יהודי, ציוני וישראלי: 2007

יום שבת, 29 בדצמבר 2007

מסיבת פרידה...

כפי שאתם יכולים לקרוא את סיכום דו"ח המחנות (מייד אחרי בלוג זה...) היה מדהים..
לכל המחנות נסענו נעמה, דפי שומשטייין משותפות 2000, מריל וייסמן מהמחלקה לחינוך ואנוכי. 2000 ק"מ של שיחות. את המסע הזה היטיבה נעמה לתאר בדברי הפרידה שכתבה ל"מסיבת הפרידה" שעשינו בחוף מרגיט כ- 150 ק"מ צפונית לדרבן. וזה הולך ככה:
החלטנו על מסיבת פרידה וכמובן שאירוע כזה דורש נאום פרידה, המסכם את התקופה אותה חלקנו יחד. אומנם בסך הכל שבועיים אך אינטנסיביים ומלאים בהרפתקאות וחוויות.
שבועיים בהם היינו צמודים שעות רבות כתף לצד כתף, במכונית, גומעים קלומטרים רבים של נופים עוצרי נשימה ומבקרים במחנות תנועות הנוער בדרום אפריקה. כעת, רגע לפני שכל אחד מאיתנו חוזר לשגרת חייו רציתי לעצור ולומר כמה מילים. לסגור מעגל.
אז מה היה לנו?
סופשבוע חלומי בקייפטאון שהחל במפגש אצל שועי הקהילה. ארוחה מכובדת שיחות על הא ודא ופוטנציאל לתרומה מהדרבנים. כך עופר, לא מבזבז רגע אחד - מפוקס וממוקד מטרה.
למחרת התפצלו כוחותינו שעדיין היו בשלבי גישוש ובדיקה הדדיים. דפי האמיצה הלכה לצלול עם כרישים ולוויתנים ושלושתנו, המבוגרים יותר בחרנו בבילוי סולידי יותר של ביקור בהר השולחן שכמעט קרס מהעומס של המבקרים בו .סיור לאורך חופי האוקינוס ההודי, ביקור בחוף הבולדרים ומפגש מחוייך עם הפינגווינים ומשם חזרה למנוחת צהריים קצרה שהתארכה באופן לא ברור ומפתיע עד שכבר עלה הספק לגבי היותנו בחדר או שמא בחרנו לצאת לבילוי זוגי ולנטוש אתכן- דפי ומריל לאנחותיכן.
בילינו את הערב בארוחת בשרים ונוצר הקליק הזה שלפעמים נוצר ולפעמים לא והוא שעושה את החוויה למשהו אחר, מיוחד ומחובר יותר.
כך כמעט שבועיים עברו עלינו, עם הבונים-דרור חדורי האידיאולוגיה, בני עקיבא שריגשו אותנו בערב שבת עד דמעות, עם נצ"ר שהביאו לנו מניחוחות המולדת ובית"ר עם המחנה הפסטורלי על גדות הנהר ובלב הג'ונגל.
בין לבין גיחות לבתי קפה ומסעדות, קניונים וטיולים באנג'י ופתיחה בקלפים . שיחות צפופות אל תוך הלילה, קפה והרבה עצירות לשירותים... שירים ישראליים, נופים מהממים , מרחבי הרים, אוקיינוס, נהרות ונחלים ומעבר לכל זה באופן מיוחד ואינו מובן מאליו חברות, פתיחות, הקשבה הרמוניה, צחוק, זרימה, התחשבות, אמפטיה, סימפטיה, קלילות, הנאה, שמחה ופרגון.
אומרים באסכולת הגשטלט שהשלם הוא יותר מסכום חלקיו, כמו במוסיקה לכל צליל יש את הייחוד שלו, אבל ביחד הצלילים יוצרים את המנגינה שהיא יותר מכל צליל בפני עצמו. הטיול הזה, היה למה שהיה בזכות הייחוד של כל אחד מאיתנו. בזכות הצליל שכל אחד מאיתנו הביא וביחד יצרנו את המנגינה שהייתה נעימה ועריבה לאוזן.
כל אחד מאיתנו הולך היום מפה לחיי היום יום. עבורי, לפחות וכמדומני לכל אחד מאיתנו - היה הטיול המשותף הזדמנות לראות ולחוות את הצד היפה שבבני האדם. את היופי שנוצר כשאנחנו באים ממקום של טוב, מרצון להינות, להעניק, לתת מעצמנו ולהשפיע מתוכנו ולמען אחרים. כשאנו באים ממקום כזה, של השלמה והיעדר תחרות, של הרמוניה ושיתוף פעולה, של זרימה וחוסר גאווה, רק טוב יכול לצאת.
אני שמחה על השבועיים הללו ומודה לכם שביליתם אותם איתנו,
נעמה

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

סיכום סיור מחנות הקיץ הציוניות בדרא"פ

summery
2220 participants on the Jewish Zionist youth movements camps in South Africa. 379 Madrichim. 53 shlichim. 26 guests from Israel.
80% of the Jewish Kids and youth at the relevant group age participating in the camps is a success one can not imagine. A success in a world Scale - the Jewish world.
The success of the youth movement in South Africa is by succeeding to include so many youngsters in the most influential educational experience in their life, by including them in a Jewish frame, pushing and focusing in Jewish life, Zionism, Israel and their personal connection to Israel, outreach and Jewish values as well as coping with maturation.
This amazing success is due to the corporation of all Jewish organizations that support the youth movements in SA: The SAZF, JNF , The Jewish Agency and The Israel Centre and of course the Schools systems- King David, Herzlia which wisely, hug the youth movements and enable them to operate from the schools, understanding the importance of the informal education in their life.
The camps are a celebration to all senses: the music, dances, lectures, Roach Sessions, enthusiasm, spirit, joy and happiness- this built up a life experience.
All youth movements demonstrated Zionism and the love of Israel- each in its own way. All youth movements pushed hard and strong towards their one year MASA program in Israel and the success is well seen in the increasing numbers this year, well done!
The platform of the camp is well utilized for promoting and pushing towards the grade 11 programs: Shorashim and Hadracha tsira- programs that preparing the youth towards the one year MASA program.
The most amazing fact on the Jewish South African camps is the fact that those camps preserved the true spirit of a youth movement- the movements as well as the camps are planned, implemented and run by youth and youth only! The oldest one that is involved in running the camp is no older then 23… this youth are students, people in the beginning of their life. People that are contributing without asking "what in it for me". Beautiful youth.
The youth that are running the camps are the near future leaders of the Jewish community in South Africa. They are future leaders of the Jewish people and my only hope and believe is that they are the future leaders of Israel.

To summarize the camps without emphasizing the work and contribution of the Shlichim from the Jewish Agency will be unjust. The amazing contribution in time, knowledge, heart and soul to the South African Jewish Kids in the Camp didn't have enough words to describe. Those shlichim who left university and life to come and give from themselves really made the difference- as individuals and as a mishlachat- as a group. One of the main purposes and aims in the Jewish Agency strategic plan is to connect the "next generation". The Shlichim as well as the Jewish Agency P2K kids were a major component in achieving this goal.
Last I must comment here about the wonderful volunteers without whose help, the camps would be less than they are. These are the doctors, nurses, drivers, mashgichim, secrateries. I commend the professional volunteers – the CSO - who contribute their time – before, during and after camp to ensure the safety and security of the community and, in this case, the camps. They do this voluntarily, sometimes with a lack of understanding from the community that they dedicate their time to, with passion, conviction and professionalism.I would like to thank all youth camps for their wonderful cooperation, help and understanding and look forward to a wonderful year and to the 2008 summer camps

יום ראשון, 11 בנובמבר 2007

ערב עלייה ועלייה אקספו

אני יכול לכתוב עכשיו מגילה שלמה על מה שקרה כאן. לתאר את ההכנות במשך חודשיים. המיפוי של המועמדים, בניית הרשימות, ההתקשרות לכל אחד מהם, מסע השיווק שכלל את המודעות בעיתונות,הפליירים, השיווק האגרסיבי ב"פייסבוק", קיום שבוע "לך לך" עם הרב רונן ניוירת בבתי הכנסת והשימוש בו לשיווק שבוע העלייה העוקב אחריו.
אני יכול לתאר את עבודת הנמלים של עובדי מרכז ישראל בהתקשרות: אחד על אחד למועמדי העלייה וזימונם לערב העלייה.
אני יכול כמובן להתחיל ברעיון, בקונספט- הקונספט של הבאת המומחים הרלוונטיים ביותר לצורך מתן מענה לבעיות המציקות לעולים: מומחים מתחום התעסוקה, דיור, חינוך לילדים ולמבוגרים והשכלה גבוהה. קונספט של מיקוד ומכירת מוצר- המוצר הנקרא מודיעין. קונספט הנשען על סיוע מסיבי ושת"פ עם הגלובל. קונספט של ערב היכרותעם המומחים שעוקב אחריו האפשרות לפגישות אישיות עם המועמדים המתעניינים השונים.
אפשר להתחיל גם בעובדה שזו הפעם השלישית שאני מיישם את הקונספט הזה בדרא"פ וכי מערב עלייה אחד למשנהו צברנו מוניטין בכמה מעגלים: בקרב הקהילה (בערב הראשון היו לנו 40 משתתפים, בשני 65 משתתפים והפעם: למעלה מ- 250 משתתפים!) , בקרב מציגים שונים מהארץ: הסוכנות אישרה הבאת 4 מומחים/יועצים. היועצים ומומחים שונים כו גם נציגי חברות ששמעו על ה- expo יצרו איתנו את הקשר, לחצו ולבסוף אפשרנו ל- 9 מהם לבוא ולהציג – הכל על חשבונם (טיסה, מלונות וכ"ו. והמעגל השלישי הוא המעגל של הסוכנות שהכיר ומכיר כעת את הפוטנציאל הטמון בדרא"פ ונותן אימון באירועי העלייה שאנ מארגנים כאן ואישר את היועצים שביקשנו.
אפשר להתחיל כמובן באווירה: 17:45. האולמות עדיין ריקים. שכרתי 2 אולמות: האחד לאירוע ההיכרות והשני לפגישות האישיות. באולם האירוע המרכזי סדרנו כ- 160 כסאות, אופטימיות משהו. אולם הפגישות האישיות סודר עם תאי הפרדה לפגישות אישיות (13 מומחים). עדיין לא הגיע אף אחד. 2-3 מטפטפים ואני על סף התקף לב מרוב חשש.
דיווח שהגיע מהשער של ביחד סיפר על טור הולך ומצטבר שלמכוניות מחוץ לשער. יש תקווה... דרום אפריקאים: אמרו 18:00. הם מגיעים בזמן. חמש דקות לפני האירוע וזרימת האנשים לאירוע לא נעצרת: עשרות אנשים.החנייה ענקית של ביחד בר מלאה עד 0 מקום. הטור בשער ועל כביש הגישה מגיע עד הרמזורים של הרחוב הבא. השומרים בשער מבקשים מכולם לחנות ברחוב (ברחוב? בדרא"פ? החשש שהם יחזרו ולא יהיה רכב... ובכל זאת משאירים את הרכב ורצים פנימה- דרא"פ- לא רוצים לאחר...) האולם המרכזי מתמלא במהרה ואנו מבינים שמתחילה להיווצר בעיה. כל השליחים שמים כתף, מביאים כסאות נוספים, דוחסים עוד ועוד כסאות לאולם. האולם כבר מלא עד אפס מקום, השורה הראשונה התקרבה ונמצאת צמוד למבמה. ואנשים עדיין זורמים פנימה עם דיווחים על טור מכוניות נק המשתרך מחוץ לבניין בתקווה להיכנס לחנייה ולהגיע לאירוע. אורחי הכבוד לאירוע: עומדים – אין כבר איפה לשבת. האורחים הנכנסים פנימה נצמדים לקירות, יושבים המעברים- טירוף אחד גדול. 18:15 ועדיין זורמת כמות מכובדת של אנשים. המיזוג באולם בקושי יכול לעמוד בעומס האדיר. מתחיל להיות חם. באולם כבר 250 איש, בפתח נדחסו עוד 10 ומחוץ לאולם, מתוסכלים עומדים עוד 20 איש. יצאתי להתנצל. דרוםאםריקאים- מתוסכלים אך מנומסים מאוד, מבינים את "הבעייה" שנוצרה. כאמור 18:15- למרות הזרם הבלתי פוסק של אנשים צריך להתחיל.
רולין קפלן- עולה בתהליך העלייה פותחת את הערב בדברי ברכה קצרים ואנו נותנים את הכבוד לפתוח את הערב ליו"ר הפדרציה הציונית הדרא"פ- אברום קרנגל עולה לבמה עם דמעות התרגשות. "מעולם לא תיארתי לעצמי שאנו יכולים להגיע למצב כזה. ש- 250 איש יגיעו לשמוע על עלייה ועלייה בלבד. לא יכול להיות. זהו חזון הפדרציה הציונית הדרא"פ שמתממש ממש למול עיננו"... ועוד ועוד. דברים מרגשים מאוד. אני יושב בשורה הראשונה ולא יודע את נפשי מרוב התרגשות. דובר השגרירות עולה לבמה- הוא עצמו עלה מאתיופיה, מספר בקצרה על חווית העלייה שלו. מרגש עוד יותר את הקהל. אני נתתי סקירה קצרה על תהליך העלייה ומשם ברצף העלינו את המומחים השונים לדבר, להציג עצמם ואת "מרכולתם". בין לבין, רוליםן מטבלת באמירות ומשפטים הקוראים לעלייה. ההתרגשות אוחזת גם בקהל. פתאום בערב אחד ביוהנסבורג העולים גילו שהם לא לבד! יש קבוצת מתעניינים ענקית, שאף אחד (כולל אני) לא חלמנו שאפשר, שרוצים, שהם שם.
הערב הסתיים וקראנו למתעניינים לבוא לאולם ליד לפגישות אישיות. מה פגישות? איזה פגישות? הטורות (דרא"פ מנומסים, אמרנו?) השתרכו מחוץ לעמדות, לאולם, לבניין. אין ספק האולמות שבחרנו (היכולים להכיל 250 איש כל אחד) היו קטנים מידיי. היועצים פשוט החליפו מספר מילים עם כל אדם, רשמו את הפרטים והזמינו לפגישה אישית למחרת היום. כאן המקום לציין כי במהלך החודשיים האחרונים עסקנו בקביעת פגישות אישיות של מועמדים על כל אחד מהמומחים. בנינו לכל אחד מהם לוח פגישות עמוס ומסודר- שעה שעה ברצף מטורף. כל מי שביקש להיפגש ארי ערב העלייה היה צריך להידחק ולהלחם על פגישה במהלך היומיים הבאים, בזמן שעוד נשאר פגישה...
הערב היה משכר. אווירה מדהימה. עלייה אינו נושא להתבייש בו בדרא"פ. אנו מדברים בו גלויות בכל מקום בכל עת. אנשים אינם חוששים להחשף.
היומיים הבאים הוקדשו לפגישות עם המועמדים והמתעניינים. אולם גדול, עמדות "בנק"- שמנו שולנות, כסא מראיין ו-2 כסאות מרואיינים, מחיצות בין כל עמדה. 15 עמדות כאלה. מ- 09:00 בבוקר ועד שעות הערב כל הזמן תכונה ותנועה. אנשים נכנסים, יוצאים, נפגשים, מחליפים מידע וחיוכים. דאגתי שהיועצים לא יקומו מהכסא- קיבלו אוכל, שתייה, קפה ועוגות לעמדות העיקר שלא יפסיקו את הפגישות. הגיעו לערב והיו מותשים. בין 14-20 פגישות אישיות לכל יועץ ביום. 13 יועצים. כ- 400 פגישות אישיות ביום וחצי בסה"כ. עכשיו גם נצטרך לעשות follow up לכל הפגישות האלה...
שביעות הרצון מצד המראינים, היועצים- אדירה. דירות נמכרו, גרעיני עולים התגבשו, יועץ התעסוקה נראה פעם אחת אף מצליח לקום מהכסא... קשרים נקשרו כל כך הרבה קרה...
שישי. אנחנו אחרי הסערה. ואולי היה שווה להתחיל כאן. היועצים התגבשו למעין משלחת... הרגשת גיבוש. טסים לקייפטאון ולהכנה לקראת יום ראשון לאירוע דומה.
צוות מרכז ישראל מקבל מקבל מחמאות מכל עבר: מהיועצם מישראל (והזהרתי שאולי לא יקבלו...), מהעולים והמועמדים לעלייה, מנציגי הסוכנות היהודית, וכמובן ממני. היילין שעבדה יומם ולילה על האירוע, שילה שהוכיחה אישיות מדהימה ויכולת התמדה, דבי שדחפה, תיאמה, הייתה מעורבת. עבודת צוות מדהימה, רצופה ולאורך זמן.
ואולי היה שווה להתחיל דווקא מההכנות? לא אעייף אתכם ורק אציין את העבודה העצומה ש עשתה בכמה מעגלים- מעגל עובדי מרכז ישראל, מעגל הסוכנות היהודית אותו הובילה ונלחמה ענת קגאן, מעגל הקשר עם העולים שנעשה בתיאום- מרכז ישראל והגלובל (אגב, חתונה קתולית מוצלחת למדיי), מעגל טלפד עם מעורבות גדולה של דורון קליין ומעגל אנשי המקצוע שערבתי לצורכי שיווק.
נציגי הסוכנות היהודית מהמחלקה לעלייה שהיו- קיבלו את שלהם ובגדול: ענת מהדסק שפשוט הייתה המומה, ויקי אנג'ל מתנועת עלייה ששפעה מחמאות וכמובן מוריס סינגר שהיה חלק מהתהליך לאורך כל הדרך. גם הם וגם נציגי טלפד והמומחים השונים ציינו את הייחוד והיחודיות של האירועים. את ההצלחה האדירה. את הסדר והארגון. היסודיות. את הנשמה שהושקעה בהם וניכרה היטב בביצוע. נציגי הסוכנות שהיו והינם עדים לאריעי עלייה דומים במקומות אחרים בעולם, לא יכלו להתאפק מהשוואה ולציין את ההצלחה המסחררת אפילו לעומת קהילת ענק כמו בארה"ב או אירופה.
250 משתתפים בערב עלייה, כ- 50 שלא הצליחו להיכנס.
400 ראיונות אישיים עם 13 יועצים.
קהילה יהודית בת 40,000 איש (יוהנסבורג).
סיפוק שלא ניתן לתיאור.

סמינר שליחים- נובמבר 2007!

סמינר שליחים שלישי שלי בדרא"פ. סמינר שהפך למסורת. לשליחים ברור שנפגשים אחת לחצי שנה, מכירים, מתראים, מעבירים ידע נצבר ולומדים. מתמקצעים.
הסמינר הנוכחי היה מורכב מחדשים וותיקים. משה, בוקי, נבות, ישי ואני בצוות הוותיק ובצוות החדש דורן, מכאל, ערן, רונן (מזימבאבווה) ועליזה (פורט אליזבט). אליהם צרפתי גם את טליה מהצוות של קייפטאון. לצערי הסוכנות לא הביאה את כל השליחים החדשים בזמן- 4 שליחים עדיין ממתינים לאישור הגעה לדרא"פ ו- 4 נוספים עדיין לא אותרו. בסמינר הבא...
תכני הסמינר הוקדשו לעלייה ולפרק אחד של מסע. כל התקופה האחרונה הייתה בסימן עלייה. צהחל בשבוע "לך לך" – פרשת עלייה לישראל במהלכו (של השבוע) הבאנו את הרב רונן ניווירט לפגישה עם כ- 2000 איש (מבוגרים וילדים) לדיון ושיחה בנושא העלייה לאור תכני הפרשה. ביקורו של הרב רונן הסתיים ומספר ימים אחר כך החל הסמינר שהסתיים בערב עלייה אליו אנו מתכוננים כבר חודשיים. ערב העלייה נועד להציג בפני השליחים את מהות המפגש עם עולים פוטנציאליים. על ערב העלייה המדהים אליו הגיעו למעלה מ- 250 משתתפים אדווח בנפרד רק אציין שערב העלייה היה סטארטר לשבוע עלייה שלם עם מומחים ויועצים מישראל.
לסמינר (ולשבוע העליה) הגיעה נציגת הסוכנות- ענת כרמל קגאן- ראש הדסק של מדינות דוברות אנגלית ואירופה, כאורחת כבוד.
את הסמינר פתחנו בסערה: גיבוש הצוות וההיכרות התבססה על... תרויות קבוצתיות ואישיות במסלול מירוצים של קארטינג! התחרויות וכן ההפסקות הונחו על ידי יועץ מקצועי שהוביל למסקנות ולדיון וניתוח המהלכים שננקטו. ההצלחה הייתה מסחררת. סיימנו את הערב בארוחת ערב משותפת.
היום השני תוכנן להיכרות עם המעגלים הסובבים את השליחם: היכרות ראשונה עם המציאות בה חיים היהודים בדרא"פ,הרצאה שהועברה על ידי ראש צוות התגובות העיתונאי של הפדרציה- בו גולדמן. אישה מקצועית, מסורה, מעניינת שהריתקה את השליחים. מערכת החינוך בראשות הרב קרייג קייסב, החינוך הבילתי פורמלי בראשות הילל הורוביץ- בשניהם דנו במעורבות השליחים וכן בתרומת מערכת החינוך להחלטה ליציאה למסע ועלייה. משם המשכנו לשגרירות להיכרות עם צוות השגרירות: הקונסולית ודובר השגרירות כמו גם עם הצוות העוסק בנושא אשרות עולה. הרושם שכל השליחים יצאו בתום הביקור הוא כי הביקור היה מביש לשגרירות ישראל. היחסים בין בעלי התפקידים- מתוחים וחסרי כבוד הדדי, חוסר יעילות, חוסר מקצועיות וחוסר פרגון המשתקף ביחסיהם. דווקא הדובר הותיר רושם טוב ונראה כאילו הוא נאלץ להתמודד עם מצבים בילתי אפשריים בתוך שגרירות מסוכסכת...
מהשגרירות יצאנו לפגישה עם ראשי הפדרציה הציונית הדרא"פ וכן עם אברום קרנגל- יו"ר הפדרציה- פגישה חמה, פתוחה ומחבקת. אברום קרנגל וראשי הפדרציה בהחלט אוהבים את השליחים ומקבלים אותם בחום ואהבה רבים!.
בסיום הפגישה עם הפדרצייה ערכנו מפגש שליחים וראשי תמנועות הנוער (מזכ"לים) בדרא"פ. פגישה מיוחדת שכן לצד כל שליח עמדו גם ראשי התנועות שלו. הדיון נסב סביב הכירות ותוכניות כלליות להמשך בדגש על המחנוץת הקרבים בקיץ (דצמבר 2008).
הערב הסתיים בשיעור תורה שהעביר הרב דורון פודלשוק. שיעור מרתק עם מסר חזק על אחדות ופתיחות.
כאמור היום הראשון הוקדש להיכרות עם מעגלי העבודה הסובבים אותנו. היום השני הוקדש כבר ל "עניין עצמו" – עלייה ומסע. פתחנו בדבר תורה אותו העביר האורח שלנו – השליח מזימבאבווה- הרב דוד אלימה והמשכנו בהיכרות עם מרכז ישראל- מבנה, אחריות, תפקידים. מייד אחר כך בהיכרות עם קרן היסוד ופעילותה דרא"פ. ומשם לאורח הראשון היה סידני שפירו- מנכ"ל טלפד אשר תיאר את צד הקליטה של טלפד והמערכות התומכות בעולה. אני המשכתי בפירוט על מהו תהליך העלייה על שלביו השונים וכיצד מרכז ישראל מקיים אותו עם העולים. משה הוסיף מניסיונו וענת נתנה את הצד המקצועי מצד המטה- מטה הסוכנות. המשכנו עם יעדי המחלקה לשנת 2008 (כללי) וקינחנו בפירוט על תוכניות עלייה השונות.
הפרק הבא הוקדש למסע, בפרק זה הצגתי את הרעיון מאחורי מסע ומשה הכין והעביר משחק תפקידים לשיבוץ מועמדים שונים לתוכניות שונות.
סגרנו את היום עם היכרות עם הגשמה ופעילותה בדרא"פ כחלק ממרכז ישראל. כולם "שוחררו" לערב חופשי ואת ענת לקחתי למופע- אומוג'ה.
מופע אנרגטי, סוחף , צבעוני, מלא שמחת חיים. מופע המתאר את התפתחות המוסיקה והריקודים באפריקה.
היום הרביעי והאחרון של סמינר השליחים הוקדש לסיכום פעילויות ותוכנית העבודה משנה שעברה ובניית תוכנית העבודה לשנה הבאה.
עברנו על היעדים שקבענו בשנה שעברה. סקרנו אח לאחד את הפעילויות שעשינו, אלה שלא עשינו ובחנו את התכנון של שנה שעברה למול המציאות והאילוצים. את המסקנות רשמנו לצורך יישום לשעתיים הבאות: תכנון 2008. בשעתיים הבאות עברנו חודש חודש ותכננו את הפעילויות המשותפות לכלל המשלחת, לתנועות הנוער, לקהילה, לחינוך ולעלייה. את הכל שמנו בטבלת אקסל חודשית על מנת לראות את העומס והמיקוד בחודשים מסויימים של השנה. בנושא עלייה (שכן זה היה המיקוד בסמינר) החלטנו על כה פעילויות עיקריות:
- יריד עלייה במרץ.
- יריד עלייה במאי.
- טיסה מרוכזת לקראת יום העצמאות.
- קרוואן ציוני לקהילות הספר ביוני
- אירוע נעל"ה בבתי הספר ותנועת הנוער (מחנות) ביולי ובדצמבר
- שבוע לך לך בנובמבר
- יריד עלייה בנובמבר
כל אלה למעט כמובן שיווק בעיתונות, בבתי הכנסת, חוגי בית וכמובן כמובן ראיונות העלייה למועמדים השונים.
מבחינה אסטרטגית החלטנו להעמיק את התפיסה ושתוף הפעולה עם הגלובל: המשלחת תעסוק בשיווק עלייה, חדירה לקהלים קיימים ואיתור קהלים חדשים, ראיונות וכו"ו- כל אלה עם גיבוי מלא של הגלובל בכל הקשור לבניית מאגר נתונים ומידע, מומחים, יצירת ושמירת קשר עם מועמדים מחוץ לערים בהם יש שליחים. החיבור עם הגלובל ימשיך להיות ישיר גם בערים כמו יוהנסבורג וקייפטאון- תהיה (ביוהנסבורג כבר יש) הפנייה במענה הקולי של המשרדים- לגלובל.
במקביל לגלובל הוחלט על העמקת הקשר ושת"פ עם טלפד כארגון קולט העולים והחדרה של עליה ג'וב סנטר לעבודה היום יומית ולמועמדי העלייה.
שבוע סמינר הסתים בערב העליה אותו קיימנו ביוהנסבורג, ערב אליו הוזמנו למעשה 13 מומחים בתחומים שונים הנותנים שירות ומענה לעולים. ערב קסום לאור ההצלחה המסחררת שלו, על לעלה מ- 250 המשתתפים בו (על כך בדיווח הבא).
בהיבט האישי, סמינר השליחים "תקתק". לעט התלקה של הסוכנות בשליחת השליחים החדשים, הסמינר היה ממוקד מאוד. השליחים החדשים שכן הגיעו הוכיחו רמה אישית גבוהה, מעורבות. למדנו גם להכר ולהכיל את השליחים קהילות הספר, שליחים שאינם בהכרח שליחי הסוכנות אך החלטתי להכיל אותם במשלחת מאחר ובאופן בסיסי הם עושים בדיוק אותו דבר ופועלים למען אותם מטרות כמונו. הרב דוד אלימה מזימבאבווה שהקסים את כולנו באישיותו הכובשת, הרבנית עליזה לב ציון מפורט אליזבט שכל הזמן התעניינה ולמדה אילו תוכניות תכל לממש על הקהילה בפורט אליזבט, חייכה והשרתה אווירה נהדרת וכמובן שליחי הסונכות היהודית לקהילה, לתנועות הנוער , לחינוך ולעלייה. האווירה הייתה מצוינת ועקבנו- עקב בצד אגודל על מימוש תוכנית הסמינר. צחקנו, השתגענו בטירוף (בקרטינג), למדנו, החכמנו, העברנו מידע, בנינו צוות ותוכנית עבודה משותפת ואנו יוצאים לדרך שנקראת 2008 עם צוות חדש ורציני. נהיה ערוכים לקבל את פני השליחים החדשים האמורים להצטרף אלינו בחודש הקרוב. בהצלחה לכולנו...

יום שישי, 2 בנובמבר 2007

thank you from Tzohar

Dear Ofer,

I wish to thank you for an unbelievable, professional and very well organized visit you've arranged for me during the week of parahat Lech-Lech.
The exposure to more than 1000 high school students + more than 1000 adults was very impressive and inspiring and it definitely inspired me and helped me to get the message of Israel across (so I hope).
I was extremely impressed by the unbelievable sense of unity and togetherness that characterizes the community of South Africa, and I've definitely learned a lot from that. I also got some ideas which I hope Tzohar would implement in Israel in the future.

I was also very much impressed by the liveliness of the Mizrachi of South Africa; the organization, the institutions, the programs and the influence of the Mizrachi are remarkable. Please pass the message to Rabbi Perez, Mr. Krangel and the rest of the Mizrachi leaders.

Last but not least, I was amazed by the devoted and professional work that the delegation of the Jewish Agency is doing, under your leadership. As well, I was very much impressed by the hard work and the tremendous influence of Moshe Lederman in Cape Town. Yishar Koach!!!

We are looking forward to holding more joint events of Tzohar, the Jewish Agency and the community of South Africa.
As discussed towards the end of our visit, we will be more than happy to run a joint "mega-event", sending some of our Rabbis (around 6-7) before Yom Haatz'maut to visit various shuls and schools over the course of the weekend + holding a seminar on Judaism, Zionism and the State of Israel today + participating in the ceremonies of Yom HaSohah and Yom HaZikaron.

I wish to thank all the awesome people I've met during that week, in the schools, in the shuls, in the federations and in the Jewish Agency. There were so many of them - please thank everybody in my behalf. Special thanks to Rabbi Chasdan, Ronnie Mink, Rabbi Rabinovitch, Rabbi Bukatz, Rabbi Raanan, Rabbi Podlashuk, Rabbi Goldman for investing some of their precious time for making my visit very meaningful.

With lots of respect and appreciation,
Ronen

Rabbi Ronen Neuwirth Overseas Department Director
Tzohar, A Window between Worlds Israel.

US phone : (516)-874-5670Israeli Cell : +972-544-891052Email: ronennoy@gmail.com www.tzohar.org.il

Thank you from Tzohar

יום ראשון, 28 באוקטובר 2007

יצחק רבין- 12 שנה

12 שנה להירצחו של יצחק רבין. הקהילה בדרום אפריקה כמו גם מדינת ישראל כולה מציינים את האירוע הטראומטי בהיסטוריה של המדינה בטקסים. במסגרת האחריות על קיום הטקס, לוקחות תנועות הנוער את ההובלה על ארגון הטקס עם מעורבות של הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית וכמובן מרכז ישראל האחראי על ארגון תנועות הנוער במועצות לאומיות ומקומיות (יוהנסבורג, קייפטאון). בתחילת השנה דחפתי להקמת מועצת הנוער המקומית- ליוהנסבורג וכן הלאומית למרות שהתחושה הייתה שזה לא בדיוק מעניין מישהו. החשיבות שראיתי בהמשך קיומו של גוף זה היה בהידברות בין התנועות, בסובלנות וכמובן בטיפוח המנהיגות למעורבות חברתית וקהילתית. המועצות במתכונתן היו קיימות גם בעבר אך התחושה והרושם שקיבלתי היו שהן חסרות מוטיבציה למעורבות עדיפות להתכנס בעניני התנועה בלבד. במהלך השנה הרמנו מספר פרויקטים שהיוו מכנה משותף כמו עצומה למען החיילים החטופים וכמובן לקיחת אחריות על טקסים קהילתיים. טס רבין היה אחד הנושאים אותו מועצת תנועות הנוער הייתה אמורה לנהל.
בשל מאבקים פוליטיים פנימיים הפדרציה לא גילתה מעורבות וחששתי כי האירוע ייעלם. לחצנו ונפגשנו- נציגי תנועות הנוער: הבונים, בית"ר, בני עקיבא ונציגי הסטודנטים (נצ"ר לא השתתפו אחר ומאז שהשליחה סיימה שליחותה ואין תחליף- לא הייתה להם נציגות ביוהנסבורג), נציגת הפדרציה ואנוכי. ההחלטה הייתה כי המסר יהיה מסר של סובלנות ואחווה. מרכז ישראל תיאם את כל התיאומים הארגוניים: מקום, הגברה, כסאות, אורחי כבוד וכ"ו. בנינו תוכנית הכוללת קטעי שירה והקראה וכן ווידאנו מוזמני כבוד- הרב הראשי לדרא"פ, יו"ר הפדרציה,שגריר ישראל בדרא"פ, וכמובן ראשי הפדרציה, ראשי תנועות הנוער ונציגויות של בוגרי תנועות הנוער.
הכנתי מצגת על חיו ופועלו של יצחק רביםושילבנו בה תרגום לאנגלית של שיר לשלום אותו הקריאה תוך כדי המצגת, נציגת הסטודנטים. הקראה מאחר ובדרא"פ, בנוכחות הרב הראשי, לא יכולה בחורה/אישה לשיר.
הטקס היה בנוכחות בינונית, כ- 80- 100 איש מהקהילה הגיעו. מספר דומה לזה של שנה שעברה. קצת התאכזבתי אך ההצלחה הייתה גם בטקס שהיה מכובד מאוד וכיבד את יצחק רבין על פועלו וכן בתהליך של בניית והובלת הטקס עם בני הנוער ונציגי תנועות הנוער. רגישות מיוחדת גיו המשתתפים מבני עקיבא שחשו כאילו חלק מהנואמים הפנו אצבע מאשימה לקהילה הדתית על הרצח. ציינתי בפניהם כי לפעמים הדברים הם כפי שהאוזן שומעת ולאו דווקא כפי שהפה השמיע.
תמונות מהאירוע תמצאו ב- Rabin Memorial הן באתר התמונות שלי בגוגל www.picasaweb.google.co/oferdahan או באתר כאן בצד התמונות, תהנו.

חיבור הדור הבא

אחת מאבני היסוד באסטרטגיה של הסוכנות היהודית היא חיבור הדור הבא לישראל והגברת שייכותו לעם היהודי כמרכיב מרכזי בזהותו היהודית. בדרום אפריקה התחיל קודמי בתפקיד- דורון קליין בקיום חידון תנ"ך מקומי, למשתתפי בתי הספר מדרום אפריקה. עם הכניסה לתפקיד החלטתי להמשיך במסורת זו אך לפרוץ את הגבולות וליישם את אותו מרכיב באסטרטגיה של הסוכנות היהודית- חיבור ... הדרך שמצאתי הייתה ליצור תהליך מקביל לתהליך אותו אנו מקיימים בדרא"פ ,בישראל. דהיינו קיום חידון תנ"ך בישראל וברא"פ על אותם פרקים, אותו חומר לימוד. סיומו של התהליך היה חידון משותף, גמר שיהווה נקודת מפגש של הנוער הישראלי והדרא"פ תוך כדי אירוח בקרב המשפחות במהלך השבוע של גמר החידון לצורך קירוב הלבבות. השותף הטבעי היה שותפות 2000. פניתי כמובן לשותפות ומיקי בלומברג שהתלהבה מהרעיון. נפגשתי עם דפנה שומשטיין במהלך ביקורי בארץ והתוכנית יצאה לדרך.
לכתיבת והובלת חידון התנ"ך בארץ נבחר נריה פנחס, עורך חידני תנ"ך בעל שם עולמי, בדרא"פ ניהלנו אותו על בסיס מתנדבים ושליחים. השלב הראשון עבר בהצלחה מרובה ונבחרו 3 זוכים מישראל- יואב, אביאלה והדס. שלושת הזוכים היו מהשורה הראשונה של ידענים בתחום התנ"ך וכפי שהגדיר אותם נריה פנחס- היו יכולים לזכות בקלות בחידון התנ"ך העולמי.
מדרא"פ עלו לשלב הגמר 10 מועמדים מבתי הספר תורה אקדמי בנות, תורה אקדמי בנים, ישיבה קולג' וקינג דויד.
ההכנות לשלב הגמר והאירוח היו רבים. בניית תוכנית לישראלים, בחירת המשפחות המארחות, תיאום רבים, פרסים, בניית החידון ותרגומו, המקום, הזמנת המשפחות ועוד ועוד. בשלב זה קיבלנו את סיועה של אלי רומנו מהשותפות המקומית. כל אלה במקביל לקיומו של שבוע לך לך ואירוחו של הרב רונן ניוירת והריצה איתו אתר לאתר ומקהל לקהל לשיחה והרצאה בנושא.
בשעהטובה נחתו המשתתפים הישראלים ולאחר כבוד הבאנו אותם ל"ביחד". מפגש והיכרות עם המשפחות המארחות. אבוי, אחת מבני המשפחות המארחות נאלץ להיכנס לאישפוז בבית החולים והמשפחה בסידור של הרגע האחרון מצאה משפחה אחרת אך טרם עדכנה אותנו. המשפחה החדשה הגיעה, וצוותה ליואב. בשעה טובה לכל הישראלים יש משפחות. המשפחות תודרכו בכל הנוגע לארוחות, שעות ההגעה בבקרים והאיסוף אחה"צ, לקחו את האורחים ויצאו לבים למנוח והתרענות.
השבוע הבא כלל ביקורים באתרים כמו מוזיאון האפרטהייד ואתרים נבחרים אחרים ביוהנסבורג כולל בקור בבית הספר ישיבה קולג' ומפגש עם התלמידים במקום. העיקר היה החיבור של בני הנוער הישראלי עם בני הנוער מדרא"פ- הזכוים משני הצדדים. חברויות נרקמו וקשרים בוססו ובחידון הגמר כבר נראו חיבוקים ושמחה מלוא כל העין.
לחידון הגמר הוזמנו כמובן המשפחות של המשתתפים. במקום היו כ- 100 איש, מלא מפה לפה. מנחה חדש, שופטים על טהרת השליחים החדשים ובראשם ערן השליח של בני עקיבא. אווירה חגיגית ומיוחדת. החידון היה מותח מאוד ולהפתעתנו- צמוד מאוד. הערב נמשך כשעתיים (שלושה חודשי הכנה לערב של שעתיים: לא פשוט...) והתאפיין בקריאות עידוד רמות, צעקות ושירה מכיוונים שונים לעידוד המתחרים.
הישראלים זכו בשלושת המקומות הראשונים, דרום אפריקאית במקום הרביעי ובהחלטה של הרע החלטתי להוסיף פרס גם למקום החמישי העל מנת ליצור איזון מסוים לדרא"פ כך שיהיו 2 זוכים מהצד הדרא"פ. מחיאות כפיים, שמחה גדולה וכמובן וכפי שאמרתי- הרבה חיבוקים ונשיקות בסוף האירוע.
מחמאות עלהאירוע הגיעו מכל כיוון אפשרי ונראה כי עשינו מהלך משמעותי. האירוע עצמו לא היה העיקר למרות שהיה שיא מסוים. העיקר היה החיבור בין בני הנוער מדרא"פ לנוער מישראל וזה הצליח מעל ומעבר למשוער כולל הזמנות אישיות והדדיות לפגישה ואירוח בארץ.
עוד יומיים עם בני הנוער הישראלים, ערב תודות למשפחות המארחות שכלל ארוחה נחמדה ודברי ברכה וזהו, נסתיים עוד פרק.
הסיכום כרגע הוא כי נקיים את המהלך שוב בשנה הבאה ושהגמר יהיה בבית שמש- בישראל- כך שבכל מקרה הזוכים מדרא"פ בשלב הראשון יזכו להגיע ארצה, יתארחו אצל הזוכים וקשרים חדשים ירקמו.
תמונות מהאירוע תמצאו ב- Bible Quiz finals הן באתר התמונות שלי בגוגל www.picasaweb.google.co/oferdahan או באתר כאן בצד התמונות, תהנו.

לך לך

הרב רונן ניוירט. איש אשכולות. רב, שליח לשעבר, ראש ישיבה, איש הי טק, ונציג קשרי החוץ של רבני צוה"ר. הרבה תארים, המון מעורבות אבל מעל לכל מצאתי אדם. איש חובש כיפה שמסתכל על העולם הדתי והחילוני כאחד מתוך אכפתיות אמיתית. מתוך רצון אמיתי לקרב ולהתקרב. נתקלתי כבר פעמים רבות ב"כאילו" רצון להתקרב ולקרב אך זיהיתי מייד את ההתנשאות. לא רצון מתוך שיויון אלא מתוך פטרוניזם. לא כך אצל רונן ניוירת. פשטות, ישירות, כנות קירבה מתוך גובה העיניים.
את הרב רונן יוירת מצאתי לאחר שקיבלתי המלצות על רבני צוה"ר מאלעד טנא- עור מדור יהדות ב- y netץ אותו אלעד אשר הצטרף אלינו לקרוואן הציוני- הסיור בקרב הקהילות המרוחקות של דרום אפריקה, בוטצוואנה וסוואזילנד. הוא המליץ, אני חיפשתי ונצר הקשר עם רונן ניוירת. הקשר במייל היה קצר ועניני. העליתי את הרעיון בפני הסוכנות והרעיון היה להביא את הרב לסבב הרצאות ופגישות עם בני נוער ביוהנסבורג וקייפטאון לרגל שבוע פרשת "לך לך". פרשה בה עולה אברהם אבינו לארץ ישראל על פי מצוות ה'. הרעיון אינו חדש, נהפוך הוא. העלתה אותו לראשונה ענת קגאן ואני קניתי אותו בשתי ידיים.
התכנון שלי היה להביא אותו באתו שבוע שבו אני מביא את משתתפי חידון התנ"ך מהארץ להתמודד עם המתמודיים מדרא"פ ושרונן יהיה אורח הכבוד באירוע. לא הצליח בגלל אילוץ של הרב לחזור כבר במוצאי שבת לארץ.
תכנון הלו"ז לפעילות"לך לך" כלל מפגש עם הרב הראשי של דרא"פ, מפגש עם מובילי הקהילה, הרצאה בפני בתי הכנסת הגדולים- בעלי הקהל הגדול ביותר וכמובן הרצאה בפני תלמידי בתי הספר התיכוניים הגדולים.
הרברונן ניוירת במפגשו עם הקהלים השונים- העביר מסר של חום, אהבת ישראל, כמיהה אליה לצד ציווים דתיים ואלואיהיים לעלות לישראל. המסר נקלט ואף נתקבל למרות הכובע המובן מאליו בו הגיע הרב לבתי הכנסת ובתי הספר.
בסך הכל הצלחנו להביא את הרב להפגש עם למעלה מ- 1000 תלמידים וכן למעלה מ-1000 מתפללים לצד מפגש עם מנהיגי הקהילה ורבנים.
כמובן שהגעתו של הרב והסבב עימו הינו צעד אחד מיני רבים בהם אנו וקטים בימים אלה בנושא העלייה אך הוא משמעותי וחשוב מאחר ופונה למגזר הדתי.
נקודה מענינת ומחממת לב הייתה העובדה שמפגש מוקדם עם הרב חסדן, מנהל תורה אקדמי, בית הספר של חב"ד והרב של בית הכנסת הגדול, פתח את הדלת לבית ספר זה ולמסרים הציוניים של עלייה לישראל. הרב חסדן- ידיד אישי שלי, הינו אדם התומך ודוחף את תלמידיו לעלייה והשתתפות בתוכניות לישראל. האישור להכנסת רב מזוהה עם מזרחי, חימם לי את הלב שכן סימן שאכן יש קירבה והתקרבות בין זרמים שונים. כאמור נהניתי מהגעתו של הרב רונן ניוירת, מהיותו אדם. ישראלי המסתכל ומדבר בגובה העינים. תקווה להתקרבות בימים של קיצוניות והתרחקות. בימים של פחד הדדי: דתיים מחילוניים וחילוניים מדתיים. אדם שיוצר סיכוי להתקרבות והידברות.

יום שבת, 6 באוקטובר 2007

ביקור הרדלים

את יאיר אתם מכירים כבר מהסקירה על אירועי העלייה ליום העצמאות. הגיע לדרא"פ כראש חטיבת עלייה ואיתו הבאתי את היועצים השונים. המון אירועים בזמן קצר: אירועים קהילתיים, ביקור משלחת הצופים ןיועצי העלייה.
האירועים היו מוצלחים, יאיר היה ממש חולה עם הגעתו לכאן והבריא תוך כדי והתאהב בדרא"פ (נו, לא קשה במיוחד). כבר ביום האחרון דיברנו על הגעתו עם המשפחה לטיול בדרא"פ. חשבתי ששכח אבל לא.
רקע קצר: חוץ מהעבודה המשותפת בעלייה, את יאיר אני מכיר מתקופת התיכון: לא היינו באותו תיכון אך היינו ביחד בתנועת הנוער. שבט "חירם" נהריה (כמובן!). זכרתי אותו היטב וגם הוא אותי. וככה יצא שעכשיו הצטלבו דרכנו שנית. החיים.
לחזור לביקור- יאיר לא ויתר, יצר קשר ואחרי זמן קצר שלחתי לו הצעה לתוכנית טיול מקיפה בכל האיזורים המומלצים על פי ניסיוננו. את התוכנית שיפר אורי ברנר , קצת הערות שלי, פיין טיונינג וקדימה, הזמנות: כרטיסי טיסה, רכב, מקומות לינה.
ארגנתי למשפחת רדל א כל האתרים על ג'יפה – ה GPS שלנו וחיכינו להגעתם.
חיכינו בשדה התעופה, קיבלנו את פניהם במאור פנים ומשם להשכרת הרכב. חיברנו את ג'יפה ואבוי! המטען נשבר... מה עכשיו איך מגיעים ממקום למקום? כבר מאוחר ועוד מעט נכנס כיפור. הובלתי אותם לבית המלון ולמלרוז ארץ' לארוחה מפסקת. קבענו להיפגש אחרי ום כיפור לארוחת בוקר ועד אז דאגתי למטען חילופי. לג'יפה.
בבוקר יום ראשון הזמנו את הרדלים לארוחת בוקר במהלכה הכרנו את אורית. פסיכולוגית לבני נוער העוסקת בתחום במסגרת עיריית רמת גן, בית ספר וכן בקליניקה פרטית. מאוד חמה, פתוחה ומבינה (גם את הדסי שלנו).
באותו ערב יצאנו למויו – חוויה אפריקאית קולינרית שהרבינו להינות ממנה: ארוחה עם חוויה כוללת של קעקועים, ציורי פנים, שטיפת ידיים במי ורדים , מוסיקה בקיצור- מה לא?
כאן התגלה שלא רק לנו יש ילדה עם בעיות בררנות באוכל, גם הרדלים בעניין. בנם רועי לא אוכל כלום. יושב במסעדה אפריקאית ם כל טוב הארץ ו... "יש שניצל?". נו. מסתבר שאורית מכירה את הסחורה ודאגה להביא מטעני מזון. אגב, בפרידה הסתבר שהביאה חבילות שלמות של ... שוגי!
הרדלים עזבו אותנו ביום שני לכיווון מפומלנגה- החלון של אלוהים ןאנו יצאנו לדראקנסברג. שמרנו על קשר טלפוני- לראות שהכל בסדר והם מסתדרים. הסתדרו נהדר.
נפגשנו שוב היום עם הגעתם ליוהנסבורג לטוס חזרה לארץ. בדלפק של חברת התעופה טענו בפניהם שהסוכן שלהם ביטל את הטיסה. כמובן שאלה שטויות אבל התוצאה שהוצגה בפניהם הייתה שאין להם טיסה... התקשרתי לבעלת סוכנות נסיעות שאני מכיר והסתבר שהם היו בעודף הזמנות ולכן "הזיזו" מספר נוסעים לטיסות הבאות. טלפון מבעלת סוכנות הנסיעות למנכ"ל אתיופיין איירליינס סידר את הדברים עם הבטחה שעם נחיתתם באדיס אבבא יהיה להם מקום על הטיסה לארץ. נקווה...
בכל מקרה נהיננו ממשפחת רדל על ילדיהם החביבים ומנומסים.

יומן מסע- היוםהשישי: בעיקר דולפינים וכרישים

אז נכון וכמו שהכותרת אומרת התמקדני בעיקר ב "אושקה" המרכז הימי המפורסם של דרבן. למזלנו הגענו ביום רגיל, לא חופש מבתי הספר, לא חופשת חג (נוצרי) או חופש ציבורי, בנוסף טפטף... מה שהבטיח מעל לכל ספק שהמקום היה ריק ולמעט אנחנו ועוד כמה משוגעים, לא היו במקום מבקרים- כיף! אין טורות ארוכים ובילתי נגמרים וכל הכיף מחכה רק לנו!
אז מה היה לנו כאן? מסע בבטן ספינה טרופה, ספינה ישנה שהוסבה מבחינת עיצוב לספינה טרופה שכל דפנותיה אקווריום מהגדולים בעולם עם כל סוגי הדגים וריף מרהיב. כרישים, מכל הסוגים ומכל המינים. דגי ענק ודגים שלא ראינו מעולם. מרהיב.
במקום 3 מופעים ביום של דולפינים, צלילה עם כרישי ענק, מופע פינגווינים שנראו די עצלים במזג האוויר הדרבני הטרופי-לח. הלכנו להשתתף במופעי הדולפינים. איזה יופי: קפיצות, גלגולים,סבסובים ותרגלילים מרהיבים. הצוות הזמים משתתף מהקהל והדסי נבחרה (אל דאגה במופע הבא בצהריים נבחר יונתן). ללטף,לדבר, לנשק ולהאכיל את הדולפין. הבדיחה הייתה שהנשיקה הראשונה של הדס הייתה עם דולפין בן 21...
משם למיכל הענק ובו כרישי ענק! הם חגים בתוך המיכל- אקווריום חושפים שינים מאיימות להנאת הסועדים מסביבם. מפחידים.
במקום אתר מגלשות, בריכות ומסלול שיט באבובים בקיצור מכל טוב. הילדים המשיכו למופע הפינגווינים בעוד נעמה ואני הלכנו למרכז קניות קטן לצד האתר והכל על חוף הים.
את היום סגרנו בארוחת ערב חביבה והכנות לקראת הנסיעה חזרה מחר לדרבן.
למעשה אנו עומדים לנסוע ישירות מדרבן ליוהנסבורג. 600 ק"מ באוטוסטראדה מהירה (ה- N3 ). עד אחרי הצהריים נהיה בבית.
טיול מרהיב, נופים עוצרי נשימה, אינסוף חוויות והרפתקאות. שווה כל רגע ומתנה גדולה מדרא"פ היפה.

יום שני, 1 באוקטובר 2007

יומן מסע- היום החמישי: המידלנדס וקצת דרבן

ארוחת בוקר מ"שאריות" בלודג' ה"בנד". זה מה שאלכנו בבוקר. וכמו בכל ארוחת שריות, גילינו שהיא עשירה להפליא: גבינות משובחו מאתמול, לחמים מקמח מלא וקמח רגיל (לבן), עגבניות (לא היו מלפפונים), חסה, קרקרים, ופירות- מה רע?
מעמיסים את הטריילר והאוטו ויוצאים לדרך. הנוף ביציאה מרהיב: ראשי ההרים עטופים בעננים כבדים, כל ירוק בגוונים שונים. כולנו מסכימים שבעצם אנו מרגישים באירופה... המשכנו ל-R 103 כביש החוות השונות. עצרנו בחווה שבכניסה מצויין כי זו חוות זוחלים. החווה בעצם מייצרת מוצרי עור מעור זוחלים. נעליים, מעילים וכדומה. לא בדיוק מה שציפינו לו. המשכנו, חוות גבינות הנקראת שוויצריה הקטנה ולבסוף חווה שבעליה מייצר מוצרי שוקולד בלגי. העצירה כאן היא חובה!. המחיר- שווב לכל נש. הטעם מדהים. השוקולדים נימוחים, רכים, מלאי ארומה. הטעמים מגוונים. כיף. בעל החווה הוא שוקולטייר ומומחיותו נכרת. הצטיידנו ויצאנו לכיוון דרבן. האמת המרחק לא נורא: 160 ק"מ. קצת פחות משעתיים ונכנסים לעיר הירוקה. המון גבעות המשקיפות מעל הים, האוקינוס ההודי. נוסעים בתוך יער ירוק ומגיעים לבית של נבות. נבות הוא השליח שלנו לדרבן. נמצא בחופשה פרטית בסווזילנד ומוזמביק. בית (מה שנקא כאן קוטג') בחצר של המשפחה המארחת, משפחת אייזיקס. נוח, מרוו. המתקמנו ויצאנו לארוחת צהוערב. משם לסרט בקניו הגדול בעולם. גרסא עדכנית על נוח והתיבה. Evan Almighty. צחקנו בטירוף, התרגשנו וחזרנו "הביתה" למוחה לקראת יום המחר. יום דרבן. נקווה למזג אוויר טוב. עד עכשיו כל הזמן מטפטף...

יומן מסע- היום הרביעי: המידלנדס

השכמנו יצאנו לארוחת בוקר במידלנד. גיאוגרפית מדובר באיזור הררי מתון מכוסה כולו משטחים ירוקים עצומים עד קצההעין. ללא סלע אחד. רק גבעות ירוקות בלי סוף. פרות במרעה העצום. סוסים. אגמים קטנים וחוות מבודדות. לב האיזור הוא חות המפרנסות את עצמן באמצעות שיווק מרכולתן לתיירים. ויש כאן הרבה, מה הרבה, המון: אומנות מכל הסוגים, גבינות, יין, רכיבה על סוסים. מגוון עצום של בילויים. מאות חוות כאלה. בחרנו ל מפת מידע את אלה שעניינו אותנו ויצאנו לדרך. עצרנו לארוחת בוקר כפרית במקום שנקרא באופן מקורי מאוד "הצומת" והוא ממוקם בצומת... למקום נהרו רוכבי אופנועים של שבת, תופעה מוכרת בדרא"פ. אלה (כמוני) שבצעירותם חלמו על רכיבה על אופנוע מהיר אך לא יכלו להרשות לעצמם- כלים יקרים מאוד, הגיעו לגיל שהאופנוע הוא לא העיקר אלה הבילוי. אז קונים, עובדים במשך השבוטע ובסוף שבוע עולים על האופנוע, מצטרפים לחבר או שניים ויוצאים לטיול. מגיעים למקומות כמו ה"צומת" לקפה וארוחת בוקר וממשיכים עד הערב. בערב חוזרים הביתה ומאחסנים את האופנוע עד הפעם הבאה. רכב פנאי ולא כלי רכב ליום יום. מיצוי של תענוג ולא רכיבת חובה.
כ- 15 רוכבים כאלה הגיעו טיפין טיפין באופנועים בוהקים ונוצצים שלא ראו אור יום ושמש כל השבוע... ואני, אני מקנא. מודה. היה לי אופנוע בארץ ועשיתי טעות ומכרתי לקראת הנסיעה לדרא"פ.
המשכנו מה"צומ" לחוות גבינות בעלת השם "מראקש" – מרוקו. מעניין. נכנסנו ונפגשנו עם מוכר חביב מאוד ששמח להסביר להדגים ולתת לנו לטעום כמעט מכל גבינה במקום. הכל גבינות עיזים. מסתבר שהבלים המקורי היה ישראלי שמכר את העסק לאדם מקומי אשר שימר את השם המקורי ואת תעשיית הגינה המעולה במקום. המשכנו לחווה שבעלת הבית במקום עוסקת בייצור של כל מה שקשור לגמדים ופיות: " the hobbit's hut". חוויה לכל נערה ואישה. עיצוב המקום, המוצרים. הכל בסימן פיות, קסום. המשכנו לחנות נוספת של כל בו, לא התרשמות גדול ומשם למרכז היושב על אגם ובו רכיבה על סוסים. יונן ויואב עלו על סוס ורכבו להנאתם לקול ביקורת נוקבת וכועסת של הדס שטענה שזוהי התעללות בסוס ו"מה היית אתה מרגיש אם הייתי רוכבת על הגב שלך מושכת לך ברתמה שננעצת לך בין השיניים ובועטת לך בבטן שתזוז?" , לך תתווכח.
משם נסענו לסופרמרקט היחיד באיזור, הצטיידנו במוצתרים ומשם ללודג'. הדס הכינה ספגטי ברוטב עגבניות. נעמה, תפו"א ופטריות ברוטב, גבינות מדהימות, לחמים, סלט בריאות ואווירה- סוף הדרך. ארוחה ושיחה ונגמר הערב.
הילדים בהתארגנות. אני כאן כותב את סיכום היום ונעמה מכינה לעצמה את ה- IPOD עם כל השירים וההרצאות שהיא אוהבת.
מחר: עוד קצת מהאיזור הנפלא הזה- המידלנד וממשיכים לדרבן.

יומן מסע: היום השלישי- קטידראל פיק ומסוק, ג'יאנט קסטל תקיית סרטים אבודה

Ofer Dahaשבע וכבר כולם ערים. החלטנו שנוסעים הביא את הסרטים. יוצאים מוויט מאונטיין ובצומת היציאה רואים שלט: "גיאנט קסטל". המפה מראה שזוהי שמורה בלב הדראקנסברג. לא נכנסים? נכנסים ועוד איך. נוסעים בתוך ערפל בכיש צר עם תהום פעורה משמאלנו. נזהרים כך כ- 15 ק"מ. השמשמחממת את הערפל והוא מתפוגג אט אט ולעיננו מתגלים הרי הדראקנסברג במלוא תפארתם ומסביבנו. כל ירוק רהיב, הרים תלולים, מצוקים אדירים, משטחי דשא אינסופים. מגיעים לכניסה לשמורה ועוד נסיעה של 8 ק"מ עד לגיאנט קסטל. המקום הוא נקודת מוצא למטיילים רגליים. במקום גם יחידת כבאים מהזולו. אנו תפסו אותם באמצע אימון כיבוי אש. האימון הכי מצחיק שראיתי. הכל במה שאנו קוראים בצבא: מועמד. בכאילו. 6 מהם מדמים כבאים נוסעת. הראשון משמיע קולות של רכב נוסע. השני מדבר בכאילו במכשיר קשר ואחד מהם מחוץ לקבוצה עונה לו בכאילו מכשי קשר. הרכב עצר וכולם כאילו יורדים ממנו במהירות לכבות שריפה. הכל בכאילו...
צילמנו, הם צחקו, אנחנו צחקנו. אחלה. המשכנו רגלית למרכז המבקרים, החלטנו שלעלות למסלול הקצר ביותר וחזרה יקח לפחות שעתים לא הנסיעה הצפויה. מסלול הקצר ביותר היה למערות האדם הקדמון ובו ציורי קיר מרהיבים. לא נורא. הנוף המהמם מפצה על כל אטרקציה תיירותית.
עליו על הרכב ונוסעים אל מחוץ לשמורה. 8 ק"מ מרהיבים, מפותלים, גבוהים וירוקים. אכן "טירת הענקים" . המשכנו עם ג'יפה לכיוון ה"קטידראל פיק" – שיא הקטדרלה... עוד שרשרת הרים מהממת. כ- 80 ק"מ נסיעה מהירה ואח"כ עוד כ- 20 ק"מ בנסיעה איטית בין כפרי זולו. ילדים תלבושות בית ספר מסודרות ויפות לעומת אלה שללא תלבושת בית ספר- יחפים ומוזנחים. הגענו לכניסה לשמורה ובו מלון יפה. המשכנו עוד למעלה ומעל המלון למנחת מסוקים. דיון קצר עם המשרד והוסכםשהסוק ייקח את הילדים לטיסה מעל הרים ולאתרים נבחרים. לאור וויכוחים אינסופיים של ילדים בינם לבין עצמם הצעתי לטייס טיפ בתנאי שישאיר אותם על אחד ההרים... המוק המריא ובו ילדינו. צלילה מהירה לעמק ומשם נסיקה חזקה אל מעל אחד מרכסי ההרים האדירים והם נעלמים מעיננו. טב, גם נעמה וגם אנילא טיפוסים שיישבו בלא מעש, מוציאיםאוכל מהטרייל ומאגנים פיקניק. 20 דקות אחר כך, הילדים נוחתים מרוגשים עד השמיים וישר לפיקניק. יאך לתאר את הנוף והתפאורה בלי לחזור על עצמי? לא יודע. ההרים תלולים בשרשראות. עננים עוטפים חלק מהרכסים, הכל ירוק ומרהיב. סיימנו את הפיקניק , ארזנו ונוסעם. הפעם ללא ספר ליוון שוויצריה הקטנה, החלק הצפוני. שיחה עם בעלת ה"דומבי" הבהירה כי היא בעבודה לא תוכל להגיע לפני ערב (ועכשיו רק שתים בצהריים). הבית שלה נמצא במרחק 12 ק"מ בתך השטח אנחנו עם הב.מ.וו. הנמוכה. 12 ק"מ הם שע הלוך ושעה חזור. עוד שיחה עם בעלת ה"דומבי" והיא מציינת שהבן שלה בבית והיא תשלח אותנו להפגש איתנו על הכביש הראשי. הוא יביא את התיק לנקודת המפגש בטנדר המשפחתי. רווח לנו. הגענו לנקודת המפגש וחיכינו. 15 דקות והטנדר החדיש מגיע ממרחק. הטנדר מתקרב ולרדתנו אנו רואים ש...אין נהג! הרכב נוסע לבד. הטנדר מגיע, נעצר ומתוכו קופץ: ילד. בן כמה אתה? בן 11... בן 11?! היינו המומים. הוא מושיט לנו את התיק בחיוך רחב , מפס (ממש כך) למושב הנהג,מסובב את הטנדר הענק במיומנות ונוסע... חינוך של בן כפר. נשארנו המומים. התקשרנו לאמא וציינו את פליאתנו והיא בפליאה מה מצינת: אבל המקרה היה מקרה חירום. מה אגיד לכם, מה זה חירום. ילד בן 11 בטנדר, בקושי מגיע לדוושות. בלב ההרים. חוויה. מכאן קבענו את היעד הבא- אכסניית ה"בנד" במידלנד. 200 ק"מ. נסענו. מהר. הגענו למקום קסום בין ההרים (נו מה חדש? ) ירוק מקצה לקצה. התחושה והמראות הם של אירופה: צרפת, שוויץ, כאלה. התארגנות החדר, מקלחות והופ לחדר האוכל המפואר. קידוש של שישי וארוחה משחתית במלון אחוזה כפרית מפואר ומרהיב.
ההמשך זימן לנו כניסה למיטות והירדמות בשניה. n

World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

מקרוב ומרחוק

שליחות. במסגרת זו אנו מוזמנים די הרבה למשפחות ואנשים מהקהילה. קיבלנו הזמנה מהרב דויד חסדן. ראש תורה אקדמי- קמפוס של בתי ספר יסודי,חטיבת ביניים ותיכון של חב"ד ביוהנסבורג.
הרב חסדן הוא גם הרב של בית הכנסת הגדול (תרגום חופשי). איש חם, חייכן וחכם מעין כמוהו.
את ההזמנה קיבלנו דווקא מאישתו העובדת ב"ביחד" כמתכנתת (רבנית ומתכנתת- אשת אשכולות).
יום שישי, מתלבשים חגיגי ויוצאים לדרך. הצטרפנו לתפילת שישי בבית הכנסת הידוע- great park synagogue של הרב חסדן. משם בהליכה רגלית לא קצרה לביתו. שולחן הארוחה היה ערוך לעילא ולעילא. חגיגי מאוד. ניכר כי השבת חשובה מאוד למשפחה וכי יש שמחה לקראתה. בנוסף אלינו הוזמנו אנשים רבים נוספים. אווירה מיוחדת- חמה ומקבלת.
קבלת שבת. תפילה, שירה והמון סמול טוק. הרב מספר סיפורי שליחות שלו מחב"ד ואני משליחותי מדרא"פ.
נעמה קמה לרגע ועברה דרך הפרוזדור, חזרה מזועזעת וביקשה שאגש לפרוזדור. לא ציינה למה אך ביקשה שאביט בתמונה התלויה שם. ניגשתי. נשארתי נטוע במקומי. לא האמנתי למראה עיניי. על הקיר היתה תלויה תמונתו של אדם מבוגר, מזוקן הדומה כשתי טיפות מים לאביה המנוח של נעמה- צבי (למעט הזקן). אשתו של הרב –פיגה הגיעה ושאלה לפשר התימהון שאחז בי, נעמה הצטרפה ושנינו ציינו את הדימיון המהמם של האיש בתמונה לאביה המנוח של נעמה. התברר כי הוא אביו של הרב חסדן. נעמה שמותו של אביה טרם הגליד, הזילה דמעות ובקושי יכלה להשתלט על עצמה. בירור עם הרבנית פייגה העלה כי האב הוא במקור מרוסיה ואילו אביה של נעמה במקור מרומניה. אין קשר.
הערב הסתיים לאחר מספר שעות ובאווירה מדהימה. חזרנו כל אחד לביתו. נעמה יצרה קשר עם הגר- אימה וסיפרה לה את הסיפור. להפתעתה הרבה הסתבר לנעמה מאימה כי משפחתו של האב היא בכלל מ... רוסיה ולא מרומניה כפי שידעה כל החייה!
האם לאור הדימיון המדהים בתווי הפנים ייתכן שיש קשר משפחתי? העניין עוד בבירור אך כל ישראל אחים... בכך אין לנו ספק!

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יומן מסע: היום השני- ה"רויאל נטל" ומרכז הדראקנסברג

בוקר המחרת זימן מזג אוויר סוער משהו. עננים כבדים וגשם בילתי פוסק. היום אנו מתוכננים לנסוע ל"רויאל נטל" , שמורת טבע ובה ה"אמפיתיאטרון" המפורסם. החלטנו שנוסעים בכל מקרה אפילו אם נחווה את החוויות ברכב. נסענו. יצאנו מהרכב לשניה להינות מאגם קטן, בבונים בכמויות ושלטים מצחיקים.... אבל הדרך, הדרך בתוך השמורה יופי עוצר נשימה. השמורה מלאה במסלולי הליכה, לא הלכנו- נו, מזג אויר. נהיננו משרשרת ההרים הנקראת "האפיתיאטרון והמשכנו. לא רחוק משם עצרנו באתר ביער ובו מסלולי מכשולים, אומגות ועוד. יונתן והדס עלו לגוה עצום צרחו בהנאה רבה המשכנו ללודג' בא שלנו שנקרא "וויט מאונטיין"- ההרים הלבני, כנראה על מה שרואים במקום בחורף. ג'יפה- ה-GPS שלנו הוביל אותנו בדרך יפהפיה שהגיעה לשביל עפר לא סלול במיוחד. התקשרנו למקום והם טענו באוזננו שממש לא כדאי לנסוע בה, היא טרשית לגמרי ובאורך של כ- 18 ק"מ (ישור לאורך קיבלנו מג'יפה). האלטרניבה: לחזור כ- 50 ק"מ לאחור ומשם עוד 30 ק"מ עד ללודג'. נו , לא אלטרנטיבה משהו. החלטנו שממשיכים. עם ה- ב.מ.וו הנמוכה להחריד, והעגלה הנגררת מאחור (הטריילר המפורסם עם כל הציוד שלנו). נוסעים במהירות של 4-5 ק"מ לשעה, מאיצים היכן שרק אפשר, הילדים מציצים מהגג הנפתח. כל מכה בתחתי הרכב-כאב לב עצום לי, כאילו אני חטפתי את מכה... כואב לאוטו עכשיו, יכאב לכיס שלנו בסוף הטיול הזה. כ- 3 ק"מ לפני סוף הנסיעה (על פי ג'יפה) נעמה החליטה למלא את מכסת יום הכושר שלה ויצאה לרוץ לפני הרכב. היא רצה ואנחנו מקפצים מאבן לאבן. אילו ב.מ.וו גרמניה היו יודעים מה הרכב שלהם עבר ועובר... מגיעים לוויט מאונטיין. לודג' לרגלי הדראקנסברג, אגם פרטים ואנו בבית על שפת האגם. השקיעה צובעת את השמיים בסגול ואדום, רואים קצת שמיים ותקוה למחר עם שמש. השדס ונעמה השתלטו על המטבח ויואב ויונתן על המנגל. אני פורק ומסדר וכולנו חותרים להתארגנות וארוחת ערב. קצת לפני חושך, יושבים על שפת האגם ונהנים משקיעה אפריקאיתאל מאחורי הרי הדראקנסברג. ארוחת ערב ו.. הולכים לישון. כן, מה יש עוד לעשות במקום כזה? דק לפני השינה אנו מגלים ששכחנו ב"דומבי" את תיק הסרטים של הילדים (כ- 100 סרטים שצברו עם המן וערך סנטימנטלי עצום). מתקשרים לבעלת ה"דומבי" והיא מאשרת שאכן הסרטים אצלה ואפשר לבוא מחר לקחת אותם. היא בצפון ואנחנו במרכז- מרחק של 160 ק"מ לכיוון אחד (ועוד צריך לחזור ולהמשיך לרדת דרומה.) החלטנו שאם נקום מוקדם נצא כולם יחד תוך מיצוי כל מה שפספסנו במהלך היום בגלל מזג האוויר.

יומן מסע- הרי הדראקון ודרבן:היום הראשון- שויצריה הקטנה: צפון הדראקנסברג

כבר די הרבה זמן שאנו שומעים על הדראקנסברג. הרי הדרקון. 4 שעות מיוהנסבורג. שעתיים מדרבן. על גבול לסוטו.
ההחלטה לצאת לטיול ארוך נוסף (8 ימים) בסוכות התבשלה כבר די הרבה. ההחלטה כאמור נפלה על הדראקנסברג. ישבנו, תכננו, מצאנו מקמות לינה דרך האינטרנט, בנינו מסלול והתייעצנו עם חברים. הסתמכנו על הניסיון של נעמה בביקורה הקודם במקום עם אורית- החברה שביקרה מהארץ.
בבוקר מתארגנים: אספנו טריילר מחברים, מאוד נוח: שמים הכל ועוד את כל מה שהתלבטנו אם לקחת או לא, לוקחים! טריילר, נו. ממש כיף- אין מגבלת מקום. תדלוק ואנו יוצאים.
מזג אויר הפכפך בעיקר באיזורי ההרים- לא הבטיח רבות ואכן עננים גבוהים הפכו לגשם קל אך רצוף. מתקרבים לאיזור והנוף מתחלף במהירות, במקום יישורים גדולים, הרים נישאים. עדיין צהובים אך התלילות הולכת ובולטת. נכנסים לאיזור האריסמית ומגיעים למה שנקרא במפה ... דאם. במפה נראה כמו אגם קטן. במציאות: כנרת! מדהים. כאילו לקחו את צוקי התבור , הצמידו אותם לכנרת והקיפו מכל הכיונים. מרהיב. כמה צילומים ואנו ממשיכים לכיוון מקום הלינה הראשון. הוא נקרא דומבי... ואפשר למצוא אותו רק עם ההסבר של בעלי הבית ומפה שהדפסנו. ג'יפה (ה- GPS) לא יודעת איך להגיע שם ובמפה של AA אין סימון של השביל.
הגענו לכניסה לשביל המסומן והתחלנו לנסוע: 12 ק"מ של דרך חצץ לא סלולה. לא בדיוק אוטוסטראדה עבור ה- BMW הנמוכה שלנו הרתומה לטריילר... כל אבן קטנה מורגשת ומכה ללא רחם בתחתית הרכב... לחזור את זה? סיוט. נוסעים בשביל ואנו מוקפים בהרים אדירים. 12 ק"מ ,בערך שעה. הגענוץ דומבי מספר 1, יש גם מספר 2 במרחק ק"מ וחצי מאיתנו.
יורדים מהרכב ומתאהבים במקום מייד. מקסים. משגע. בית עץ בודד באמצע הנוף. עגול. כל החזית ומכל הכיוונים נוף ועוד נוף. פרות רועות באחו. והכל בגבהים מדהימים. יצאנו לטיול רגלי קצר לנקודת תצפית. הנוף כאמור , עוצר נשימה. ה"דומבי" כיפי. יואב ויונתן מייד השתלטו על האח, הבעירו בה אש חמימה, נעמה והדס השתלטו על המטבח וכבר יש לנו ארוחת ערב טעימה. אווירה נהדרת משפחתית. ל"דומבי" שתי קומות פתוחות לחלל אחד: הקומה השני לילדים הראשונה חדר לנו וסלון הפתוח לנוף. הערב עבר בנעימים מאוד ואפילו יצרתי קשר במסנג'ר עם הגר באמצעות חיבור המחשב לטלפון הנייד ובאמצעותו לאינטרנט, חלקנו חוויות והתרגשנו ביחד. הילדים ארגנו לעצמם סרט במחשב ולבסוף החליטו על "קצרים" . אין חשמל, הכל סולארי ולכן הבטריה של המחשב נגמרה די מהר. גם כך הגיע הזמן לישון וזה מה שעשינו. אמצע הלילה ורוחות אדירות מטלטלות את ה"דומבי", מתעוררים ונרדמים מייד. עוד חוויה.

יום שני, 24 בספטמבר 2007

נעמה ותוכניות להמשך

לארה סיימה תפקידה במרכז ישראל, נסעה ללונדון ועכשיו היא בישראל. הולכת ללמוד ב- IDC. חשבתי על מחליף/מחליפה והצעתי את התפקיד לנעמה. ניהול הפרויקטים החנוכיים של מרכז ישראל. תפקיד ניהולי, ארגוני שדורש המון קשרי עבודה ו"עבודת שטח". נעמה- אלופת העולם בקשרי אנוש, יצירת אוירה חיובית ותומכת נכנסה לתפקיד בקלות ובמהירות. הבחירה המושלמת. גם העובדה שאנו בעל ואשה ועבדנו ביחד בעבר תרמו רבות לאווירה החיובית במרכז ישראל. הדברים "מתקתקים" וביעילות רבה.
אז במה עוסקים בימים אלה?
ההכנות ל"לך לך" בעיצומן- אנו מביאים את הרב נוירוית מ"צוה"ר" לסבב פגישות עם הקהילה ובתי הכנסת לשוחח על העוה הראשון והקשר הפרשה עם עלייה. בניית הלו"ז והתיאומים השונים גוזלים זמן לא מועט.
במקביל ל"לך לך" אנו מתכוונים לקיים את חידון התנ"ך. הגמר שיתקיים ביוהנסבורג יכלול משתפים מבית שמש ובשנה הבאה משתתפי הגמר מדרום אפריקה ישתתפו בגמר החידון בבית שמש. סטארט אפ שלנו...
המשתתפים יגיעו באותה הטיסה עם הרב נוירוית ותכננו להם שבוע של כיף. הם יתארחו אצל הפיינליסטים של חידון התנ"ך מדרא"פ ובכך נשיג עוד יעד של קירוב הדור הבא מדרא"פ לדור הבא מישראל... הלו"ז והתכנו כמעט גמור ונעמה עסוקה בפרטים ובסגירות אחרונות.
החידון יסתיים ב- 24 לאוקטובר וב- 4 לנובמבר אני מביא את כל השליחים בדרא"פ לסמינר בנושא עליה, מסע ותוכנית עבודה לשנת 2008. משלחת חדשה כמעט לגמרי. לא מכירים ולא יודעים מי ומה ולכן חשוב לקיים את הסמינר. להכניס לאווירה, לגבש, ליצור קשרי עבודה, להיות מסונכרנים.
בתום הסמינר ויומיים אחר כך אנו מתחילים בשבוע עלייה. המתכון של מומחים מתחומים שונים המגיעים לייעוץ לעולים פוטנציאליים או כאלה המתכננים עלייה יעבוד גם כאן. כרגע יש רשימה של 8 מומחים מתחומים שונים ואני מקווה שנצליח להביא לפחות 4-5 מהם. הרעיון הוא שלאחר ערב עליה יגיעו המתענינים לראיונת ויעוץ אישי. בסוף הראיון האישי יופנו לשליח העלייה לראיון עלייה ולשם כך יגיע גם מוריס זינגר לסיוע בראיונות הרבים.
שבעו אחר כך יוצאים המדריכים השונים למחנות להכנה ושבוע אחר כך אנו מצפים להגעת מדריכי וחניכי שותפות 2000 למחנות הקיץ של תנועות הנוער בדרא"פ. איתם תגיע דפנה שומשטיין שתתלווה אליי בסיור בין המחנות. במקביל אליה תגיע איילת שילה תמיר או מריל וויסמן לביקור בדרא"פ- סיור בין המחנות והיכרות קרובה של העשייה בנושא ישראל וציונות במחנות. יהיה סיור ארוך ומרתק, 3000 ק"מ, 2500 בני נוער העוסקים בישראל וציונות והמון נוף משגע.
עם סיום המחנות ומייד בתומם נאו מוציאים את ה"ישראל אנקוונטר". השנה הצלחה מסחררת מבחינת הרישום והביקוש. אנו רק בספטמבר וכבר הרשימות מלאות ל... ינואר. ננסה להשיג עוד תקציבים ולהוציא עוד ילדים.
בהכל מעורבת נעמה. מתקשרת, נפגשת, מתאמת, דוחפת, משווקת, ממצה יכולות. יוצרת אווירה נהדרת סביבה. כיף לעבוד באווירה כזאת. הלחץ קיים אך הוא חיובי.
יאללה לעבודה...

יום ראשון, 16 בספטמבר 2007

סיכום שנה

חלפה שנה! מי היה מאמין. כל כך הרבה קרה שאני לא מצליח אפילו להפנים כל מה שקרה. עברתי במהירות על הסיכומים והחוויות ופשוט מהמם מה ניתן לעשות בשנה אחת.
אז מה היה?
הבאתי ספר תורה לישראל,מצאנו בית, בית ספר לילדים, רכב לנעמה. למדנו למצוא את דרכנו ביוהנסבורג הענקית והסבוכה. טעינו ומצאנו את הדרך ושוב טעינו ואחרי שנה של מפות קנינו GPS שפתר את ענין הניווטים סופית.
עברנו תאונת דרכים ויצאנו לטיול מהמם במפומלנגה. צעדנו במערות סודוואלה במשך שעות. נסענו לאורך הדרך הפנורמית, עשינו אומגה מעל תהום אדירה בגראסקופ ותצפתנו מהחלון של אלוהים. חרשנו את הקרוגר וראינו אלפי חיות. היינו מרותקים במפלים עם שמות ארופיים כמו ברלין וליסבון ורכבנו על טרקטורונים בצוקי ומפלי המקמק. הבלייד ריבר קניון הימם אתנו.
יואב זכה בתואר מתפלל השבוע של בית הספר ויותנן בתעודות הצטיינות. הדס שיפרה את האנגלית וקיבלה מבטא דרום אפריקאי חזק וכולנו רואים סרטים עם תרגום אנגלית כי כבר קוראים את התרגום לאנגלית בסרט יותר מהר ממה שמבינים מה השחקנים אומרים.
פרצנו לנו הביתה וגנבו הכל- בצטרפנו לסטטיסטיקה הדרא"פ ובעצם הפכנו שותפי גורל כמעט לכולם.
שיניתי אסטרטגיה לשיווק העלייה בדרא"פ וראיתי ברכה בעמלי- יש עולים והרבה. קיימנו חידון תנ"ך אחד והשנה עוד אחד ואפילו פרצנו דרך לשיתף פעולה עם השותפות (2000). קיימנו טקס יום רבין מרשים והרצנו פרויקט לתמיכה במשפחות חיילי צה"ל החטופים במהלכו נכנסנו וביקרנו בכל בתי הכנסת, בתי הספר ותנועות הנוער ואף הבאנו את גדי גולדוואסר, אחיו של אהוד גולדוואסר להפגש עם הקהילה ולגייס תמיכה.
לחץ העולים בנובמבר הביא תחת כנפיו את מוריס מהגלובל שעזר בראיונות בלי סוף ובסגירת פערים. איש מקצוע אמיתי ותענוג לעבודה עימו.
ההשקעה בעולים ובמשפחותיהם בערבי פגישות גם הוא הניב פירות בדמות עוד מצטרפים עוד מתעניינים: הרצאה בפניהם שגריר ישראל לשעבר- גרשון גאן ועוד נואמים חביבים.
הקיץ הגיע ועימו מחנות הקיץ. אז קצת לפני הסיור במחנות ולסיור עצמו הצטרפה יו"ר ועד הנאמנים של הסוכנות הגב' קרול סולומון יחד עם מזכיר הסוכנות היהודית ג'וש שווארץ. רצנו ממחנה למחנה, ראינו פעילות ציונית, ישראלית. נפגשנו עם שליחים וקדמנו תוכניות (כן, מסע). ביקור מרתק ועמוס של גברת מרשימה.
הילדים (שלנו כמובן) חזרו מהמחנה אחרי 3 שבועות ללא הורים. מלאי חוויות כרימון. מאושרים עד הגג! הגר הגיע ויצאנו לטיול גדול בן 8 ימים. חצינו את הfreestate, בואכה פורט אליזבט. ישנו במפרץ מרהיב. חצינו את הסטורמסריבר באומגות חבלים, טיילנו ביערות גשם וירדנו לשמורת הציציקמה לתצפית על דולפינים. רכבנו על פילים ועלינו לראשי הצוק בקנייזנה. הפלגנו לספארי ים בפלטנבורג ביי ושחינו בלאגונות המרהיבות. שטנו בקאנו במעלה הנהר בציציקאמה ועד למפלים ובריכות מהאגדות. נסענו לאורך חופים עתירי יערות וצוקים. נסענו לכף התקווה הטובה ונהנינו מהשלט המצביע על ירושלים. המשכנו לקייפטאון וטפסנו להר השולחן. בילינו לחופיה של קייפטאון ונסענו לראות פינגוויים גמדיים ויפים שוחים להנאתם ומתפרקדים בשמש. למדנו לגלוש. קפאנו מהמים בים בקייפטאון ונשרפנו עד קילוף מהשמש.
טסנו חזרה הביתה. 8 ימים.
ארגנו אירועי טו בשבט בבתי הספר ואף בבית הספר בפורט אליזבט ל-40 ילדים יהודיים ולעוד 300 לא יהודיים באותו בית ספר. ורד שרה בקינג דויד שירי טו בשבט ובית ספר שלם במגרש פוטבול הצטרף ל- "טו בשבט הגיע חג לאילנות"...
הוזמנו לערב עם וינסטון צ'רצ'יל הנכד שהתגלה כציוני אמיתי ואנחנו נחשפנו להוד, הדר, פאר ויוקרה אליה לא נחשפנו עד כה.
נעמה למדה באוניברסיטה ובעקבות זאת ארחנו איראנית, ספרדיה, ברזילאית- חברות מכל העולם...
קיימנו סמינר שליחים בנושא חינוך ומסע בקייפטאון ולמדנו את מערכות החינוך השונות וכיצד להתמודד איתן.
הרמנו שבוע מסע וקיימנו "מסע אקספו". הבאנו נציגי תוכניות מהארץ ונפגשנו עם תלמידי התיכונים שרק חזרו מהישראל אנקוונטר.
אה כן, קיימנו גם את הישראל אנקוונטר- שבוע וחצי של סיור בישראל וחשיפה לתוכניות מסע השונות.
יואב גדל ונהיה בן 10 ואנחנו יצאנו עם משפחת קרמר לוויט ריבר לקיים ערב פסח עם ועבור קהילה יהודית נכחדת.
הזמנו את הצופים מכפר ורדים להשתתף בטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות ואף קיימנו איתם פעילויות בבתי הספר השונים. אריה בפארק האריות ניסה לאכול את הגלגל של הרכב בו הם היו והפאניקה בעיצומה.
הבאתי מומחי תוכן בתחומים שמענינים עולים: דיור, תעסוקה, חינוך וקיימנו שבעו עלייה עם ערב עלייה בסופו. היה מרתק ומפתיע בהצלחתו. המון משתתפים.
יצאנו כמשלחת לכל דרא"פ, לעיירות ספר, כפרים וישובים מרוחקים ונפגשנו עם קהילות קטנות הבאנו להם עדכון על ישראל, שרנו שירים ופמפמנו עלייה ומסע. 5000 ק"מ, המון שעות ביחד וחוויה מרתקת ומחממת לב.
התחלתי לקיים חוגי בית והביקוש היה מכובד. האווירה אינטימית וחמה והכי חשוב: מקשיבים.
קיימנו בשתוף "אמונה" ודפי קרמר המדהימה סמינר נגד אנטישמיות שימשך כל השנה. פתחנו עם ניל לזרוס שהיה מרתק ומשך קהל רב.
ריכזתי את כל מדריכי החינוך הבילתי פורמלי מכל רחבי דרא"פ וקיימנו סמינר הכשרה למדריכים. את הפירות קטפתי בשיווק הישראל אנקוונטר של שנת 2007... ממש עכשיו. הם היו השליחים שלי והמשווקים מספר אחת של התוכנית. הבינו את חשיבות היציאה לתוכנית לפני היציאה למסע.
התכנסננו, כל מנהלי בתי הספר על מנת להתניע תהליך להכשרת כל מורי בתי הספר היהודיים בדרא"פ ואפילו נראה כי יש סיכוי לשת"פ.
לארה סיימה תפקידה במרכז ישראל, נעמה התנדבה לעבוד במקומה. עדי עזבה ודבי החליפה אותה. חילופי כ"א אך כעת יש התייצבות מסוימת.
משתתף ב"שנת" של הבונים חלה בארץ וכולנו התגייסנו לעזור. משה וטליה בקייפטאון בהכנת התיק ואני כבלדר בהבאתו לארץ. הבחור עשה עלייה בבית החולים ומטופל בארץ. לווה על ידי אריאנה וכל הכבוד לסוכנות היהודית!
הרמנו ביחד עם הפדרציה תערוכה על העלייה מאתיופיה. שחורים. ישראל. עלייה וקליטה. כל המרכיבים לתערוכה מוצלחת שכזו גם הייתה עם מבקרים מכל בתי הספר היהודיים והלא יהודיים ביוהנסבורג והזמנה של התערוכה על ידי קהילות, ערים וארצות נוספות.
התזמורת הגיעה. תזמורת כפר ורדים. הזמנתי אותם. תזמורת רבת משתתפים ונגנים. הופיעו בכל בתי הספר, שגרירות, בתי כנסת ומרכזים קהילתיים. ההצלחה כמו גם ההופעות והמוסיקה היו מסחררים. קיבלנו סיקור נאה בג'ויש ריפורט ובעיתונים אחרים. הכי חשוב- הפגשנו את הדור הבא בדרא"פ עם הדור הבא מישראל. מפגש חם ואנושי.
נפרדנו משי, דפי ורד ולמעשה נשארנו בלי שליחים לאחר שכבר חצי שנה אנחנו בלי ריצ'רד ולולה. קצת אחר כך הגיעו הסמינרים הציוניים ומלאנו את המשלחת בחיים חדשים. פעילות עניפה וריצה מבית ספר לבית ספר. פעילות על ישראל וציונות עם הרבה יהדות.
השתתפנו ב- 2 מפגני עוצמה. האחד של 75 שנה למזרחי בדרא"פ והשני הכנס השנתי של ועד הנציגים. 2 מפגנים. 2 ארגונים. באותו מקום שבוע אחרי שבוע. הבדל עצום!...
זהו, שנה חלפה ומי היה מאמין שכל כך הרבה קרה. חיים שלמים בשנה אחת.
בבלוג הבא אעביר את התוכניות להמשך והן רבות! שתהיה לנו שנה רבת פעילות ומוצלחת לפחות כמו זו שחלפה.

יום שבת, 15 בספטמבר 2007

נפרדים משי,דפי וורד

נפרדנו מהם בשתי הזדמנויות שונות- ב"ביחד" עם נציגי תנועות הנוער והפדרציה וב... מופע ב"בארניארד" עם צוות מרכז ישראל והשליחים הצעירים של הסמינרים הציוניים.
נעמה כתבה את נאום/מילות הפרידה והנה הן ככתבן וכלשונן:
דפי וורד, מעטות הנשים שאני יכולה למר שאני מעריצה, אפשר לספור אותן על כף יד אחת אולי כף וחצי. והינה הערב אני צריכה להיפרד משתיים מהן. שתי נשים שהתבוננתי עליהן במהלך השנה הראשונה שלי בדרום אפריקה ויכולתי לחוש גאווה שמדינת ישראל מעמידה נשים כמותכן.
ורד:שילוב בילתי אפשרי של קלילות, רצינות, אחריות, שטותיות, ראש גדול, יכולת הנהגה ונתינה בילתי נדלים, מקור השראה לכל כך הרבה אנשים וכל זה בענווה שאינה מאפיינת את בני דורנו, רודפי הכבוד והתחרותיות. שבית את ליבי בחיוכך הנעים כל כך ובתמימות בה תמיד היית נבוכה, כששמעת מילות הערכה. תמיד יש לך את הטאץ' הזה להתייחס גם לפרטים הקטנים ביותר והיכולת ללכת עם מה שאת מאמינה עד הסוף (מי חוץ ממך האמין שתחזרי לדרום אפריקה. כולנו היינו מודאגם מהעובדה שלא פינית את הדירה שלך, מתוך ידיעה שאת חוזרת ואכן חזרת).
מעבר להשפעתך ותרומתך למשלחת בדרום אפריקה אני באופן אישי מאוד מצטערת שאת עוזבת אותנו. לא חלקנו יחד שעות רבות, אך בשעות שנפגשנו – גיליתי בך אישיות מדהימה ואישה – ילדה שנעים בחברתה. אני מאחלת לך להמשיך ולהפיץ את אורך ובטוחני שכך תעשי בכל מקום בו תהיי ותשפיעי.

דפי, אצלך (בושה לומר) שמעתי לראשונה בחיי את השירה האדירה של "אשת חיל מי יימצא" ואולי לא מיקרי הדבר. את אכן מייצגת בעיניי את המשפט הזה. ידך בכל ויד כל בך. כשהגענו לדרום אפריקה, בתוך ההלם הגדול בו הייתי, מצאתי בך ובביתך פינה ישראלית מה ועוטפת.
אני מחפשת את המילים לבטא מה אני חושבת עלייך ומתקשה למצוא. שילוב מדהים ויוצא דופן של קימבו"ץ בילתי אפשרי, מתובל במחשבה עמוקה, תכן וכושר ארגון עילאי. יכולת מדהימה ליצור קשרים בילתי אפשריים עם כל הסובבים אותך. אינטיליגנציה, מעוף, חזון, חוכמה, יצירתיות לצד חריצות, השקעה, יכולת עבודה בילתי נגמרת והכל בחיוך ומתיקות. אלופה בניהול העולם ב-SMSים ולצד כל זה לא מתוותרת על השקעה בעצמך, במשפחתך בחברייך.
דפי, תחסרי לי מאוד. ארוחות השבת בביתך החם, השיחות פה ושם והידיעה שאיכשהו גם רחוק, רחוק מהבית והמשפחה- יש לי משפחה גם בניכר...

ולבסוף אחרון חביב שי. לך אני חיבת תודה אישית. עולם התורה רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב. באתי ממשפחה חילונית בעליל ומעולם לא התחברתי למשפחה דתית כמו בהזדמנות זו שנקרתה בדרכינו עם המעבר לדרום אפריקה. אתה פתחת את ביתך לי ולבני משפחתי. ממך למדתי את היופי שבעולם היהודי. בארוחת שבת לראותך מתפלל בכוונה ואת ארבעת ילדיך נתלים עליך ומביטים בך באהבה והערצה חוכמת היים שלך לחבר כל אירוע ומפגש במשלים חכמים ודברי תורה. ההנהגה שלך את הקהילה פה בהומור והרבה מאוד אהבת ישראל, כל אלה עוררו בי השראה וכבוד רב. ללא ספק ובמידה רבה בזכותך התחלנו לקיים ערבי שבת ושמסיבות כאלה וחרות אננו יכולים – הילדים מתלוננים...
זהו, אתם עוזבים ומשאירים אותנו פה בדרום אפריקה לבדנו. גלמודים ובודדים... תמשכו לעשות חיל בכל אשר תפנו ואחנו נתגעגע.
לשנה באה בירושלים!

israel encounter day

2 מפגני עוצמה

2 מפגנים. 2 ערבים חגיגיים. 2 מפגני כוח. שבוע אחרי שבוע. באותו מקום. אותה קהילה.
הקהילה היהודית בדרא"פ. המקום- סנדטון סאן, אולם מרולה. כאמור שבוע אחרי שבוע. ערב חגיגי לציון 75 שנה למזרחי דרום אפריקה לעומת ערב הפתיחה של ועד הנציגים היהודי הדרום אפריקאי. ערב המזרחי היה מרהיב, חגיגי.הערב התאפיין בציונות, קריאה לעלייה ועומק יהודי וישראלי. המשתתפים היו כמשפחה, הגיעו לבושים למהדרין. האווירה היתה מדהימה, חמה, משפחתית למרת כ- 600 המשתתפים.
ערב הפתיחה לכנס השנתי של ועד הנציגים היה "חנוק". מאולץ. המקום אותו מקום, ההבדל בתפאורה ובתכנים-עצום! הקשר בין המשתפים- רפוי אם בכלל. נכון- נעשה ניסיון די מוצלח להקנות ארשת מכובדות לאירוע באמצעות שלל אורחים מוזמנם מכובדים כולל שר ההגנה הדרום אפריקאי שלא בחל בהזדמנות לבקר חריפות את ישראל בנוכחות שגריר ישראל במקום. נעשה ניסיון לבנות אווירה באמצעות מקהלת ונגני בית הספר היסודי- קינג דויד ויקטורי פארק (ובהם 2 ילדי- יונתן שניגן בסולו את הימנון דרא"פ ויואב עם להקת הנגנים של בית הספר). הארוע היה מפגן כוח מרשים אך לטעמי חסר נשמה. אותה נשמה שהייתה בשפע בערב של המזרחי. 2 הערבים הדגישו את הבמות עליהן מהלכת הקהילה בדרא"פ: הבמה הציונית והצמיכה בישראל והבמה המקומית של הקהילה שהינה חלק מהמדינה בה חיים. 2 מפגני כוח. 2 ערבים חגיגיים. שבוע אחרי שבוע. אותו מקום. אותה קהילה. הבדל עצום.

שליחי הסמינרים הציוניים

הסמינרים הציונים כאן. חודשי הכנות של טוביה קנון מהסמינרים ולארה ממרכז ישראל, התכתבויות בלי סוף, חיפושי תקציבים ותיאום ציפיות עם הלקוחות הביאו אותם לכאן.
4 מתוך שבעה הגיעו מייד, שלושה בטפטופים.
חברה איכותיים, המון מוטיבציה ומעורבות וראש צוות אחת משקיענית- אודיה.
לארה בינתיים עזבה ללימודים בארץ ומחליפה אין...
נעמה, לבקשתי נכנסה לתפקיד ומיד הוכיחה מהי רצינות ומסירות ישראלית בתפקיד! השלימה ההכנות לקליטתם: תיאמה בתי הספר, מתנות, ציוד, ארגון ומשפחות מארחות. ממוקדת ועובדת בקצב מעורר השראה.
חיכינו לשליחים בשד"ת. נחיתה ב- 09:30. תכלס יצאו ב- 12:00. למה? הפסקת חשמל גרמה לאיבוד אחד הארגזים עם כל מערכי השיעור שלהם... אכזבה קלה בהגעה אך לא נורא.
אספנו אותם והבאנו את החבורה ל"ביחד" לקבלת פנים לבבית שכללה את המשפחות, ה- DIJE , השליחים ונציגי הפדרציה. כיבוד קל, דברי ברכה והם בדרך למשפחות.
יוהנסבורג עיר ענקית, סבוכה. להתמצא בה עם מפה דרושים המון זמן ותרגול. שנה שעברה, אבד זמן רב באיתור בתי הספר, סיור והתארגנות. כלקח משנה שעברה, קניתי GPS עם המפות של דרא"פ והכנסתי למכשיר את הכתובות של כל המקומות הרלוונטיים לשליחים. הם עלו על הרכב , הכניסו את הכתובת ו..הם שם. חסל טלפונים באמצע הלילה של אנחנו לא יודעים איפה אנחנו, איך מגיעים ואיחורים מטורפים לפעילות.
נעמה התלוותה לכל פעילות, תומכת , מתאמת, מסייעת. הניסיון כמורה ורכזת רבת ניסיון מוכיח את עצמו בכל רגע מחדש. הכימיה עם הצוות טובה מאוד.
הצוות מקיים פעילות עניפה ועד כה הביקורות מצוינות. לעומת שנה שעברה שהקשר עם הסמינרים היה רופף, השנה הוא הדוק. הרבה בזכות אודיה, נעמה והצוות. לקחנו אותם כמשפחה לארוחה חגיגית, צרפנו אותם לכל האירועים בהם מעורב מרכז ישראל וכמובן אנו משתפים אותם בישיבות השליחים.שליחים לכל דבר ועניין במשלחת, בדיוק המודל אליו כיוונתי.
הצוות מוכיח מוטיבציה גבוהה מאוד! השקעות והכנות עד לשעות הקטנות ועבודה יסודית. תענוג. הגיעו עם המון מוטיבציה להשקיע, להיקשר. השיעורים והמפגשים שלהם עם התלמידים הם חד פעמיים. חסר הקשר האישי. חסר זה גורם לתסכול לא קטן אצלם. אנו מנסים לערב אותם בכל הפעילויות שלנו על מנת לגשר על הפער הזה. לא תמיד מצליחים

חידון התנ"ך 2007

סיבוב ראשון והצלחה מסחררת. ההצלחה הייתה החדווה בה הועבר החידון. במוטיבציה הגבוהה של המשתתפים. בהשתתפות הערה של הקהל ובעיקר ומעל לכל בהנחייה וההשתתפות של נציג הדיג' לירון סמדג'ה ושליחינו מהסמינרים הציוניים.
פרויקט של כולם. ממש כך. המורים שישבו בוועדה וקבעו את הסיליבוס. מתנדבת שכתבה מאות שאלות. נעמה שתיאמה וארגנה. שי השליח של בני עקיבא שישב שעות על נמת לכתוב את את שאלות הברירה. שי (כן אותו אחד) שישב עם שליחי הסמינרים הציוניים ובנו את שאלות המולטימדיה- הצגות, שירים, מצגות, תמונות וסרטונים- הכל כדי להפוך את החידון למעניין. מרתק וסוחף.
וזה מה שקרה בפועל, החידון היה מרתק, מעניין מאתגר. והאווירה בו היתה... שמחה!
עכשיו אנו מחכים לגמר בנובמבר בו ישתתפו גם ילדי בית שמש אשר יתארחו אצל ילדי דרא"פ.
שנה הבאה בבית שמש ושנה אח"כ בוושינגטון.

תזמורת כפר ורדים

את הרעיון הקודח הזה העליתי במהלך תכנון תוכנית העבודה שלי ל- 2007 בנובמבר 2006. 50 נגנים??? טירוף! ראובן מלאך? כנראה שהייתי ברגע של חוסר שפיות!!! (ורק על מנת להסיר כל ספק: אני מת עליו) אבל הרעיון עלה והתקבל בברכה על ידי הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית ביוהנסבורג, קצת פחות בהתלהבות בקייפטאון בשל גודל הקהילה שקשה לה להכיל אירוח של כל כך הרבה אנשים.
דיון קצר עם ראובן מלאך וסיכמנו על המועד- אוגוסט 2008, כשהנגנים בחופשה.
לפרויקט מונתה פרומה סאקס, עובדת הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית. אשה קטנה מלאת אנרגיות ומאורגנת להפליא. ישבנו לתכנן את הביקור. אז חוץ מבלי סוף הופעות חשבנו שאם כבר מגיעים לאפריקה ראוי גם להינות מהארץ המדהימה הזאת. השחלנו ביקורים באתרים, אטרקציות, מופעים ועוד המון. אחרי שכל החלומות היו על תוכנית אחת ישבנו לתמחר את החלום. יצא יקר בטירוף. כל פעולה שעשינו הוכפלה ב- 50... כל הוצאה יצאה בכפולות מטורפות... במקביל ניסינו לשמור על העיקרון שהמבקרים ישלמו רק כרטיסי טיסה לדרום אפריקה וכל הביקור כולל הטיסות הפנימיות ימומנו על ידנו.
בשלב זה פנתה פרומה ליו"ר ועד ההורים בביה"ס ויקטורי פארק בבקשה לארגן משפחות מארחות, הבקשה נענתה באופן חיובי ומייד. אנדי שואב ארגנה את כל המשפחות למרות בעיה רפואית קשה שהתעוררה במשפחתה ועשתה זאת על הצד הטוב ביותר בשמחה ועם המון תשומת לב לפרטים- כל הכבוד.
נפגשנו עם מנהל ביה"ס ומנהל מגמת המוסיקה בבית הספר קינג דויד שנענו בשמחה לאתגר (וזה אתגר לא פשוט!).
משם פנינו לנסות לגייס כסף לטיסות הפנים ולמימון ההוצאות הכבדות כאן בדרא"פ. בעל סוכנות נסיעות מקומי (יהודי כמובן מהקהילה) גייס כספים בקהילה והינה יש מימון גם לטיסות הפנים.
ככל שהתקדמנו בארגון הפרויקט , ההתרגשות גברה: מופע עיקרי בקינג דויד ויקטורי פארק, מופע בקינג דויד סנדטון, מופע ב"ממלודי"- עיירת שחורים ליד פרטוריה שהקהילה היהודית מאמצת ותומכת. מופע בדרבן, פרטוריה ואפילו קייפטאון.
בביקורי בארץ ראובן פנה עם בקשה מיוחדת- מופע בשגרירות.., נו? לא חסר צרות? אבל אני מאמין שהכל אפשרי תמיד אז יאללה..
פניתי לשגריר אילן ברוך והסכמנו על מופע אצלו בבית... הוא מזמין את כל הסגל הדיפלומטי והשגרירים של כל המדינות הממוקמים בפרטוריה. הבעייה שנולדה עכשיו הייתה המועד. במועד שהוא הכתיב הם בדרבן... שינינו את התוכנית אחרי התנצלויות אינסוף על מנת שיתאים לשגריר. יש מופע בשגרירות.
פרומה באותו זמן רצה והתרוצצה- ארגון קבלת פנים, אוטובוסים, מופעים, הורים המון המון ארגון!
המועד מתקרב וההתרגשות גוברת. מספר טלפונים מהורים מודאגים (הילדים טסים לאפריקה לא לפריז...) וטבלאת אירוח המשפחות הולכות ונסגרות.
הדס ביתי, ביקרה בארץ ונפגשה עם חברות. נעמה ביקרה בארץ ונפגשה עם חברות. אני הייתי בארץ ו.. כנ"ל. הבנים- יונתן ויואב לעומת זאת לא נפגשו עם חבריהם. לפיכך ביקשנו לארח 6 מחבריהם... מה אני אגיד לכם? קיבוץ פתחנו בבית- 9 ילדים: 3 שלנו ו- 3 אורחים. מזל שיש MAID...
ביום נחיתת התזמורת, משפחת דהן בהתרגשות מלאה. נתנו לילדים יום חופש מבית הספר (נו, לאניברסיטה יגיעו בעוד הרבה שנים) ויצאנו לשדה התעופה לחכות להם.
התזמורת הגיעה. ראשונים יצאו ראובן ורותי ואחריהם הזדחלו חברי התזמורת. המומים. כל כך הרבה כושים, מה זה? נו, במדינה של 44 מיליון כושים סביר להניח שיראו אחד או שניים..
העמסה מהירה על האוטובוס ואנחנו בדרך ל"ביחד" בניין המשרדים שלנו.
בבניין במקביל ארגנו באותו יום (אחרי המון הכנות) חידון תנ"ך מרהיב ורב משתתפים (וזה בדיווח אחר).
ילדי התזמורת נכנסו מבוישים, שקטים, והמומים לאולם קבלת הפנים. שתייה, קצת עוגות ובמקביל המשפחות המארחות מגיעות. הם מצד אחד והנגנים מצד שני. כל צד חושש ותוהה איך להתקרב. ברכנו את כולם וצוותנו אותם האחד לשני. ההתרגשות פגה מייד כאשר עברו לרשות המשפחות שלקחו אותם למקלחת חמה וארוחה ביתית.
אורחינו נאלצו (המסכנים) לחכות שאסיים את חידון התנ"ך,לחלק פרסים וכמובן לברך את הזוכים. נעמה לא יכלה לקחת כל כך הרבה ציוד וילדים ברכב אחד...
נסענו הביתה- שם נגלה לילדים "המחנה" . פריסה של 9 מיטות ומזרונים בשורה. חדר לכל המזוודות וכלי הנגינה ו- 2מקלחות רק להם. מחנה צבאי , אמרתי?
ארוחת הערב נעשתה בתורות והיתה מבצע בפני עצמו. להאכיל 9 מתבגרים? הם לעולם לא שבעים!
בבוקר כבר התארגנו אחרת. לילה לפני, נעמה שאלה כל אחד מה הוא אוהב ומוקדם בבוקר כבר חיכתה להם ארוחת בוקר עם שם ליד כל אחד על מנת לוודא שכולם מקבלים את מה שאוהבים (לא גיוון גדול אבל בכל זאת, תשומת לב).
יצאנו לבית הספר קינג דויד- ממש מל הבית שלנו למפגש היכרות עם בית הספר, האולם, הילדים.
מפגש קצר ומשם מייד לביקור בקונסטיטיושן היל- בית כלא מתקופת האפרטהייד שהפך לבית המשפט הגבוה לצדק.
אחרי סיור וביקור חזרו כולם לקינג דויד לחזרה, ארוחה והערב הגדול לפנינו.
ההתרגשות רבה, קהל זורם פנימה. ציפינו ל- 150- 200 איש. הגיעו כ- 400. האולם היה מלא מפה לפה. לא היו מספיק כסאות, אנשים עמדו.
ההופעה החלה והם היו מעולים!!! הצ'ק נפרע ובגדול. ראובן היה בעננים. הקהל עמד על הרגליים אחרי כל יצירה במחיאות כפיים סוערות. הופעה של שעה וחצי נמשכה ללמעלה משלוש שעות. הרפרטואר נגמר... מנכ'לית הפדרציה וסגניתה כמו רבים אחרים רקדו משמחה ברחבה שלפני התזמורת. מחיאות הכפיים לא פסקו בבקשה לעוד הדרן ועוד הדרן.
בתום הערב הילדים אותם אנו מארחים לא יכלו להרדם. קבלת הפנים המדהימה לה זכו מהקהילה החמה והמיוחדת כאן היו הרבה מעבר לכל מה שהם רגילים ולמה שציפו.
יום המחרת זימן להם על פי התוכנית בעיקר- פאן. גולד ריף סיטי- פארק שעשועים בסגנון יורודיסני עם ההתאמות המתבקשות לדרום אפריקה- מבוסס על עיצוב של עיירת כורי זהב. ביקור כמובן במכרה זהב עצום הכרוי מתחת לפארק ולאחר טלטולים, שקשוקים והרעדות במתקנים השונים יצאו לבית תזמורת הנוער של יוהנסבורג לג'אם סשן עם הילדים המקומיים.
הריצה לא תמה מאחר ומשם הם הוסעו למופע בתיאטרון אפריקאי בשם "אומוג'ה" מופע ריקודים ושירים אפריקאים המייצג את כל שבטי אפריקה (5 שבטים). מופע מרהיב ביופיו.
חצות וכולם כבר הרוגים מעיפות.
למחרת בוקר קונצרט נוסף בבית ספר קינג דויד סנדטון – שוב הצלחה מסחררת לתזמורת והתרגשות רבה בקרב המארחים והנגנים.
מהקונצרט ישר לטיול לפארק הקרנפים והאריות- יצאו 44 וחזרו... 44. אל דאגה.
משם לסיור ב"סוואטו"- גם משם כמעט כולם חזרו. כולם, כולם- נא להרגע...
אני הייתי בפגישות עבודה בקייפטאון ומייד עם חזרתי בערב לקחנו את רותי, קלינסקי וראובן לארוחת ערב מפוארת במקום מדהים ביופיו- "מויו". ערב שנגמר בחצות ובפליאה מסוימת מכיוונו של הרופא לגבי העובדה שיש איפה לבלות באפריקה... נו.
התזמורת טסה לקייפטאון שם מחכה להם משה לדרמן והשליחים שלנו , מלווים אותם לבית הארחה (אכסניית נוער) ומשם לטיולים ברחבי קיפטאון ועד כף התקווה הובה. הטיול כולל ביקור במפרצים המרהיבים במקום, עלייה להר השולחן, ביקור בחוף הפינגווינים, חוף הבולדרים והגעה עד כף התקווה הטובה (קצה דרום אפריקה והנקודה הקרובה ביותר לאנטארקטיקה).
הערב יש להם מופע בקהילה הרפורמית ואני בטוח שיהיה מוצלח. הוכיחו יכולת!
ביום ראשון אני מחכה להם ביוהנסבורג, נוסעים לפרטוריה ולבית השגריר להופעה המיוחלת. טיול בפרטוריה, אירוח משפחות ולמחרת טיסה לדרבן.
לדרבן אתלווה אליהם, נפגש עם השליח שלנו שם, נתארח בקהילה ונטייל לאקווריום הגדול העולם (בו יש כרישים לבנים, ענקיים). הופעה בערב בקהילה ואח"כ BRAI שזה "על האש" עם הקהילה.
זהו בינתיים,
הביקור עד כה היה מוצלח מאוד, ההופעות מעולות. המפגש עם התלמידים בבתי הספר ועם הקהילה היו מדהימים ונוצרה כימיה כמעט מיידית. עד כה התוכנית עובדת כמו שעון...

תערוכת אתיופיה בישראל

במהלך סיעור מוחות על תוכנית הפעילות לשנת 2007 שהתקיימה בסוף 2006 העליתי את הרעיון להביא תערוכת צילומים על האתיופים במרכזי הקליטה בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. הפדרצי הציונית הדרום אפריקאית פיתחה את הרעיון לתערוכה על יהדות אתיופיה בישראל: עלייתם ותהליך קליטתם בישראל. הנושא נוגע במגוון העשייה: עלייה,קליטה, שמירת זהות יהודית לצד ההשלכה של יחסי שחורים ולבנים בישראל על מדינה כמו דרום אפריקה.
הפנייה הראשונה היתה אל אבי הירשפלד- חבר מכפר ורדים, צלם עטור פרסים ובעל שם עולמי, אשר צילם במהלך מלחמת לבנון השנייה את מרכזי הקליטה והחיים בהם וכן את הפעילות של הסוכנות היהודית למענם. אבי הינו צלם רשמי של הסוכנות יהודית לצד היותו צלם רשמי של קרן קיימת. אבי הסכים.
הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית פנתה ל- 2 צלמים יהודיים מקומיים שסיקרו בתמונותיהם את עליית יהדות אתיופיה לישראל. השניים הסכימו .
צלמים יש. תמונות נבחרו מבין מאות – בשתוף עם הצלמים ועכשיו למיקום. נציגת הפדרציה חיפשה את המקום המתאים ביותר שיידבר אל כל הקהלים בדרום אפריקה. מוזיאון אפריקה, אחד הגדולים והמפורסמים בדרא"פ נבחר. מגעים עם הנהלת המוזיאון ומענה לדרישותיהם השונות הביא לסכמה להעמדת התערוכה במוזיאון.
בקומת התערוכה העמיד המוזיאון תערוכה של התפתחות המצלמה מיום המצאתה.
שיווק אגרסיבי משותף בקהילה ובבתי הספר קרא לכולם להגיע לתערוכה ולפתיחה החגיגית.
ביום ראשון ה- 29 ליולי נפתחה התערוכה ברוב הוד והדר. מלצרים עטוי כפפות הגישו כיבוד מפואר ל- 300 האורחים שהגיעו לפתיחה. שגריר ישראל בדרא"פ- אילן ברוך נשא דברים. הרב הראשי לדרום אפריקה ברך על היוזמה והביצוע וכן על התערוכה שמקרבת בין הקהילה היהודית בדרא"פ לקהילה השחורה. מובילי הקהילה נאמו וברכו ונציגי ממשלה שחורים הסתובבו בקהל והתחככו עם המבקרים. האווירה הייתה מדהימה וחגיגית.
את אבי הירשפלד ארחנו בביתנו במהלך הימים שלפני ואחרי פתיחת התערוכה. איש מיוחד. לא נח לרגע. מרגע שהגיע- נסע לחברים, קרובים וטיולים. אין לו רגע דל.
מאז פתיחת התערוכה ביקרו בה תלמידי בתי ספר של שחורים מדרום אפריקה, כל תלמידי בתי הספר היהודיים מיוהנסבורג ואנו פועלים להזמין גם את בתי הספר הלא יהודיים בהם יש תלמידים יהודיים.
בתום חודש להצגת התערוכה בכוונתנו להעבירה לקייפטאון ולדרבן ומקווים כי ההשפעה תוכר גם שם. לטעמי התערוכה היא אחד הפרויקטים החינוכיים הכי משמעותיים וגדולים שנעשו בשתוף הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית בדרום אפריקה עד כה.

סיפור אנושי על ערבות הדדית

תנועות הנוער בדרום אפריקה הן תנועות ציוניות השולחות את חניכיהן ובוגריהן לתוכניות קצרות וארוכות עד שנה בישראל באמצעות ובסיוע הסוכנות היהודית.
כך גם תנועת הבונים דרום אפריקה. אחת התוכניות היא תוכנית להכשרת מדריכים צעירים. בני הנוער מגיעים למכון להכשרת מדריכים בקרית מוריה בסוכנות היהודית וסופגים ציונות עם כלי הדרכה והמון גיבוש והתקרבות לבני נוער יהודיים מכל רחבי העולם.
במסגרת זו הגיעה קבוצת בוגרי התנועה להכשרה והדרכה. הכל התנהל כשורה והקבצה חוותה חוויות, הוכשרה וספגה ציונות.
בשבוע האחרון לקורס חש אחד המשתתפים מדרום אפריקה בשם גדעון,ברע. סחרחורות ובחילות הביאו אותו לרופא שהחיש אותו לבדיקות עומק בבית החולים שערי צדק.
הבדיקות גילו באחת שבדמו של גדעון התפרצה מחלת סרטן הדם- לוקמיה.
כל המערכת נכנסה לסחרור. נציגת הבונים, שירי, לצד נציגת הסוכנות היהודית מהמחלקה לחינוך אריאנה ונציג טלפד- דורון, התייצבו לצד מיטת החולה ועקבו בדאגה תוך עדכון כל המערכת- הסוכנות, הבונים וטלפד במצבו של החולה.
הרופאים המטפלים עדכנו בשלב זה כי הסיכוי להחלמה קלושים ביותר.
בסיעור מוחות הוחלט להביא את האם מקייפטאון לשהות לצד בנה. האם הוטסה במהירות לארץ ונתקבלה על ידי 2 הנציגות: אריאנה ושירי ולוותה בכל המהכים בבית החולים.
עם הגעתה נדרשה הרופאה המטפלת לעדכון מצב בו טענה כי גדעון חייב להגיע לטיפול בבית החולים רמב"ם שם יש התמחות בנושא בטיפול במצבים קריטיים כמצבו, בסרטן דם- לוקמיה מתפרצת. אליה וקוץ בה: גדעון אינו אזרח ישראלי ואינו מבוטח ועלות טיפול פרטי כזה תגיע למיליונים. מצד שני לא ניתן להעבירו לקייפטאון- הוא עלול למות בדרך וכן בכלל לא ברור מה רמת הטיפול בדרא"פ. הרופאה התקשרה לבית החלים בדרא"פ ואז הסתבר שאם רוצים להציל את חייו עדיף שיאושפז בחיפה.
עוד הסתבר כי הביטוח הרפואי של גדעון אינו מכסה את הטיפול בדרא"פ ובטח שלא בארץ אחרת- ישראל.
האם כמו גם נציגת הסוכנות ונציגת הבונים נותרו חסרי אונים- אין ביטוח, לא ניתן להעבירו לדרום אפריקה וכן לא ניתן להמשיך לטפל בו מאחר ואינו מכוסה בארץ- אינו אזרח ישראלי...
ואז עלה הרעיון ל"העלות" את גדעון. לקיים איתו את תהליך העלייה ולהפכו לאזרח ישראלי. באחת הוא יהיה מבוטח וזכאי לטיפול הרפואי.
הסוגיה עלתה לאם ולגדעון שהסכים מייד, האם הביע הסתייגות קלה אך לבסוף נתנה הסכמתה. הסתייגות נוספת נשמעה מצד גורמים שונים שטענו שבעצם אנו מטילים את עלות הטיפול בגדעון על כתפי משלם המיסים הישראלי. לבסוף הובע גם החשש כי המחלקה לעליה וכן משרד הקליטה יסרבו להעלותו שכן אחד הקריטריונים לעלייה הוא מצבו בריאותי של המועמד שבמקרה זה היה בכי רע ועל סף מוות.
כל ההתייעצות וההתלבטות ארכו בדיוק יום אחדהוהוחלט לקיים את העלייה לגדעון.
מרגע שהוחלט נכנסה המערכת מיידית לפעולה מתוזמנת: הבקשה הועברה למחלקה לעלייה, שלוחת הסוכנות בדרום אפריקה- בקייפטאון, טליה- דאגה לרוץ ולארגן את כל המסמכים והאישורים הדרושים (האם הייתה בארץ והמשפחה חסרת אונים). המסמכים הועברו למשרד העלייה ביוהנסבורג אל עופר (הח"מ) אשר לאחר בדיקה ואישרור לקח אותם איתו בטיסה לארץ. נחיתה ביום ראשון בשעה 06:30 בנתב"ג. ב-07:30 המסמכים כבר היו בבית החולים.
נציגת המלקה לעלייה מאגף הזכאות – רושל שהנחתה את כל הפעולה מהארץ הגיעה לבית החולים עם נציג משרד הקליטה (אשר היו בשביתה...). גדעון הוחתם ובמקום הונפק לו מספרתעודת זהות והוא הפך באחת לאזרח ישראלי.
נגמר? לא...
עדכון על המהלך הועבר אלי (עופר) ובבירור שגרתי ביקשתי לדעת האם קיבל וואוצ'ר לזכאות רפואית. הסתבר שלא... נשכח... נו.
אריאנה רצה מייד לרושל אשר דאגה לוואוצ'ר. האם נאספה לאחר כבוד מבית החולים והן נסעו על פי הנחייתי לסניף הדואר המקומי למלא טפסי ביטוח לאומי על מנת להיות זכאים להצטרפות לקופת חולים.
אסון ושבר, כל סניפי הדואר היו סגורים- שביתה... ממש מערכון לא נגמר של אפריים קישון והילד בסכנת מוות.
אריאנה עם האם רצה ממשרד למשרד עד שהסכימו לפתוח לה עמדה אחת בלבד בסניף המרכזי של הדואר בירושלים. השתיים התייצבו, מילאו הטפסים ובריצת אמוק ולפני שייסגר לקופת חולים מכבי להצטרף. טוב, הם לא היו בשביתה...
מהלך הצטרפות מהיר ולגדעון שוכב בבית החולים יש תעודת חבר בקופת חולים ולכן יכול כבר לקבל את הטיפול הדרוש להצלת חייו.
גדעון נכנס לטיפול אנטנסיבי. האם חסרת אונים מול המוסדות הישראליים ואי ידיעת השפה העברית נזקקה לסיוע וליווי צמוד. שוב אריאנה ושירי היו שם בשבילה.
בשלב זה פניתי לדורון מטפלד וביקשתי כי ייקחו אחריות על הטיפול באם וליוויה. לואיז ודורון מטלפד נקטו במהלך מהיר ומינו לה מלווה סוציאלית צמודה בבית החולים.
כל המערכת בסוכנות היהודית – המחלקה לעלייה, המחלקה לחינוך, המערכת של הבונים, טלפד- הוכיחו את האנושיות והערבות ההדדית הקיימות בקרב מוסדות העם היהודי. בקרב האנשים.
אריאנה, שירי, רושל, דורון, טליה, משה, עופר –כולם תרמו, היו מעורבים, עזרו לנסות להציל את חייו של גדעון.
סיפור קטן ואנושי על ניסיון להצלת חיים בזכות הערבות היהודית הדדית.

לארה- סיום תפקיד

לארה סיימה את תפקידה כרכזת פרויקטי החינוך במרכז ישראל. לארה הייתה גם כתבת בג'ויש ריפורט ונתנה כיסוי די גדול לפעילות המרכז והעשייה של הסוכנות היהודית. לארה מסיימת את תפקידה ונוסעת ללמוד במרכז הבינתחומי בהרצליה. 3 שנים שבתומם אני מקווה שתשאר כעולה חדשה בישאל. תרומתה למכז ישראל הייתה גדולה. בחורה מחושבת מאוד מסודרת מאוד, רצינית ואחראית שתמכה בעובדים האחרים ושמרה על קור רוח דרום אפריקאי אופייני. נתגעגע אליה ונברך אותה בהצלחה בדרכה החדשה. למעשה זו הדרך לסיים תפקיד במרכז ישראל.

קארטינג

יואב בא עם הרעיון להתחרות במסלול קארטינג. הרעיון בא מיום הולדת של חבר. החלטנו שזו הזדמנות טובה. למה טובה? כי רק קנינו GPS חדש והחלטנו שזו הזדמנות טובה לנסות אותו ולמצוא את המקום. לאחר כיול של ה- GPS יצאנו לדרך. הגדרנו למכשיר החביב להגיע בדרך הקצרה (2 אפשרויות: הדרך הקצרה או הדרך המהירה). התברר שהדרך הקצרה היא לא תמיד המהירה ואכן כך היה... הגענו לשכונות "עזתיות" למכביר קצת מפחידות אך בעיקר מוזנחות. נסיעה של כשעה והגענו למקום. אולם ענק, מעין חניון, עם מסלול מירוצים מתוחם בצמיגים. מכוניות קארטינג מהירות ואנחנו מתרגשים ותוך דקה עם קסדות על הראשים. ילדי משפחת דהן- יואב ויונתן כמו גם אביהם, התגלו שנהגים לא רעים בכלל. מה זה לא רעים? תחרות צמודה, החלקות גלגלים וצמיגים מעלי עשן, חריקות בלמים וסחרורים ואפילו התנגשות אחת. זמני שיא וכיף לא נורמלי. 30 סיבובים חלפו ביעף- 14 דקות שהשאירו אותנו דואבי כתפיים ושרירים תפוסים מהמאמץ. מגניב. להשלים את החויה המשכנו לארוחה מזינה במדונלדס (ליואב) ובננדוס (ליונתן ולי) אלינו הצטרפה נעמה אחרי חדר כושר. ארוחה טעימה שהשלימה חווית נהיגה כיפית. אחלה יום.

צוות היגוי להכשרת מורי דרא"פ

צוות ההיגוי לבניית סמינר ההכשרה לכל המורים במערכת החינוך היהודית בדרא"פ התכנס לראשונה.
הצוות כלל נציגים (מנהלים) מרוב בתי הספר ומערכות החינוך היהודיות בדרא"פ וכן את נציגי הסוכנות היהודית: דר' רחל כורזים (טלפונית) ואני.
בסיכומו של דבר הושגה הסכמה מקיר לקיר לקיום פרויקט הכשרת כלל המורים מבתי הספר היהודיים.
כמו כן עלה הרעיון והוסכם להמשיך לבחון הקמת אקדמיה להכשרת מורים מהחינוך היהודי בדרא"פ- מרכז שבו יתבצעו כלל הכשרות המורים, כולל הכשרת המש לכל המורים שייצאו להכשרה בישראל. במקום יוקם חדר וציוד לוידיאו קונפרנס, מרכז מידע (מחשבים) המחובר לספקי המידע הראשים-הגדולים בישראל (אוניברסיטאות והסוכנות היהודית). בראש המרכז/אקדמיה יעמוד אדם שייבחר על ידי ועדה שתכלול את נציגי כלל בתי הספר. כל בית ספר יממן את האקדמיה על פי מספר המורים שלו ועוד כהנה וכהנה. את כל הפרטים ניתו יהיה לקרוא בסיכום להלן.
מצורף בזה סיכום ראשוני של הישיבה הראשונה וכן 2 מסמכי הייסוד שהוציא הח"מ והרב קרייג קייסב.
נא חוות דעתכם לגבי ולקראת ההמשך (באוגוסט).
תודה,

Minutes for the steering teacher seminar committee
Participants
- R. Craig Kacev – King David
- Rebecca Sarchi- Torah Academy
- Gary Herbert- Yeshiva College
- Carmen Emanuel- Emunah
- Carol Rod- Ort
- Ariella Rosenberg- Ort
- Dr. Rachel Corazim- Jewish Agency
- Ofer Dahan- Jewish Agency.

- The whole idea of the seminar and its continuity is revolutionary and will re define the community involvement with Israel and the connection to Israel.

- The seminars should be an opening/beginning for continued study in SA.

- The committee should define what subjects can be studied in Israel and what in SA to ensure the continuity of the program.

- The committee should define what kind of educational experience they would like the teachers to have.

- Important to combine general studies in the seminar.
- The Jewish Agency should hold the role of the professional consultant, the knowledge data base and Dr. Rachel Corazim and the Israel Centre will be the representatives.
- The committee will rep. All the schools, and will not be political or force any kind of content.
- Every school will have to define for itself what content he will like to have in the seminar as well as with which partners.
- Ort will give the Technological support to the project.
- There is a huge emphasis on continuity and we should think of the organization to run the program.
- The mix of teachers from the different schools will build up studying groups to enrich each other.
- Ort suggested to be, and give the physical basis to the continuity of the program in SA.
- Ort is suggested its world knowledge data base for the program and the continuity.
- As part of the program and for the continuity, all schools along with the Jewish Agency will establish "the South African Jewish Teachers Academy".
- Every school will bring into it its own content for the seminars.
- Every school will sponsor a monthly fee for running the different courses.
- The payment can be by the size of the school (number of teachers)
- Every teacher that will participate in the program will get credits for certificate of payment. The promotion of teachers will depend on the courses he/she participated in.
- Venue for the academy:
o Great Park shul
o Ort
- The venue will be equipped with video conference equipment as well as telephone conference and 10 internet points with link to the major knowledge base in Israel universities as well as in other parts of the world.
- Students can use this data base and venue.
Summary:
- Every school should come with content for the teachers seminar
- Every school should come with ideas for content suppliers.
- Every school should discuss the seminar idea.
- Schools should come with budgeting proposal for the academy.
- Next meeting: August 2007
Donors to approach:
- Moti Sachs
- Judy Moritz
- Mendel Kaplan
- Partnership 2000
- IUA-UCF

קישורים