‏הצגת רשומות עם תוויות אישי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אישי. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 12 באוגוסט 2011

סם חיים

מאהל מחאה על מחאה בהחלט צודקת וקריאה לצדק חברתי בישראל, מהומות בבריטניה, רצח אזרחים בסוריה, את לוב כמעט כולם שכחו למרות הטבח הנמשך שם, אפגניסטן, אמרתי?

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית עסוקות כבר שנה וחצי בבניית תוכנית אסטרטגית חדשה. שנה וחצי של התארגנות ללא עשייה משמעותית. ללא הישג ראוי לשמו תוך התהדרות בעשייה ציונית...
כאילו שמשהו מהעשייה הציונית של הסוכנות היהודית באמת משפיע על סדר היום של העולם, של מדינת ישראל או אפילו של יהדות התפוצות...
ההסתדרות הציונית כמו גם הסוכנות היהודית מזמן הפכו לכלי ריק שיעודו היחידי האמיתי- עלייה לישראל, נזנח על ידי מנהליו ומוביליו. הדבר הקרוב ביותר הוא שימוש במילה עלייה כעלה תאנה למול מי שצריך לשמוע אותה... ממשלת ישראל וקהלים מסוימים.
עלייה הפכה למס שפתיים של הארגון העוסק בהישרדות. הישרדות תלוית תקציבים המגיעים מיהדות התפוצות. יהדות ארה"ב בעיקרה. ויהדות ארה"ב לא רוצה לשמוע על עלייה. לפחות לא על עלייה מארה"ב. מרוסיה? בוודאי. מאתיופיה? נשמע נפלא- מתאים לתפיסת העולם של תיקון עולם. ערך יהודי בפני עצמו. לא במקומותינו.. בארה"ב. עליית הצלה? בוודאי ובוודאי... לא מארה"ב. כי מה יש שם להציל?!

אנחנו, אומרים יהודי ארה"ב, עסוקים בהתמודדות עם ההתבוללות, התרחקות הדור הצעיר מהיהדות ורחמנא ליצלן מהארגונים וההתארגנות היהודית המוסדית...
בפועל, בארה"ב יש יותר התבוללות, פחות תרומות לארגונים היהודיים המסורתיים. ובעידן של פחות תרומות לארגונים הגדולים, ההקצאות לארגון כמו הסוכנות היהודית, ארגון קטן יחסית- יורד משמעותית. גם כך הסוכנות היהודית אינה נתפסת כמי שבאמת מסוגלת לתרום למאבק בהתבוללות.

היה לי העונג להשתתף בכנס ה GA של כלל הארגונים היהודיים בארה"ב שהתקיים בניו אורלינס לפני כשנה.
מחזה מרהיב של גיוון ועוצמה. של התארגנות יהודית קולקטיבית.
לא יכולתי שלא להבחין בהיעדרם או בנוכחות הדלה של הצעירים ובנוכחות המאסיבית של קהל מבוגר מאוד. הרבה מאוד מעאכרים. הביטוי לקהל צעיר ו"מורד" בא לידי ביטוי בכנס הנעילה בנאומו של בנימין נתניהו. לא הסכמתי עם הדברים אבל הדרך והאומץ- מצאו חן בעיניי. צעירים בועטים שקמו והתריסו בפני הקהל הרב - אתם "המלך העירום".
הכנס בנוי מסשנים שונים שהמשתתפים בוחרים להגיע אליהם על פי העניין.
מתוך כלל הימים הסוכנות קיבלה מהמארגנים סשן בודד בן שעה וחצי להציג את השינוי הארגוני והתפיסתי האסטרטגי שלה. נו, מילא. זה בהחלט מעיד על איך הם רואים את השינוי או מה מעמד הסוכנות היהודית בעיניהם... אבל החלק העצוב הוא הנוכחות... למעט נציגי הסוכנות שהגיעו מהארץ, היו במקום עוד 3-4 משתתפים שלא מהסוכנות. 3-4 משתתפים מהעולם היהודי שפעילות הסוכנות כפי שהם מזהים אותה עדיין מעניינת אותם. המחזה היה לא מכובד בלשון המעטה בעיניי.

הסוכנות היהודית, כאמור, ארגון תאב חיים, משנה את פניו ומזה שנה וחצי מכתיב סדר יום חדש לארגון. לא עוד עלייה כיעד ישיר לביטוי הציוני של יהדות התפוצות אלא עיסוק בזהות היהודית של צעירי התפוצות ועלייתם מתוך בחירה לישראל. נשמע בסדר, לא?
אז כמה שאלות ותהיות:
רק אני התבלבלתי וזוכר שהמדינה קמה על עלייתם של למעלה מ 3,000,000 עולים (שאגב, אותה סוכנות הביאה...? שכמעט כל מי שנמצא כאן או עלה, או הוריו עלו, או סביו וסבתותיו עלו?)
ממתי אנו רוצים בישראל רק "צעירי תפוצות"? ומה עם המשפחות?
מי שם את הסוכנות היהודית להיות הארגון המומחה לעיסוק בזהות היהודית של יהודי התפוצות? הארגון על כמה מאות שליחיו עושה עבודה קטנה מאוד ומאוד לא משפיעה בתחום זה לעומת ארגונים אחרים... בטח ובוודאי בהשוואה להתארגנות המקומית במקומות שונים בעולם: צרפת, דרא"פ, בריטניה. ארה"ב- היא כישלון ארגוני בעניין שלדעתי יוביל לקריסת ארגונים מסורתיים אלה או שינוי פניהם והתארגנותם. הם לא הכתובת לרוב היהודי בארה"ב שלא מצליח ולא יכול או לא רוצה להשתייך אליהם.

אגב, טענה שאני מעלה היא כיצד יכול ארגון כמו הסוכנות לטעון להתמודדות עם הזהות היהודית של צעירי התפוצות כאשר מנגנון כזה קיים כבר כמה אלפי שנים (תלוי מי סופר)- המנגנון הרבני הקהילתי. הצלחה? העובדה היא כי אנחנו כאן כיהודים (על פי הגדרות ותפיסות מגוונות אולי) גם אחרי אלפי שנים. גילוי נאות: איני דתי, אני בהחלט מאמין.

אם כך, האם הסוכנות רלוונטית לכלל יהדות התפוצות? הרי בשיח של הסוכנות עם מממניה, כמעט לא קיימות תפוצות אחרות... הביטוי להן הוא כמעט ולא קיים. השיח המרכזי הוא כיצד הסוכנות יכולה לתרום ובאילו כלים להתמודדות עם בעיות התפוצות בדגש על ארה"ב. הניתוק של הדור הצעיר, ההתרחקות מהקהילה, הניתוק מהקשר עם ישראל, ההתבוללות.
זה השיח.
ואיפה ישראל? האם רק לי נדמה שישראל כבר אינה מרכז השיח הציוני? ולמה האמירה שעלייה בעצם היא כלי למלחמה בהתבוללות, לא נאמר מעולם?!
ציוני? איפה בכל זה מוזכרת הציונות? העלייה לישראל כמימוש וכביטוי לזהות הציונית. העלייה לישראל כי זה מה שאנחנו חושבים שנכון לעשות כדי לקיים את המדינה כמדינה יהודית. ונכון להודות על האמת: הסוכנות היהודית, התרחקה עד מבוכה מהעמדת נושא העלייה במרכז הבמה בשיג ושיח זה.
הנושאים החמים הם תוכניות לביקורי צעירים בישראל (כל מה שחברת תיירות יכולה לעשות בקלות רבה), לחוויות של צעירים יהודיים בישראל (תגלית...) אבל ללא שום מחויבות. תוכניות ארוכות לצעירים בישראל (מסע)- והס מלהזכיר עלייה בתוכניות אלה בגלוי, לנסות לדחוף לפתוח תיק עלייה או דומה... את התשובה לשאלת השאלות לא תקבלו לעולם, כמה מהם נשארים בארץ או חוזרים אליה במהלך של בחירה בחיים בישראל? בודדים... לרובם זהו הקשר שנוצר, החוויה שנשארה. זהו יעד של הסתפקות במועט. מועט מאוד ומעט מאוד.

אני טוען שאין להתחבא ולהסתתר מאחרי אינטרסים של הקהילה היהודית השניה בגודלה בעולם (ארה"ב)- אשר אינה רואה עין בעין את האינטרסים של העם היהודי בכלל או את מרכזיותה של מדינת ישראל בחיים היהודיים בעולם.
אני טוען שיש לעמוד באופן גלוי על העקרונות שבזכותם הוקמה המדינה ועתה הם לה סם חיים- זרם העולים והעלייה. (ובלי להיכנס לעוד דיון משנה- ראו תרומתה המדהימה של העלייה מרוסיה למדינת ישראל, לצד החוליים שהביאה איתה). אנו חברת מהגרים וככזו לא יכולים ואסור לנו להרשות עצירת הגירה יהודית, ציונית, לאומית.
הסוכנות ויתרה עליה. האם המדינה מודעת ומוותרת גם היא?

אני טוען שיש לפתח את תחום עידוד העלייה בקרב יהדות התפוצות, לשלוח שליחים, המוני שליחים, שזה וזה בלבד יעודם, בלי להסתתר, בלי להתחבא, בלי להתנצל. להביא יהודים מקהילות מרכזיות בעולם המערבי ובארה"ב כמו גם מקהילות מנותקות, מבודדות- בדיוק כמו שנעשה בחבר העמים.
אני טוען שכל אותן תוכניות הקושרות את צעירי העולם לישראל, חייבות להדגיש את הקשר המחייב בעלייה ולא להיות חברת טיולים וסיורים. יש כאלה תוכניות , בודדות- אך קיימות. יש לחזקן. להעצימן. לתקצבן. להמציא נוספות וחדשות.

באם תחומים אלה לא יפותחו, הסוכנות היא ארגון לא רלוונטי להוויה הציונית בישראל ובעולם היהודי. וככזו, אין לה זכות קיום. מדינת ישראל שהוקמה כשיא בתהליך הציוני, חייבת להקים, לאמץ ארגון אלטרנטיבי, חדש או לעסוק בעצמה בתחומים המהווים את סם החיים שלה. סם החיים שלנו. יהדות העולם-לישראל.
זה הזמן לעשות.


עופר דהן Ofer Dahan www.oferdahan.com

יום שבת, 12 ביולי 2008

קצת מאוחר אבל חובת דיווח ושיתוף... יום הזיכרון, יום עצמאות, אקספו, ערבי קריירה ומעברים


אכן מאוחר, יום הזיכרון ויום העצמאות התרחשו לפני חודש וחצי, אבל מה עברנו בחודש וחצי האלה!
יום הזיכרון השנה שאורגן שוב על ידי תנועות הנוער (מועצת תנועות הנוער המקומית גאוטנג- יוהנסבורג) בשיתוף עם הפדרציה ואיתנו- מרכז ישראל היה מופת לאירוע קהילתי. אגב גם יום העצמאות שאורגן בלעדית על ידי הפדרציה היה כזה!
הארגון היה כפי שציינתי אך ההשתפות הייתה קהילתית: השגריר, נציגי הארגונים השונים, תנועות הנוער- כולם באו לחלוק כבוד ללומי מח"ל מדרא"פ שנפלו במלחמת העצמאות. הנושא סביבו סבב הטקס. אני הבאתי את נציגי תנועת הצופים, כמו בשנה שעברה, 6 בני נוער שעברו בבתי הספר השונים, נפגשו עם בני הנוער, העבירו פעילויות, קשרו קשרים, הביאו רוח ישראלית, צעירה, עכשווית- גם לטקס. בטקס השתתפו כ- 1500 איש ודמעות זלגו במהלכו מספר פעמים, דמעות התרגשות והזדהות.

יום העצמאות גם הוא היה בסימן קהילה. למעלה מ-9000 איש בערב מרגש מאוד. לא רבים ערבי יום העצמאות בהם הייתי בישראל בהם התרגשתי כל כך. כל הארגונים צעדו על כר הדשא של אצטדיון הוונדררס (איצטדיון קריקט) כאות הזדהות עם ישראל לשנת ה- 60 שלה, כאות לאהבה ולקשר הבילתי אמצעי של הקקהילה הכל כך מיוחדת הזו עם ישראל.
דוכני המזון הכה אופיינים לימי העצמאות בארץ, היו גם כאן אך מפאת כבוד האירוע הופרדו מהאיזור המרכזי. אנו כמובן הקמנו עמדה על ישראל ושיווקנו באמצעות בנות הצופים וצוות מרכז ישראל את האקספו הצפוי לשבוע שאחרי יום העצמאות. שיווקנו גם מסע, תוכניות וכמובן עלייה!
בטקס הובילו בני-ות הצופים על מדהן את הצעד לכבוד ישראל ואנו כמרכז ישראל כמובן בעקבותיהן. ברכות, שירה וריקודי עם כמו ש"היה פעם" ... לילדים הוצצה חלק גדול מהמגרש עם המון פעילויות לילדים. אירוע שכולם מתחככים עם כולם וכמובן המון שמחה! קהילה שמביאה למעלה מ- 9000 לחגוג את יום הצעמאות הישראלי אינו הישג של מה בכך...
לקראת סוף האירוע הוזמנו, בנות הצופים ואנו לערב לכבוד יום העצמאות שאורגן על ידי בני עקיבא. מפגן של שמחה , ארוחת ערב מפוארת, ברכות מישראל וריקודים (עם הפרדה כמובן) שהראו את הקשר העמוק של בני עקיבא למדינת ישראל.

שבוע אחרי האירועים מרחיבי הלב הללו התקיים האירוע עליו עבדנו במשך חודשים: עלייה אקספו. רקע קצר: את הרעיון העליתי בתחילת השליחות. אקספו של נותני שירותים מישראל שימתקד במודיעין וערים אליהם מהגרים בד"כ דרא"פ כמו גם בצרכים החיונים ביותר: מגורים, תעסוקה, חינוך. האקסםו הראשון משך 40 משתתפים כשנאמר לי בפירוש שאין סיכוי שמישהו יחשוף את עצמו וכוונותיו לעלייה. החלטתי ללכת על כך באמונה מלאה שאני מספק להם שירות חשוב מאין כמוהו. לאקספו הראשון הגיעו 4 נציגי ארגונים מישראל.
האקספו השני כלל כבר 8 נציגים ומשך 65 משתתפים. השלישי היה נקודת המפנה עם 200 משתפים מיוהנסבורג ועוד 100 מקייפטאון. הרביעי והאחרון לעת עתה משך 300 איש בערב הפתיחה ביוהנסבורג, 150 בקייפטאון ובסה"כ היו לנו 1300 משתתפים ב- 3 ימי האקספו. הישג חסר תקדים לדרא"פ בפרט ולעולם העלייה בכלל. באירוע כבר הגיעו 25 יועצים שונים שזמן הפגישות האישיות שלהם היה מלא עד אפס מקום: ראיונות מבוקר עד לילה במשך 4 ימים ברצף.
בנוסף, כל ערב היה אירוע אחר: ערב הפתיחה החגיגי, ערב וידיאו קונפרנס בנושא מיסוי.
בהיבט העולים, הם קיבלו מבחר חברות בניה ומגורים לבחור מבינהן, שירותי קופ"ח, ביטוח לאומי ופנסיה, חינוך מנציג משרד החינוך, חברות הובלה, חינוך גבוה מנציג מינהל הסטודנטים, תעסוקה מ-2 נציגי העלייה ג'וב סנטר, נציג של הגלובל לקדם את תיקי העלייה, נציגת העיר מודיעין וקליטה קהילתית, חברות השקעות, חברות ביטוח ומה לא? העולה או המתעניין הפוטנציאלי קיבל מענה מושלם לכל היבט שלה חיים בישראל.
ההצלחה הייתה מדהימה, האווירה הייתה חמה עוטפת וההמונים זרמו. אין ספק שהצלחת האקספו הובילה להצלחה בביקוש לטיסת העולים. האקספו הבא? נובמבר 2008... טיסת העולים הקרובה- יולי 2008 והבאה- ינואר 2008.

כאן המקום לציין אדם מיוחד.מתחילת הדרך ענת קגאן מהמחלקה לעלייה טורחת לשלוח תגריםנשים לסו להתמודד עם גל העלייה והפעילות הרבה הכרוכה סביבו. הפעם נשלח לסיוע אדם מיוחד, איש חינוך בכלל... צביקה ריפינסקי. איש צנוע, שקט שהויח עצמו בעבודה שקטה ויסודית, ידע להטות כתף, לדחוף, להתערב, לקדם תיקים והכל בצנעה ובשקט מעוררי כבוד. בכל התקופה של "הימים" , סייע בלי כל קשר לעלייה. תענוג של אדם. כל הצוות במרכז ישראל פשוט נהנה לעבוד איתו.

גם בערב הקריירה נתן כתף אם כי הכבוד לארגון מרכז ישראל לערבי קריירה נתון ויינתן ליפעת, עובדת מרכז ישראל במחלקה לחינוך. מה לא נאמר על יפעת? שנכנסה לעבודה ומייד התחבבה על שאר העובדים והשליחים עם חוש ההומור המיוחד והציניות. עליי התחבבה בגלל הרצינות, היוזמה ולקיחת האחריות המלאה בכל הקשור למשימות ולעבודתה. לראש הגדול ולמעורבות. שותפה למופת. ערבי הקריירה הם ערב המארגן בית הספר ובו חשיפה של כל האוניברסיטאות לבוגרי יב'. אנחנו נכנסנו לשם והצגנו את מגוון תוכניות מסע. הישג נוסף היה דוכני חשיפה לתוכניות תנועות הנוער השונות. בסה"כ תפסנו במקום 5 דוכנים ועמדות שהיוו חלק בולט בכל האירוע. ערבי הקריירה בהם השתתפנו היו בקינג דודי לינקספילד, קינג דויד ויקטורי פארק, קרופורד והרצליה... עד היום אנו קוצרים את הצךחת האירוע באמצעות פנייה של מתעניינים רבים במסע!

קצת לקראת הסוף חשוב לדעת שאנו עומדים לפני אירוע עלייה המשמעותי ביותר בשליחותי עד כה: טיסת העולים. שוב רקע קצר: מעולם לא הייתה טיסת עולים מדרא"פ- לא היו מועמדים מספיקים. אני רק "חצי" שליח עלייה ובמשרד העלייה עובדת מקומית אחת בלבד (כרגע תגדרנו בעוד 2 חצאי עובדים... ). אך האקספו והשיווק האגרסיבי עושים את שלהם ויכולנו להרים טיסת עולים. הרעיון היה לא למכור טיסת עולים כטיסה בלבד אלא לתת סל שירותים מקיף: תעודת זהותותעודת עולה כבר עם הנחיתה ולא להמתין זמן רב ועוד שירותים כמו גם טקקס מכובד בכותל (נכון, בכות, לא בשדה התעופה). אז עד עכשיו אנו עובדים על הכנות שעירבו כמעט כל גוף אפשרי בסוכנות: המחלקהלקליטה, הגלובל, הדסק על אנשיו וכמובן גם אנחנו סביב השעון. מה עשינו?
- הועברו המסמכים הדרושים לקבלת תעודת עולה בשדה התעופה (מה שהעולה בדר"כ מביא איתו, אנו שלחנו לגדי ושרי והם מארגנים בארץ לקבלה בשדה)
- הועברו המסמכים הדרושים לקבלת תעודת זהות (כנ"ל, רק במלון).
- הוכנו תיקים/פולדרים לכל עולה הכוללים:
· חוברת צעדים ראשונים
· הודעת הגעה
· "10 הדיברות לעולה"
· מכתב מצוות מחלקת העלייה דרא"פ
· רשימת טלפונים חשובים
· התוכנית בירושלים
· שאלון התאמת משפחות של טלפד
· תעודת תרומת עץ על שם כל עולה ביער דרא"פ בישראל (מחווה יפה בה כל עולה מקבל תעודה מהודרת של קק"ל המציינת כי תרם עץ ליער דרא"פ בישראל)- מאוד מרגש את העולים.
· ספר מתנת הפדרציה הציונית הדרא"פ.
- הסתיימו ההכנות לערב התדרוך והפרידה החגיגית של הקהילה מהעולים (16 ליולי):
· תדרוך לקראת הטיסה והימים בירושלים
· אירוח יו"ר הסוכנות היהודית- זאב ביאלסקי
· הזמנת הקהילה
· הזמנת מכובדי הקהילה לערב
· הזמנת משפחות וחברי העולים (אולי עוד כמה יושפעו בערב ויחליטו לעלות... )
· הכנת האולם כולל כל ההכנות הלוגיסיטיות (שולחנות עגולים, קישוט האולם, אוכל בשפע וכ"ו)
· הזמנת צוות צילום טלויזיה וצילום סטילס.
· הזמנת צוותי העיתונות היהודית המקומית (ג'ויש לייף וג'ויש ריפורט)
· הפצת סדר הדוברים וקביעת MC לערב.
- סוכמו ותואמו לוחות הזמנים לקראת ביקור יו"ר הסוכנות זאב ביאלסקי
- סוכמו ותואמו לוחות הזמנים לביקור העיתונאים ממעריב וג'רוזלם פוסט.
- סוכמו, תואמו ותודרכו אנשי צוות התקשורת של הפדרציה הציונית הדרא"פ.
- תודרכה "דוברת" העולים לקראת הטקס בכותל.
- סוכם עם "אל על" על הקרנת סרט במטוס וכן ברכה של צוות המטוס לעולים שתוקרא מיי עם תחילת הטיסה ולקראת נחיתה.
- הוכנו מדבקות מיוחדות למזוודות העולים לזיהוי והפרדה בין המזוודות למשאית המזוודות לבין המזוודות לחדרים (יונחו להכין מזוודה ל- 3 הימים במלון).

בטוח שכחתי משהו אבל ההרגשה היא שאנו על סף סיום.
אין מילים לתאר את הלחץ, ההתרגשות, החששות לקראת המהלך הזה. התקווה היא שהוא יצליח מעבר לכל ציפיה מחד ושהוא יוביל לטיסות נוספות גדולות יותר מדרא"פ (טוב, נו בכל זאת קהילה לא גדולה במיוחד...)

זהו לא יודע אם כבר יש לכם סבלנות להמשיך לקרוא אבל גם משהו אישי. המשפחה לאחר המון התלבטויות והתחבטויות חזרה לישראל אחרי שנתיים. היו לנו בעצם 2 מעברים. האחד של המשפחה לישראל ולכפר והשני שלי מהבית הגדול בויקטורי פארק לבית קטן יותר ולא פחות נוח בווברלי, לא רחוק מביחד. המעבר הראשון כלל משלוח המכולה, הגעה לארץ אחרי חודש וחצי ללא הציוד וחיים בבית ריק. עם ההגעה קניית רכב, שיפוץ הבית, חיבור לחשמל, מים, טלפון, אינטרנט, כבלים, רישום הילדים לבית ספר, ביטוחים ועוד המון הכנות... המכולה שנשלחה חודש וחצי לפני כן, לא הגיעה כמובטח אך מיצינו את הטוב ביותר מהסיטואצהי באמצעות הכנת הבית לקראת המכולה. הכנות שהשתלמו בסופו של דבר. כשהגיע הבסופו של דבר המכולה "הכל נפל למקומו". נעמה והילדים מאושרים כי חזרו למקום בו חשו בנוח וחשים בנוח. אני שבתי לדרא"פ כדי לעסוק בהעברת הבית לבית קטן יותר (3 חדרים בלבד). עוד מעבר הכולל אמצעי בטחון והגנה, ניקוי הבית הקודם, תיקוני נזקים ועוד. כל המעברים הסתיימו ורק עכשיו מתחיל להתייצב למרות שהבית יפה ונוח אין הוא נותן תחושת בית, יותר מלון... חסרה בו המשפחה, נעמה וצהלת הילדים.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 26 באפריל 2008

בית על הנהר


בית על הנהר נשמע כמו שם של שיר ישן של להקה בשם סטיקס (מקלות). לא מדובר בזה ואפילו לא במשהו דומה.
החלטנו על חופשה משפחתית רגועה של יומיים. שמעתי מחבר על נהר הואאל, כשעה מיוהנסבורג. נראה לי מוזר אך מסקרן. שיטוט קצר באינטרנט ומצאנו את הספקים של בתצי נהרות.
האתר מספר ששוכרים מעין יאכטת נהרות המצוידת בכל טוב וכל מה שצריך זה להביא את האוכל.
עשינו בוקינג, התארגנו ויתאנו לדרך. אכן שעה נסיעה ואנו באחוזה פרטית. עוד כמה דקות והגענו לנהר ולמזח. 5 בתי נהרות קשורים בשורה.
בעלת הבית עושה לנו סיור ומתגלה עולם חדש: חדר שינה מפנק, מטבחון, פינת אוכל, שירותים ומקלחת (נו- לא משהו), מערכת סטריאו, סיפון אחורי עם מקום לארוחות בוקר ומנגל, סיפון עליון לשיזוף וכל זה זז עם מנוע קטן אך מספיק! לא צריך רשיון.
ההתרגשות גדולה ואנו יוצאים לדרך. לקח כמה דקות עד שהבנים לוקחים פיקוד בהתרגשות רבה על ההגה, נעמה ואני עולים לסיפון העליון ואנחנו בעננים מרוב אושר.
יצאנו להפלגה במעלה הנהר. האוניה הקטנה שלנו מצוידת במפות, תצא"ות והמלצות לעצירות בדרך. האמת, איפה אפשר להתברבר? מעלה הנהר ומורד הנהר, בצדדים חוף... הנהר עצום. רחב. לאורכו בתי מיליונרים מדהימים. אחוזות ממש. לכל אחד סירה, אופנועי ים וכ"ו החונים ממש על הגדה. משטחי דשא עצומים.
אנחנו מפליגים לאיתנו, שלמה ארצי או לחילופין ארקדי דוכין ברמקולים, שלווה מדהימה מסביב. לאט לאט הנוטף מתחלף ואנו מתקרבים לאיזורים ללא בתים. לקחנו את אחד מההסתעפויות של הנהר ושטנו בתוך טבע אפריקאי מהמם. ציפורים בכמויות ומגוון עצום, צמחיה יפהפיה, דגים שמקפצים מסביבנו, יונן ויואב מתרגשים עם חכות ומנסים לדוג. חוויה מדהימה.
שקיעה מתקרבת ואיזו שקיעה! הצבעים חזקים, הנוף משתךב באופן מהמהם ויונתן הגדיר את מה שראינו שם כ"שומר מסך בווינדוז" ...
על פי הנחיות בעלי הסירה,השלכנו עודן ללילה הראשון שלנו באמצע הנהר.
מסתבר שחנינו במקום לא משהו- על החוף היה פאב/מועדון ועש שעה מאוד מאוחרת לא הפסיקה המוסיקה והרעש. לפחות לא הרגשנו לבד...
בוקר בא ואנו מתארגנים לארוחה טובה שנעמה ארגנה. דיון קצר והחלטנו להתקשר לבעלי הבית ולקחת את הסירה ליום נוסף! פשוט הכיף לא יכול להיגמר כל כך מהר.
המשכנו במעלה הנהר והגענו לקזינו... קזינו עם פארק מים בתוכו. חנינו את הסירה-בית. נעלנו הכל והופ אנו בקזינו. הילדים רתים לפארק המים ונעמה ואני בשוק המזכרות הצמוד. 3 שעות ואנו שוב על הנהר. מפליגים, מוסיקה, שמש, מים ושמיים. יואב מנגן בגיטרה- כיף!!!
הגענו לחוף וראינו הרבה חושי מגבעות. ילדים יהודיים. שאלה , שניים העלו שלאחד הילדים יש בר מצווה וההורים שכרו את המלון לחוף הנהר, הזמינו את כל החברים ומקיימים במקום את חגיגת בר המצווה.
עוד ראינו שיש במקום סקי, סירות מהירות להשכרה ואבובים נגררים. יואב ויונתן ביקשו כל כך יפה שלא יכולנו לסרב... סירה מהירה סחבה אותם על הנהר במהירויות והשניים צורחים מהנאה!
חזרנו לבית-סירה שלנו ללילה נוסף והפעם בחרנו מקום שקט... העוגן הושלך ויאללה מכינים מנגל. נעמה טיבלה עופות, סלטים, צלחות, מטבלים ושתייה והכל על הסיפון האחורי הקטן. איזו ארוחת מלכים מדהימה.
עוד כמה שירים והולכים לישון. הפעם שקט מסביב. באמצע הלילה שמעתי את הסירה מתנדנדת כמעא. יצאתי מהמיטה החמה והחדר המפנק כדי לגלות שאנו נסחפים!!! בדיקה מהירה מגלה שהעוגן לא מגיע לקרקעית. הערתי את כולם על מנת שלא יחששו. התנעתי המנוע והתקרבתי לחוף. מצאתי מעגן של בית הנמצא בבניה וחנינו במעגן של הבית הפרטי.
הבוקר הביא ואתנו להסתכל מסביב ולגלות מגוון חיות מסביבנו: פרות, עיזים, ברווזים (המון) ציפורים, אנפות ומה לא, ממש גן חיות..
שוב ארוחת בוקר וכבר יש הרגשה של סיום ההרפתקאה במעלה הנהר המדהימה שלנו.
יצאנו לדרך, חוקרים את הגדות והנוף מסביבנו, הפעם במורד הנהר. עוד 3-4 שעות הפלגה רגועה והגענו חזרה למעגן בית הסירות. כל המשפחה הגדירה את החוויה כאחת החוויות היפות ביותר שחווינו בדרום אפריקה.


Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום הולדת לנעמה בדראקנסברג


הדראקנסברג, הם הרי הדראקון בדרום אפריקה. שרשרת הרים נישאים הנמתחת לאורך כ- 250 ק"מ ומהווה בחלקה את הגבול בין דרא"פ ללוסוטו. הדראקנסברג הוגדרו כאחד מאתרי הטבע היפים בעולם לשימור וכך אכן קורה. הדרום אפריקאים אינם בונים ואינם מאפשרים לאף אחד לגור בתוך ההרים. כל המלונות, ימרים, בתים, חוות וכ"ו- נושקים למרגלות ההרים.
הדראקנסברג הוא גם המקום האהוב על נעמה בדרום אפריקה וכיוון שכך החלטנו לחגוג לנעמה יום הולדת במקום שהיא הכי אוהבת.
כבר בביקור הקודם בדראקנסברג, הביקור של נעמה עם מירי, היא מצאה בתי נופש למרגלות החלק המרכזי של הדראקנסברג השייכים לזוג פנסיונרים לא מבוגרים אשר לקחו את כספי הפרישה שלהם מיוהנסבורג והלכו לממש את החלום שלהם לגור מול הנוף הקסום הזה. הזוג, פרופסור לתיאולוגיה ותקציבאית של בנק גדול בדרא"פ, התאהבו בנעמה (זה באמת לא קשה מידי... ) וכאשר בישרנו שאנו מגיעים לחגוג את יום ההולדת שלה בדראקנסברג ולהתארח אצלם- השמחה הייתה גדולה!.
הנסיעה לדראקנסברג לא קצרה, 4-5 שעות ואנחנו כבר מורגלים (כמעט) בנסיעות ארוכות מאוד. הדרך יפה, הכבישים נוחים. עוצרים בדרך, נהנים מהנוף, מהאנשים.
נסיעה בתוך הדראקנסברג מביאה אותנו לאיזור שנראה כאילו נלקח מציור: גבעות ירוקות מחולקות על ידי חקלאים מקומיים, נחל, פרות, כבשים ובראש הגבעה 3 בתים יפים וחדשים- הצימרים שלנו...
הגענו והתקבלנו בסבר פנים יפות. חדר הפתוח לנוף המשגע ולהרים הירוקים והכל כך יפים מולנו. מה צריך יותר?
את הערב הראשון בילינו עם הזוג המארח, זוג חברים חוואים שכנים ואורחת נוספת בצימרים. לצד הצימרים בנה הזוג המארח בריכה (ככה זה כאן, בכל מקום יש בריכה... אף אחד לא שוחה בה אבל היא שם) ופרגולה סגורה. בקבוק יין ומסתבר שיש מנהג קבוע במקום- פעם פעמיים בשבוע הזוג הנחמד מקיים ערב ריקודים סלוניים. הערב היה אחד מהם... שיחה לתוך הלילה והחבורה מפעילה טיים עם מוסיקה רומנטית ומתחילים לחולל. הזוג המארח ממש מפליא לרקוד ואנחנו נהנים להסתכל.
זוג החוואים שבא התגלה כזוג מאוד חברותי וחביב, אפריקנרים מקומיים. בתום הערב הם הזמינו אותנו לבוא אליהם למחרת.
למחרת קמתי בחמש בבוקר רק כדי להסתכל על הזריחה המשגעת מעל הדראקנסברג. את ראשי אחד ההרים כיסו עננים קלים, קרני השמש הראשונות נגעו בחלק מהשדות והמראה- עוצר נשימה. צילמתי, אבל איפה היופי המקיף אותך ב- 360 מעלות לעומת המצלמה התופסת חלק קטן וזווית מסוימת בלבד... עוול לנוף. בכל זאת צילמתי, שיהיה לזכור. נעמה הצטרפה וישבנו בשקט למול ההוד וההדר הנחשף לשמש העולה, מתפעלים מכל רגע שהנוף משתנה בו. יום הולדת שווה.
שעתיים אחר-כך אנו מוזמנים לארוחת בוקר מפנקת מול הנוף המשגע. עוד תענוג קטן-גדול.
יצאנו לטיול ברכב בסביבה, הגענו ממש למרגלות ההרים, ביקרנו בסדנת אומנות קרמיקה מדהימה והחלטנו לבקר את זוג החוואים מאתמול בערב. השניים חיים בסגנון שונה ממה שמוכר לנו ביוהנסבורג, שטחים עצומים, ללא גדרות, עצים בלי סוף ותחושת חופש ובטחון. ישבנו איתם ועם ביתם בצל העצים לשיחה קולחת ואחרי כשעה וחצי המשכנו. נפתח לנו צוהר נוסף לסגנון חיים דרום אפריקה האפריקנרית- חקלאית. נסיעה קצרה משם (הכל דרכי עפר) ומגיעים לצומת. לצד הדרך, ילד כושי שכאשר רואה אותנו מתחיל לרקוד במרץ. עצרנו כדי לתת לו קצת כסף וסוכריות שהיו לנו ברכב. מתוך השיחים הופיעו לפתע 3 ילדים קטנים ממנו (בני 3-5), עירומים. 10 דקות אחרי הפגישה עם אפריקה האפריקנרית נפגשנו עם אפריקה השחורה החיה בעוני.
חזרנו לצימר שלנו למנוחת אחה"צ ועם ערב יצאנו לארוחה במלון מפואר "דראקנסברג סאן הוטל" , ארוחת אכול כפי יכולתך. הזמנו את הזוג המארח הנחמד ועברנו ערב נעים וטעים.
עוד בוקר מדהים קיבל את פנינו למחרת היום והבוקר עבר בנעימים עם ארוחת הבוקר המפורסמת.
פרידה מהמארחים והפתעה- הם, כמתנת יום הולדת לא הסכימו לתשלום עבור שלושת הימים שהיינו שם!
טיול קצר בסביבה סיכם יום הולדת מדהימה לאשה מדהימה.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שישי, 14 במרץ 2008

הגיטרה


יואבי שלנו בן 11. למתנת היום הולדת ביקש גיטרה. כלאחר כבוד נגשנו כל המשפחה ללא הדס שנמצאת בארץ לקנות גיטרה. יואב התרגש, יונתן תמך וגיטרה נקנתה.
ההכנות ליום ההולדת שיקפו את אישיותו המתפתחת של יואב. תחת מעטה הרכות והילדותיות מתגלה כל פעם מחדש האופי הבילתי מתפשר שרוצ ומקבל כל מה שרוצה וגם מפעיל תוך כדי כך את כולנו...
נערך סיעעור מוחות מה עושים והתקבלה ההחלטה ללכת על יום הולדת מהסרטים. זה פורמט מוכר אצלנו כבר: משחקים בקולנוע. מקרן, מחשב , סרט ורמקולים. מסדרים חדר גדול או אולם כמו קולנוע. בכניסה שלט גדול: קולנוע יואב. במבואה או כל מקום אחר בונים עמדת מכירת ממתקים, פופקורן ושתייה.
מכינים מראש,במדפסת המקומית שטרות כסף ומכינים מעטפה לכל ילד. עם הגעת הילדים- כל ילד מקבל מעטפה עם הכסף והסבר קצר: רק עם הכסף הזה ניתן להיכנס לקולנוע לקנות ממתקים. הילדים כמובן סופרים מראש ומתחילים לחשב...
זה הרעיון והוא עובד יופי...
יואב כמובן הפעיל את כולנו: יונתן למצוא באינטרנט שטרות כסף ולדפיס אותם. נעמה לגזור ולהכין במעטפות. אני להזמין את האולם, מחשב וכל הכלים וכן להכין ההזמנות עם יונתן. ממש ניצח על כולנו. הוא אפילו בדק אחת לכמה ימים שהכל מתקדם על פי התוכנית...
כמה ימים לפני יום ההולדת הסתבר שבית הספר קבע משחק כדורגל על יום האירוע. הזזנו את האירוע בכמה שעות והודענו לכולם.
ביום ההולדת נסענו ל"ביחד" שם תכננו לקיים את יום ההולדת. אסון ושבר- המקום היה מלוכלך ולא ערוך ליום הולדת. הפשלנו שרוולים וניקינו , שאבנו, סידרנו וארגנו וממש בדקה האחרונה עם הגעת ההורים והילדים הכל היה ערוך ומוכן.
הילדים קיבלו את הכמו-כסף והסבר. הסתדרו בשורה (ילדים דרא"פ טובים) ונכנסו לאולם. התישבו במקמות ויאללה סרט. הכיף בכזה אירוע הוא העובדה שיש שקט למשך כ- 45 דקות בזמן שהילדים בסרט...
יונתן, פיין ואהרון חבריו לקחו אחריות והסבירו, חילקו, סידרו וכיוונו את הילדים. יונתן- מלך..
הפסקה שנגרמה עקב תקלה הוציאה את הילדים החוצה לדוכן ממכר המזון. שוב יונתן וחבריו כמו גם יואב בראשות נעה החלו למכור פופקורן, שתייה וממתקים לילדים (בכמו- כסף שנתנו להם). הילדים נכנסו למשחק עד הסוף: חישבו, בדקו מחירים...
חזרנו לסרט ובתומו ועוד הילדים יושבים, הזמנו את יואב והלהקה שלו. 4 ילדים המנגנים בגיטרות ומתאמנים מזה שבועות על שיר אחר: I walk the lonely road של green day
מדהימים! חמודים! משהו.
המשכנו במשחק קופסא וסיימנו בפיזור ובאיחור קל של 30 דקות לערך.
פתיחת המתנו צפנה בחובה עוד הפתעה: לא מביאים מתנות, מביאים צ'קים או כסף... ממש חתונה...
כלל המתנות הסתכמו בכ- 2000 שקל ויואב החליט שהוא קונה... גיטרה חשמלית.
יואב, יונתן ונעמה הלכו לקנות אך היה חסר ליואב כ- 250 ראנד על מנת לקבל את הטוב ביותר. יונתן שקיבל מתנה מהגר סכום זה- נתן לו ללא היסוס.
אז עכשיו יואב בן 11. עם 2 גיטרות. יום הולדת מהסרטים ולא מפסיק להתאמן.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 29 בדצמבר 2007

מסיבת פרידה...


כפי שאתם יכולים לקרוא את סיכום דו"ח המחנות (מייד אחרי בלוג זה...) היה מדהים..
לכל המחנות נסענו נעמה, דפי שומשטייין משותפות 2000, מריל וייסמן מהמחלקה לחינוך ואנוכי. 2000 ק"מ של שיחות. את המסע הזה היטיבה נעמה לתאר בדברי הפרידה שכתבה ל"מסיבת הפרידה" שעשינו בחוף מרגיט כ- 150 ק"מ צפונית לדרבן. וזה הולך ככה:
החלטנו על מסיבת פרידה וכמובן שאירוע כזה דורש נאום פרידה, המסכם את התקופה אותה חלקנו יחד. אומנם בסך הכל שבועיים אך אינטנסיביים ומלאים בהרפתקאות וחוויות.
שבועיים בהם היינו צמודים שעות רבות כתף לצד כתף, במכונית, גומעים קלומטרים רבים של נופים עוצרי נשימה ומבקרים במחנות תנועות הנוער בדרום אפריקה. כעת, רגע לפני שכל אחד מאיתנו חוזר לשגרת חייו רציתי לעצור ולומר כמה מילים. לסגור מעגל.
אז מה היה לנו?
סופשבוע חלומי בקייפטאון שהחל במפגש אצל שועי הקהילה. ארוחה מכובדת שיחות על הא ודא ופוטנציאל לתרומה מהדרבנים. כך עופר, לא מבזבז רגע אחד - מפוקס וממוקד מטרה.
למחרת התפצלו כוחותינו שעדיין היו בשלבי גישוש ובדיקה הדדיים. דפי האמיצה הלכה לצלול עם כרישים ולוויתנים ושלושתנו, המבוגרים יותר בחרנו בבילוי סולידי יותר של ביקור בהר השולחן שכמעט קרס מהעומס של המבקרים בו .סיור לאורך חופי האוקינוס ההודי, ביקור בחוף הבולדרים ומפגש מחוייך עם הפינגווינים ומשם חזרה למנוחת צהריים קצרה שהתארכה באופן לא ברור ומפתיע עד שכבר עלה הספק לגבי היותנו בחדר או שמא בחרנו לצאת לבילוי זוגי ולנטוש אתכן- דפי ומריל לאנחותיכן.
בילינו את הערב בארוחת בשרים ונוצר הקליק הזה שלפעמים נוצר ולפעמים לא והוא שעושה את החוויה למשהו אחר, מיוחד ומחובר יותר.
כך כמעט שבועיים עברו עלינו, עם הבונים-דרור חדורי האידיאולוגיה, בני עקיבא שריגשו אותנו בערב שבת עד דמעות, עם נצ"ר שהביאו לנו מניחוחות המולדת ובית"ר עם המחנה הפסטורלי על גדות הנהר ובלב הג'ונגל.
בין לבין גיחות לבתי קפה ומסעדות, קניונים וטיולים באנג'י ופתיחה בקלפים . שיחות צפופות אל תוך הלילה, קפה והרבה עצירות לשירותים... שירים ישראליים, נופים מהממים , מרחבי הרים, אוקיינוס, נהרות ונחלים ומעבר לכל זה באופן מיוחד ואינו מובן מאליו חברות, פתיחות, הקשבה הרמוניה, צחוק, זרימה, התחשבות, אמפטיה, סימפטיה, קלילות, הנאה, שמחה ופרגון.
אומרים באסכולת הגשטלט שהשלם הוא יותר מסכום חלקיו, כמו במוסיקה לכל צליל יש את הייחוד שלו, אבל ביחד הצלילים יוצרים את המנגינה שהיא יותר מכל צליל בפני עצמו. הטיול הזה, היה למה שהיה בזכות הייחוד של כל אחד מאיתנו. בזכות הצליל שכל אחד מאיתנו הביא וביחד יצרנו את המנגינה שהייתה נעימה ועריבה לאוזן.
כל אחד מאיתנו הולך היום מפה לחיי היום יום. עבורי, לפחות וכמדומני לכל אחד מאיתנו - היה הטיול המשותף הזדמנות לראות ולחוות את הצד היפה שבבני האדם. את היופי שנוצר כשאנחנו באים ממקום של טוב, מרצון להינות, להעניק, לתת מעצמנו ולהשפיע מתוכנו ולמען אחרים. כשאנו באים ממקום כזה, של השלמה והיעדר תחרות, של הרמוניה ושיתוף פעולה, של זרימה וחוסר גאווה, רק טוב יכול לצאת.
אני שמחה על השבועיים הללו ומודה לכם שביליתם אותם איתנו,
נעמה
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 6 באוקטובר 2007

ביקור הרדלים

את יאיר אתם מכירים כבר מהסקירה על אירועי העלייה ליום העצמאות. הגיע לדרא"פ כראש חטיבת עלייה ואיתו הבאתי את היועצים השונים. המון אירועים בזמן קצר: אירועים קהילתיים, ביקור משלחת הצופים ןיועצי העלייה.
האירועים היו מוצלחים, יאיר היה ממש חולה עם הגעתו לכאן והבריא תוך כדי והתאהב בדרא"פ (נו, לא קשה במיוחד). כבר ביום האחרון דיברנו על הגעתו עם המשפחה לטיול בדרא"פ. חשבתי ששכח אבל לא.
רקע קצר: חוץ מהעבודה המשותפת בעלייה, את יאיר אני מכיר מתקופת התיכון: לא היינו באותו תיכון אך היינו ביחד בתנועת הנוער. שבט "חירם" נהריה (כמובן!). זכרתי אותו היטב וגם הוא אותי. וככה יצא שעכשיו הצטלבו דרכנו שנית. החיים.
לחזור לביקור- יאיר לא ויתר, יצר קשר ואחרי זמן קצר שלחתי לו הצעה לתוכנית טיול מקיפה בכל האיזורים המומלצים על פי ניסיוננו. את התוכנית שיפר אורי ברנר , קצת הערות שלי, פיין טיונינג וקדימה, הזמנות: כרטיסי טיסה, רכב, מקומות לינה.
ארגנתי למשפחת רדל א כל האתרים על ג'יפה – ה GPS שלנו וחיכינו להגעתם.
חיכינו בשדה התעופה, קיבלנו את פניהם במאור פנים ומשם להשכרת הרכב. חיברנו את ג'יפה ואבוי! המטען נשבר... מה עכשיו איך מגיעים ממקום למקום? כבר מאוחר ועוד מעט נכנס כיפור. הובלתי אותם לבית המלון ולמלרוז ארץ' לארוחה מפסקת. קבענו להיפגש אחרי ום כיפור לארוחת בוקר ועד אז דאגתי למטען חילופי. לג'יפה.
בבוקר יום ראשון הזמנו את הרדלים לארוחת בוקר במהלכה הכרנו את אורית. פסיכולוגית לבני נוער העוסקת בתחום במסגרת עיריית רמת גן, בית ספר וכן בקליניקה פרטית. מאוד חמה, פתוחה ומבינה (גם את הדסי שלנו).
באותו ערב יצאנו למויו – חוויה אפריקאית קולינרית שהרבינו להינות ממנה: ארוחה עם חוויה כוללת של קעקועים, ציורי פנים, שטיפת ידיים במי ורדים , מוסיקה בקיצור- מה לא?
כאן התגלה שלא רק לנו יש ילדה עם בעיות בררנות באוכל, גם הרדלים בעניין. בנם רועי לא אוכל כלום. יושב במסעדה אפריקאית ם כל טוב הארץ ו... "יש שניצל?". נו. מסתבר שאורית מכירה את הסחורה ודאגה להביא מטעני מזון. אגב, בפרידה הסתבר שהביאה חבילות שלמות של ... שוגי!
הרדלים עזבו אותנו ביום שני לכיווון מפומלנגה- החלון של אלוהים ןאנו יצאנו לדראקנסברג. שמרנו על קשר טלפוני- לראות שהכל בסדר והם מסתדרים. הסתדרו נהדר.
נפגשנו שוב היום עם הגעתם ליוהנסבורג לטוס חזרה לארץ. בדלפק של חברת התעופה טענו בפניהם שהסוכן שלהם ביטל את הטיסה. כמובן שאלה שטויות אבל התוצאה שהוצגה בפניהם הייתה שאין להם טיסה... התקשרתי לבעלת סוכנות נסיעות שאני מכיר והסתבר שהם היו בעודף הזמנות ולכן "הזיזו" מספר נוסעים לטיסות הבאות. טלפון מבעלת סוכנות הנסיעות למנכ"ל אתיופיין איירליינס סידר את הדברים עם הבטחה שעם נחיתתם באדיס אבבא יהיה להם מקום על הטיסה לארץ. נקווה...
בכל מקרה נהיננו ממשפחת רדל על ילדיהם החביבים ומנומסים.
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע- היוםהשישי: בעיקר דולפינים וכרישים


אז נכון וכמו שהכותרת אומרת התמקדני בעיקר ב "אושקה" המרכז הימי המפורסם של דרבן. למזלנו הגענו ביום רגיל, לא חופש מבתי הספר, לא חופשת חג (נוצרי) או חופש ציבורי, בנוסף טפטף... מה שהבטיח מעל לכל ספק שהמקום היה ריק ולמעט אנחנו ועוד כמה משוגעים, לא היו במקום מבקרים- כיף! אין טורות ארוכים ובילתי נגמרים וכל הכיף מחכה רק לנו!
אז מה היה לנו כאן? מסע בבטן ספינה טרופה, ספינה ישנה שהוסבה מבחינת עיצוב לספינה טרופה שכל דפנותיה אקווריום מהגדולים בעולם עם כל סוגי הדגים וריף מרהיב. כרישים, מכל הסוגים ומכל המינים. דגי ענק ודגים שלא ראינו מעולם. מרהיב.
במקום 3 מופעים ביום של דולפינים, צלילה עם כרישי ענק, מופע פינגווינים שנראו די עצלים במזג האוויר הדרבני הטרופי-לח. הלכנו להשתתף במופעי הדולפינים. איזה יופי: קפיצות, גלגולים,סבסובים ותרגלילים מרהיבים. הצוות הזמים משתתף מהקהל והדסי נבחרה (אל דאגה במופע הבא בצהריים נבחר יונתן). ללטף,לדבר, לנשק ולהאכיל את הדולפין. הבדיחה הייתה שהנשיקה הראשונה של הדס הייתה עם דולפין בן 21...
משם למיכל הענק ובו כרישי ענק! הם חגים בתוך המיכל- אקווריום חושפים שינים מאיימות להנאת הסועדים מסביבם. מפחידים.
במקום אתר מגלשות, בריכות ומסלול שיט באבובים בקיצור מכל טוב. הילדים המשיכו למופע הפינגווינים בעוד נעמה ואני הלכנו למרכז קניות קטן לצד האתר והכל על חוף הים.
את היום סגרנו בארוחת ערב חביבה והכנות לקראת הנסיעה חזרה מחר לדרבן.
למעשה אנו עומדים לנסוע ישירות מדרבן ליוהנסבורג. 600 ק"מ באוטוסטראדה מהירה (ה- N3 ). עד אחרי הצהריים נהיה בבית.
טיול מרהיב, נופים עוצרי נשימה, אינסוף חוויות והרפתקאות. שווה כל רגע ומתנה גדולה מדרא"פ היפה.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שני, 1 באוקטובר 2007

יומן מסע- היום החמישי: המידלנדס וקצת דרבן


ארוחת בוקר מ"שאריות" בלודג' ה"בנד". זה מה שאלכנו בבוקר. וכמו בכל ארוחת שריות, גילינו שהיא עשירה להפליא: גבינות משובחו מאתמול, לחמים מקמח מלא וקמח רגיל (לבן), עגבניות (לא היו מלפפונים), חסה, קרקרים, ופירות- מה רע?
מעמיסים את הטריילר והאוטו ויוצאים לדרך. הנוף ביציאה מרהיב: ראשי ההרים עטופים בעננים כבדים, כל ירוק בגוונים שונים. כולנו מסכימים שבעצם אנו מרגישים באירופה... המשכנו ל-R 103 כביש החוות השונות. עצרנו בחווה שבכניסה מצויין כי זו חוות זוחלים. החווה בעצם מייצרת מוצרי עור מעור זוחלים. נעליים, מעילים וכדומה. לא בדיוק מה שציפינו לו. המשכנו, חוות גבינות הנקראת שוויצריה הקטנה ולבסוף חווה שבעליה מייצר מוצרי שוקולד בלגי. העצירה כאן היא חובה!. המחיר- שווב לכל נש. הטעם מדהים. השוקולדים נימוחים, רכים, מלאי ארומה. הטעמים מגוונים. כיף. בעל החווה הוא שוקולטייר ומומחיותו נכרת. הצטיידנו ויצאנו לכיוון דרבן. האמת המרחק לא נורא: 160 ק"מ. קצת פחות משעתיים ונכנסים לעיר הירוקה. המון גבעות המשקיפות מעל הים, האוקינוס ההודי. נוסעים בתוך יער ירוק ומגיעים לבית של נבות. נבות הוא השליח שלנו לדרבן. נמצא בחופשה פרטית בסווזילנד ומוזמביק. בית (מה שנקא כאן קוטג') בחצר של המשפחה המארחת, משפחת אייזיקס. נוח, מרוו. המתקמנו ויצאנו לארוחת צהוערב. משם לסרט בקניו הגדול בעולם. גרסא עדכנית על נוח והתיבה. Evan Almighty. צחקנו בטירוף, התרגשנו וחזרנו "הביתה" למוחה לקראת יום המחר. יום דרבן. נקווה למזג אוויר טוב. עד עכשיו כל הזמן מטפטף...

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע- היום הרביעי: המידלנדס


השכמנו יצאנו לארוחת בוקר במידלנד. גיאוגרפית מדובר באיזור הררי מתון מכוסה כולו משטחים ירוקים עצומים עד קצההעין. ללא סלע אחד. רק גבעות ירוקות בלי סוף. פרות במרעה העצום. סוסים. אגמים קטנים וחוות מבודדות. לב האיזור הוא חות המפרנסות את עצמן באמצעות שיווק מרכולתן לתיירים. ויש כאן הרבה, מה הרבה, המון: אומנות מכל הסוגים, גבינות, יין, רכיבה על סוסים. מגוון עצום של בילויים. מאות חוות כאלה. בחרנו ל מפת מידע את אלה שעניינו אותנו ויצאנו לדרך. עצרנו לארוחת בוקר כפרית במקום שנקרא באופן מקורי מאוד "הצומת" והוא ממוקם בצומת... למקום נהרו רוכבי אופנועים של שבת, תופעה מוכרת בדרא"פ. אלה (כמוני) שבצעירותם חלמו על רכיבה על אופנוע מהיר אך לא יכלו להרשות לעצמם- כלים יקרים מאוד, הגיעו לגיל שהאופנוע הוא לא העיקר אלה הבילוי. אז קונים, עובדים במשך השבוטע ובסוף שבוע עולים על האופנוע, מצטרפים לחבר או שניים ויוצאים לטיול. מגיעים למקומות כמו ה"צומת" לקפה וארוחת בוקר וממשיכים עד הערב. בערב חוזרים הביתה ומאחסנים את האופנוע עד הפעם הבאה. רכב פנאי ולא כלי רכב ליום יום. מיצוי של תענוג ולא רכיבת חובה.
כ- 15 רוכבים כאלה הגיעו טיפין טיפין באופנועים בוהקים ונוצצים שלא ראו אור יום ושמש כל השבוע... ואני, אני מקנא. מודה. היה לי אופנוע בארץ ועשיתי טעות ומכרתי לקראת הנסיעה לדרא"פ.
המשכנו מה"צומ" לחוות גבינות בעלת השם "מראקש" – מרוקו. מעניין. נכנסנו ונפגשנו עם מוכר חביב מאוד ששמח להסביר להדגים ולתת לנו לטעום כמעט מכל גבינה במקום. הכל גבינות עיזים. מסתבר שהבלים המקורי היה ישראלי שמכר את העסק לאדם מקומי אשר שימר את השם המקורי ואת תעשיית הגינה המעולה במקום. המשכנו לחווה שבעלת הבית במקום עוסקת בייצור של כל מה שקשור לגמדים ופיות: " the hobbit's hut". חוויה לכל נערה ואישה. עיצוב המקום, המוצרים. הכל בסימן פיות, קסום. המשכנו לחנות נוספת של כל בו, לא התרשמות גדול ומשם למרכז היושב על אגם ובו רכיבה על סוסים. יונן ויואב עלו על סוס ורכבו להנאתם לקול ביקורת נוקבת וכועסת של הדס שטענה שזוהי התעללות בסוס ו"מה היית אתה מרגיש אם הייתי רוכבת על הגב שלך מושכת לך ברתמה שננעצת לך בין השיניים ובועטת לך בבטן שתזוז?" , לך תתווכח.
משם נסענו לסופרמרקט היחיד באיזור, הצטיידנו במוצתרים ומשם ללודג'. הדס הכינה ספגטי ברוטב עגבניות. נעמה, תפו"א ופטריות ברוטב, גבינות מדהימות, לחמים, סלט בריאות ואווירה- סוף הדרך. ארוחה ושיחה ונגמר הערב.
הילדים בהתארגנות. אני כאן כותב את סיכום היום ונעמה מכינה לעצמה את ה- IPOD עם כל השירים וההרצאות שהיא אוהבת.
מחר: עוד קצת מהאיזור הנפלא הזה- המידלנד וממשיכים לדרבן.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע: היום השלישי- קטידראל פיק ומסוק, ג'יאנט קסטל תקיית סרטים אבודה


Ofer Dahaשבע וכבר כולם ערים. החלטנו שנוסעים הביא את הסרטים. יוצאים מוויט מאונטיין ובצומת היציאה רואים שלט: "גיאנט קסטל". המפה מראה שזוהי שמורה בלב הדראקנסברג. לא נכנסים? נכנסים ועוד איך. נוסעים בתוך ערפל בכיש צר עם תהום פעורה משמאלנו. נזהרים כך כ- 15 ק"מ. השמשמחממת את הערפל והוא מתפוגג אט אט ולעיננו מתגלים הרי הדראקנסברג במלוא תפארתם ומסביבנו. כל ירוק רהיב, הרים תלולים, מצוקים אדירים, משטחי דשא אינסופים. מגיעים לכניסה לשמורה ועוד נסיעה של 8 ק"מ עד לגיאנט קסטל. המקום הוא נקודת מוצא למטיילים רגליים. במקום גם יחידת כבאים מהזולו. אנו תפסו אותם באמצע אימון כיבוי אש. האימון הכי מצחיק שראיתי. הכל במה שאנו קוראים בצבא: מועמד. בכאילו. 6 מהם מדמים כבאים נוסעת. הראשון משמיע קולות של רכב נוסע. השני מדבר בכאילו במכשיר קשר ואחד מהם מחוץ לקבוצה עונה לו בכאילו מכשי קשר. הרכב עצר וכולם כאילו יורדים ממנו במהירות לכבות שריפה. הכל בכאילו...
צילמנו, הם צחקו, אנחנו צחקנו. אחלה. המשכנו רגלית למרכז המבקרים, החלטנו שלעלות למסלול הקצר ביותר וחזרה יקח לפחות שעתים לא הנסיעה הצפויה. מסלול הקצר ביותר היה למערות האדם הקדמון ובו ציורי קיר מרהיבים. לא נורא. הנוף המהמם מפצה על כל אטרקציה תיירותית.
עליו על הרכב ונוסעים אל מחוץ לשמורה. 8 ק"מ מרהיבים, מפותלים, גבוהים וירוקים. אכן "טירת הענקים" . המשכנו עם ג'יפה לכיוון ה"קטידראל פיק" – שיא הקטדרלה... עוד שרשרת הרים מהממת. כ- 80 ק"מ נסיעה מהירה ואח"כ עוד כ- 20 ק"מ בנסיעה איטית בין כפרי זולו. ילדים תלבושות בית ספר מסודרות ויפות לעומת אלה שללא תלבושת בית ספר- יחפים ומוזנחים. הגענו לכניסה לשמורה ובו מלון יפה. המשכנו עוד למעלה ומעל המלון למנחת מסוקים. דיון קצר עם המשרד והוסכםשהסוק ייקח את הילדים לטיסה מעל הרים ולאתרים נבחרים. לאור וויכוחים אינסופיים של ילדים בינם לבין עצמם הצעתי לטייס טיפ בתנאי שישאיר אותם על אחד ההרים... המוק המריא ובו ילדינו. צלילה מהירה לעמק ומשם נסיקה חזקה אל מעל אחד מרכסי ההרים האדירים והם נעלמים מעיננו. טב, גם נעמה וגם אנילא טיפוסים שיישבו בלא מעש, מוציאיםאוכל מהטרייל ומאגנים פיקניק. 20 דקות אחר כך, הילדים נוחתים מרוגשים עד השמיים וישר לפיקניק. יאך לתאר את הנוף והתפאורה בלי לחזור על עצמי? לא יודע. ההרים תלולים בשרשראות. עננים עוטפים חלק מהרכסים, הכל ירוק ומרהיב. סיימנו את הפיקניק , ארזנו ונוסעם. הפעם ללא ספר ליוון שוויצריה הקטנה, החלק הצפוני. שיחה עם בעלת ה"דומבי" הבהירה כי היא בעבודה לא תוכל להגיע לפני ערב (ועכשיו רק שתים בצהריים). הבית שלה נמצא במרחק 12 ק"מ בתך השטח אנחנו עם הב.מ.וו. הנמוכה. 12 ק"מ הם שע הלוך ושעה חזור. עוד שיחה עם בעלת ה"דומבי" והיא מציינת שהבן שלה בבית והיא תשלח אותנו להפגש איתנו על הכביש הראשי. הוא יביא את התיק לנקודת המפגש בטנדר המשפחתי. רווח לנו. הגענו לנקודת המפגש וחיכינו. 15 דקות והטנדר החדיש מגיע ממרחק. הטנדר מתקרב ולרדתנו אנו רואים ש...אין נהג! הרכב נוסע לבד. הטנדר מגיע, נעצר ומתוכו קופץ: ילד. בן כמה אתה? בן 11... בן 11?! היינו המומים. הוא מושיט לנו את התיק בחיוך רחב , מפס (ממש כך) למושב הנהג,מסובב את הטנדר הענק במיומנות ונוסע... חינוך של בן כפר. נשארנו המומים. התקשרנו לאמא וציינו את פליאתנו והיא בפליאה מה מצינת: אבל המקרה היה מקרה חירום. מה אגיד לכם, מה זה חירום. ילד בן 11 בטנדר, בקושי מגיע לדוושות. בלב ההרים. חוויה. מכאן קבענו את היעד הבא- אכסניית ה"בנד" במידלנד. 200 ק"מ. נסענו. מהר. הגענו למקום קסום בין ההרים (נו מה חדש? ) ירוק מקצה לקצה. התחושה והמראות הם של אירופה: צרפת, שוויץ, כאלה. התארגנות החדר, מקלחות והופ לחדר האוכל המפואר. קידוש של שישי וארוחה משחתית במלון אחוזה כפרית מפואר ומרהיב.
ההמשך זימן לנו כניסה למיטות והירדמות בשניה. n


World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

מקרוב ומרחוק

שליחות. במסגרת זו אנו מוזמנים די הרבה למשפחות ואנשים מהקהילה. קיבלנו הזמנה מהרב דויד חסדן. ראש תורה אקדמי- קמפוס של בתי ספר יסודי,חטיבת ביניים ותיכון של חב"ד ביוהנסבורג.
הרב חסדן הוא גם הרב של בית הכנסת הגדול (תרגום חופשי). איש חם, חייכן וחכם מעין כמוהו.
את ההזמנה קיבלנו דווקא מאישתו העובדת ב"ביחד" כמתכנתת (רבנית ומתכנתת- אשת אשכולות).
יום שישי, מתלבשים חגיגי ויוצאים לדרך. הצטרפנו לתפילת שישי בבית הכנסת הידוע- great park synagogue של הרב חסדן. משם בהליכה רגלית לא קצרה לביתו. שולחן הארוחה היה ערוך לעילא ולעילא. חגיגי מאוד. ניכר כי השבת חשובה מאוד למשפחה וכי יש שמחה לקראתה. בנוסף אלינו הוזמנו אנשים רבים נוספים. אווירה מיוחדת- חמה ומקבלת.
קבלת שבת. תפילה, שירה והמון סמול טוק. הרב מספר סיפורי שליחות שלו מחב"ד ואני משליחותי מדרא"פ.
נעמה קמה לרגע ועברה דרך הפרוזדור, חזרה מזועזעת וביקשה שאגש לפרוזדור. לא ציינה למה אך ביקשה שאביט בתמונה התלויה שם. ניגשתי. נשארתי נטוע במקומי. לא האמנתי למראה עיניי. על הקיר היתה תלויה תמונתו של אדם מבוגר, מזוקן הדומה כשתי טיפות מים לאביה המנוח של נעמה- צבי (למעט הזקן). אשתו של הרב –פיגה הגיעה ושאלה לפשר התימהון שאחז בי, נעמה הצטרפה ושנינו ציינו את הדימיון המהמם של האיש בתמונה לאביה המנוח של נעמה. התברר כי הוא אביו של הרב חסדן. נעמה שמותו של אביה טרם הגליד, הזילה דמעות ובקושי יכלה להשתלט על עצמה. בירור עם הרבנית פייגה העלה כי האב הוא במקור מרוסיה ואילו אביה של נעמה במקור מרומניה. אין קשר.
הערב הסתיים לאחר מספר שעות ובאווירה מדהימה. חזרנו כל אחד לביתו. נעמה יצרה קשר עם הגר- אימה וסיפרה לה את הסיפור. להפתעתה הרבה הסתבר לנעמה מאימה כי משפחתו של האב היא בכלל מ... רוסיה ולא מרומניה כפי שידעה כל החייה!
האם לאור הדימיון המדהים בתווי הפנים ייתכן שיש קשר משפחתי? העניין עוד בבירור אך כל ישראל אחים... בכך אין לנו ספק!

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע: היום השני- ה"רויאל נטל" ומרכז הדראקנסברג


בוקר המחרת זימן מזג אוויר סוער משהו. עננים כבדים וגשם בילתי פוסק. היום אנו מתוכננים לנסוע ל"רויאל נטל" , שמורת טבע ובה ה"אמפיתיאטרון" המפורסם. החלטנו שנוסעים בכל מקרה אפילו אם נחווה את החוויות ברכב. נסענו. יצאנו מהרכב לשניה להינות מאגם קטן, בבונים בכמויות ושלטים מצחיקים.... אבל הדרך, הדרך בתוך השמורה יופי עוצר נשימה. השמורה מלאה במסלולי הליכה, לא הלכנו- נו, מזג אויר. נהיננו משרשרת ההרים הנקראת "האפיתיאטרון והמשכנו. לא רחוק משם עצרנו באתר ביער ובו מסלולי מכשולים, אומגות ועוד. יונתן והדס עלו לגוה עצום צרחו בהנאה רבה המשכנו ללודג' בא שלנו שנקרא "וויט מאונטיין"- ההרים הלבני, כנראה על מה שרואים במקום בחורף. ג'יפה- ה-GPS שלנו הוביל אותנו בדרך יפהפיה שהגיעה לשביל עפר לא סלול במיוחד. התקשרנו למקום והם טענו באוזננו שממש לא כדאי לנסוע בה, היא טרשית לגמרי ובאורך של כ- 18 ק"מ (ישור לאורך קיבלנו מג'יפה). האלטרניבה: לחזור כ- 50 ק"מ לאחור ומשם עוד 30 ק"מ עד ללודג'. נו , לא אלטרנטיבה משהו. החלטנו שממשיכים. עם ה- ב.מ.וו הנמוכה להחריד, והעגלה הנגררת מאחור (הטריילר המפורסם עם כל הציוד שלנו). נוסעים במהירות של 4-5 ק"מ לשעה, מאיצים היכן שרק אפשר, הילדים מציצים מהגג הנפתח. כל מכה בתחתי הרכב-כאב לב עצום לי, כאילו אני חטפתי את מכה... כואב לאוטו עכשיו, יכאב לכיס שלנו בסוף הטיול הזה. כ- 3 ק"מ לפני סוף הנסיעה (על פי ג'יפה) נעמה החליטה למלא את מכסת יום הכושר שלה ויצאה לרוץ לפני הרכב. היא רצה ואנחנו מקפצים מאבן לאבן. אילו ב.מ.וו גרמניה היו יודעים מה הרכב שלהם עבר ועובר... מגיעים לוויט מאונטיין. לודג' לרגלי הדראקנסברג, אגם פרטים ואנו בבית על שפת האגם. השקיעה צובעת את השמיים בסגול ואדום, רואים קצת שמיים ותקוה למחר עם שמש. השדס ונעמה השתלטו על המטבח ויואב ויונתן על המנגל. אני פורק ומסדר וכולנו חותרים להתארגנות וארוחת ערב. קצת לפני חושך, יושבים על שפת האגם ונהנים משקיעה אפריקאיתאל מאחורי הרי הדראקנסברג. ארוחת ערב ו.. הולכים לישון. כן, מה יש עוד לעשות במקום כזה? דק לפני השינה אנו מגלים ששכחנו ב"דומבי" את תיק הסרטים של הילדים (כ- 100 סרטים שצברו עם המן וערך סנטימנטלי עצום). מתקשרים לבעלת ה"דומבי" והיא מאשרת שאכן הסרטים אצלה ואפשר לבוא מחר לקחת אותם. היא בצפון ואנחנו במרכז- מרחק של 160 ק"מ לכיוון אחד (ועוד צריך לחזור ולהמשיך לרדת דרומה.) החלטנו שאם נקום מוקדם נצא כולם יחד תוך מיצוי כל מה שפספסנו במהלך היום בגלל מזג האוויר.

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע- הרי הדראקון ודרבן:היום הראשון- שויצריה הקטנה: צפון הדראקנסברג




כבר די הרבה זמן שאנו שומעים על הדראקנסברג. הרי הדרקון. 4 שעות מיוהנסבורג. שעתיים מדרבן. על גבול לסוטו.
ההחלטה לצאת לטיול ארוך נוסף (8 ימים) בסוכות התבשלה כבר די הרבה. ההחלטה כאמור נפלה על הדראקנסברג. ישבנו, תכננו, מצאנו מקמות לינה דרך האינטרנט, בנינו מסלול והתייעצנו עם חברים. הסתמכנו על הניסיון של נעמה בביקורה הקודם במקום עם אורית- החברה שביקרה מהארץ.
בבוקר מתארגנים: אספנו טריילר מחברים, מאוד נוח: שמים הכל ועוד את כל מה שהתלבטנו אם לקחת או לא, לוקחים! טריילר, נו. ממש כיף- אין מגבלת מקום. תדלוק ואנו יוצאים.
מזג אויר הפכפך בעיקר באיזורי ההרים- לא הבטיח רבות ואכן עננים גבוהים הפכו לגשם קל אך רצוף. מתקרבים לאיזור והנוף מתחלף במהירות, במקום יישורים גדולים, הרים נישאים. עדיין צהובים אך התלילות הולכת ובולטת. נכנסים לאיזור האריסמית ומגיעים למה שנקרא במפה ... דאם. במפה נראה כמו אגם קטן. במציאות: כנרת! מדהים. כאילו לקחו את צוקי התבור , הצמידו אותם לכנרת והקיפו מכל הכיונים. מרהיב. כמה צילומים ואנו ממשיכים לכיוון מקום הלינה הראשון. הוא נקרא דומבי... ואפשר למצוא אותו רק עם ההסבר של בעלי הבית ומפה שהדפסנו. ג'יפה (ה- GPS) לא יודעת איך להגיע שם ובמפה של AA אין סימון של השביל.
הגענו לכניסה לשביל המסומן והתחלנו לנסוע: 12 ק"מ של דרך חצץ לא סלולה. לא בדיוק אוטוסטראדה עבור ה- BMW הנמוכה שלנו הרתומה לטריילר... כל אבן קטנה מורגשת ומכה ללא רחם בתחתית הרכב... לחזור את זה? סיוט. נוסעים בשביל ואנו מוקפים בהרים אדירים. 12 ק"מ ,בערך שעה. הגענוץ דומבי מספר 1, יש גם מספר 2 במרחק ק"מ וחצי מאיתנו.
יורדים מהרכב ומתאהבים במקום מייד. מקסים. משגע. בית עץ בודד באמצע הנוף. עגול. כל החזית ומכל הכיוונים נוף ועוד נוף. פרות רועות באחו. והכל בגבהים מדהימים. יצאנו לטיול רגלי קצר לנקודת תצפית. הנוף כאמור , עוצר נשימה. ה"דומבי" כיפי. יואב ויונתן מייד השתלטו על האח, הבעירו בה אש חמימה, נעמה והדס השתלטו על המטבח וכבר יש לנו ארוחת ערב טעימה. אווירה נהדרת משפחתית. ל"דומבי" שתי קומות פתוחות לחלל אחד: הקומה השני לילדים הראשונה חדר לנו וסלון הפתוח לנוף. הערב עבר בנעימים מאוד ואפילו יצרתי קשר במסנג'ר עם הגר באמצעות חיבור המחשב לטלפון הנייד ובאמצעותו לאינטרנט, חלקנו חוויות והתרגשנו ביחד. הילדים ארגנו לעצמם סרט במחשב ולבסוף החליטו על "קצרים" . אין חשמל, הכל סולארי ולכן הבטריה של המחשב נגמרה די מהר. גם כך הגיע הזמן לישון וזה מה שעשינו. אמצע הלילה ורוחות אדירות מטלטלות את ה"דומבי", מתעוררים ונרדמים מייד. עוד חוויה.


Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שני, 24 בספטמבר 2007

נעמה ותוכניות להמשך


לארה סיימה תפקידה במרכז ישראל, נסעה ללונדון ועכשיו היא בישראל. הולכת ללמוד ב- IDC. חשבתי על מחליף/מחליפה והצעתי את התפקיד לנעמה. ניהול הפרויקטים החנוכיים של מרכז ישראל. תפקיד ניהולי, ארגוני שדורש המון קשרי עבודה ו"עבודת שטח". נעמה- אלופת העולם בקשרי אנוש, יצירת אוירה חיובית ותומכת נכנסה לתפקיד בקלות ובמהירות. הבחירה המושלמת. גם העובדה שאנו בעל ואשה ועבדנו ביחד בעבר תרמו רבות לאווירה החיובית במרכז ישראל. הדברים "מתקתקים" וביעילות רבה.
אז במה עוסקים בימים אלה?
ההכנות ל"לך לך" בעיצומן- אנו מביאים את הרב נוירוית מ"צוה"ר" לסבב פגישות עם הקהילה ובתי הכנסת לשוחח על העוה הראשון והקשר הפרשה עם עלייה. בניית הלו"ז והתיאומים השונים גוזלים זמן לא מועט.
במקביל ל"לך לך" אנו מתכוונים לקיים את חידון התנ"ך. הגמר שיתקיים ביוהנסבורג יכלול משתפים מבית שמש ובשנה הבאה משתתפי הגמר מדרום אפריקה ישתתפו בגמר החידון בבית שמש. סטארט אפ שלנו...
המשתתפים יגיעו באותה הטיסה עם הרב נוירוית ותכננו להם שבוע של כיף. הם יתארחו אצל הפיינליסטים של חידון התנ"ך מדרא"פ ובכך נשיג עוד יעד של קירוב הדור הבא מדרא"פ לדור הבא מישראל... הלו"ז והתכנו כמעט גמור ונעמה עסוקה בפרטים ובסגירות אחרונות.
החידון יסתיים ב- 24 לאוקטובר וב- 4 לנובמבר אני מביא את כל השליחים בדרא"פ לסמינר בנושא עליה, מסע ותוכנית עבודה לשנת 2008. משלחת חדשה כמעט לגמרי. לא מכירים ולא יודעים מי ומה ולכן חשוב לקיים את הסמינר. להכניס לאווירה, לגבש, ליצור קשרי עבודה, להיות מסונכרנים.
בתום הסמינר ויומיים אחר כך אנו מתחילים בשבוע עלייה. המתכון של מומחים מתחומים שונים המגיעים לייעוץ לעולים פוטנציאליים או כאלה המתכננים עלייה יעבוד גם כאן. כרגע יש רשימה של 8 מומחים מתחומים שונים ואני מקווה שנצליח להביא לפחות 4-5 מהם. הרעיון הוא שלאחר ערב עליה יגיעו המתענינים לראיונת ויעוץ אישי. בסוף הראיון האישי יופנו לשליח העלייה לראיון עלייה ולשם כך יגיע גם מוריס זינגר לסיוע בראיונות הרבים.
שבעו אחר כך יוצאים המדריכים השונים למחנות להכנה ושבוע אחר כך אנו מצפים להגעת מדריכי וחניכי שותפות 2000 למחנות הקיץ של תנועות הנוער בדרא"פ. איתם תגיע דפנה שומשטיין שתתלווה אליי בסיור בין המחנות. במקביל אליה תגיע איילת שילה תמיר או מריל וויסמן לביקור בדרא"פ- סיור בין המחנות והיכרות קרובה של העשייה בנושא ישראל וציונות במחנות. יהיה סיור ארוך ומרתק, 3000 ק"מ, 2500 בני נוער העוסקים בישראל וציונות והמון נוף משגע.
עם סיום המחנות ומייד בתומם נאו מוציאים את ה"ישראל אנקוונטר". השנה הצלחה מסחררת מבחינת הרישום והביקוש. אנו רק בספטמבר וכבר הרשימות מלאות ל... ינואר. ננסה להשיג עוד תקציבים ולהוציא עוד ילדים.
בהכל מעורבת נעמה. מתקשרת, נפגשת, מתאמת, דוחפת, משווקת, ממצה יכולות. יוצרת אווירה נהדרת סביבה. כיף לעבוד באווירה כזאת. הלחץ קיים אך הוא חיובי.
יאללה לעבודה...

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום ראשון, 16 בספטמבר 2007

סיכום שנה


חלפה שנה! מי היה מאמין. כל כך הרבה קרה שאני לא מצליח אפילו להפנים כל מה שקרה. עברתי במהירות על הסיכומים והחוויות ופשוט מהמם מה ניתן לעשות בשנה אחת.
אז מה היה?
הבאתי ספר תורה לישראל,מצאנו בית, בית ספר לילדים, רכב לנעמה. למדנו למצוא את דרכנו ביוהנסבורג הענקית והסבוכה. טעינו ומצאנו את הדרך ושוב טעינו ואחרי שנה של מפות קנינו GPS שפתר את ענין הניווטים סופית.
עברנו תאונת דרכים ויצאנו לטיול מהמם במפומלנגה. צעדנו במערות סודוואלה במשך שעות. נסענו לאורך הדרך הפנורמית, עשינו אומגה מעל תהום אדירה בגראסקופ ותצפתנו מהחלון של אלוהים. חרשנו את הקרוגר וראינו אלפי חיות. היינו מרותקים במפלים עם שמות ארופיים כמו ברלין וליסבון ורכבנו על טרקטורונים בצוקי ומפלי המקמק. הבלייד ריבר קניון הימם אתנו.
יואב זכה בתואר מתפלל השבוע של בית הספר ויותנן בתעודות הצטיינות. הדס שיפרה את האנגלית וקיבלה מבטא דרום אפריקאי חזק וכולנו רואים סרטים עם תרגום אנגלית כי כבר קוראים את התרגום לאנגלית בסרט יותר מהר ממה שמבינים מה השחקנים אומרים.
פרצנו לנו הביתה וגנבו הכל- בצטרפנו לסטטיסטיקה הדרא"פ ובעצם הפכנו שותפי גורל כמעט לכולם.
שיניתי אסטרטגיה לשיווק העלייה בדרא"פ וראיתי ברכה בעמלי- יש עולים והרבה. קיימנו חידון תנ"ך אחד והשנה עוד אחד ואפילו פרצנו דרך לשיתף פעולה עם השותפות (2000). קיימנו טקס יום רבין מרשים והרצנו פרויקט לתמיכה במשפחות חיילי צה"ל החטופים במהלכו נכנסנו וביקרנו בכל בתי הכנסת, בתי הספר ותנועות הנוער ואף הבאנו את גדי גולדוואסר, אחיו של אהוד גולדוואסר להפגש עם הקהילה ולגייס תמיכה.
לחץ העולים בנובמבר הביא תחת כנפיו את מוריס מהגלובל שעזר בראיונות בלי סוף ובסגירת פערים. איש מקצוע אמיתי ותענוג לעבודה עימו.
ההשקעה בעולים ובמשפחותיהם בערבי פגישות גם הוא הניב פירות בדמות עוד מצטרפים עוד מתעניינים: הרצאה בפניהם שגריר ישראל לשעבר- גרשון גאן ועוד נואמים חביבים.
הקיץ הגיע ועימו מחנות הקיץ. אז קצת לפני הסיור במחנות ולסיור עצמו הצטרפה יו"ר ועד הנאמנים של הסוכנות הגב' קרול סולומון יחד עם מזכיר הסוכנות היהודית ג'וש שווארץ. רצנו ממחנה למחנה, ראינו פעילות ציונית, ישראלית. נפגשנו עם שליחים וקדמנו תוכניות (כן, מסע). ביקור מרתק ועמוס של גברת מרשימה.
הילדים (שלנו כמובן) חזרו מהמחנה אחרי 3 שבועות ללא הורים. מלאי חוויות כרימון. מאושרים עד הגג! הגר הגיע ויצאנו לטיול גדול בן 8 ימים. חצינו את הfreestate, בואכה פורט אליזבט. ישנו במפרץ מרהיב. חצינו את הסטורמסריבר באומגות חבלים, טיילנו ביערות גשם וירדנו לשמורת הציציקמה לתצפית על דולפינים. רכבנו על פילים ועלינו לראשי הצוק בקנייזנה. הפלגנו לספארי ים בפלטנבורג ביי ושחינו בלאגונות המרהיבות. שטנו בקאנו במעלה הנהר בציציקאמה ועד למפלים ובריכות מהאגדות. נסענו לאורך חופים עתירי יערות וצוקים. נסענו לכף התקווה הטובה ונהנינו מהשלט המצביע על ירושלים. המשכנו לקייפטאון וטפסנו להר השולחן. בילינו לחופיה של קייפטאון ונסענו לראות פינגוויים גמדיים ויפים שוחים להנאתם ומתפרקדים בשמש. למדנו לגלוש. קפאנו מהמים בים בקייפטאון ונשרפנו עד קילוף מהשמש.
טסנו חזרה הביתה. 8 ימים.
ארגנו אירועי טו בשבט בבתי הספר ואף בבית הספר בפורט אליזבט ל-40 ילדים יהודיים ולעוד 300 לא יהודיים באותו בית ספר. ורד שרה בקינג דויד שירי טו בשבט ובית ספר שלם במגרש פוטבול הצטרף ל- "טו בשבט הגיע חג לאילנות"...
הוזמנו לערב עם וינסטון צ'רצ'יל הנכד שהתגלה כציוני אמיתי ואנחנו נחשפנו להוד, הדר, פאר ויוקרה אליה לא נחשפנו עד כה.
נעמה למדה באוניברסיטה ובעקבות זאת ארחנו איראנית, ספרדיה, ברזילאית- חברות מכל העולם...
קיימנו סמינר שליחים בנושא חינוך ומסע בקייפטאון ולמדנו את מערכות החינוך השונות וכיצד להתמודד איתן.
הרמנו שבוע מסע וקיימנו "מסע אקספו". הבאנו נציגי תוכניות מהארץ ונפגשנו עם תלמידי התיכונים שרק חזרו מהישראל אנקוונטר.
אה כן, קיימנו גם את הישראל אנקוונטר- שבוע וחצי של סיור בישראל וחשיפה לתוכניות מסע השונות.
יואב גדל ונהיה בן 10 ואנחנו יצאנו עם משפחת קרמר לוויט ריבר לקיים ערב פסח עם ועבור קהילה יהודית נכחדת.
הזמנו את הצופים מכפר ורדים להשתתף בטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות ואף קיימנו איתם פעילויות בבתי הספר השונים. אריה בפארק האריות ניסה לאכול את הגלגל של הרכב בו הם היו והפאניקה בעיצומה.
הבאתי מומחי תוכן בתחומים שמענינים עולים: דיור, תעסוקה, חינוך וקיימנו שבעו עלייה עם ערב עלייה בסופו. היה מרתק ומפתיע בהצלחתו. המון משתתפים.
יצאנו כמשלחת לכל דרא"פ, לעיירות ספר, כפרים וישובים מרוחקים ונפגשנו עם קהילות קטנות הבאנו להם עדכון על ישראל, שרנו שירים ופמפמנו עלייה ומסע. 5000 ק"מ, המון שעות ביחד וחוויה מרתקת ומחממת לב.
התחלתי לקיים חוגי בית והביקוש היה מכובד. האווירה אינטימית וחמה והכי חשוב: מקשיבים.
קיימנו בשתוף "אמונה" ודפי קרמר המדהימה סמינר נגד אנטישמיות שימשך כל השנה. פתחנו עם ניל לזרוס שהיה מרתק ומשך קהל רב.
ריכזתי את כל מדריכי החינוך הבילתי פורמלי מכל רחבי דרא"פ וקיימנו סמינר הכשרה למדריכים. את הפירות קטפתי בשיווק הישראל אנקוונטר של שנת 2007... ממש עכשיו. הם היו השליחים שלי והמשווקים מספר אחת של התוכנית. הבינו את חשיבות היציאה לתוכנית לפני היציאה למסע.
התכנסננו, כל מנהלי בתי הספר על מנת להתניע תהליך להכשרת כל מורי בתי הספר היהודיים בדרא"פ ואפילו נראה כי יש סיכוי לשת"פ.
לארה סיימה תפקידה במרכז ישראל, נעמה התנדבה לעבוד במקומה. עדי עזבה ודבי החליפה אותה. חילופי כ"א אך כעת יש התייצבות מסוימת.
משתתף ב"שנת" של הבונים חלה בארץ וכולנו התגייסנו לעזור. משה וטליה בקייפטאון בהכנת התיק ואני כבלדר בהבאתו לארץ. הבחור עשה עלייה בבית החולים ומטופל בארץ. לווה על ידי אריאנה וכל הכבוד לסוכנות היהודית!
הרמנו ביחד עם הפדרציה תערוכה על העלייה מאתיופיה. שחורים. ישראל. עלייה וקליטה. כל המרכיבים לתערוכה מוצלחת שכזו גם הייתה עם מבקרים מכל בתי הספר היהודיים והלא יהודיים ביוהנסבורג והזמנה של התערוכה על ידי קהילות, ערים וארצות נוספות.
התזמורת הגיעה. תזמורת כפר ורדים. הזמנתי אותם. תזמורת רבת משתתפים ונגנים. הופיעו בכל בתי הספר, שגרירות, בתי כנסת ומרכזים קהילתיים. ההצלחה כמו גם ההופעות והמוסיקה היו מסחררים. קיבלנו סיקור נאה בג'ויש ריפורט ובעיתונים אחרים. הכי חשוב- הפגשנו את הדור הבא בדרא"פ עם הדור הבא מישראל. מפגש חם ואנושי.
נפרדנו משי, דפי ורד ולמעשה נשארנו בלי שליחים לאחר שכבר חצי שנה אנחנו בלי ריצ'רד ולולה. קצת אחר כך הגיעו הסמינרים הציוניים ומלאנו את המשלחת בחיים חדשים. פעילות עניפה וריצה מבית ספר לבית ספר. פעילות על ישראל וציונות עם הרבה יהדות.
השתתפנו ב- 2 מפגני עוצמה. האחד של 75 שנה למזרחי בדרא"פ והשני הכנס השנתי של ועד הנציגים. 2 מפגנים. 2 ארגונים. באותו מקום שבוע אחרי שבוע. הבדל עצום!...
זהו, שנה חלפה ומי היה מאמין שכל כך הרבה קרה. חיים שלמים בשנה אחת.
בבלוג הבא אעביר את התוכניות להמשך והן רבות! שתהיה לנו שנה רבת פעילות ומוצלחת לפחות כמו זו שחלפה.
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום שבת, 15 בספטמבר 2007

נפרדים משי,דפי וורד


נפרדנו מהם בשתי הזדמנויות שונות- ב"ביחד" עם נציגי תנועות הנוער והפדרציה וב... מופע ב"בארניארד" עם צוות מרכז ישראל והשליחים הצעירים של הסמינרים הציוניים.
נעמה כתבה את נאום/מילות הפרידה והנה הן ככתבן וכלשונן:
דפי וורד, מעטות הנשים שאני יכולה למר שאני מעריצה, אפשר לספור אותן על כף יד אחת אולי כף וחצי. והינה הערב אני צריכה להיפרד משתיים מהן. שתי נשים שהתבוננתי עליהן במהלך השנה הראשונה שלי בדרום אפריקה ויכולתי לחוש גאווה שמדינת ישראל מעמידה נשים כמותכן.
ורד:שילוב בילתי אפשרי של קלילות, רצינות, אחריות, שטותיות, ראש גדול, יכולת הנהגה ונתינה בילתי נדלים, מקור השראה לכל כך הרבה אנשים וכל זה בענווה שאינה מאפיינת את בני דורנו, רודפי הכבוד והתחרותיות. שבית את ליבי בחיוכך הנעים כל כך ובתמימות בה תמיד היית נבוכה, כששמעת מילות הערכה. תמיד יש לך את הטאץ' הזה להתייחס גם לפרטים הקטנים ביותר והיכולת ללכת עם מה שאת מאמינה עד הסוף (מי חוץ ממך האמין שתחזרי לדרום אפריקה. כולנו היינו מודאגם מהעובדה שלא פינית את הדירה שלך, מתוך ידיעה שאת חוזרת ואכן חזרת).
מעבר להשפעתך ותרומתך למשלחת בדרום אפריקה אני באופן אישי מאוד מצטערת שאת עוזבת אותנו. לא חלקנו יחד שעות רבות, אך בשעות שנפגשנו – גיליתי בך אישיות מדהימה ואישה – ילדה שנעים בחברתה. אני מאחלת לך להמשיך ולהפיץ את אורך ובטוחני שכך תעשי בכל מקום בו תהיי ותשפיעי.

דפי, אצלך (בושה לומר) שמעתי לראשונה בחיי את השירה האדירה של "אשת חיל מי יימצא" ואולי לא מיקרי הדבר. את אכן מייצגת בעיניי את המשפט הזה. ידך בכל ויד כל בך. כשהגענו לדרום אפריקה, בתוך ההלם הגדול בו הייתי, מצאתי בך ובביתך פינה ישראלית מה ועוטפת.
אני מחפשת את המילים לבטא מה אני חושבת עלייך ומתקשה למצוא. שילוב מדהים ויוצא דופן של קימבו"ץ בילתי אפשרי, מתובל במחשבה עמוקה, תכן וכושר ארגון עילאי. יכולת מדהימה ליצור קשרים בילתי אפשריים עם כל הסובבים אותך. אינטיליגנציה, מעוף, חזון, חוכמה, יצירתיות לצד חריצות, השקעה, יכולת עבודה בילתי נגמרת והכל בחיוך ומתיקות. אלופה בניהול העולם ב-SMSים ולצד כל זה לא מתוותרת על השקעה בעצמך, במשפחתך בחברייך.
דפי, תחסרי לי מאוד. ארוחות השבת בביתך החם, השיחות פה ושם והידיעה שאיכשהו גם רחוק, רחוק מהבית והמשפחה- יש לי משפחה גם בניכר...

ולבסוף אחרון חביב שי. לך אני חיבת תודה אישית. עולם התורה רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב. באתי ממשפחה חילונית בעליל ומעולם לא התחברתי למשפחה דתית כמו בהזדמנות זו שנקרתה בדרכינו עם המעבר לדרום אפריקה. אתה פתחת את ביתך לי ולבני משפחתי. ממך למדתי את היופי שבעולם היהודי. בארוחת שבת לראותך מתפלל בכוונה ואת ארבעת ילדיך נתלים עליך ומביטים בך באהבה והערצה חוכמת היים שלך לחבר כל אירוע ומפגש במשלים חכמים ודברי תורה. ההנהגה שלך את הקהילה פה בהומור והרבה מאוד אהבת ישראל, כל אלה עוררו בי השראה וכבוד רב. ללא ספק ובמידה רבה בזכותך התחלנו לקיים ערבי שבת ושמסיבות כאלה וחרות אננו יכולים – הילדים מתלוננים...
זהו, אתם עוזבים ומשאירים אותנו פה בדרום אפריקה לבדנו. גלמודים ובודדים... תמשכו לעשות חיל בכל אשר תפנו ואחנו נתגעגע.
לשנה באה בירושלים!
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

2 מפגני עוצמה

2 מפגנים. 2 ערבים חגיגיים. 2 מפגני כוח. שבוע אחרי שבוע. באותו מקום. אותה קהילה.
הקהילה היהודית בדרא"פ. המקום- סנדטון סאן, אולם מרולה. כאמור שבוע אחרי שבוע. ערב חגיגי לציון 75 שנה למזרחי דרום אפריקה לעומת ערב הפתיחה של ועד הנציגים היהודי הדרום אפריקאי. ערב המזרחי היה מרהיב, חגיגי.הערב התאפיין בציונות, קריאה לעלייה ועומק יהודי וישראלי. המשתתפים היו כמשפחה, הגיעו לבושים למהדרין. האווירה היתה מדהימה, חמה, משפחתית למרת כ- 600 המשתתפים.
ערב הפתיחה לכנס השנתי של ועד הנציגים היה "חנוק". מאולץ. המקום אותו מקום, ההבדל בתפאורה ובתכנים-עצום! הקשר בין המשתפים- רפוי אם בכלל. נכון- נעשה ניסיון די מוצלח להקנות ארשת מכובדות לאירוע באמצעות שלל אורחים מוזמנם מכובדים כולל שר ההגנה הדרום אפריקאי שלא בחל בהזדמנות לבקר חריפות את ישראל בנוכחות שגריר ישראל במקום. נעשה ניסיון לבנות אווירה באמצעות מקהלת ונגני בית הספר היסודי- קינג דויד ויקטורי פארק (ובהם 2 ילדי- יונתן שניגן בסולו את הימנון דרא"פ ויואב עם להקת הנגנים של בית הספר). הארוע היה מפגן כוח מרשים אך לטעמי חסר נשמה. אותה נשמה שהייתה בשפע בערב של המזרחי. 2 הערבים הדגישו את הבמות עליהן מהלכת הקהילה בדרא"פ: הבמה הציונית והצמיכה בישראל והבמה המקומית של הקהילה שהינה חלק מהמדינה בה חיים. 2 מפגני כוח. 2 ערבים חגיגיים. שבוע אחרי שבוע. אותו מקום. אותה קהילה. הבדל עצום.
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

חידון התנ"ך 2007

סיבוב ראשון והצלחה מסחררת. ההצלחה הייתה החדווה בה הועבר החידון. במוטיבציה הגבוהה של המשתתפים. בהשתתפות הערה של הקהל ובעיקר ומעל לכל בהנחייה וההשתתפות של נציג הדיג' לירון סמדג'ה ושליחינו מהסמינרים הציוניים.
פרויקט של כולם. ממש כך. המורים שישבו בוועדה וקבעו את הסיליבוס. מתנדבת שכתבה מאות שאלות. נעמה שתיאמה וארגנה. שי השליח של בני עקיבא שישב שעות על נמת לכתוב את את שאלות הברירה. שי (כן אותו אחד) שישב עם שליחי הסמינרים הציוניים ובנו את שאלות המולטימדיה- הצגות, שירים, מצגות, תמונות וסרטונים- הכל כדי להפוך את החידון למעניין. מרתק וסוחף.
וזה מה שקרה בפועל, החידון היה מרתק, מעניין מאתגר. והאווירה בו היתה... שמחה!
עכשיו אנו מחכים לגמר בנובמבר בו ישתתפו גם ילדי בית שמש אשר יתארחו אצל ילדי דרא"פ.
שנה הבאה בבית שמש ושנה אח"כ בוושינגטון.
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

תזמורת כפר ורדים

את הרעיון הקודח הזה העליתי במהלך תכנון תוכנית העבודה שלי ל- 2007 בנובמבר 2006. 50 נגנים??? טירוף! ראובן מלאך? כנראה שהייתי ברגע של חוסר שפיות!!! (ורק על מנת להסיר כל ספק: אני מת עליו) אבל הרעיון עלה והתקבל בברכה על ידי הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית ביוהנסבורג, קצת פחות בהתלהבות בקייפטאון בשל גודל הקהילה שקשה לה להכיל אירוח של כל כך הרבה אנשים.
דיון קצר עם ראובן מלאך וסיכמנו על המועד- אוגוסט 2008, כשהנגנים בחופשה.
לפרויקט מונתה פרומה סאקס, עובדת הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית. אשה קטנה מלאת אנרגיות ומאורגנת להפליא. ישבנו לתכנן את הביקור. אז חוץ מבלי סוף הופעות חשבנו שאם כבר מגיעים לאפריקה ראוי גם להינות מהארץ המדהימה הזאת. השחלנו ביקורים באתרים, אטרקציות, מופעים ועוד המון. אחרי שכל החלומות היו על תוכנית אחת ישבנו לתמחר את החלום. יצא יקר בטירוף. כל פעולה שעשינו הוכפלה ב- 50... כל הוצאה יצאה בכפולות מטורפות... במקביל ניסינו לשמור על העיקרון שהמבקרים ישלמו רק כרטיסי טיסה לדרום אפריקה וכל הביקור כולל הטיסות הפנימיות ימומנו על ידנו.
בשלב זה פנתה פרומה ליו"ר ועד ההורים בביה"ס ויקטורי פארק בבקשה לארגן משפחות מארחות, הבקשה נענתה באופן חיובי ומייד. אנדי שואב ארגנה את כל המשפחות למרות בעיה רפואית קשה שהתעוררה במשפחתה ועשתה זאת על הצד הטוב ביותר בשמחה ועם המון תשומת לב לפרטים- כל הכבוד.
נפגשנו עם מנהל ביה"ס ומנהל מגמת המוסיקה בבית הספר קינג דויד שנענו בשמחה לאתגר (וזה אתגר לא פשוט!).
משם פנינו לנסות לגייס כסף לטיסות הפנים ולמימון ההוצאות הכבדות כאן בדרא"פ. בעל סוכנות נסיעות מקומי (יהודי כמובן מהקהילה) גייס כספים בקהילה והינה יש מימון גם לטיסות הפנים.
ככל שהתקדמנו בארגון הפרויקט , ההתרגשות גברה: מופע עיקרי בקינג דויד ויקטורי פארק, מופע בקינג דויד סנדטון, מופע ב"ממלודי"- עיירת שחורים ליד פרטוריה שהקהילה היהודית מאמצת ותומכת. מופע בדרבן, פרטוריה ואפילו קייפטאון.
בביקורי בארץ ראובן פנה עם בקשה מיוחדת- מופע בשגרירות.., נו? לא חסר צרות? אבל אני מאמין שהכל אפשרי תמיד אז יאללה..
פניתי לשגריר אילן ברוך והסכמנו על מופע אצלו בבית... הוא מזמין את כל הסגל הדיפלומטי והשגרירים של כל המדינות הממוקמים בפרטוריה. הבעייה שנולדה עכשיו הייתה המועד. במועד שהוא הכתיב הם בדרבן... שינינו את התוכנית אחרי התנצלויות אינסוף על מנת שיתאים לשגריר. יש מופע בשגרירות.
פרומה באותו זמן רצה והתרוצצה- ארגון קבלת פנים, אוטובוסים, מופעים, הורים המון המון ארגון!
המועד מתקרב וההתרגשות גוברת. מספר טלפונים מהורים מודאגים (הילדים טסים לאפריקה לא לפריז...) וטבלאת אירוח המשפחות הולכות ונסגרות.
הדס ביתי, ביקרה בארץ ונפגשה עם חברות. נעמה ביקרה בארץ ונפגשה עם חברות. אני הייתי בארץ ו.. כנ"ל. הבנים- יונתן ויואב לעומת זאת לא נפגשו עם חבריהם. לפיכך ביקשנו לארח 6 מחבריהם... מה אני אגיד לכם? קיבוץ פתחנו בבית- 9 ילדים: 3 שלנו ו- 3 אורחים. מזל שיש MAID...
ביום נחיתת התזמורת, משפחת דהן בהתרגשות מלאה. נתנו לילדים יום חופש מבית הספר (נו, לאניברסיטה יגיעו בעוד הרבה שנים) ויצאנו לשדה התעופה לחכות להם.
התזמורת הגיעה. ראשונים יצאו ראובן ורותי ואחריהם הזדחלו חברי התזמורת. המומים. כל כך הרבה כושים, מה זה? נו, במדינה של 44 מיליון כושים סביר להניח שיראו אחד או שניים..
העמסה מהירה על האוטובוס ואנחנו בדרך ל"ביחד" בניין המשרדים שלנו.
בבניין במקביל ארגנו באותו יום (אחרי המון הכנות) חידון תנ"ך מרהיב ורב משתתפים (וזה בדיווח אחר).
ילדי התזמורת נכנסו מבוישים, שקטים, והמומים לאולם קבלת הפנים. שתייה, קצת עוגות ובמקביל המשפחות המארחות מגיעות. הם מצד אחד והנגנים מצד שני. כל צד חושש ותוהה איך להתקרב. ברכנו את כולם וצוותנו אותם האחד לשני. ההתרגשות פגה מייד כאשר עברו לרשות המשפחות שלקחו אותם למקלחת חמה וארוחה ביתית.
אורחינו נאלצו (המסכנים) לחכות שאסיים את חידון התנ"ך,לחלק פרסים וכמובן לברך את הזוכים. נעמה לא יכלה לקחת כל כך הרבה ציוד וילדים ברכב אחד...
נסענו הביתה- שם נגלה לילדים "המחנה" . פריסה של 9 מיטות ומזרונים בשורה. חדר לכל המזוודות וכלי הנגינה ו- 2מקלחות רק להם. מחנה צבאי , אמרתי?
ארוחת הערב נעשתה בתורות והיתה מבצע בפני עצמו. להאכיל 9 מתבגרים? הם לעולם לא שבעים!
בבוקר כבר התארגנו אחרת. לילה לפני, נעמה שאלה כל אחד מה הוא אוהב ומוקדם בבוקר כבר חיכתה להם ארוחת בוקר עם שם ליד כל אחד על מנת לוודא שכולם מקבלים את מה שאוהבים (לא גיוון גדול אבל בכל זאת, תשומת לב).
יצאנו לבית הספר קינג דויד- ממש מל הבית שלנו למפגש היכרות עם בית הספר, האולם, הילדים.
מפגש קצר ומשם מייד לביקור בקונסטיטיושן היל- בית כלא מתקופת האפרטהייד שהפך לבית המשפט הגבוה לצדק.
אחרי סיור וביקור חזרו כולם לקינג דויד לחזרה, ארוחה והערב הגדול לפנינו.
ההתרגשות רבה, קהל זורם פנימה. ציפינו ל- 150- 200 איש. הגיעו כ- 400. האולם היה מלא מפה לפה. לא היו מספיק כסאות, אנשים עמדו.
ההופעה החלה והם היו מעולים!!! הצ'ק נפרע ובגדול. ראובן היה בעננים. הקהל עמד על הרגליים אחרי כל יצירה במחיאות כפיים סוערות. הופעה של שעה וחצי נמשכה ללמעלה משלוש שעות. הרפרטואר נגמר... מנכ'לית הפדרציה וסגניתה כמו רבים אחרים רקדו משמחה ברחבה שלפני התזמורת. מחיאות הכפיים לא פסקו בבקשה לעוד הדרן ועוד הדרן.
בתום הערב הילדים אותם אנו מארחים לא יכלו להרדם. קבלת הפנים המדהימה לה זכו מהקהילה החמה והמיוחדת כאן היו הרבה מעבר לכל מה שהם רגילים ולמה שציפו.
יום המחרת זימן להם על פי התוכנית בעיקר- פאן. גולד ריף סיטי- פארק שעשועים בסגנון יורודיסני עם ההתאמות המתבקשות לדרום אפריקה- מבוסס על עיצוב של עיירת כורי זהב. ביקור כמובן במכרה זהב עצום הכרוי מתחת לפארק ולאחר טלטולים, שקשוקים והרעדות במתקנים השונים יצאו לבית תזמורת הנוער של יוהנסבורג לג'אם סשן עם הילדים המקומיים.
הריצה לא תמה מאחר ומשם הם הוסעו למופע בתיאטרון אפריקאי בשם "אומוג'ה" מופע ריקודים ושירים אפריקאים המייצג את כל שבטי אפריקה (5 שבטים). מופע מרהיב ביופיו.
חצות וכולם כבר הרוגים מעיפות.
למחרת בוקר קונצרט נוסף בבית ספר קינג דויד סנדטון – שוב הצלחה מסחררת לתזמורת והתרגשות רבה בקרב המארחים והנגנים.
מהקונצרט ישר לטיול לפארק הקרנפים והאריות- יצאו 44 וחזרו... 44. אל דאגה.
משם לסיור ב"סוואטו"- גם משם כמעט כולם חזרו. כולם, כולם- נא להרגע...
אני הייתי בפגישות עבודה בקייפטאון ומייד עם חזרתי בערב לקחנו את רותי, קלינסקי וראובן לארוחת ערב מפוארת במקום מדהים ביופיו- "מויו". ערב שנגמר בחצות ובפליאה מסוימת מכיוונו של הרופא לגבי העובדה שיש איפה לבלות באפריקה... נו.
התזמורת טסה לקייפטאון שם מחכה להם משה לדרמן והשליחים שלנו , מלווים אותם לבית הארחה (אכסניית נוער) ומשם לטיולים ברחבי קיפטאון ועד כף התקווה הובה. הטיול כולל ביקור במפרצים המרהיבים במקום, עלייה להר השולחן, ביקור בחוף הפינגווינים, חוף הבולדרים והגעה עד כף התקווה הטובה (קצה דרום אפריקה והנקודה הקרובה ביותר לאנטארקטיקה).
הערב יש להם מופע בקהילה הרפורמית ואני בטוח שיהיה מוצלח. הוכיחו יכולת!
ביום ראשון אני מחכה להם ביוהנסבורג, נוסעים לפרטוריה ולבית השגריר להופעה המיוחלת. טיול בפרטוריה, אירוח משפחות ולמחרת טיסה לדרבן.
לדרבן אתלווה אליהם, נפגש עם השליח שלנו שם, נתארח בקהילה ונטייל לאקווריום הגדול העולם (בו יש כרישים לבנים, ענקיים). הופעה בערב בקהילה ואח"כ BRAI שזה "על האש" עם הקהילה.
זהו בינתיים,
הביקור עד כה היה מוצלח מאוד, ההופעות מעולות. המפגש עם התלמידים בבתי הספר ועם הקהילה היו מדהימים ונוצרה כימיה כמעט מיידית. עד כה התוכנית עובדת כמו שעון...
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/