ופועלו של יצחק רביםושילבנו בה תרגום לאנגלית של שיר לשלום אותו הקריאה תוך כדי המצגת, נציגת הסטודנטים. הקראה מאחר ובדרא"פ, בנוכחות הרב הראשי, לא יכולה בחורה/אישה לשיר.
הטקס היה בנוכחות בינונית, כ- 80- 100 איש מהקהילה הגיעו. מספר דומה לזה של שנה שעברה. קצת התאכזבתי אך ההצלחה הייתה גם בטקס שהיה מכובד מאוד וכיבד את יצחק רבין על פועלו וכן בתהליך של בניית והובלת הטקס עם בני הנוער ונציגי תנועות הנוער. רגישות מיוחדת גיו המשתתפים מבני עקיבא שחשו כאילו חלק מהנואמים הפנו אצבע מאשימה לקהילה הדתית על הרצח. ציינתי בפניהם כי לפעמים הדברים הם כפי שהאוזן שומעת ולאו דווקא כפי שהפה השמיע.
תמונות מהאירוע תמצאו ב- Rabin Memorial הן באתר התמונות שלי בגוגל www.picasaweb.google.co/oferdahan או באתר כאן בצד התמונות, תהנו.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

חיבור הדור הבא


אחת מאבני היסוד באסטרטגיה של הסוכנות היהודית היא חיבור הדור הבא לישראל והגברת שייכותו לעם היהודי כמרכיב מרכזי בזהותו היהודית. בדרום אפריקה התחיל קודמי בתפקיד- דורון קליין בקיום חידון תנ"ך מקומי, למשתתפי בתי הספר מדרום אפריקה. עם הכניסה לתפקיד החלטתי להמשיך במסורת זו אך לפרוץ את הגבולות וליישם את אותו מרכיב באסטרטגיה של הסוכנות היהודית- חיבור ... הדרך שמצאתי הייתה ליצור תהליך מקביל לתהליך אותו אנו מקיימים בדרא"פ ,בישראל. דהיינו קיום חידון תנ"ך בישראל וברא"פ על אותם פרקים, אותו חומר לימוד. סיומו של התהליך היה חידון משותף, גמר שיהווה נקודת מפגש של הנוער הישראלי והדרא"פ תוך כדי אירוח בקרב המשפחות במהלך השבוע של גמר החידון לצורך קירוב הלבבות. השותף הטבעי היה שותפות 2000. פניתי כמובן לשותפות ומיקי בלומברג שהתלהבה מהרעיון. נפגשתי עם דפנה שומשטיין במהלך ביקורי בארץ והתוכנית יצאה לדרך.
לכתיבת והובלת חידון התנ"ך בארץ נבחר נריה פנחס, עורך חידני תנ"ך בעל שם עולמי, בדרא"פ ניהלנו אותו על בסיס מתנדבים ושליחים. השלב הראשון עבר בהצלחה מרובה ונבחרו 3 זוכים מישראל- יואב, אביאלה והדס. שלושת הזוכים היו מהשורה הראשונה של ידענים בתחום התנ"ך וכפי שהגדיר אותם נריה פנחס- היו יכולים לזכות בקלות בחידון התנ"ך העולמי.
מדרא"פ עלו לשלב הגמר 10 מועמדים מבתי הספר תורה אקדמי בנות, תורה אקדמי בנים, ישיבה קולג' וקינג דויד.
ההכנות לשלב הגמר והאירוח היו רבים. בניית תוכנית לישראלים, בחירת המשפחות המארחות, תיאום רבים, פרסים, בניית החידון ותרגומו, המקום, הזמנת המשפחות ועוד ועוד. בשלב זה קיבלנו את סיועה של אלי רומנו מהשותפות המקומית. כל אלה במקביל לקיומו של שבוע לך לך ואירוחו של הרב רונן ניוירת והריצה איתו אתר לאתר ומקהל לקהל לשיחה והרצאה בנושא.
בשעהטובה נחתו המשתתפים הישראלים ולאחר כבוד הבאנו אותם ל"ביחד". מפגש והיכרות עם המשפחות המארחות. אבוי, אחת מבני המשפחות המארחות נאלץ להיכנס לאישפוז בבית החולים והמשפחה בסידור של הרגע האחרון מצאה משפחה אחרת אך טרם עדכנה אותנו. המשפחה החדשה הגיעה, וצוותה ליואב. בשעה טובה לכל הישראלים יש משפחות. המשפחות תודרכו בכל הנוגע לארוחות, שעות ההגעה בבקרים והאיסוף אחה"צ, לקחו את האורחים ויצאו לבים למנוח והתרענות.
השבוע הבא כלל ביקורים באתרים כמו מוזיאון האפרטהייד ואתרים נבחרים אחרים ביוהנסבורג כולל בקור בבית הספר ישיבה קולג' ומפגש עם התלמידים במקום. העיקר היה החיבור של בני הנוער הישראלי עם בני הנוער מדרא"פ- הזכוים משני הצדדים. חברויות נרקמו וקשרים בוססו ובחידון הגמר כבר נראו חיבוקים ושמחה מלוא כל העין.
לחידון הגמר הוזמנו כמובן המשפחות של המשתתפים. במקום היו כ- 100 איש, מלא מפה לפה. מנחה חדש, שופטים על טהרת השליחים החדשים ובראשם ערן השליח של בני עקיבא. אווירה חגיגית ומיוחדת. החידון היה מותח מאוד ולהפתעתנו- צמוד מאוד. הערב נמשך כשעתיים (שלושה חודשי הכנה לערב של שעתיים: לא פשוט...) והתאפיין בקריאות עידוד רמות, צעקות ושירה מכיוונים שונים לעידוד המתחרים.
הישראלים זכו בשלושת המקומות הראשונים, דרום אפריקאית במקום הרביעי ובהחלטה של הרע החלטתי להוסיף פרס גם למקום החמישי העל מנת ליצור איזון מסוים לדרא"פ כך שיהיו 2 זוכים מהצד הדרא"פ. מחיאות כפיים, שמחה גדולה וכמובן וכפי שאמרתי- הרבה חיבוקים ונשיקות בסוף האירוע.
מחמאות עלהאירוע הגיעו מכל כיוון אפשרי ונראה כי עשינו מהלך משמעותי. האירוע עצמו לא היה העיקר למרות שהיה שיא מסוים. העיקר היה החיבור בין בני הנוער מדרא"פ לנוער מישראל וזה הצליח מעל ומעבר למשוער כולל הזמנות אישיות והדדיות לפגישה ואירוח בארץ.
עוד יומיים עם בני הנוער הישראלים, ערב תודות למשפחות המארחות שכלל ארוחה נחמדה ודברי ברכה וזהו, נסתיים עוד פרק.
הסיכום כרגע הוא כי נקיים את המהלך שוב בשנה הבאה ושהגמר יהיה בבית שמש- בישראל- כך שבכל מקרה הזוכים מדרא"פ בשלב הראשון יזכו להגיע ארצה, יתארחו אצל הזוכים וקשרים חדשים ירקמו.
תמונות מהאירוע תמצאו ב- Bible Quiz finals הן באתר התמונות שלי בגוגל www.picasaweb.google.co/oferdahan או באתר כאן בצד התמונות, תהנו.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

לך לך

הרב רונן ניוירט. איש אשכולות. רב, שליח לשעבר, ראש ישיבה, איש הי טק, ונציג קשרי החוץ של רבני צוה"ר. הרבה תארים, המון מעורבות אבל מעל לכל מצאתי אדם. איש חובש כיפה שמסתכל על העולם הדתי והחילוני כאחד מתוך אכפתיות אמיתית. מתוך רצון אמיתי לקרב ולהתקרב. נתקלתי כבר פעמים רבות ב"כאילו" רצון להתקרב ולקרב אך זיהיתי מייד את ההתנשאות. לא רצון מתוך שיויון אלא מתוך פטרוניזם. לא כך אצל רונן ניוירת. פשטות, ישירות, כנות קירבה מתוך גובה העיניים.
את הרב רונן יוירת מצאתי לאחר שקיבלתי המלצות על רבני צוה"ר מאלעד טנא- עור מדור יהדות ב- y netץ אותו אלעד אשר הצטרף אלינו לקרוואן הציוני- הסיור בקרב הקהילות המרוחקות של דרום אפריקה, בוטצוואנה וסוואזילנד. הוא המליץ, אני חיפשתי ונצר הקשר עם רונן ניוירת. הקשר במייל היה קצר ועניני. העליתי את הרעיון בפני הסוכנות והרעיון היה להביא את הרב לסבב הרצאות ופגישות עם בני נוער ביוהנסבורג וקייפטאון לרגל שבוע פרשת "לך לך". פרשה בה עולה אברהם אבינו לארץ ישראל על פי מצוות ה'. הרעיון אינו חדש, נהפוך הוא. העלתה אותו לראשונה ענת קגאן ואני קניתי אותו בשתי ידיים.
התכנון שלי היה להביא אותו באתו שבוע שבו אני מביא את משתתפי חידון התנ"ך מהארץ להתמודד עם המתמודיים מדרא"פ ושרונן יהיה אורח הכבוד באירוע. לא הצליח בגלל אילוץ של הרב לחזור כבר במוצאי שבת לארץ.
תכנון הלו"ז לפעילות"לך לך" כלל מפגש עם הרב הראשי של דרא"פ, מפגש עם מובילי הקהילה, הרצאה בפני בתי הכנסת הגדולים- בעלי הקהל הגדול ביותר וכמובן הרצאה בפני תלמידי בתי הספר התיכוניים הגדולים.
הרברונן ניוירת במפגשו עם הקהלים השונים- העביר מסר של חום, אהבת ישראל, כמיהה אליה לצד ציווים דתיים ואלואיהיים לעלות לישראל. המסר נקלט ואף נתקבל למרות הכובע המובן מאליו בו הגיע הרב לבתי הכנסת ובתי הספר.
בסך הכל הצלחנו להביא את הרב להפגש עם למעלה מ- 1000 תלמידים וכן למעלה מ-1000 מתפללים לצד מפגש עם מנהיגי הקהילה ורבנים.
כמובן שהגעתו של הרב והסבב עימו הינו צעד אחד מיני רבים בהם אנו וקטים בימים אלה בנושא העלייה אך הוא משמעותי וחשוב מאחר ופונה למגזר הדתי.
נקודה מענינת ומחממת לב הייתה העובדה שמפגש מוקדם עם הרב חסדן, מנהל תורה אקדמי, בית הספר של חב"ד והרב של בית הכנסת הגדול, פתח את הדלת לבית ספר זה ולמסרים הציוניים של עלייה לישראל. הרב חסדן- ידיד אישי שלי, הינו אדם התומך ודוחף את תלמידיו לעלייה והשתתפות בתוכניות לישראל. האישור להכנסת רב מזוהה עם מזרחי, חימם לי את הלב שכן סימן שאכן יש קירבה והתקרבות בין זרמים שונים. כאמור נהניתי מהגעתו של הרב רונן ניוירת, מהיותו אדם. ישראלי המסתכל ומדבר בגובה העינים. תקווה להתקרבות בימים של קיצוניות והתרחקות. בימים של פחד הדדי: דתיים מחילוניים וחילוניים מדתיים. אדם שיוצר סיכוי להתקרבות והידברות.
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 6 באוקטובר 2007

ביקור הרדלים

את יאיר אתם מכירים כבר מהסקירה על אירועי העלייה ליום העצמאות. הגיע לדרא"פ כראש חטיבת עלייה ואיתו הבאתי את היועצים השונים. המון אירועים בזמן קצר: אירועים קהילתיים, ביקור משלחת הצופים ןיועצי העלייה.
האירועים היו מוצלחים, יאיר היה ממש חולה עם הגעתו לכאן והבריא תוך כדי והתאהב בדרא"פ (נו, לא קשה במיוחד). כבר ביום האחרון דיברנו על הגעתו עם המשפחה לטיול בדרא"פ. חשבתי ששכח אבל לא.
רקע קצר: חוץ מהעבודה המשותפת בעלייה, את יאיר אני מכיר מתקופת התיכון: לא היינו באותו תיכון אך היינו ביחד בתנועת הנוער. שבט "חירם" נהריה (כמובן!). זכרתי אותו היטב וגם הוא אותי. וככה יצא שעכשיו הצטלבו דרכנו שנית. החיים.
לחזור לביקור- יאיר לא ויתר, יצר קשר ואחרי זמן קצר שלחתי לו הצעה לתוכנית טיול מקיפה בכל האיזורים המומלצים על פי ניסיוננו. את התוכנית שיפר אורי ברנר , קצת הערות שלי, פיין טיונינג וקדימה, הזמנות: כרטיסי טיסה, רכב, מקומות לינה.
ארגנתי למשפחת רדל א כל האתרים על ג'יפה – ה GPS שלנו וחיכינו להגעתם.
חיכינו בשדה התעופה, קיבלנו את פניהם במאור פנים ומשם להשכרת הרכב. חיברנו את ג'יפה ואבוי! המטען נשבר... מה עכשיו איך מגיעים ממקום למקום? כבר מאוחר ועוד מעט נכנס כיפור. הובלתי אותם לבית המלון ולמלרוז ארץ' לארוחה מפסקת. קבענו להיפגש אחרי ום כיפור לארוחת בוקר ועד אז דאגתי למטען חילופי. לג'יפה.
בבוקר יום ראשון הזמנו את הרדלים לארוחת בוקר במהלכה הכרנו את אורית. פסיכולוגית לבני נוער העוסקת בתחום במסגרת עיריית רמת גן, בית ספר וכן בקליניקה פרטית. מאוד חמה, פתוחה ומבינה (גם את הדסי שלנו).
באותו ערב יצאנו למויו – חוויה אפריקאית קולינרית שהרבינו להינות ממנה: ארוחה עם חוויה כוללת של קעקועים, ציורי פנים, שטיפת ידיים במי ורדים , מוסיקה בקיצור- מה לא?
כאן התגלה שלא רק לנו יש ילדה עם בעיות בררנות באוכל, גם הרדלים בעניין. בנם רועי לא אוכל כלום. יושב במסעדה אפריקאית ם כל טוב הארץ ו... "יש שניצל?". נו. מסתבר שאורית מכירה את הסחורה ודאגה להביא מטעני מזון. אגב, בפרידה הסתבר שהביאה חבילות שלמות של ... שוגי!
הרדלים עזבו אותנו ביום שני לכיווון מפומלנגה- החלון של אלוהים ןאנו יצאנו לדראקנסברג. שמרנו על קשר טלפוני- לראות שהכל בסדר והם מסתדרים. הסתדרו נהדר.
נפגשנו שוב היום עם הגעתם ליוהנסבורג לטוס חזרה לארץ. בדלפק של חברת התעופה טענו בפניהם שהסוכן שלהם ביטל את הטיסה. כמובן שאלה שטויות אבל התוצאה שהוצגה בפניהם הייתה שאין להם טיסה... התקשרתי לבעלת סוכנות נסיעות שאני מכיר והסתבר שהם היו בעודף הזמנות ולכן "הזיזו" מספר נוסעים לטיסות הבאות. טלפון מבעלת סוכנות הנסיעות למנכ"ל אתיופיין איירליינס סידר את הדברים עם הבטחה שעם נחיתתם באדיס אבבא יהיה להם מקום על הטיסה לארץ. נקווה...
בכל מקרה נהיננו ממשפחת רדל על ילדיהם החביבים ומנומסים.
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע- היוםהשישי: בעיקר דולפינים וכרישים


אז נכון וכמו שהכותרת אומרת התמקדני בעיקר ב "אושקה" המרכז הימי המפורסם של דרבן. למזלנו הגענו ביום רגיל, לא חופש מבתי הספר, לא חופשת חג (נוצרי) או חופש ציבורי, בנוסף טפטף... מה שהבטיח מעל לכל ספק שהמקום היה ריק ולמעט אנחנו ועוד כמה משוגעים, לא היו במקום מבקרים- כיף! אין טורות ארוכים ובילתי נגמרים וכל הכיף מחכה רק לנו!
אז מה היה לנו כאן? מסע בבטן ספינה טרופה, ספינה ישנה שהוסבה מבחינת עיצוב לספינה טרופה שכל דפנותיה אקווריום מהגדולים בעולם עם כל סוגי הדגים וריף מרהיב. כרישים, מכל הסוגים ומכל המינים. דגי ענק ודגים שלא ראינו מעולם. מרהיב.
במקום 3 מופעים ביום של דולפינים, צלילה עם כרישי ענק, מופע פינגווינים שנראו די עצלים במזג האוויר הדרבני הטרופי-לח. הלכנו להשתתף במופעי הדולפינים. איזה יופי: קפיצות, גלגולים,סבסובים ותרגלילים מרהיבים. הצוות הזמים משתתף מהקהל והדסי נבחרה (אל דאגה במופע הבא בצהריים נבחר יונתן). ללטף,לדבר, לנשק ולהאכיל את הדולפין. הבדיחה הייתה שהנשיקה הראשונה של הדס הייתה עם דולפין בן 21...
משם למיכל הענק ובו כרישי ענק! הם חגים בתוך המיכל- אקווריום חושפים שינים מאיימות להנאת הסועדים מסביבם. מפחידים.
במקום אתר מגלשות, בריכות ומסלול שיט באבובים בקיצור מכל טוב. הילדים המשיכו למופע הפינגווינים בעוד נעמה ואני הלכנו למרכז קניות קטן לצד האתר והכל על חוף הים.
את היום סגרנו בארוחת ערב חביבה והכנות לקראת הנסיעה חזרה מחר לדרבן.
למעשה אנו עומדים לנסוע ישירות מדרבן ליוהנסבורג. 600 ק"מ באוטוסטראדה מהירה (ה- N3 ). עד אחרי הצהריים נהיה בבית.
טיול מרהיב, נופים עוצרי נשימה, אינסוף חוויות והרפתקאות. שווה כל רגע ומתנה גדולה מדרא"פ היפה.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שני, 1 באוקטובר 2007

יומן מסע- היום החמישי: המידלנדס וקצת דרבן


ארוחת בוקר מ"שאריות" בלודג' ה"בנד". זה מה שאלכנו בבוקר. וכמו בכל ארוחת שריות, גילינו שהיא עשירה להפליא: גבינות משובחו מאתמול, לחמים מקמח מלא וקמח רגיל (לבן), עגבניות (לא היו מלפפונים), חסה, קרקרים, ופירות- מה רע?
מעמיסים את הטריילר והאוטו ויוצאים לדרך. הנוף ביציאה מרהיב: ראשי ההרים עטופים בעננים כבדים, כל ירוק בגוונים שונים. כולנו מסכימים שבעצם אנו מרגישים באירופה... המשכנו ל-R 103 כביש החוות השונות. עצרנו בחווה שבכניסה מצויין כי זו חוות זוחלים. החווה בעצם מייצרת מוצרי עור מעור זוחלים. נעליים, מעילים וכדומה. לא בדיוק מה שציפינו לו. המשכנו, חוות גבינות הנקראת שוויצריה הקטנה ולבסוף חווה שבעליה מייצר מוצרי שוקולד בלגי. העצירה כאן היא חובה!. המחיר- שווב לכל נש. הטעם מדהים. השוקולדים נימוחים, רכים, מלאי ארומה. הטעמים מגוונים. כיף. בעל החווה הוא שוקולטייר ומומחיותו נכרת. הצטיידנו ויצאנו לכיוון דרבן. האמת המרחק לא נורא: 160 ק"מ. קצת פחות משעתיים ונכנסים לעיר הירוקה. המון גבעות המשקיפות מעל הים, האוקינוס ההודי. נוסעים בתוך יער ירוק ומגיעים לבית של נבות. נבות הוא השליח שלנו לדרבן. נמצא בחופשה פרטית בסווזילנד ומוזמביק. בית (מה שנקא כאן קוטג') בחצר של המשפחה המארחת, משפחת אייזיקס. נוח, מרוו. המתקמנו ויצאנו לארוחת צהוערב. משם לסרט בקניו הגדול בעולם. גרסא עדכנית על נוח והתיבה. Evan Almighty. צחקנו בטירוף, התרגשנו וחזרנו "הביתה" למוחה לקראת יום המחר. יום דרבן. נקווה למזג אוויר טוב. עד עכשיו כל הזמן מטפטף...

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע- היום הרביעי: המידלנדס


השכמנו יצאנו לארוחת בוקר במידלנד. גיאוגרפית מדובר באיזור הררי מתון מכוסה כולו משטחים ירוקים עצומים עד קצההעין. ללא סלע אחד. רק גבעות ירוקות בלי סוף. פרות במרעה העצום. סוסים. אגמים קטנים וחוות מבודדות. לב האיזור הוא חות המפרנסות את עצמן באמצעות שיווק מרכולתן לתיירים. ויש כאן הרבה, מה הרבה, המון: אומנות מכל הסוגים, גבינות, יין, רכיבה על סוסים. מגוון עצום של בילויים. מאות חוות כאלה. בחרנו ל מפת מידע את אלה שעניינו אותנו ויצאנו לדרך. עצרנו לארוחת בוקר כפרית במקום שנקרא באופן מקורי מאוד "הצומת" והוא ממוקם בצומת... למקום נהרו רוכבי אופנועים של שבת, תופעה מוכרת בדרא"פ. אלה (כמוני) שבצעירותם חלמו על רכיבה על אופנוע מהיר אך לא יכלו להרשות לעצמם- כלים יקרים מאוד, הגיעו לגיל שהאופנוע הוא לא העיקר אלה הבילוי. אז קונים, עובדים במשך השבוטע ובסוף שבוע עולים על האופנוע, מצטרפים לחבר או שניים ויוצאים לטיול. מגיעים למקומות כמו ה"צומת" לקפה וארוחת בוקר וממשיכים עד הערב. בערב חוזרים הביתה ומאחסנים את האופנוע עד הפעם הבאה. רכב פנאי ולא כלי רכב ליום יום. מיצוי של תענוג ולא רכיבת חובה.
כ- 15 רוכבים כאלה הגיעו טיפין טיפין באופנועים בוהקים ונוצצים שלא ראו אור יום ושמש כל השבוע... ואני, אני מקנא. מודה. היה לי אופנוע בארץ ועשיתי טעות ומכרתי לקראת הנסיעה לדרא"פ.
המשכנו מה"צומ" לחוות גבינות בעלת השם "מראקש" – מרוקו. מעניין. נכנסנו ונפגשנו עם מוכר חביב מאוד ששמח להסביר להדגים ולתת לנו לטעום כמעט מכל גבינה במקום. הכל גבינות עיזים. מסתבר שהבלים המקורי היה ישראלי שמכר את העסק לאדם מקומי אשר שימר את השם המקורי ואת תעשיית הגינה המעולה במקום. המשכנו לחווה שבעלת הבית במקום עוסקת בייצור של כל מה שקשור לגמדים ופיות: " the hobbit's hut". חוויה לכל נערה ואישה. עיצוב המקום, המוצרים. הכל בסימן פיות, קסום. המשכנו לחנות נוספת של כל בו, לא התרשמות גדול ומשם למרכז היושב על אגם ובו רכיבה על סוסים. יונן ויואב עלו על סוס ורכבו להנאתם לקול ביקורת נוקבת וכועסת של הדס שטענה שזוהי התעללות בסוס ו"מה היית אתה מרגיש אם הייתי רוכבת על הגב שלך מושכת לך ברתמה שננעצת לך בין השיניים ובועטת לך בבטן שתזוז?" , לך תתווכח.
משם נסענו לסופרמרקט היחיד באיזור, הצטיידנו במוצתרים ומשם ללודג'. הדס הכינה ספגטי ברוטב עגבניות. נעמה, תפו"א ופטריות ברוטב, גבינות מדהימות, לחמים, סלט בריאות ואווירה- סוף הדרך. ארוחה ושיחה ונגמר הערב.
הילדים בהתארגנות. אני כאן כותב את סיכום היום ונעמה מכינה לעצמה את ה- IPOD עם כל השירים וההרצאות שהיא אוהבת.
מחר: עוד קצת מהאיזור הנפלא הזה- המידלנד וממשיכים לדרבן.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע: היום השלישי- קטידראל פיק ומסוק, ג'יאנט קסטל תקיית סרטים אבודה


Ofer Dahaשבע וכבר כולם ערים. החלטנו שנוסעים הביא את הסרטים. יוצאים מוויט מאונטיין ובצומת היציאה רואים שלט: "גיאנט קסטל". המפה מראה שזוהי שמורה בלב הדראקנסברג. לא נכנסים? נכנסים ועוד איך. נוסעים בתוך ערפל בכיש צר עם תהום פעורה משמאלנו. נזהרים כך כ- 15 ק"מ. השמשמחממת את הערפל והוא מתפוגג אט אט ולעיננו מתגלים הרי הדראקנסברג במלוא תפארתם ומסביבנו. כל ירוק רהיב, הרים תלולים, מצוקים אדירים, משטחי דשא אינסופים. מגיעים לכניסה לשמורה ועוד נסיעה של 8 ק"מ עד לגיאנט קסטל. המקום הוא נקודת מוצא למטיילים רגליים. במקום גם יחידת כבאים מהזולו. אנו תפסו אותם באמצע אימון כיבוי אש. האימון הכי מצחיק שראיתי. הכל במה שאנו קוראים בצבא: מועמד. בכאילו. 6 מהם מדמים כבאים נוסעת. הראשון משמיע קולות של רכב נוסע. השני מדבר בכאילו במכשיר קשר ואחד מהם מחוץ לקבוצה עונה לו בכאילו מכשי קשר. הרכב עצר וכולם כאילו יורדים ממנו במהירות לכבות שריפה. הכל בכאילו...
צילמנו, הם צחקו, אנחנו צחקנו. אחלה. המשכנו רגלית למרכז המבקרים, החלטנו שלעלות למסלול הקצר ביותר וחזרה יקח לפחות שעתים לא הנסיעה הצפויה. מסלול הקצר ביותר היה למערות האדם הקדמון ובו ציורי קיר מרהיבים. לא נורא. הנוף המהמם מפצה על כל אטרקציה תיירותית.
עליו על הרכב ונוסעים אל מחוץ לשמורה. 8 ק"מ מרהיבים, מפותלים, גבוהים וירוקים. אכן "טירת הענקים" . המשכנו עם ג'יפה לכיוון ה"קטידראל פיק" – שיא הקטדרלה... עוד שרשרת הרים מהממת. כ- 80 ק"מ נסיעה מהירה ואח"כ עוד כ- 20 ק"מ בנסיעה איטית בין כפרי זולו. ילדים תלבושות בית ספר מסודרות ויפות לעומת אלה שללא תלבושת בית ספר- יחפים ומוזנחים. הגענו לכניסה לשמורה ובו מלון יפה. המשכנו עוד למעלה ומעל המלון למנחת מסוקים. דיון קצר עם המשרד והוסכםשהסוק ייקח את הילדים לטיסה מעל הרים ולאתרים נבחרים. לאור וויכוחים אינסופיים של ילדים בינם לבין עצמם הצעתי לטייס טיפ בתנאי שישאיר אותם על אחד ההרים... המוק המריא ובו ילדינו. צלילה מהירה לעמק ומשם נסיקה חזקה אל מעל אחד מרכסי ההרים האדירים והם נעלמים מעיננו. טב, גם נעמה וגם אנילא טיפוסים שיישבו בלא מעש, מוציאיםאוכל מהטרייל ומאגנים פיקניק. 20 דקות אחר כך, הילדים נוחתים מרוגשים עד השמיים וישר לפיקניק. יאך לתאר את הנוף והתפאורה בלי לחזור על עצמי? לא יודע. ההרים תלולים בשרשראות. עננים עוטפים חלק מהרכסים, הכל ירוק ומרהיב. סיימנו את הפיקניק , ארזנו ונוסעם. הפעם ללא ספר ליוון שוויצריה הקטנה, החלק הצפוני. שיחה עם בעלת ה"דומבי" הבהירה כי היא בעבודה לא תוכל להגיע לפני ערב (ועכשיו רק שתים בצהריים). הבית שלה נמצא במרחק 12 ק"מ בתך השטח אנחנו עם הב.מ.וו. הנמוכה. 12 ק"מ הם שע הלוך ושעה חזור. עוד שיחה עם בעלת ה"דומבי" והיא מציינת שהבן שלה בבית והיא תשלח אותנו להפגש איתנו על הכביש הראשי. הוא יביא את התיק לנקודת המפגש בטנדר המשפחתי. רווח לנו. הגענו לנקודת המפגש וחיכינו. 15 דקות והטנדר החדיש מגיע ממרחק. הטנדר מתקרב ולרדתנו אנו רואים ש...אין נהג! הרכב נוסע לבד. הטנדר מגיע, נעצר ומתוכו קופץ: ילד. בן כמה אתה? בן 11... בן 11?! היינו המומים. הוא מושיט לנו את התיק בחיוך רחב , מפס (ממש כך) למושב הנהג,מסובב את הטנדר הענק במיומנות ונוסע... חינוך של בן כפר. נשארנו המומים. התקשרנו לאמא וציינו את פליאתנו והיא בפליאה מה מצינת: אבל המקרה היה מקרה חירום. מה אגיד לכם, מה זה חירום. ילד בן 11 בטנדר, בקושי מגיע לדוושות. בלב ההרים. חוויה. מכאן קבענו את היעד הבא- אכסניית ה"בנד" במידלנד. 200 ק"מ. נסענו. מהר. הגענו למקום קסום בין ההרים (נו מה חדש? ) ירוק מקצה לקצה. התחושה והמראות הם של אירופה: צרפת, שוויץ, כאלה. התארגנות החדר, מקלחות והופ לחדר האוכל המפואר. קידוש של שישי וארוחה משחתית במלון אחוזה כפרית מפואר ומרהיב.
ההמשך זימן לנו כניסה למיטות והירדמות בשניה. n


World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

מקרוב ומרחוק

שליחות. במסגרת זו אנו מוזמנים די הרבה למשפחות ואנשים מהקהילה. קיבלנו הזמנה מהרב דויד חסדן. ראש תורה אקדמי- קמפוס של בתי ספר יסודי,חטיבת ביניים ותיכון של חב"ד ביוהנסבורג.
הרב חסדן הוא גם הרב של בית הכנסת הגדול (תרגום חופשי). איש חם, חייכן וחכם מעין כמוהו.
את ההזמנה קיבלנו דווקא מאישתו העובדת ב"ביחד" כמתכנתת (רבנית ומתכנתת- אשת אשכולות).
יום שישי, מתלבשים חגיגי ויוצאים לדרך. הצטרפנו לתפילת שישי בבית הכנסת הידוע- great park synagogue של הרב חסדן. משם בהליכה רגלית לא קצרה לביתו. שולחן הארוחה היה ערוך לעילא ולעילא. חגיגי מאוד. ניכר כי השבת חשובה מאוד למשפחה וכי יש שמחה לקראתה. בנוסף אלינו הוזמנו אנשים רבים נוספים. אווירה מיוחדת- חמה ומקבלת.
קבלת שבת. תפילה, שירה והמון סמול טוק. הרב מספר סיפורי שליחות שלו מחב"ד ואני משליחותי מדרא"פ.
נעמה קמה לרגע ועברה דרך הפרוזדור, חזרה מזועזעת וביקשה שאגש לפרוזדור. לא ציינה למה אך ביקשה שאביט בתמונה התלויה שם. ניגשתי. נשארתי נטוע במקומי. לא האמנתי למראה עיניי. על הקיר היתה תלויה תמונתו של אדם מבוגר, מזוקן הדומה כשתי טיפות מים לאביה המנוח של נעמה- צבי (למעט הזקן). אשתו של הרב –פיגה הגיעה ושאלה לפשר התימהון שאחז בי, נעמה הצטרפה ושנינו ציינו את הדימיון המהמם של האיש בתמונה לאביה המנוח של נעמה. התברר כי הוא אביו של הרב חסדן. נעמה שמותו של אביה טרם הגליד, הזילה דמעות ובקושי יכלה להשתלט על עצמה. בירור עם הרבנית פייגה העלה כי האב הוא במקור מרוסיה ואילו אביה של נעמה במקור מרומניה. אין קשר.
הערב הסתיים לאחר מספר שעות ובאווירה מדהימה. חזרנו כל אחד לביתו. נעמה יצרה קשר עם הגר- אימה וסיפרה לה את הסיפור. להפתעתה הרבה הסתבר לנעמה מאימה כי משפחתו של האב היא בכלל מ... רוסיה ולא מרומניה כפי שידעה כל החייה!
האם לאור הדימיון המדהים בתווי הפנים ייתכן שיש קשר משפחתי? העניין עוד בבירור אך כל ישראל אחים... בכך אין לנו ספק!

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע: היום השני- ה"רויאל נטל" ומרכז הדראקנסברג


בוקר המחרת זימן מזג אוויר סוער משהו. עננים כבדים וגשם בילתי פוסק. היום אנו מתוכננים לנסוע ל"רויאל נטל" , שמורת טבע ובה ה"אמפיתיאטרון" המפורסם. החלטנו שנוסעים בכל מקרה אפילו אם נחווה את החוויות ברכב. נסענו. יצאנו מהרכב לשניה להינות מאגם קטן, בבונים בכמויות ושלטים מצחיקים.... אבל הדרך, הדרך בתוך השמורה יופי עוצר נשימה. השמורה מלאה במסלולי הליכה, לא הלכנו- נו, מזג אויר. נהיננו משרשרת ההרים הנקראת "האפיתיאטרון והמשכנו. לא רחוק משם עצרנו באתר ביער ובו מסלולי מכשולים, אומגות ועוד. יונתן והדס עלו לגוה עצום צרחו בהנאה רבה המשכנו ללודג' בא שלנו שנקרא "וויט מאונטיין"- ההרים הלבני, כנראה על מה שרואים במקום בחורף. ג'יפה- ה-GPS שלנו הוביל אותנו בדרך יפהפיה שהגיעה לשביל עפר לא סלול במיוחד. התקשרנו למקום והם טענו באוזננו שממש לא כדאי לנסוע בה, היא טרשית לגמרי ובאורך של כ- 18 ק"מ (ישור לאורך קיבלנו מג'יפה). האלטרניבה: לחזור כ- 50 ק"מ לאחור ומשם עוד 30 ק"מ עד ללודג'. נו , לא אלטרנטיבה משהו. החלטנו שממשיכים. עם ה- ב.מ.וו הנמוכה להחריד, והעגלה הנגררת מאחור (הטריילר המפורסם עם כל הציוד שלנו). נוסעים במהירות של 4-5 ק"מ לשעה, מאיצים היכן שרק אפשר, הילדים מציצים מהגג הנפתח. כל מכה בתחתי הרכב-כאב לב עצום לי, כאילו אני חטפתי את מכה... כואב לאוטו עכשיו, יכאב לכיס שלנו בסוף הטיול הזה. כ- 3 ק"מ לפני סוף הנסיעה (על פי ג'יפה) נעמה החליטה למלא את מכסת יום הכושר שלה ויצאה לרוץ לפני הרכב. היא רצה ואנחנו מקפצים מאבן לאבן. אילו ב.מ.וו גרמניה היו יודעים מה הרכב שלהם עבר ועובר... מגיעים לוויט מאונטיין. לודג' לרגלי הדראקנסברג, אגם פרטים ואנו בבית על שפת האגם. השקיעה צובעת את השמיים בסגול ואדום, רואים קצת שמיים ותקוה למחר עם שמש. השדס ונעמה השתלטו על המטבח ויואב ויונתן על המנגל. אני פורק ומסדר וכולנו חותרים להתארגנות וארוחת ערב. קצת לפני חושך, יושבים על שפת האגם ונהנים משקיעה אפריקאיתאל מאחורי הרי הדראקנסברג. ארוחת ערב ו.. הולכים לישון. כן, מה יש עוד לעשות במקום כזה? דק לפני השינה אנו מגלים ששכחנו ב"דומבי" את תיק הסרטים של הילדים (כ- 100 סרטים שצברו עם המן וערך סנטימנטלי עצום). מתקשרים לבעלת ה"דומבי" והיא מאשרת שאכן הסרטים אצלה ואפשר לבוא מחר לקחת אותם. היא בצפון ואנחנו במרכז- מרחק של 160 ק"מ לכיוון אחד (ועוד צריך לחזור ולהמשיך לרדת דרומה.) החלטנו שאם נקום מוקדם נצא כולם יחד תוך מיצוי כל מה שפספסנו במהלך היום בגלל מזג האוויר.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע- הרי הדראקון ודרבן:היום הראשון- שויצריה הקטנה: צפון הדראקנסברג




כבר די הרבה זמן שאנו שומעים על הדראקנסברג. הרי הדרקון. 4 שעות מיוהנסבורג. שעתיים מדרבן. על גבול לסוטו.
ההחלטה לצאת לטיול ארוך נוסף (8 ימים) בסוכות התבשלה כבר די הרבה. ההחלטה כאמור נפלה על הדראקנסברג. ישבנו, תכננו, מצאנו מקמות לינה דרך האינטרנט, בנינו מסלול והתייעצנו עם חברים. הסתמכנו על הניסיון של נעמה בביקורה הקודם במקום עם אורית- החברה שביקרה מהארץ.
בבוקר מתארגנים: אספנו טריילר מחברים, מאוד נוח: שמים הכל ועוד את כל מה שהתלבטנו אם לקחת או לא, לוקחים! טריילר, נו. ממש כיף- אין מגבלת מקום. תדלוק ואנו יוצאים.
מזג אויר הפכפך בעיקר באיזורי ההרים- לא הבטיח רבות ואכן עננים גבוהים הפכו לגשם קל אך רצוף. מתקרבים לאיזור והנוף מתחלף במהירות, במקום יישורים גדולים, הרים נישאים. עדיין צהובים אך התלילות הולכת ובולטת. נכנסים לאיזור האריסמית ומגיעים למה שנקרא במפה ... דאם. במפה נראה כמו אגם קטן. במציאות: כנרת! מדהים. כאילו לקחו את צוקי התבור , הצמידו אותם לכנרת והקיפו מכל הכיונים. מרהיב. כמה צילומים ואנו ממשיכים לכיוון מקום הלינה הראשון. הוא נקרא דומבי... ואפשר למצוא אותו רק עם ההסבר של בעלי הבית ומפה שהדפסנו. ג'יפה (ה- GPS) לא יודעת איך להגיע שם ובמפה של AA אין סימון של השביל.
הגענו לכניסה לשביל המסומן והתחלנו לנסוע: 12 ק"מ של דרך חצץ לא סלולה. לא בדיוק אוטוסטראדה עבור ה- BMW הנמוכה שלנו הרתומה לטריילר... כל אבן קטנה מורגשת ומכה ללא רחם בתחתית הרכב... לחזור את זה? סיוט. נוסעים בשביל ואנו מוקפים בהרים אדירים. 12 ק"מ ,בערך שעה. הגענוץ דומבי מספר 1, יש גם מספר 2 במרחק ק"מ וחצי מאיתנו.
יורדים מהרכב ומתאהבים במקום מייד. מקסים. משגע. בית עץ בודד באמצע הנוף. עגול. כל החזית ומכל הכיוונים נוף ועוד נוף. פרות רועות באחו. והכל בגבהים מדהימים. יצאנו לטיול רגלי קצר לנקודת תצפית. הנוף כאמור , עוצר נשימה. ה"דומבי" כיפי. יואב ויונתן מייד השתלטו על האח, הבעירו בה אש חמימה, נעמה והדס השתלטו על המטבח וכבר יש לנו ארוחת ערב טעימה. אווירה נהדרת משפחתית. ל"דומבי" שתי קומות פתוחות לחלל אחד: הקומה השני לילדים הראשונה חדר לנו וסלון הפתוח לנוף. הערב עבר בנעימים מאוד ואפילו יצרתי קשר במסנג'ר עם הגר באמצעות חיבור המחשב לטלפון הנייד ובאמצעותו לאינטרנט, חלקנו חוויות והתרגשנו ביחד. הילדים ארגנו לעצמם סרט במחשב ולבסוף החליטו על "קצרים" . אין חשמל, הכל סולארי ולכן הבטריה של המחשב נגמרה די מהר. גם כך הגיע הזמן לישון וזה מה שעשינו. אמצע הלילה ורוחות אדירות מטלטלות את ה"דומבי", מתעוררים ונרדמים מייד. עוד חוויה.


Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/