יהודי, ציוני וישראלי: ספטמבר 2007

יום שני, 24 בספטמבר 2007

נעמה ותוכניות להמשך

לארה סיימה תפקידה במרכז ישראל, נסעה ללונדון ועכשיו היא בישראל. הולכת ללמוד ב- IDC. חשבתי על מחליף/מחליפה והצעתי את התפקיד לנעמה. ניהול הפרויקטים החנוכיים של מרכז ישראל. תפקיד ניהולי, ארגוני שדורש המון קשרי עבודה ו"עבודת שטח". נעמה- אלופת העולם בקשרי אנוש, יצירת אוירה חיובית ותומכת נכנסה לתפקיד בקלות ובמהירות. הבחירה המושלמת. גם העובדה שאנו בעל ואשה ועבדנו ביחד בעבר תרמו רבות לאווירה החיובית במרכז ישראל. הדברים "מתקתקים" וביעילות רבה.
אז במה עוסקים בימים אלה?
ההכנות ל"לך לך" בעיצומן- אנו מביאים את הרב נוירוית מ"צוה"ר" לסבב פגישות עם הקהילה ובתי הכנסת לשוחח על העוה הראשון והקשר הפרשה עם עלייה. בניית הלו"ז והתיאומים השונים גוזלים זמן לא מועט.
במקביל ל"לך לך" אנו מתכוונים לקיים את חידון התנ"ך. הגמר שיתקיים ביוהנסבורג יכלול משתפים מבית שמש ובשנה הבאה משתתפי הגמר מדרום אפריקה ישתתפו בגמר החידון בבית שמש. סטארט אפ שלנו...
המשתתפים יגיעו באותה הטיסה עם הרב נוירוית ותכננו להם שבוע של כיף. הם יתארחו אצל הפיינליסטים של חידון התנ"ך מדרא"פ ובכך נשיג עוד יעד של קירוב הדור הבא מדרא"פ לדור הבא מישראל... הלו"ז והתכנו כמעט גמור ונעמה עסוקה בפרטים ובסגירות אחרונות.
החידון יסתיים ב- 24 לאוקטובר וב- 4 לנובמבר אני מביא את כל השליחים בדרא"פ לסמינר בנושא עליה, מסע ותוכנית עבודה לשנת 2008. משלחת חדשה כמעט לגמרי. לא מכירים ולא יודעים מי ומה ולכן חשוב לקיים את הסמינר. להכניס לאווירה, לגבש, ליצור קשרי עבודה, להיות מסונכרנים.
בתום הסמינר ויומיים אחר כך אנו מתחילים בשבוע עלייה. המתכון של מומחים מתחומים שונים המגיעים לייעוץ לעולים פוטנציאליים או כאלה המתכננים עלייה יעבוד גם כאן. כרגע יש רשימה של 8 מומחים מתחומים שונים ואני מקווה שנצליח להביא לפחות 4-5 מהם. הרעיון הוא שלאחר ערב עליה יגיעו המתענינים לראיונת ויעוץ אישי. בסוף הראיון האישי יופנו לשליח העלייה לראיון עלייה ולשם כך יגיע גם מוריס זינגר לסיוע בראיונות הרבים.
שבעו אחר כך יוצאים המדריכים השונים למחנות להכנה ושבוע אחר כך אנו מצפים להגעת מדריכי וחניכי שותפות 2000 למחנות הקיץ של תנועות הנוער בדרא"פ. איתם תגיע דפנה שומשטיין שתתלווה אליי בסיור בין המחנות. במקביל אליה תגיע איילת שילה תמיר או מריל וויסמן לביקור בדרא"פ- סיור בין המחנות והיכרות קרובה של העשייה בנושא ישראל וציונות במחנות. יהיה סיור ארוך ומרתק, 3000 ק"מ, 2500 בני נוער העוסקים בישראל וציונות והמון נוף משגע.
עם סיום המחנות ומייד בתומם נאו מוציאים את ה"ישראל אנקוונטר". השנה הצלחה מסחררת מבחינת הרישום והביקוש. אנו רק בספטמבר וכבר הרשימות מלאות ל... ינואר. ננסה להשיג עוד תקציבים ולהוציא עוד ילדים.
בהכל מעורבת נעמה. מתקשרת, נפגשת, מתאמת, דוחפת, משווקת, ממצה יכולות. יוצרת אווירה נהדרת סביבה. כיף לעבוד באווירה כזאת. הלחץ קיים אך הוא חיובי.
יאללה לעבודה...

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/

יום ראשון, 16 בספטמבר 2007

סיכום שנה

חלפה שנה! מי היה מאמין. כל כך הרבה קרה שאני לא מצליח אפילו להפנים כל מה שקרה. עברתי במהירות על הסיכומים והחוויות ופשוט מהמם מה ניתן לעשות בשנה אחת.
אז מה היה?
הבאתי ספר תורה לישראל,מצאנו בית, בית ספר לילדים, רכב לנעמה. למדנו למצוא את דרכנו ביוהנסבורג הענקית והסבוכה. טעינו ומצאנו את הדרך ושוב טעינו ואחרי שנה של מפות קנינו GPS שפתר את ענין הניווטים סופית.
עברנו תאונת דרכים ויצאנו לטיול מהמם במפומלנגה. צעדנו במערות סודוואלה במשך שעות. נסענו לאורך הדרך הפנורמית, עשינו אומגה מעל תהום אדירה בגראסקופ ותצפתנו מהחלון של אלוהים. חרשנו את הקרוגר וראינו אלפי חיות. היינו מרותקים במפלים עם שמות ארופיים כמו ברלין וליסבון ורכבנו על טרקטורונים בצוקי ומפלי המקמק. הבלייד ריבר קניון הימם אתנו.
יואב זכה בתואר מתפלל השבוע של בית הספר ויותנן בתעודות הצטיינות. הדס שיפרה את האנגלית וקיבלה מבטא דרום אפריקאי חזק וכולנו רואים סרטים עם תרגום אנגלית כי כבר קוראים את התרגום לאנגלית בסרט יותר מהר ממה שמבינים מה השחקנים אומרים.
פרצנו לנו הביתה וגנבו הכל- בצטרפנו לסטטיסטיקה הדרא"פ ובעצם הפכנו שותפי גורל כמעט לכולם.
שיניתי אסטרטגיה לשיווק העלייה בדרא"פ וראיתי ברכה בעמלי- יש עולים והרבה. קיימנו חידון תנ"ך אחד והשנה עוד אחד ואפילו פרצנו דרך לשיתף פעולה עם השותפות (2000). קיימנו טקס יום רבין מרשים והרצנו פרויקט לתמיכה במשפחות חיילי צה"ל החטופים במהלכו נכנסנו וביקרנו בכל בתי הכנסת, בתי הספר ותנועות הנוער ואף הבאנו את גדי גולדוואסר, אחיו של אהוד גולדוואסר להפגש עם הקהילה ולגייס תמיכה.
לחץ העולים בנובמבר הביא תחת כנפיו את מוריס מהגלובל שעזר בראיונות בלי סוף ובסגירת פערים. איש מקצוע אמיתי ותענוג לעבודה עימו.
ההשקעה בעולים ובמשפחותיהם בערבי פגישות גם הוא הניב פירות בדמות עוד מצטרפים עוד מתעניינים: הרצאה בפניהם שגריר ישראל לשעבר- גרשון גאן ועוד נואמים חביבים.
הקיץ הגיע ועימו מחנות הקיץ. אז קצת לפני הסיור במחנות ולסיור עצמו הצטרפה יו"ר ועד הנאמנים של הסוכנות הגב' קרול סולומון יחד עם מזכיר הסוכנות היהודית ג'וש שווארץ. רצנו ממחנה למחנה, ראינו פעילות ציונית, ישראלית. נפגשנו עם שליחים וקדמנו תוכניות (כן, מסע). ביקור מרתק ועמוס של גברת מרשימה.
הילדים (שלנו כמובן) חזרו מהמחנה אחרי 3 שבועות ללא הורים. מלאי חוויות כרימון. מאושרים עד הגג! הגר הגיע ויצאנו לטיול גדול בן 8 ימים. חצינו את הfreestate, בואכה פורט אליזבט. ישנו במפרץ מרהיב. חצינו את הסטורמסריבר באומגות חבלים, טיילנו ביערות גשם וירדנו לשמורת הציציקמה לתצפית על דולפינים. רכבנו על פילים ועלינו לראשי הצוק בקנייזנה. הפלגנו לספארי ים בפלטנבורג ביי ושחינו בלאגונות המרהיבות. שטנו בקאנו במעלה הנהר בציציקאמה ועד למפלים ובריכות מהאגדות. נסענו לאורך חופים עתירי יערות וצוקים. נסענו לכף התקווה הטובה ונהנינו מהשלט המצביע על ירושלים. המשכנו לקייפטאון וטפסנו להר השולחן. בילינו לחופיה של קייפטאון ונסענו לראות פינגוויים גמדיים ויפים שוחים להנאתם ומתפרקדים בשמש. למדנו לגלוש. קפאנו מהמים בים בקייפטאון ונשרפנו עד קילוף מהשמש.
טסנו חזרה הביתה. 8 ימים.
ארגנו אירועי טו בשבט בבתי הספר ואף בבית הספר בפורט אליזבט ל-40 ילדים יהודיים ולעוד 300 לא יהודיים באותו בית ספר. ורד שרה בקינג דויד שירי טו בשבט ובית ספר שלם במגרש פוטבול הצטרף ל- "טו בשבט הגיע חג לאילנות"...
הוזמנו לערב עם וינסטון צ'רצ'יל הנכד שהתגלה כציוני אמיתי ואנחנו נחשפנו להוד, הדר, פאר ויוקרה אליה לא נחשפנו עד כה.
נעמה למדה באוניברסיטה ובעקבות זאת ארחנו איראנית, ספרדיה, ברזילאית- חברות מכל העולם...
קיימנו סמינר שליחים בנושא חינוך ומסע בקייפטאון ולמדנו את מערכות החינוך השונות וכיצד להתמודד איתן.
הרמנו שבוע מסע וקיימנו "מסע אקספו". הבאנו נציגי תוכניות מהארץ ונפגשנו עם תלמידי התיכונים שרק חזרו מהישראל אנקוונטר.
אה כן, קיימנו גם את הישראל אנקוונטר- שבוע וחצי של סיור בישראל וחשיפה לתוכניות מסע השונות.
יואב גדל ונהיה בן 10 ואנחנו יצאנו עם משפחת קרמר לוויט ריבר לקיים ערב פסח עם ועבור קהילה יהודית נכחדת.
הזמנו את הצופים מכפר ורדים להשתתף בטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות ואף קיימנו איתם פעילויות בבתי הספר השונים. אריה בפארק האריות ניסה לאכול את הגלגל של הרכב בו הם היו והפאניקה בעיצומה.
הבאתי מומחי תוכן בתחומים שמענינים עולים: דיור, תעסוקה, חינוך וקיימנו שבעו עלייה עם ערב עלייה בסופו. היה מרתק ומפתיע בהצלחתו. המון משתתפים.
יצאנו כמשלחת לכל דרא"פ, לעיירות ספר, כפרים וישובים מרוחקים ונפגשנו עם קהילות קטנות הבאנו להם עדכון על ישראל, שרנו שירים ופמפמנו עלייה ומסע. 5000 ק"מ, המון שעות ביחד וחוויה מרתקת ומחממת לב.
התחלתי לקיים חוגי בית והביקוש היה מכובד. האווירה אינטימית וחמה והכי חשוב: מקשיבים.
קיימנו בשתוף "אמונה" ודפי קרמר המדהימה סמינר נגד אנטישמיות שימשך כל השנה. פתחנו עם ניל לזרוס שהיה מרתק ומשך קהל רב.
ריכזתי את כל מדריכי החינוך הבילתי פורמלי מכל רחבי דרא"פ וקיימנו סמינר הכשרה למדריכים. את הפירות קטפתי בשיווק הישראל אנקוונטר של שנת 2007... ממש עכשיו. הם היו השליחים שלי והמשווקים מספר אחת של התוכנית. הבינו את חשיבות היציאה לתוכנית לפני היציאה למסע.
התכנסננו, כל מנהלי בתי הספר על מנת להתניע תהליך להכשרת כל מורי בתי הספר היהודיים בדרא"פ ואפילו נראה כי יש סיכוי לשת"פ.
לארה סיימה תפקידה במרכז ישראל, נעמה התנדבה לעבוד במקומה. עדי עזבה ודבי החליפה אותה. חילופי כ"א אך כעת יש התייצבות מסוימת.
משתתף ב"שנת" של הבונים חלה בארץ וכולנו התגייסנו לעזור. משה וטליה בקייפטאון בהכנת התיק ואני כבלדר בהבאתו לארץ. הבחור עשה עלייה בבית החולים ומטופל בארץ. לווה על ידי אריאנה וכל הכבוד לסוכנות היהודית!
הרמנו ביחד עם הפדרציה תערוכה על העלייה מאתיופיה. שחורים. ישראל. עלייה וקליטה. כל המרכיבים לתערוכה מוצלחת שכזו גם הייתה עם מבקרים מכל בתי הספר היהודיים והלא יהודיים ביוהנסבורג והזמנה של התערוכה על ידי קהילות, ערים וארצות נוספות.
התזמורת הגיעה. תזמורת כפר ורדים. הזמנתי אותם. תזמורת רבת משתתפים ונגנים. הופיעו בכל בתי הספר, שגרירות, בתי כנסת ומרכזים קהילתיים. ההצלחה כמו גם ההופעות והמוסיקה היו מסחררים. קיבלנו סיקור נאה בג'ויש ריפורט ובעיתונים אחרים. הכי חשוב- הפגשנו את הדור הבא בדרא"פ עם הדור הבא מישראל. מפגש חם ואנושי.
נפרדנו משי, דפי ורד ולמעשה נשארנו בלי שליחים לאחר שכבר חצי שנה אנחנו בלי ריצ'רד ולולה. קצת אחר כך הגיעו הסמינרים הציוניים ומלאנו את המשלחת בחיים חדשים. פעילות עניפה וריצה מבית ספר לבית ספר. פעילות על ישראל וציונות עם הרבה יהדות.
השתתפנו ב- 2 מפגני עוצמה. האחד של 75 שנה למזרחי בדרא"פ והשני הכנס השנתי של ועד הנציגים. 2 מפגנים. 2 ארגונים. באותו מקום שבוע אחרי שבוע. הבדל עצום!...
זהו, שנה חלפה ומי היה מאמין שכל כך הרבה קרה. חיים שלמים בשנה אחת.
בבלוג הבא אעביר את התוכניות להמשך והן רבות! שתהיה לנו שנה רבת פעילות ומוצלחת לפחות כמו זו שחלפה.

יום שבת, 15 בספטמבר 2007

נפרדים משי,דפי וורד

נפרדנו מהם בשתי הזדמנויות שונות- ב"ביחד" עם נציגי תנועות הנוער והפדרציה וב... מופע ב"בארניארד" עם צוות מרכז ישראל והשליחים הצעירים של הסמינרים הציוניים.
נעמה כתבה את נאום/מילות הפרידה והנה הן ככתבן וכלשונן:
דפי וורד, מעטות הנשים שאני יכולה למר שאני מעריצה, אפשר לספור אותן על כף יד אחת אולי כף וחצי. והינה הערב אני צריכה להיפרד משתיים מהן. שתי נשים שהתבוננתי עליהן במהלך השנה הראשונה שלי בדרום אפריקה ויכולתי לחוש גאווה שמדינת ישראל מעמידה נשים כמותכן.
ורד:שילוב בילתי אפשרי של קלילות, רצינות, אחריות, שטותיות, ראש גדול, יכולת הנהגה ונתינה בילתי נדלים, מקור השראה לכל כך הרבה אנשים וכל זה בענווה שאינה מאפיינת את בני דורנו, רודפי הכבוד והתחרותיות. שבית את ליבי בחיוכך הנעים כל כך ובתמימות בה תמיד היית נבוכה, כששמעת מילות הערכה. תמיד יש לך את הטאץ' הזה להתייחס גם לפרטים הקטנים ביותר והיכולת ללכת עם מה שאת מאמינה עד הסוף (מי חוץ ממך האמין שתחזרי לדרום אפריקה. כולנו היינו מודאגם מהעובדה שלא פינית את הדירה שלך, מתוך ידיעה שאת חוזרת ואכן חזרת).
מעבר להשפעתך ותרומתך למשלחת בדרום אפריקה אני באופן אישי מאוד מצטערת שאת עוזבת אותנו. לא חלקנו יחד שעות רבות, אך בשעות שנפגשנו – גיליתי בך אישיות מדהימה ואישה – ילדה שנעים בחברתה. אני מאחלת לך להמשיך ולהפיץ את אורך ובטוחני שכך תעשי בכל מקום בו תהיי ותשפיעי.

דפי, אצלך (בושה לומר) שמעתי לראשונה בחיי את השירה האדירה של "אשת חיל מי יימצא" ואולי לא מיקרי הדבר. את אכן מייצגת בעיניי את המשפט הזה. ידך בכל ויד כל בך. כשהגענו לדרום אפריקה, בתוך ההלם הגדול בו הייתי, מצאתי בך ובביתך פינה ישראלית מה ועוטפת.
אני מחפשת את המילים לבטא מה אני חושבת עלייך ומתקשה למצוא. שילוב מדהים ויוצא דופן של קימבו"ץ בילתי אפשרי, מתובל במחשבה עמוקה, תכן וכושר ארגון עילאי. יכולת מדהימה ליצור קשרים בילתי אפשריים עם כל הסובבים אותך. אינטיליגנציה, מעוף, חזון, חוכמה, יצירתיות לצד חריצות, השקעה, יכולת עבודה בילתי נגמרת והכל בחיוך ומתיקות. אלופה בניהול העולם ב-SMSים ולצד כל זה לא מתוותרת על השקעה בעצמך, במשפחתך בחברייך.
דפי, תחסרי לי מאוד. ארוחות השבת בביתך החם, השיחות פה ושם והידיעה שאיכשהו גם רחוק, רחוק מהבית והמשפחה- יש לי משפחה גם בניכר...

ולבסוף אחרון חביב שי. לך אני חיבת תודה אישית. עולם התורה רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב. באתי ממשפחה חילונית בעליל ומעולם לא התחברתי למשפחה דתית כמו בהזדמנות זו שנקרתה בדרכינו עם המעבר לדרום אפריקה. אתה פתחת את ביתך לי ולבני משפחתי. ממך למדתי את היופי שבעולם היהודי. בארוחת שבת לראותך מתפלל בכוונה ואת ארבעת ילדיך נתלים עליך ומביטים בך באהבה והערצה חוכמת היים שלך לחבר כל אירוע ומפגש במשלים חכמים ודברי תורה. ההנהגה שלך את הקהילה פה בהומור והרבה מאוד אהבת ישראל, כל אלה עוררו בי השראה וכבוד רב. ללא ספק ובמידה רבה בזכותך התחלנו לקיים ערבי שבת ושמסיבות כאלה וחרות אננו יכולים – הילדים מתלוננים...
זהו, אתם עוזבים ומשאירים אותנו פה בדרום אפריקה לבדנו. גלמודים ובודדים... תמשכו לעשות חיל בכל אשר תפנו ואחנו נתגעגע.
לשנה באה בירושלים!

israel encounter day

2 מפגני עוצמה

2 מפגנים. 2 ערבים חגיגיים. 2 מפגני כוח. שבוע אחרי שבוע. באותו מקום. אותה קהילה.
הקהילה היהודית בדרא"פ. המקום- סנדטון סאן, אולם מרולה. כאמור שבוע אחרי שבוע. ערב חגיגי לציון 75 שנה למזרחי דרום אפריקה לעומת ערב הפתיחה של ועד הנציגים היהודי הדרום אפריקאי. ערב המזרחי היה מרהיב, חגיגי.הערב התאפיין בציונות, קריאה לעלייה ועומק יהודי וישראלי. המשתתפים היו כמשפחה, הגיעו לבושים למהדרין. האווירה היתה מדהימה, חמה, משפחתית למרת כ- 600 המשתתפים.
ערב הפתיחה לכנס השנתי של ועד הנציגים היה "חנוק". מאולץ. המקום אותו מקום, ההבדל בתפאורה ובתכנים-עצום! הקשר בין המשתפים- רפוי אם בכלל. נכון- נעשה ניסיון די מוצלח להקנות ארשת מכובדות לאירוע באמצעות שלל אורחים מוזמנם מכובדים כולל שר ההגנה הדרום אפריקאי שלא בחל בהזדמנות לבקר חריפות את ישראל בנוכחות שגריר ישראל במקום. נעשה ניסיון לבנות אווירה באמצעות מקהלת ונגני בית הספר היסודי- קינג דויד ויקטורי פארק (ובהם 2 ילדי- יונתן שניגן בסולו את הימנון דרא"פ ויואב עם להקת הנגנים של בית הספר). הארוע היה מפגן כוח מרשים אך לטעמי חסר נשמה. אותה נשמה שהייתה בשפע בערב של המזרחי. 2 הערבים הדגישו את הבמות עליהן מהלכת הקהילה בדרא"פ: הבמה הציונית והצמיכה בישראל והבמה המקומית של הקהילה שהינה חלק מהמדינה בה חיים. 2 מפגני כוח. 2 ערבים חגיגיים. שבוע אחרי שבוע. אותו מקום. אותה קהילה. הבדל עצום.

שליחי הסמינרים הציוניים

הסמינרים הציונים כאן. חודשי הכנות של טוביה קנון מהסמינרים ולארה ממרכז ישראל, התכתבויות בלי סוף, חיפושי תקציבים ותיאום ציפיות עם הלקוחות הביאו אותם לכאן.
4 מתוך שבעה הגיעו מייד, שלושה בטפטופים.
חברה איכותיים, המון מוטיבציה ומעורבות וראש צוות אחת משקיענית- אודיה.
לארה בינתיים עזבה ללימודים בארץ ומחליפה אין...
נעמה, לבקשתי נכנסה לתפקיד ומיד הוכיחה מהי רצינות ומסירות ישראלית בתפקיד! השלימה ההכנות לקליטתם: תיאמה בתי הספר, מתנות, ציוד, ארגון ומשפחות מארחות. ממוקדת ועובדת בקצב מעורר השראה.
חיכינו לשליחים בשד"ת. נחיתה ב- 09:30. תכלס יצאו ב- 12:00. למה? הפסקת חשמל גרמה לאיבוד אחד הארגזים עם כל מערכי השיעור שלהם... אכזבה קלה בהגעה אך לא נורא.
אספנו אותם והבאנו את החבורה ל"ביחד" לקבלת פנים לבבית שכללה את המשפחות, ה- DIJE , השליחים ונציגי הפדרציה. כיבוד קל, דברי ברכה והם בדרך למשפחות.
יוהנסבורג עיר ענקית, סבוכה. להתמצא בה עם מפה דרושים המון זמן ותרגול. שנה שעברה, אבד זמן רב באיתור בתי הספר, סיור והתארגנות. כלקח משנה שעברה, קניתי GPS עם המפות של דרא"פ והכנסתי למכשיר את הכתובות של כל המקומות הרלוונטיים לשליחים. הם עלו על הרכב , הכניסו את הכתובת ו..הם שם. חסל טלפונים באמצע הלילה של אנחנו לא יודעים איפה אנחנו, איך מגיעים ואיחורים מטורפים לפעילות.
נעמה התלוותה לכל פעילות, תומכת , מתאמת, מסייעת. הניסיון כמורה ורכזת רבת ניסיון מוכיח את עצמו בכל רגע מחדש. הכימיה עם הצוות טובה מאוד.
הצוות מקיים פעילות עניפה ועד כה הביקורות מצוינות. לעומת שנה שעברה שהקשר עם הסמינרים היה רופף, השנה הוא הדוק. הרבה בזכות אודיה, נעמה והצוות. לקחנו אותם כמשפחה לארוחה חגיגית, צרפנו אותם לכל האירועים בהם מעורב מרכז ישראל וכמובן אנו משתפים אותם בישיבות השליחים.שליחים לכל דבר ועניין במשלחת, בדיוק המודל אליו כיוונתי.
הצוות מוכיח מוטיבציה גבוהה מאוד! השקעות והכנות עד לשעות הקטנות ועבודה יסודית. תענוג. הגיעו עם המון מוטיבציה להשקיע, להיקשר. השיעורים והמפגשים שלהם עם התלמידים הם חד פעמיים. חסר הקשר האישי. חסר זה גורם לתסכול לא קטן אצלם. אנו מנסים לערב אותם בכל הפעילויות שלנו על מנת לגשר על הפער הזה. לא תמיד מצליחים

חידון התנ"ך 2007

סיבוב ראשון והצלחה מסחררת. ההצלחה הייתה החדווה בה הועבר החידון. במוטיבציה הגבוהה של המשתתפים. בהשתתפות הערה של הקהל ובעיקר ומעל לכל בהנחייה וההשתתפות של נציג הדיג' לירון סמדג'ה ושליחינו מהסמינרים הציוניים.
פרויקט של כולם. ממש כך. המורים שישבו בוועדה וקבעו את הסיליבוס. מתנדבת שכתבה מאות שאלות. נעמה שתיאמה וארגנה. שי השליח של בני עקיבא שישב שעות על נמת לכתוב את את שאלות הברירה. שי (כן אותו אחד) שישב עם שליחי הסמינרים הציוניים ובנו את שאלות המולטימדיה- הצגות, שירים, מצגות, תמונות וסרטונים- הכל כדי להפוך את החידון למעניין. מרתק וסוחף.
וזה מה שקרה בפועל, החידון היה מרתק, מעניין מאתגר. והאווירה בו היתה... שמחה!
עכשיו אנו מחכים לגמר בנובמבר בו ישתתפו גם ילדי בית שמש אשר יתארחו אצל ילדי דרא"פ.
שנה הבאה בבית שמש ושנה אח"כ בוושינגטון.

תזמורת כפר ורדים

את הרעיון הקודח הזה העליתי במהלך תכנון תוכנית העבודה שלי ל- 2007 בנובמבר 2006. 50 נגנים??? טירוף! ראובן מלאך? כנראה שהייתי ברגע של חוסר שפיות!!! (ורק על מנת להסיר כל ספק: אני מת עליו) אבל הרעיון עלה והתקבל בברכה על ידי הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית ביוהנסבורג, קצת פחות בהתלהבות בקייפטאון בשל גודל הקהילה שקשה לה להכיל אירוח של כל כך הרבה אנשים.
דיון קצר עם ראובן מלאך וסיכמנו על המועד- אוגוסט 2008, כשהנגנים בחופשה.
לפרויקט מונתה פרומה סאקס, עובדת הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית. אשה קטנה מלאת אנרגיות ומאורגנת להפליא. ישבנו לתכנן את הביקור. אז חוץ מבלי סוף הופעות חשבנו שאם כבר מגיעים לאפריקה ראוי גם להינות מהארץ המדהימה הזאת. השחלנו ביקורים באתרים, אטרקציות, מופעים ועוד המון. אחרי שכל החלומות היו על תוכנית אחת ישבנו לתמחר את החלום. יצא יקר בטירוף. כל פעולה שעשינו הוכפלה ב- 50... כל הוצאה יצאה בכפולות מטורפות... במקביל ניסינו לשמור על העיקרון שהמבקרים ישלמו רק כרטיסי טיסה לדרום אפריקה וכל הביקור כולל הטיסות הפנימיות ימומנו על ידנו.
בשלב זה פנתה פרומה ליו"ר ועד ההורים בביה"ס ויקטורי פארק בבקשה לארגן משפחות מארחות, הבקשה נענתה באופן חיובי ומייד. אנדי שואב ארגנה את כל המשפחות למרות בעיה רפואית קשה שהתעוררה במשפחתה ועשתה זאת על הצד הטוב ביותר בשמחה ועם המון תשומת לב לפרטים- כל הכבוד.
נפגשנו עם מנהל ביה"ס ומנהל מגמת המוסיקה בבית הספר קינג דויד שנענו בשמחה לאתגר (וזה אתגר לא פשוט!).
משם פנינו לנסות לגייס כסף לטיסות הפנים ולמימון ההוצאות הכבדות כאן בדרא"פ. בעל סוכנות נסיעות מקומי (יהודי כמובן מהקהילה) גייס כספים בקהילה והינה יש מימון גם לטיסות הפנים.
ככל שהתקדמנו בארגון הפרויקט , ההתרגשות גברה: מופע עיקרי בקינג דויד ויקטורי פארק, מופע בקינג דויד סנדטון, מופע ב"ממלודי"- עיירת שחורים ליד פרטוריה שהקהילה היהודית מאמצת ותומכת. מופע בדרבן, פרטוריה ואפילו קייפטאון.
בביקורי בארץ ראובן פנה עם בקשה מיוחדת- מופע בשגרירות.., נו? לא חסר צרות? אבל אני מאמין שהכל אפשרי תמיד אז יאללה..
פניתי לשגריר אילן ברוך והסכמנו על מופע אצלו בבית... הוא מזמין את כל הסגל הדיפלומטי והשגרירים של כל המדינות הממוקמים בפרטוריה. הבעייה שנולדה עכשיו הייתה המועד. במועד שהוא הכתיב הם בדרבן... שינינו את התוכנית אחרי התנצלויות אינסוף על מנת שיתאים לשגריר. יש מופע בשגרירות.
פרומה באותו זמן רצה והתרוצצה- ארגון קבלת פנים, אוטובוסים, מופעים, הורים המון המון ארגון!
המועד מתקרב וההתרגשות גוברת. מספר טלפונים מהורים מודאגים (הילדים טסים לאפריקה לא לפריז...) וטבלאת אירוח המשפחות הולכות ונסגרות.
הדס ביתי, ביקרה בארץ ונפגשה עם חברות. נעמה ביקרה בארץ ונפגשה עם חברות. אני הייתי בארץ ו.. כנ"ל. הבנים- יונתן ויואב לעומת זאת לא נפגשו עם חבריהם. לפיכך ביקשנו לארח 6 מחבריהם... מה אני אגיד לכם? קיבוץ פתחנו בבית- 9 ילדים: 3 שלנו ו- 3 אורחים. מזל שיש MAID...
ביום נחיתת התזמורת, משפחת דהן בהתרגשות מלאה. נתנו לילדים יום חופש מבית הספר (נו, לאניברסיטה יגיעו בעוד הרבה שנים) ויצאנו לשדה התעופה לחכות להם.
התזמורת הגיעה. ראשונים יצאו ראובן ורותי ואחריהם הזדחלו חברי התזמורת. המומים. כל כך הרבה כושים, מה זה? נו, במדינה של 44 מיליון כושים סביר להניח שיראו אחד או שניים..
העמסה מהירה על האוטובוס ואנחנו בדרך ל"ביחד" בניין המשרדים שלנו.
בבניין במקביל ארגנו באותו יום (אחרי המון הכנות) חידון תנ"ך מרהיב ורב משתתפים (וזה בדיווח אחר).
ילדי התזמורת נכנסו מבוישים, שקטים, והמומים לאולם קבלת הפנים. שתייה, קצת עוגות ובמקביל המשפחות המארחות מגיעות. הם מצד אחד והנגנים מצד שני. כל צד חושש ותוהה איך להתקרב. ברכנו את כולם וצוותנו אותם האחד לשני. ההתרגשות פגה מייד כאשר עברו לרשות המשפחות שלקחו אותם למקלחת חמה וארוחה ביתית.
אורחינו נאלצו (המסכנים) לחכות שאסיים את חידון התנ"ך,לחלק פרסים וכמובן לברך את הזוכים. נעמה לא יכלה לקחת כל כך הרבה ציוד וילדים ברכב אחד...
נסענו הביתה- שם נגלה לילדים "המחנה" . פריסה של 9 מיטות ומזרונים בשורה. חדר לכל המזוודות וכלי הנגינה ו- 2מקלחות רק להם. מחנה צבאי , אמרתי?
ארוחת הערב נעשתה בתורות והיתה מבצע בפני עצמו. להאכיל 9 מתבגרים? הם לעולם לא שבעים!
בבוקר כבר התארגנו אחרת. לילה לפני, נעמה שאלה כל אחד מה הוא אוהב ומוקדם בבוקר כבר חיכתה להם ארוחת בוקר עם שם ליד כל אחד על מנת לוודא שכולם מקבלים את מה שאוהבים (לא גיוון גדול אבל בכל זאת, תשומת לב).
יצאנו לבית הספר קינג דויד- ממש מל הבית שלנו למפגש היכרות עם בית הספר, האולם, הילדים.
מפגש קצר ומשם מייד לביקור בקונסטיטיושן היל- בית כלא מתקופת האפרטהייד שהפך לבית המשפט הגבוה לצדק.
אחרי סיור וביקור חזרו כולם לקינג דויד לחזרה, ארוחה והערב הגדול לפנינו.
ההתרגשות רבה, קהל זורם פנימה. ציפינו ל- 150- 200 איש. הגיעו כ- 400. האולם היה מלא מפה לפה. לא היו מספיק כסאות, אנשים עמדו.
ההופעה החלה והם היו מעולים!!! הצ'ק נפרע ובגדול. ראובן היה בעננים. הקהל עמד על הרגליים אחרי כל יצירה במחיאות כפיים סוערות. הופעה של שעה וחצי נמשכה ללמעלה משלוש שעות. הרפרטואר נגמר... מנכ'לית הפדרציה וסגניתה כמו רבים אחרים רקדו משמחה ברחבה שלפני התזמורת. מחיאות הכפיים לא פסקו בבקשה לעוד הדרן ועוד הדרן.
בתום הערב הילדים אותם אנו מארחים לא יכלו להרדם. קבלת הפנים המדהימה לה זכו מהקהילה החמה והמיוחדת כאן היו הרבה מעבר לכל מה שהם רגילים ולמה שציפו.
יום המחרת זימן להם על פי התוכנית בעיקר- פאן. גולד ריף סיטי- פארק שעשועים בסגנון יורודיסני עם ההתאמות המתבקשות לדרום אפריקה- מבוסס על עיצוב של עיירת כורי זהב. ביקור כמובן במכרה זהב עצום הכרוי מתחת לפארק ולאחר טלטולים, שקשוקים והרעדות במתקנים השונים יצאו לבית תזמורת הנוער של יוהנסבורג לג'אם סשן עם הילדים המקומיים.
הריצה לא תמה מאחר ומשם הם הוסעו למופע בתיאטרון אפריקאי בשם "אומוג'ה" מופע ריקודים ושירים אפריקאים המייצג את כל שבטי אפריקה (5 שבטים). מופע מרהיב ביופיו.
חצות וכולם כבר הרוגים מעיפות.
למחרת בוקר קונצרט נוסף בבית ספר קינג דויד סנדטון – שוב הצלחה מסחררת לתזמורת והתרגשות רבה בקרב המארחים והנגנים.
מהקונצרט ישר לטיול לפארק הקרנפים והאריות- יצאו 44 וחזרו... 44. אל דאגה.
משם לסיור ב"סוואטו"- גם משם כמעט כולם חזרו. כולם, כולם- נא להרגע...
אני הייתי בפגישות עבודה בקייפטאון ומייד עם חזרתי בערב לקחנו את רותי, קלינסקי וראובן לארוחת ערב מפוארת במקום מדהים ביופיו- "מויו". ערב שנגמר בחצות ובפליאה מסוימת מכיוונו של הרופא לגבי העובדה שיש איפה לבלות באפריקה... נו.
התזמורת טסה לקייפטאון שם מחכה להם משה לדרמן והשליחים שלנו , מלווים אותם לבית הארחה (אכסניית נוער) ומשם לטיולים ברחבי קיפטאון ועד כף התקווה הובה. הטיול כולל ביקור במפרצים המרהיבים במקום, עלייה להר השולחן, ביקור בחוף הפינגווינים, חוף הבולדרים והגעה עד כף התקווה הטובה (קצה דרום אפריקה והנקודה הקרובה ביותר לאנטארקטיקה).
הערב יש להם מופע בקהילה הרפורמית ואני בטוח שיהיה מוצלח. הוכיחו יכולת!
ביום ראשון אני מחכה להם ביוהנסבורג, נוסעים לפרטוריה ולבית השגריר להופעה המיוחלת. טיול בפרטוריה, אירוח משפחות ולמחרת טיסה לדרבן.
לדרבן אתלווה אליהם, נפגש עם השליח שלנו שם, נתארח בקהילה ונטייל לאקווריום הגדול העולם (בו יש כרישים לבנים, ענקיים). הופעה בערב בקהילה ואח"כ BRAI שזה "על האש" עם הקהילה.
זהו בינתיים,
הביקור עד כה היה מוצלח מאוד, ההופעות מעולות. המפגש עם התלמידים בבתי הספר ועם הקהילה היו מדהימים ונוצרה כימיה כמעט מיידית. עד כה התוכנית עובדת כמו שעון...

תערוכת אתיופיה בישראל

במהלך סיעור מוחות על תוכנית הפעילות לשנת 2007 שהתקיימה בסוף 2006 העליתי את הרעיון להביא תערוכת צילומים על האתיופים במרכזי הקליטה בישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. הפדרצי הציונית הדרום אפריקאית פיתחה את הרעיון לתערוכה על יהדות אתיופיה בישראל: עלייתם ותהליך קליטתם בישראל. הנושא נוגע במגוון העשייה: עלייה,קליטה, שמירת זהות יהודית לצד ההשלכה של יחסי שחורים ולבנים בישראל על מדינה כמו דרום אפריקה.
הפנייה הראשונה היתה אל אבי הירשפלד- חבר מכפר ורדים, צלם עטור פרסים ובעל שם עולמי, אשר צילם במהלך מלחמת לבנון השנייה את מרכזי הקליטה והחיים בהם וכן את הפעילות של הסוכנות היהודית למענם. אבי הינו צלם רשמי של הסוכנות יהודית לצד היותו צלם רשמי של קרן קיימת. אבי הסכים.
הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית פנתה ל- 2 צלמים יהודיים מקומיים שסיקרו בתמונותיהם את עליית יהדות אתיופיה לישראל. השניים הסכימו .
צלמים יש. תמונות נבחרו מבין מאות – בשתוף עם הצלמים ועכשיו למיקום. נציגת הפדרציה חיפשה את המקום המתאים ביותר שיידבר אל כל הקהלים בדרום אפריקה. מוזיאון אפריקה, אחד הגדולים והמפורסמים בדרא"פ נבחר. מגעים עם הנהלת המוזיאון ומענה לדרישותיהם השונות הביא לסכמה להעמדת התערוכה במוזיאון.
בקומת התערוכה העמיד המוזיאון תערוכה של התפתחות המצלמה מיום המצאתה.
שיווק אגרסיבי משותף בקהילה ובבתי הספר קרא לכולם להגיע לתערוכה ולפתיחה החגיגית.
ביום ראשון ה- 29 ליולי נפתחה התערוכה ברוב הוד והדר. מלצרים עטוי כפפות הגישו כיבוד מפואר ל- 300 האורחים שהגיעו לפתיחה. שגריר ישראל בדרא"פ- אילן ברוך נשא דברים. הרב הראשי לדרום אפריקה ברך על היוזמה והביצוע וכן על התערוכה שמקרבת בין הקהילה היהודית בדרא"פ לקהילה השחורה. מובילי הקהילה נאמו וברכו ונציגי ממשלה שחורים הסתובבו בקהל והתחככו עם המבקרים. האווירה הייתה מדהימה וחגיגית.
את אבי הירשפלד ארחנו בביתנו במהלך הימים שלפני ואחרי פתיחת התערוכה. איש מיוחד. לא נח לרגע. מרגע שהגיע- נסע לחברים, קרובים וטיולים. אין לו רגע דל.
מאז פתיחת התערוכה ביקרו בה תלמידי בתי ספר של שחורים מדרום אפריקה, כל תלמידי בתי הספר היהודיים מיוהנסבורג ואנו פועלים להזמין גם את בתי הספר הלא יהודיים בהם יש תלמידים יהודיים.
בתום חודש להצגת התערוכה בכוונתנו להעבירה לקייפטאון ולדרבן ומקווים כי ההשפעה תוכר גם שם. לטעמי התערוכה היא אחד הפרויקטים החינוכיים הכי משמעותיים וגדולים שנעשו בשתוף הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית בדרום אפריקה עד כה.

סיפור אנושי על ערבות הדדית

תנועות הנוער בדרום אפריקה הן תנועות ציוניות השולחות את חניכיהן ובוגריהן לתוכניות קצרות וארוכות עד שנה בישראל באמצעות ובסיוע הסוכנות היהודית.
כך גם תנועת הבונים דרום אפריקה. אחת התוכניות היא תוכנית להכשרת מדריכים צעירים. בני הנוער מגיעים למכון להכשרת מדריכים בקרית מוריה בסוכנות היהודית וסופגים ציונות עם כלי הדרכה והמון גיבוש והתקרבות לבני נוער יהודיים מכל רחבי העולם.
במסגרת זו הגיעה קבוצת בוגרי התנועה להכשרה והדרכה. הכל התנהל כשורה והקבצה חוותה חוויות, הוכשרה וספגה ציונות.
בשבוע האחרון לקורס חש אחד המשתתפים מדרום אפריקה בשם גדעון,ברע. סחרחורות ובחילות הביאו אותו לרופא שהחיש אותו לבדיקות עומק בבית החולים שערי צדק.
הבדיקות גילו באחת שבדמו של גדעון התפרצה מחלת סרטן הדם- לוקמיה.
כל המערכת נכנסה לסחרור. נציגת הבונים, שירי, לצד נציגת הסוכנות היהודית מהמחלקה לחינוך אריאנה ונציג טלפד- דורון, התייצבו לצד מיטת החולה ועקבו בדאגה תוך עדכון כל המערכת- הסוכנות, הבונים וטלפד במצבו של החולה.
הרופאים המטפלים עדכנו בשלב זה כי הסיכוי להחלמה קלושים ביותר.
בסיעור מוחות הוחלט להביא את האם מקייפטאון לשהות לצד בנה. האם הוטסה במהירות לארץ ונתקבלה על ידי 2 הנציגות: אריאנה ושירי ולוותה בכל המהכים בבית החולים.
עם הגעתה נדרשה הרופאה המטפלת לעדכון מצב בו טענה כי גדעון חייב להגיע לטיפול בבית החולים רמב"ם שם יש התמחות בנושא בטיפול במצבים קריטיים כמצבו, בסרטן דם- לוקמיה מתפרצת. אליה וקוץ בה: גדעון אינו אזרח ישראלי ואינו מבוטח ועלות טיפול פרטי כזה תגיע למיליונים. מצד שני לא ניתן להעבירו לקייפטאון- הוא עלול למות בדרך וכן בכלל לא ברור מה רמת הטיפול בדרא"פ. הרופאה התקשרה לבית החלים בדרא"פ ואז הסתבר שאם רוצים להציל את חייו עדיף שיאושפז בחיפה.
עוד הסתבר כי הביטוח הרפואי של גדעון אינו מכסה את הטיפול בדרא"פ ובטח שלא בארץ אחרת- ישראל.
האם כמו גם נציגת הסוכנות ונציגת הבונים נותרו חסרי אונים- אין ביטוח, לא ניתן להעבירו לדרום אפריקה וכן לא ניתן להמשיך לטפל בו מאחר ואינו מכוסה בארץ- אינו אזרח ישראלי...
ואז עלה הרעיון ל"העלות" את גדעון. לקיים איתו את תהליך העלייה ולהפכו לאזרח ישראלי. באחת הוא יהיה מבוטח וזכאי לטיפול הרפואי.
הסוגיה עלתה לאם ולגדעון שהסכים מייד, האם הביע הסתייגות קלה אך לבסוף נתנה הסכמתה. הסתייגות נוספת נשמעה מצד גורמים שונים שטענו שבעצם אנו מטילים את עלות הטיפול בגדעון על כתפי משלם המיסים הישראלי. לבסוף הובע גם החשש כי המחלקה לעליה וכן משרד הקליטה יסרבו להעלותו שכן אחד הקריטריונים לעלייה הוא מצבו בריאותי של המועמד שבמקרה זה היה בכי רע ועל סף מוות.
כל ההתייעצות וההתלבטות ארכו בדיוק יום אחדהוהוחלט לקיים את העלייה לגדעון.
מרגע שהוחלט נכנסה המערכת מיידית לפעולה מתוזמנת: הבקשה הועברה למחלקה לעלייה, שלוחת הסוכנות בדרום אפריקה- בקייפטאון, טליה- דאגה לרוץ ולארגן את כל המסמכים והאישורים הדרושים (האם הייתה בארץ והמשפחה חסרת אונים). המסמכים הועברו למשרד העלייה ביוהנסבורג אל עופר (הח"מ) אשר לאחר בדיקה ואישרור לקח אותם איתו בטיסה לארץ. נחיתה ביום ראשון בשעה 06:30 בנתב"ג. ב-07:30 המסמכים כבר היו בבית החולים.
נציגת המלקה לעלייה מאגף הזכאות – רושל שהנחתה את כל הפעולה מהארץ הגיעה לבית החולים עם נציג משרד הקליטה (אשר היו בשביתה...). גדעון הוחתם ובמקום הונפק לו מספרתעודת זהות והוא הפך באחת לאזרח ישראלי.
נגמר? לא...
עדכון על המהלך הועבר אלי (עופר) ובבירור שגרתי ביקשתי לדעת האם קיבל וואוצ'ר לזכאות רפואית. הסתבר שלא... נשכח... נו.
אריאנה רצה מייד לרושל אשר דאגה לוואוצ'ר. האם נאספה לאחר כבוד מבית החולים והן נסעו על פי הנחייתי לסניף הדואר המקומי למלא טפסי ביטוח לאומי על מנת להיות זכאים להצטרפות לקופת חולים.
אסון ושבר, כל סניפי הדואר היו סגורים- שביתה... ממש מערכון לא נגמר של אפריים קישון והילד בסכנת מוות.
אריאנה עם האם רצה ממשרד למשרד עד שהסכימו לפתוח לה עמדה אחת בלבד בסניף המרכזי של הדואר בירושלים. השתיים התייצבו, מילאו הטפסים ובריצת אמוק ולפני שייסגר לקופת חולים מכבי להצטרף. טוב, הם לא היו בשביתה...
מהלך הצטרפות מהיר ולגדעון שוכב בבית החולים יש תעודת חבר בקופת חולים ולכן יכול כבר לקבל את הטיפול הדרוש להצלת חייו.
גדעון נכנס לטיפול אנטנסיבי. האם חסרת אונים מול המוסדות הישראליים ואי ידיעת השפה העברית נזקקה לסיוע וליווי צמוד. שוב אריאנה ושירי היו שם בשבילה.
בשלב זה פניתי לדורון מטפלד וביקשתי כי ייקחו אחריות על הטיפול באם וליוויה. לואיז ודורון מטלפד נקטו במהלך מהיר ומינו לה מלווה סוציאלית צמודה בבית החולים.
כל המערכת בסוכנות היהודית – המחלקה לעלייה, המחלקה לחינוך, המערכת של הבונים, טלפד- הוכיחו את האנושיות והערבות ההדדית הקיימות בקרב מוסדות העם היהודי. בקרב האנשים.
אריאנה, שירי, רושל, דורון, טליה, משה, עופר –כולם תרמו, היו מעורבים, עזרו לנסות להציל את חייו של גדעון.
סיפור קטן ואנושי על ניסיון להצלת חיים בזכות הערבות היהודית הדדית.

לארה- סיום תפקיד

לארה סיימה את תפקידה כרכזת פרויקטי החינוך במרכז ישראל. לארה הייתה גם כתבת בג'ויש ריפורט ונתנה כיסוי די גדול לפעילות המרכז והעשייה של הסוכנות היהודית. לארה מסיימת את תפקידה ונוסעת ללמוד במרכז הבינתחומי בהרצליה. 3 שנים שבתומם אני מקווה שתשאר כעולה חדשה בישאל. תרומתה למכז ישראל הייתה גדולה. בחורה מחושבת מאוד מסודרת מאוד, רצינית ואחראית שתמכה בעובדים האחרים ושמרה על קור רוח דרום אפריקאי אופייני. נתגעגע אליה ונברך אותה בהצלחה בדרכה החדשה. למעשה זו הדרך לסיים תפקיד במרכז ישראל.

קארטינג

יואב בא עם הרעיון להתחרות במסלול קארטינג. הרעיון בא מיום הולדת של חבר. החלטנו שזו הזדמנות טובה. למה טובה? כי רק קנינו GPS חדש והחלטנו שזו הזדמנות טובה לנסות אותו ולמצוא את המקום. לאחר כיול של ה- GPS יצאנו לדרך. הגדרנו למכשיר החביב להגיע בדרך הקצרה (2 אפשרויות: הדרך הקצרה או הדרך המהירה). התברר שהדרך הקצרה היא לא תמיד המהירה ואכן כך היה... הגענו לשכונות "עזתיות" למכביר קצת מפחידות אך בעיקר מוזנחות. נסיעה של כשעה והגענו למקום. אולם ענק, מעין חניון, עם מסלול מירוצים מתוחם בצמיגים. מכוניות קארטינג מהירות ואנחנו מתרגשים ותוך דקה עם קסדות על הראשים. ילדי משפחת דהן- יואב ויונתן כמו גם אביהם, התגלו שנהגים לא רעים בכלל. מה זה לא רעים? תחרות צמודה, החלקות גלגלים וצמיגים מעלי עשן, חריקות בלמים וסחרורים ואפילו התנגשות אחת. זמני שיא וכיף לא נורמלי. 30 סיבובים חלפו ביעף- 14 דקות שהשאירו אותנו דואבי כתפיים ושרירים תפוסים מהמאמץ. מגניב. להשלים את החויה המשכנו לארוחה מזינה במדונלדס (ליואב) ובננדוס (ליונתן ולי) אלינו הצטרפה נעמה אחרי חדר כושר. ארוחה טעימה שהשלימה חווית נהיגה כיפית. אחלה יום.

צוות היגוי להכשרת מורי דרא"פ

צוות ההיגוי לבניית סמינר ההכשרה לכל המורים במערכת החינוך היהודית בדרא"פ התכנס לראשונה.
הצוות כלל נציגים (מנהלים) מרוב בתי הספר ומערכות החינוך היהודיות בדרא"פ וכן את נציגי הסוכנות היהודית: דר' רחל כורזים (טלפונית) ואני.
בסיכומו של דבר הושגה הסכמה מקיר לקיר לקיום פרויקט הכשרת כלל המורים מבתי הספר היהודיים.
כמו כן עלה הרעיון והוסכם להמשיך לבחון הקמת אקדמיה להכשרת מורים מהחינוך היהודי בדרא"פ- מרכז שבו יתבצעו כלל הכשרות המורים, כולל הכשרת המש לכל המורים שייצאו להכשרה בישראל. במקום יוקם חדר וציוד לוידיאו קונפרנס, מרכז מידע (מחשבים) המחובר לספקי המידע הראשים-הגדולים בישראל (אוניברסיטאות והסוכנות היהודית). בראש המרכז/אקדמיה יעמוד אדם שייבחר על ידי ועדה שתכלול את נציגי כלל בתי הספר. כל בית ספר יממן את האקדמיה על פי מספר המורים שלו ועוד כהנה וכהנה. את כל הפרטים ניתו יהיה לקרוא בסיכום להלן.
מצורף בזה סיכום ראשוני של הישיבה הראשונה וכן 2 מסמכי הייסוד שהוציא הח"מ והרב קרייג קייסב.
נא חוות דעתכם לגבי ולקראת ההמשך (באוגוסט).
תודה,

Minutes for the steering teacher seminar committee
Participants
- R. Craig Kacev – King David
- Rebecca Sarchi- Torah Academy
- Gary Herbert- Yeshiva College
- Carmen Emanuel- Emunah
- Carol Rod- Ort
- Ariella Rosenberg- Ort
- Dr. Rachel Corazim- Jewish Agency
- Ofer Dahan- Jewish Agency.

- The whole idea of the seminar and its continuity is revolutionary and will re define the community involvement with Israel and the connection to Israel.

- The seminars should be an opening/beginning for continued study in SA.

- The committee should define what subjects can be studied in Israel and what in SA to ensure the continuity of the program.

- The committee should define what kind of educational experience they would like the teachers to have.

- Important to combine general studies in the seminar.
- The Jewish Agency should hold the role of the professional consultant, the knowledge data base and Dr. Rachel Corazim and the Israel Centre will be the representatives.
- The committee will rep. All the schools, and will not be political or force any kind of content.
- Every school will have to define for itself what content he will like to have in the seminar as well as with which partners.
- Ort will give the Technological support to the project.
- There is a huge emphasis on continuity and we should think of the organization to run the program.
- The mix of teachers from the different schools will build up studying groups to enrich each other.
- Ort suggested to be, and give the physical basis to the continuity of the program in SA.
- Ort is suggested its world knowledge data base for the program and the continuity.
- As part of the program and for the continuity, all schools along with the Jewish Agency will establish "the South African Jewish Teachers Academy".
- Every school will bring into it its own content for the seminars.
- Every school will sponsor a monthly fee for running the different courses.
- The payment can be by the size of the school (number of teachers)
- Every teacher that will participate in the program will get credits for certificate of payment. The promotion of teachers will depend on the courses he/she participated in.
- Venue for the academy:
o Great Park shul
o Ort
- The venue will be equipped with video conference equipment as well as telephone conference and 10 internet points with link to the major knowledge base in Israel universities as well as in other parts of the world.
- Students can use this data base and venue.
Summary:
- Every school should come with content for the teachers seminar
- Every school should come with ideas for content suppliers.
- Every school should discuss the seminar idea.
- Schools should come with budgeting proposal for the academy.
- Next meeting: August 2007
Donors to approach:
- Moti Sachs
- Judy Moritz
- Mendel Kaplan
- Partnership 2000
- IUA-UCF

סמינר למדריכי החינוך הבילתי פורמלי

2 ארגונים מאוד דומים DIJE ו- GIPSY. השמות של שניהם הוא ראשי תיבות לחינוך הבילתי פורמלי במערכות החינוך היהודי הראשיות והגדולות בדרום אפריקה.
ה-DIJR הינו גוף החינוך הבילתי ורמלי של רשת קינג דויד וה- GIPSY הוא גוף החינוך של רשת הרצליה.
שני הגופים מאוישים על ידי אנשי בני עקיבא ופעילותם ממוקדת ביהדות ופחות בישראל או ציונות.
המדריכים מהווים זה זמן רב יעד המממש את עצמו הן כמשתתפי "מסע" והן עולים. יתרה מכך למדריכים נגישות ישירה לבני הנוער בבתי הספר- תלמידי כיתות יא' ויב'.
הרעיון שהעליתי היה לקיים סמינר הכשרה למדריכים משני הגופים. הסמינר יעסוק באופן ישיר במתודות והדרכה, בישראל וציונות ובאופן עקיף בשיווק של מסע, השתפות מסע וכמובן עלייה.
תיאום עם ראשי מערכות החינוך: ג'ף כהן מהרליה וקרייג קייסב מקינג דויד הביא את השניים לברך על הרעיון ומשם יצאתי לדרך תוך תיאום עם ראשי הגופים: סול קפלן והילל הורוביץ.
המועד שנקבע התחשב ביום סמינר הנטישמיות וברצון שלי לשתף אותם בתכנים ובהרצאות וכך שיבצנו את היום הראשון. חצי יום נוסף הוקדש למסע: שיווק מסע ותוכניות מסע וכן לעלייה. שאר הזמן (יום וחצי נוספים) הוקדשו להעשרה בתחום הפעילות בחינוך הבילתי פורמלי והחלפת ידע במפגשים בין המדריכים מהארגונים השונים.
הסמינר יצא לדרך והתגובות היו מעולות. כ- 20 חברה, רציניים, משקיעים שבאו ללמוד וגם לכיף. המסרים הועברו ובהצלחה תוך ציון מצידם שלמרות שחלקם השתתפו במסע, הם לא הכיו את הרעיון ואסטרטגיה שמאחוריה וכי ייקל עליהם לשווק מסע בבתי הספר לתלמידי התיכון. יצויין כי אחוז ניכר מבוגרי גופי החינוך הבילתי פורמלי "מגשימים" בסופו של דבר ועולים לארץ, גם כאן התגובות היו נלהבות ועכשיו נותר ר לחכות שיגיעו לפתוח תיק... בסה"כ הרעיון יצא אל הפועל בהצלחה לא מועטה ונראה לי כי הצלחתי לגייס עוד 20 ח'ברה המעורבים בחינוך ועם הילדים בבתי הספר לכל נושא מסע ועלייה.

סמינר נגד אנטישמיות

היוזמה הייתה של דפי קרמר מנהלת "אמונה" שפנתה עם הרעיון לארגן סמינר להקניית כלים להתמודדות עם אנטישמיות. הרעיון נפל על אוזניים קשובות ובעיתוי מושלם. בדיוק באותו זמן אגודת הסטודנטם היהודים הדרום אפריקאים קיימו דיון/עימות עם נציגי ארגון הסולידריות הפלשתיני באוניברסיטת וויטס. הסטודנטים הוכו שוק על ירך והמבוכה הייתה גדולה. לצד זה הסטודנטים היהודיים חשופים כל יום יותר יותר להטרדות מצד סטודנטים וארגונים פלסטינים כמו גם לאמירות אנטישמיות.
במקביל במערכת החינוך היהודית הדרום אפריקאית, מורים מגלים שהתלמידים החשופים לתקשורת משתמשים בטרמינולוגיה בעייתית (ישראל כמדינת אפרטהייד, גזענות על רקע זכות השיבה של הפלסטינים ועוד) ולמורים (שחלקם אגב לא יהודיים) אין את הכלים להתמודד עימה.
לפיכך וממקום זה נכנסנו לשיחות ופגישות עם גורמים שונים בקהילה: הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית, ועד הנציגים היהודיים, וויצ'ו דרא"פ, ועד החינוך היהודי, בוסטון קולג', קרן פינקוס ועוד.
מהלך הדיונים עימם הוביל לשינויים כאלה בתכנית אך התוכנית הבסיסית נשארה כמות שהיא: תוכנית בת שנה עם פגש חד יומי אחת לחודש במהלכו יתקיימו מספר סשנים עם מרצים שונים, בעלי רקע שונה במביאם פרספקטיבות שונות להתמודדות עם הסוגייה.
לאחר קבלת הסכמת ועד החינוך למתן מענק למורים שישתתפו בסמינר לאורך כל השנה פנינו לארגונים שונים כמו הסטודנטים, תנועות הנוער וצוות התגובות העיתונאי להשתתף במפגשים השונים. ההסכמה הייתה גורפת. יש כאן צורך.
הרעיון היה לפתוח "בגדול" ולכן המרצה המוביל ליום הראשון, לסשן הפתיחה היה ניל לזארוס. מרצה בעל שם בתחום. הפנייה ל"הגשמה" הייתה אך טבעית וזכינו מייד בהיענות והסכמה לסיוע בשליחתו של המרצה כמו גם במימון חלק מההוצאות הכרוכות בהבאתו (והן גבוהות).
התאריך נקבע. פנינו לשיווק התוכנית. פנינו לארגונים השונים שיפנו למשתתפיהם. הפקנו פלייר, פוסטר תואם ומודעה בעיתון. יצאנו לשיווק אירוע הפתיחה כשבועיים לפני האירוע עצמו (קצת מאוחר). תיאמנו את כל התיאומים הקשורים לקיום האירוע ב"ביחד": אולם, כיבוד, שתייה, מקרן, דקורציה, וכמובן מזכירות.
יום האירוע היה מותח: יגיעו אנשים או לא יגיעו? ליום זה נקבעו 4 סשנים: סשן מורים, סשן לסטודנטים ותנועות הנוער, סשן לצוות התגובות העיתונאי וסשן לבני עקיבא והמזרחי.
לסשן המורים הראשון בשעה היעודה הגיעו מעט אנשים אולם באיחור של כ- 15 דקות והמון כסיסת ציפורניים הגיעו כ- 150 איש! הללויה. ניל לזרוס סיפק את הסחורה ובגדול. הרצאתו הייתה סוחפת מרתקת והציגה מודל בסיסי להתמודדות. הסשן הסתיים במחיאות כפיים סוערות ופליטת אנחת רווחה מצידנו.
הסשן השני היה הכי פחות צפוי כיוון שלסטודנטים יש "שם" של לא צפויים, לא מעורבים וכ"ו. להפתעתנו הרבה הגיעו כ- 100 משתתפים! סטודנטים סקרנים, בוגרי תנועות נוער מעורבים ועוד.
הסשן השלישי היה צפוי להיות הצלחה והיה כזה: צוות התגובות העיתונאי ביקשו לא קבל הרצאה אלא להתמקד בשאלות ותשובות וכך היה. ניל לזארוס עצמו ציין בסיפוק את המפגש איתם. מפגש אינטלקטואלי מרתק.
בסה"כ וכולל הסשן עם בני עקיבא היו לנו 350 איש ביום הראשון לסמינר האנטישמיות ואנו מקווים להמשיך ולגרות ולמשוך את הקהל למפגשים הבאים.
התודות הן בראש וראשונה לדפי קרמר ול"הגשמה" על היוזמה, התמיכה והליוי הרציני.פרויקט מרשים ואמיתי.

החוג לחשיפה

זה התחיל בסיבוב העצום שעשינו בדרום אפריקה ובארצות השכנות (סווזילנד, בוטסוואנה ובקרוב זימבאבווה) להביא ישראל, ציונות ועלייה לקהילות קטנות, נשכחות. כמו גל, הגיעו בקשות לחוגי בית והרצאות במסגרות והתארגנויות שונות ביוהנסבורג. חוג בית שאורגן על ידי משפחה המתכננת עלייה- הוזמנו 5 חברים והגיעו 40... מייד אחר כך חוג בית לצעירים בוגרי בני עקיבא בביתו של הרב דורון פודלשוק. 20 חברה שבאו לשמוע על יוזמה של הרב עם מרכז ישראל לקיום פיילוט טור לקראת עלייה לישראל. ערב שהחל בהרצאה בנושא עלייה מלווה בהומור והצבת שאלות קשות על ההתמודדות עם סוגיות שונות של העלייה. אח"כ רקע על רעיון סיור ההכנה לארץ והתוכנית ולסיכום כמה מילים מתושב המקום והשליח החדש של בני עקיבא- ערן שטרנברג. אווירה חמימה, והמון שאלות לא הניחו לנו לסיים עד בשעות הםקטנות של הלילה. התחושה אחרי כל אירוע כזה הוא שאנשים מחפשים להיפגש, ליצור ערבי עניין כאלה. אחרון (בינתיים...) ארגון הסטודנטים היהודי הדרום אפריקאי ארגן סוף שבוע באתר נופש יפהפה: וורמבאט' (מרחצאות חמות...) והזמין אותי לסשן של עלייה ומסע. חוג בית כזה... הלכתי, "הרבצתי" בהם ציונות, ישראל, מסע ועלייה. האדישות שהיתה מנת חלקי בתחילת ההרצאה התחלפה בדיון לגבי מהי עלייה וחשיבותה ובכלל הרלוונטיות שלה לצעירים, סטודנטים.
חוגי הבית האלה והאינטנסיביות חשובה- היא מכניסה אותי למעגל חשיפה הולך ומתרחב. בעיקר כאשר חושבים על 2 ערבי העלייה שקיימנו (כ- 200 איש), ערב מסע (150 איש), הקרוואן הציוני בו נחשפנו לכל הקהילות הקטנות ועכשיו לחוגי הבית ולסטודנטים. התדירות גבוהה, הקצב מסחרר וכאמור החשיפה גבוהה.

חוג בית עליה ומסע

פעם ראשונה והיה מוצלח. הובלתי חוג בית בנושא עלייה ומסע. כ-40 משתתפים מכל חתך הגילאים. הרעיון היה של משפחת עולים לה יש חוג בית. בשיחה איתם עלה הרעיון של חוג בית שיכלול 2 נושאים: אקטואליה ועלייה. הם היו אחראים על הזמנת האנשים ואני לקחתי על עצמי את נושא התוכנית. הזמנתי בחור בשם אדם מתנועת הבונים אשר קצת לפני מלחמת לבנון השניה התנדב לצבא ומצא את עצמו נלחם את מלחמת לבנון כמתנדב ולוחם לכל דבר ועניין בשורות הנ"ל בעומק שטח לבנון. בתום שירותו הצבאי חזר להשלים את לימודיו וממתין לעלות חזרה לארץ בתום הבחינות. אדם סיפר את סיפור מלחמת לבנון מנקודת מבטו של החייל, מניעיו, תחושותיו כלוחם, יהודי, דרום אפריקאי,מתנדב חו"ל. נתתי את הרקע למלחמת לבנון השנייה מנקודת מבטי כישראלי, תושב הצפון וכן ניתוח של כלל המהלכים האירועים שקדמו למלחמה, במהלכה וההשלכות שאחריה, ניתוח שלי כקצין מודיעין. בהמשך לדברים חיברתי את נושא המלחמה לנושא החטופים, הצגת המצגת על הרקע לחטיפתם וקריאה לשחרורם כמו גם בקשה מהמשתתפים לחתום על עצומה הקוראת לשחרורם. הפסקה לארוחה, המון SMALL TALK וממשיכים בנושא עלייה ותוכניות צעירים. ההרצאה שלי התמקדה בקשיים העומדים בפני כל עולה והדרכים להתמודד איתם וכן בעליה ובקהילה הדרום אפריקאית במודיעין כער קולטת עלייה כולל כל ההטבות הכרוכות בה.
הערב היה חוויה מיוחדת שכן היה מאוד "משפחתי", התקיים בסלון של אחת המשתתפות, כולם הכירו את כולם. רבים מהמשתתפים הם כאלה שבדרך כזו או אחרת שוקלים ורצים עלות או לשלוח את ילדיהם ל"מסע".
הערב שהחל בשעות הערב הסתיים לקראת חצות. כרגיל, המון אנשים נשארו ל"אחרי" , שאלות, שיחות, התלבטויות וקביעת פגישות להמשך.
כיף...

ציונות בכל פינה באפריקה

שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון... כבר שבת ושבוע עבר. שבוע בו מימשתי עוד תוכנית מגניבה. שבוע בו עברנו למעלה מ- 3000 ק"מ. כל יום (למעשה כל ערב) בקהילה יהודית אחרת. תקציר המסלול במהירות: יצאנו בבוקר יום ראשון (חמש בוקר... כן.) מיוהנסבורג לבלומפונטיין, משם בטיסה נמוכה לקיברלי לאירוע ערב. לינה בקימברלי ולמחרת נסיעה לקלרקסדורפ בתום האירוע נסיעה ליוהנסבורג, נוחה, רענון לציוד ןלמזון ומשם בנסיעה לבוטסוואנה ולעיירה גבורון. לאחר האירוע במקום, אירוח בבתי הקהילה ומשם למחרת ליוהנסבורג. לינה ונסיעה לסוואזילנד לקהילה שבעיר מבאבאנה. לינה במקום בתום האירוע ומשם בנסיעה חזרה לדרום אפריקה לעיירה המנומנמת- וויט ריבר. עכשיו אנחנו כאן לאחר אירוע יום שישי מחזירים כוחות ומחכים למוצ"ש על מנת לסיים ולחזור הביתה ליוהנסבורג. מסע אמיתי או בשמו המלא: "הקרוואן הציוני".
הרעיון לא חדש: שליחי הסוכנות היהודית בארץ היעד מתארגנים עם תוכנית ציונית, בונים מסלול בין קהילות נשכחות שזה זמן מאז הגיעו אליהם נציגי מדינת ישראל, קהילות קטנות ומנותקות. מגיעים אליהם לערב או צהרים של ישראל וציונות. בד"כ מטבלים בעיתונאי או מוסיקאי אורח ויאללה...
לאחרונה זה קרה בדרא"פ לפני שנתיים והלטתי לחדש ימינו כקדם. על מנת להגיע לכמה שיותר קהילות חילקנו את המשלחת ל-2 קבוצות: שליחי יוהנסבורג ושליחי קייפטאון. היוהנסבורגים לקחו את כל הקהילות הקטנות מיוהנסוברג לכיוון דרום, מזרח וצפונה. שליחי קייפטאון אחראים על כל הקהילות מקייפטאון, צפונה, מזרחה ומערבה. סה"כ התכנון היה להגיע ל- 18 קהילות.
התוכנית שלנו, היוהנסבורגים כללה:
- סרט על שחזור שחרור ירושלים לאור העובדה שאנו בשנת הארבעים לשחרור ירושלים וכל הקרוואן הציוני מתקיים בדיוק בימי מלחמת ששת הימים, 40 שנה אחרי.
- חיבור של פרשת השבוע עם האירוע.
- עדכון על האירועים העכשוויים בישראל מפיו של עיתונאי אורח- אלעד טנא, עורך מדור יהדות באתר YNET.
- מצגת וסיפורם של החיילים החטופים וקריאה למשתפים מהקהילות לחתום על קריאה למוסדות הבינלאומיים לבדוק את מצבם ושלומם כמו גם תמיכה במשפחותיהם.
- הרצאה בנושא עלייה לישראל והאם זה אפשרי.
- שירה בציבור כולל למוד של שיר ישראלי.
- התקווה.
ומי נטל חלק בחגיגה?
- כאמור אלעד טנא העתונאי.
- ורד מרגלית שליחתנו ב"נצ'ר" .
- שי קרמר שליחנו בבני עקיבא
- ג'סטין ואן זיל נציג תנועת ה"בונים".
- עבדכם הנאמן...
- הקהילות המדהימות והמגוונות אליהם הגענו.
תפאורה? הייתה הרבה. הבאנו תצוגה מאוד מושקעת על הרצל ופועלו. המון לוחות עליהן תלינו פוסטרים עם תמונות נוף מישראל, תוכניות מסע, עלייה ועוד, באנרים מתקפלים עם שמות הארגונים של כולנו והארגונים אותם אנו מייצגים, דגלי ישראל. בקיצור חגיגה לעיניים. בכל מקום גם "פתחנו שולחן"- שולחן עם חומרי עלייה, מסע, תוכניות צעירים, שיווק של העיר מודיעין, חומרים של קק"ל, קריאה לתרומות, טפסי חתימה על העצומה למען החיילים החטופים והמון מתנות: מגנטים עם לוגו של מרכז ישראל, מדבקות, "דגלי יום עצמאות" ועוד...
אז תוכנית הייתה, מסלול היה, תפאורה הייתה. קצת לפני הכניסה לתיאור האירועים עצמם משהו על התיאומים. 2 אנשים יקרים היו אמונים על תיאום כל הפרויקט הנהדר הזה: הרב משה זילברהאפט ועדי בללי שלנו ממרכז ישראל. הרב משה זילברהאפט הינו רב הקהילות המרוחקות מטעם ועד הנציגים וככזה מכיר את הקהילות ואת אנשי הקשר בקהילות השונות. הוא חיבר אותנו אליהם ועזר בבניית המסלול. האיש אף הצטרף אלינו לאירוע בבוטסוואנה. איש מדהים, חם,ציוני אמיתי הקורא לקהילות אלה לעלות לארץ בכל הזדמנות כמו גם נותן שירותים לקהילה (קבורה, נישואין, ילודה, כשרות ועוד המון). עדי בללי, הרכזת האדמיניסטרטיבית של מרכז ישראל, הרוח החיה שמאחרי כל התיאומים והיו המון. מהרכב הנוח בו נסענו את אלפי הקילומטרים, דרך הנגרר הענק שהכיל את כל הציוד שלקחנו איתנו, האוכל הכשר לשומרי הכשרות שביננו, הכסף לדלק ולמיסי הדרכים ומעברי הגבול, התיאום עם נציגי הקהילות, איסוף החומרים ומה לא? כבוד. המון כבוד!
בלומפונטיין
כאמור יצאנו מיוהנסוברג ב- 05:00 בבוקר על מנת להגיע לבלומפונטיין ולהיערך בזמן. הגענו כשעה לפני האירוע לאולם ערוך לארוחה והתחלנו להתמקם עם הציוד השונה, התצוגות והתערוכות כמו גם עם כל ציוד המחשבים והמצגות. עוד לא ידענו מה עושה כל אחד ומי עושה מה , אבל כולם היו מלאי רצון והדברים זרמו במהירות ולמדנו תוך כדי עבודה מי מרים את מה. היינו מוכמים בדיוק כאשר ראשוני המשתתפים הגיעו למקום. ההתרגשות, אצלם ואצלנו הייתה גדולה. לנו כי זו הפעם הראשונה ולהם כי התפאורה הייתה מהממת וכפי שאמר אחד מהם: המקום מקרין גאווה להשתייך לקהילה היהודית ציונית. רושם ראשוני טוב, התקווה הייתה שההמשך יהיה לא פחות טוב. התוכנית החלה בארוחת צהריים של המשתתפים שאחריה התחלנו אנחנו... הוכנית זרמה כמתוכנן, הסרט היה מעולה והכניס לאווירה, עדכון האקטואליה על ישראל הוביל לנושא החטופים והצגת הנושא הביאה את הקהל לרמות הזדהות גבוהות, שהכינו אותם לנושא ההרצאה על העלייה. סיום האירוע בשירה בציבור (4 שירים פשוטים בתעתיק אנגלי) וסיום מרגש עם התקווה השאירו את כולם הרבה אחרי האירוע והם מתקשים להפרד!. אנחנו בהיי, הם בהיי ואני שואל את עצמי למה לא עשינו זאת קודם... סה"כ נכחו באירוע כ- 90 איש, אישה וילד. מתוכם בסופו של דבר היו לנו משפחה שהתעניינה בעלייה, 2 שהתעניינו במסע. הקהל היה מגוון אך מזדקן ברובו, מאפיין של הקהילה בסופו של דבר.
השלב הבא היה לפרק את כל העסק, לארוז לתוך הנגרר ולנסוע לקימברלי. שתוף הפעולה בשלב הזה כבר היה גבוה ו"תקתקנו" את הפירוק ואריזה. נסיעה של עוד כשעתיים ואנחנו בקימברלי.
קימברלי
קימברלי, עיירת היהלומים המפורסמת בעולם. מי לא מושקע בא? עיירה שהיא מחצב אחד גדול של יהלומים. "הבור הגדול" המפורסם שהוא מקור בילתי נדלה של יהלומים. הגענו במהרה למקום האירוע- בית הכנסת של הקהילה. ואיזה בית כנסת! בית כנסת בן 100 שנים. מרהיב. עיצוב שהשנים לא נגעו בו ונראה מהודר ויפה גם ובעיקר היום. את ה"תפאורה" שלנו מיקמנו באמצע בית הכנסת, אירוני משהו – חדש מול ישן. ציונות מתחדשת בתוך בית כנסת עתיק וקהילה שנעלמת אם לא נעלמה. התחושה בתום האירוע והערב היו שאנחנו באנו לסגור את הדלת מאחורי הקהילה. כל הקהילה מונה כ- 20 איש ולאירוע הגיעו 18 איש, כולם מבוגרים עד זקנים למעט 2 בני נוער. קהילה באחרית ימיה. סיפור ה"לא רוצים ללכת" חזר על עצמו בתום האירוע ונמשך עד לשעות הלילה המאוחרות. אנחנו היינו כבר גמורים, תשושים מיום נהיגות בן 10 שעות, העמסות, פריקות של המון ציוד, הרצאות בפני הקהלים השונים. ילדיו של ראש הקהילה התעניינו במסע ואישה זקנה אחת שהתעיניינה ברכישת דירה במודיעין. מבית הכנסת המרהיב המשכנו לבית שהושכר עבורנו ללינה. נפלנו, פשוטו כמשמעו למיטות. שש בבוקר וורד כבר יצאה לרכיבה על האופנים לסיור בעיירת היהלומים... מייד עם חזרתה יצאנו לסיור באתר "הבור הגדול" המפורסם ששימש במשך עשרות שנים לכריית יהלומים. במקום אתר ומוזיאון סיור נחמד.
קלארקסדורפ
נסיעה של כ- 4 שעות הביאה אותנו לקראת שעות אחר הצהריים המוקדמות לקלארקסדורפ ולבית הכנסת של הקהילה במקום. שוב אולם עם שולחנות ערוכים לארוחה חגיגית. פגישה קצרה עם המארגת והיהנ אנחנו פורקים את הנגרר על כל ציודנו והתערוכות. אט אט זרמו ושמחנו לגלות כ- 60 איש שהגיעו לערב. הנוסחא המנצחת של אקטואליה, הזדהות ועלייה לצד הווי ישראלי עשו את שלהם גם כן. נוסחא מנצחת. הערב לא הסתיים מהר כל כך בשל הרצון העז של האנשים להישאר, לחוות, לדבר. אישה אחת ביקשה לרכוש דירה במודיעין. 2 ביקשו להגיש מועמדות למסע ו- 1 ביקש לשלוח את ביתו לתוכנית נעל"ה. קציר יפה לערב מרגש. הקהילה, הקשורה בקשרים עזים עם הקהילה ביוהנסבורג (מרחק של שעתיים) הייתה ברובה מבוגרת, צבועה במספר ישראלים ומספר צעירים בתיכון שהיה ברור שהדבר הראשון שיקרה להם מייד עם סיום התיכון הוא שהם יעזבו את המקום. אנחנו ניסינו להעמיד בפניהם את האפשרות לבחור בישראל והאמת היא כי הם גילו רצון והתעניינות בישראל ובתוכניות מסע.
סיימנו את הערב,העמסנו והתחלנו לצאת לדרך לכיוון יוהנסבורג, נסיעה של שעתיים בלילה אפל. עם הגעתנו פשוט השארנו הכל והלכנו לישון. העיפות הכריעה את כולם.
גבורון- בוטסוואנה
יצאנו השכם בבוקר לכיוון בוטסוואנה. לכולנו זו הפעם הראשונה לבקר במדינה השכנה לדרום אפריקה. השמועות רבות: מדינה עשירה, עתירת מכרות יהלומים, חצי משטחה של דרום פריקה אך עם אוכלוסיה בת 1.5 מיליון תושבים- מדינה ריקה... מה היהודים עושים שם ומי הם?
מעבר גבול מצחיק ואפריקאי כמו בסרטים, נסיעה של שעה ואנו בעיר הבירה של בוטסוואנה- גבורון. התשתיות, חדישות וטובות, העיר מעושה רושם של עיר ודרנית, אין אוירת איום או פשע נהפוך הוא, אין פליטים ועניים וקבצנים ברחובות. הרב משה זילברהאפט אסף אותנו לבית משפחת צברי שאירחה את האירוע. משפחה חמה ומיוחדת המהווה מקור הכנסת אורחיםלכל ישראלי ויהודי המגיע למקום, מהווה מרכז הקהילה. התפילות נערכות בבית המשפחה וכן אירועים קהילתיים אחרים. הקהל שהגיע היה תערובת של 2-3 משפחות דרום אפריקאיות המתגוררות בגברון , 3 משפחות ישראליות וכן 2 ישראלים העובדים במקום בחוזה של חברות ישראליות. תערובת מעניינת. אחרי הקמת התפאורה שלנו התחלנו את הערב. אחוז הישראלים הגבוה בקהל הביא להתנהלות "ישראלית" של הערב: לא קהל קשוב המחכה בסבלנות שנעביר את המסר, אלא המון שאלות באמצע משפטים, הערות ציניות בלי סוף- "סחבקים" , ומומחיות של "אנחנו יודעים הכל". ולמרות זאת הערב היה מעניין אם כי שונה בתכלית מכל מה שהיה לנו עד כה. האירוח אצל המשפחות המארחות הוביל לשיחות אל תוך הלילה ועד חצות. שיחות שנגעו לעצם הבחירה בחיים בבוצוואנה, עתיד הילדים במקום, החים היהודיים שיכולים לקיים ועוד. לילה מרתק אם כי ארוך מאוד.
בוקר המחרת זימן לנו נסיעה לא פחות ארוכה חזרה ליוהנסבורג, התארגנות (מזון, הוספת חומרי פרסום שהלכו התמעטו) מנוחה ויוצאים לדרך- לסוואזילנד...
סוואזילנד
לקראת הנסיעה לסוואזילנד קרו כמה דברים: שי וורד הודיעו שלא יכולים להצטרף, ורד בגלל פעילות מתוכננת בבית הכנסת ועם הקהילה שלה. שי בגלל בעיות לא צפויות אליהן היה חייב להתיחס ולטפל. במקביל הזמנתי את נעמה וילדיי שיצטרפו, הסכימו ויצאנו בהרכב חסר לסוואזילנד. הנוף לסוואזילנד השתנה במהירות, מנוף משורי מדברי לנוף הררי מאוד וירוק מאוד. ארץ יפה סוואזילנד. אנשיה מסבירי פנים וחייכנים. טוב הלב מוקרן מהם. ארצם יפה ושלווה וזה מורגש בכל שתפנה. אחרי מעבר הגבול המשכנו בנסיעה של כשעה עד לעיר הבירה מבאבאנה שם פגשנו את ג'ף, יהודי כושי שהתגייר שהוביל אותנו למלון בו אנו עתידים היינו לישון וכן לקיים את האירוע באולם האירועים. ואיזה מקום! הנוף- מהמם. החדרים יפים ונוחין ופרוסים אל מול הנוף המרהיב. אולם האירועים- לעילא ולעילא, הוטוב ביותר שהיה לנו עד כה. חבל שורד ושי לא באו, היו נהנים. משפחת דהן המורחבת כמו גם אלעד- העיתונאי וג'סטין נציג הבונים התארגנו במהירות על הפריסה של כל החומרים, באנרים, פוסטרים ותערוכה ניידת ואנו מחכים לקהילה. וגם כאן הפתעה, איזו קהילה!. הגיעו 3 משפחות יהודיות, 2 משפחות ישראליות, 4 משפחות לא יהודיות המתעניינות בישראל ו... נציגת משרד החוץ הסוואזי...
צריך לזכור, בנו של מלך סוואזילנד הוא... רב חוזר בתשובה המכהן כרב ב... צפת... מהמם. אנחנו הדבר הכי ישראלי רשמי שהגיע למקום מזה זמן רב.
הערב היה מרתק, התמקדנו בעיקר על מושגים בסיסים לגבי ישראל, אקטואליה בראי העיתונות, נושא העימות עם חזבאללה וחמאס, החיילים החטופים וכמובן היתרונות שלהמגורים והחיים בישראל. לראות את כל היהודים ולא יהודים שרים הינה מה טוב ומה נעים –חוויה אחרת... ילדיי ואשתי חשו גאווה גדולה ואני חושב שטוב שהבאתי אותם, האירוע והחוויה הגבירו אצלם את תחושת השליחות והפטריוטיות. עוד מתנה אישית למשפחה מהשליחות.
הבוקר הביא לנו את הנוף עוצר הנשימה איתו וכן את ההחלטה לחזור לכאן בקיץ לנופש. המשכנו בנסיעה והיעד היה הקרוגר פארק- לראות קצת חיות לפני הכניסה לוויט ריבר הנמצאת מש ליד בקרוגר. הדרך בסוואזילנד היתה מהממת. הרים טובלים בירוק, אנשים חייכנים. עצרנו להפסקה בבית ספר סוואזי מקומי והתענגנו: מורות נראות מורות בכל מקום ומייד מזהים אותן, התלמדים בחליפות מעומלנות, מסודרים ומסופרים, לוח בית סיפרי הציג את הישגי בית הספר ובוגריו והכל במכובדות, בית ספר המכבד את עצמו ואת בוגריו. תענוג.
וויט ריבר
מעבר מהיר של מעבר הגבול ואנו חזרה בדרום אפריקה. נסיעה מהירה ואנו בקרוגר פארק (זו לנו הפעם השלישית), אלעד וג'סטין מתרגשים ואנחנו רק מחפשים חיות. היו כמה. הקרוגר הוא תמיד חוויה מיוחד. המשכנו לוויט ריבר להתארגנות באכסניה. הקמה, התארגנות והפעם קהילה מאוד קטנה, מבודדת, מזדקנת ברובה. אלעד הוביל את הטקס הדתי של קבלת השבת ואח"כ אקטואליה על ישראל ואני את החלקים של השבויים והנעדרים, עלייה ותוכניות מסע. הערב הסתיים לאחר ארוחת ערב שאליה כל אחד הביא משהו מהבית. האנשים גילו התעניינות אך הרגשנו שהם מרגישים שהמושג קהילה כבר סיים את תפקידו כאן. איך אמרנו בקימברלי- "באנו די לסגור את האור"... שבת בבוקר יום יפה, ואני מסיים עכשיו את סיפור המשלחת הזו. חוויה עצומה. רק בשביל החום, ההתענינות, תחושת השליחות והאהבה העצומה לישראל היה שווה. הערכיות של ביקורים אלה בקהילות, לא תסולא בפז. בננו תוכנית שהועברה בצורהמקצועית, מרגשת, נוגעת ללב. דמעות ההתרגשות אצל אנשים שונים במקומות השונים- ריגשו גם אותנו. הרגשתי שעשיתי משהו משמעותי בחיים. לא אשכח חוויה זאת לעולם.

צופים

הרעיון עלה לראשונה כשישבנו על תכנון שנתי של הפעילויות לשנת 2007 במסגרת מרכז ישראל והפדרציה. הצעתי להביא בני נוער מישראל שפעלו כמדריכים בתנועת נוער בזמן מלחמת לבנון האחרונה ביישובם ולשתף אותם בטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות בקהילה, בתי ספר ותנועות נוער. הרעיון תפס ויצאתי לדרך. הקשר הטבעי נוצר עם שבט "עופר" בכפר ורדים. היישוב שלי. מנחם ראש השבט נדלק על הרעיון והתחיל להריץ אותו אצלו בשבט. המסגרת הארגונית והתקציבית סוכמה: בני הנוער ישלמו על חצי כרטיס, הפדרציה על חצי כרטיס ואני, מרכז ישראל על כל הוצאות האירוח בדרום אפריקה. התאריכים סוכמו- התקופה של יום הזיכרון ויום העצמאות – 2007. המקומות והשותפים התוכניים סוכמו: יוהנסבורג- טקסי הקהילה, בתי הספר ותנועות הנוער. קייפ- טאון אותו דבר. עשינו ניסיון להביא אותם גם לדרבן אך לא צלח. מנחם מצידו שיווק את הרעיון להורים ולבני הנוער וההיענות הייתה גדולה- 25 בני נוער התמודדו על היציאה לדרום אפריקה. תהליך מיון ארוך הביא לבחירה של 6 בני נוער,מדריכים רשג"דים ופעילים מהשבט. רומי, מישל, נועם, ניצן, איילת ורובין- בצוות הנבחר. השישה ישבו לכתוב מערכי שיעור ותכנים לטקסי יום הזיכרון ויום העצמאות. התכנים תורגמו ונשלחו אלינו לדרום אפריקה ממש טרם יציאתם מהארץ.
יום שני ה- 16 לאפריל, שדה התעופה של יוהנסבורג, 6 צופים וראש שבט אחד נחתו מתרגשים אחרי טיסה ארוכה מאוד דרך אתיופיה.
מכאן התחיל המרוץ... קצת לפני הכניסה לתיאור תזכורת קטנה: כ- 4 ימים לפני ההגעה, קימתי שיחת טלפון עם מנחם ויעל- נציגת תנועת הצופים לגבי מבנה הלו"ז שבנינו להם בדרא"פ. יעל טענה שהלו"ז מרווח מידי וכי יש בו חורים רבים מידי. אני טענתי שלא יהיה למדריכים זמן לנשום. אנחנו עכשיו אחרי 5 ימים ונחשו מה? כמו שאמרתי, מרוץ ...
נחיתה, נסיעה ל"ביחד", קבלת פנים חגיגית עם התיקים בצד אולם קבלת הפנים, כיבוד, סיור קצר בבניין והופ אנחנו בחזרה לקראת יום הזיכרון. האמת- החזרה הייתה טראומתית. זו הייתה החזרה הראשונה של כל המשתתפים, דרא"פ וישראלים. הלחץ היה גדול. ומעל לכל אייסלה, מנהלת הפדרציה פחדה שהטקס יחרוג מכללי ה... "טקס" ולא אפשרה לצופים להציג את מה שהכינו. ויכוח, משברון קטן והצופים הציגו את מה שהכינו. למרבית השמחה- הכול (6 קטעים) התקבל! כמובן שהיו הערות ובקשות לשפר את השפה ואופן ההקראה אך הדגשתי בפניה ובפני האחרים כי יש להבין שבני הנוער אחרי טיסה ארוכה מאוד ומאוד מאוד עייפים (ואכן כך הוא).
החזרה הסתיימה מאוחר וההסעות למשפחות המארחות יצאה לדרך. הצופים הגיעו לבתים בשעת ערב מאוחרת ו"נפלו" שדודים. כאן מגיעה מילה טובה הן למארחים- ורד השליחה של נצר, ריצ'רד השליח של הבונים דרור, משפחת אלן, משפחת עמנואל ומשפחת דהן (כן אנחנו...). כולם קיבלו את הצופים בזרועות פתוחות, המון חום, תשומת לב וארוחה טובה. המשפחות המארחות גם קיבלו בהבנה את היציאות המוקדמות מהבתים והחזרות המאוד מאוחרות במושגים דרא"פ למסגרת המשפחתית.
היום השני זימן חוויות חדשות והיה יום מוצלח ביותר שכיסה על ה"טראומה" של החזרה לטקס הקהילתי. את פנינו קיבלה חנה בן משה,רכזת המגמה לעברית בבית הספר התיכון קינג דויד ויקטורי פארק (בית הספר של הדס שלנו). אישה קטנה עם אנרגיות בלתי נדלות. היא קיבלה את הצופים בחום רב, אוריינטציה קצרה והופ להדרכה ופגישות עם בני הנוער בבית הספר. היום היה גדוש פעילויות שהוכנו על ידי הצופים והיה חוויה חיובית ומהנה לכולם. היום הסתיים בסיכום שהצופים ישתתפו בטקס יום הזיכרון הבית ספרי. מבית הספר אצנו רצנו למרכז שנקרא "רוז בנק" ולא זה לא בנק אלא מרכז המורכב מחמישה מרכזי קניות (קניונים) – כל אחד בעל אופי שונה. שעתיים במקום ומשם בריצה מהירה לחזרה נוספת. מאחר ויום זה היה יום ההולדת של יונתן, בני, החלטנו שבערב אנו יוצאים לבילוי על פי בקשתו של יונתן במסעדה מיוחדת מאוד שנקראת "מויו".הזמנו את הצופים, חנה בן משה,הצוות של מרכז ישראל ואת השליחים. הגענו למקום למעלה מ- 20 איש. מנחם והצופים נדהמו מהיופי והעיצוב של האזור כולו- מלרוז ארץ' ומהמסעדה שעוצבה בסגנון אפריקאי. הייחוד במסעדה הוא החוויה הכוללת שהיא והצוות שלה מעניקים לסועד. מעיצוב המסעדה דרך המלצרים שמתכנסים לשיר , לרקוד או לתופף. מארחת השוטפת את הידיים במי ורדים תוך כדי שיר ברכה, מאפרי פנים המאפרים באיפור אפריקאי עדין את הסועדים, מקעקע בחינה המצייר קעקועי חינה בין האורחים ועוד המון אירועים העוטפים אותך בזמן ארוחה. תענוג וחוויה יוצאי דופן. חגגנו ליונתן יום הולדת, המלצרים כולם הגיעו עם תופים והחגיגה הייתה מדהימה. התענוג היה שכולם השתתפו בעניין.
חזרנו לבתים הרוגים מעייפות. כל זה רק כדי לחזור בבוקר מוקדם לבית הספר התיכון קינג דויד לינקספילד לפעולות ומפגשים עם בני הנוער כאן. בית ספר זה הוא הרבה יותר גדול ושמרני מויקטורי פארק ולמרות זאת הפעילות הייתה מוצלחת מאוד. ההנחה שלי שבני נוער יידעו לדבר עם בני נוער אחרים בגובה העיניים וכי המפגש עם הצופים כישראלים ישבור את הקרח- הייתה נכונה. כל המפגשים עד כה עם בני הנוער בבתי הספר היו מוצלחים מאוד.
התכנון אחרי בית הספר היה לקחת את כולם ל"גולד ריף סיטי" פארק שעשועים ענק, גדול מהיורודיסני הבנוי כולו על מכרה זהב ולצידו מוזיאון האפרטהייד. לצערנו החל לרדת גשם (ככה זה כאן- פתאום, גשם) שלא אפשר לממש את התוכנית ולכן בחרנו בתוכנית חלופית ולקחנו את הצופים לשוק האפריקאי של ברומה. הפלא ופלא גם הוא היה סגור בגלל מזג האוויר ונאלצנו להיכנס למרכז איסט גייט. לאחר בילוי של כשעתיים במקום חזרנו ל"ביחד" לחזרה נוספת ומייד לבתי המשפחות הפעם בשעה סבירה שאפשרה את אירוחם של הצופים בצורה מכובדת אולם עדיין מאוחר במושגים דרום אפריקאים.
כמה מילים על השונות בהתנהלות כדי לתת מושג לגבי איך חיים כאן. משפחה דרום אפריקאית יוצאת בבוקר מי לעבודה ומי לבית הספר בשעה 07:30. הילדים חוזרים (מי עם הנהג ומי עם ההסעה או אחד ההורים) בשעה 16:00 לאחר חוגי בית הספר וכ"ו. ההורים חוזרים מהעבודה בשעה 17:00 ומכאן מתחילים חיי המשפחה. ארוחת ערב בשעה 17:30(הארוחה העיקרית של היום) וזמן משפחה. לא נהוג להתקשר אחרי שעה 21:00 שזה זמן השכבת הילדים וזמן פרטי של ההורים. מכאן נגזרים חיי העסקים של הדרום אפריקאים: כל העסקים, מרכזי הקניות למעט מוקדי הבילוי (סרטים,מסעדות וכ"ו) נסגרים בחמש. לא מזמן ראינו שלט פרסום ענק ליד אחד ממרכזי הקניות (אגב הקניונים כאן הם ענקיים, מפוארים בצורה שאי אפשר לתאר) האומר: "במיוחד לינשופי הלילה, החלטנו להאריך את שעות המסחר. החנויות בקניון יהיו פתוחות עד 18:00" ... מבינים? (-:
יום חמישי ואנחנו ביום שתוכנן כולו לטיולים ובלויים.
אז לקחתי את ה"בני", בני הוא רכב מוזר עם 10 מקומות, קומפקטי ונורא ישן אבל מאוד שימושי, ונסענו למקום שנקרא "לסדי". לסדי הוא מרכז תרבותי המתאר במפגש הכולל סיפורים ,שירים וריקודים את ההיסטוריה והתרבות הדרום אפריקאים. חוויה מיוחדת. לממש מכורים לעניין מציע הכפר אפשרות לינה בבקתות שבטיות דרום אפריקאיות מקוריות. הביקור יקר אבל נותן רקע טוב לתרבות הדרום אפריקאית. "לסדי" ממוקם גם באזור שנקרא "מרופנג" ובו יש את מערות האדם הקדמון ביותר שנתגלה אי פעם ולכן כל האזור נקרא ערש האדם הקדמון. מעניין.
לאחר כשעתיים בלסדי,המשכנו לפארק האריות. פארק האריות הוא מיני ספארי בו המבקר מסייר בתוך מכוניתו בין החיות. האטרקציה העיקרית היא... נו, טוב, אריות. אני משפחתי היינו כאן כמה וכמה פעמים והמון פעמים האריות היו מנומנמים או עסוקים בשלהם (אכילה, התרבות וכדומה) לא הפעם. הפעם משום מה ולראשונה הם גילו ב"בני" וביושביו עניין מיוחד. מספר אריות נצמדו לשמשת הרכב והביאו אותי ואת מנחם כמו גם את הצופים לרמות לחצים גבוהות, אחת מבנות הצופים החלה לבכות מפחד. האמת היה מפחיד. 2 אריות החליטו שהגלגל שלנו טעים והחלו ללקק ולנגוס בו. החשש שלי היה שנשאר תקועים במקום עם תקר. ומי ייצא להחליף גלגל? בכל מקרה הבטחתי למנחם שהוא יוצא... התנועה בתוך הפארק בתוך הרכב היא מאוד איטית ולא ניתן סתם כך להתחיל להאיץ (גם דרכי העפר אינן מאפשרות) ולכן ניסינו להתרחק מהם באיטיות. לא עזר, האריות גילו בנו עניין ולא עזבו אותנו. מדובר בפארק עם עשרות אריות ולביאות... ההשערה הייתה כי הם נמשכו לריח של הבמבה שנאכלה ברכב עם הכניסה לפארק. אם זה ככה, עוד הצלחה פנומנאלית ישראלית בקרב אוכלוסיית האריות בעולם ואולי שווה להציע להנהלת הפארק להאכיל את האריות במקום בחמורים, זברות וכ"ו בבמבה?
מהספארי פנינו לאזור המגודר המשמש לגידול גורי האריות, במקום זה ניתן לו היכנס למכלאות וללטף את הגורים הממש קטנים. וזה מה שעשינו... משם לג'ירפה ידידותית שליקקה והתנשקה עם חלק מהחברה (ממליץ לא להראות תמונות לחברה של רובין או להורים מפאת חששות כבדים...) חוויה.
4 שעות במיני ספארי בפארק האריות חלפו ביעף ואנחנו בדרך חזרה ליוהנסבורג. ארוחת אחרי צהריים קלה, הגעה לויקטורי פארק לחזרה ומשם בערב ליציאה לבילוי עם ראשי מחנה הבונים באחד מאזורי המסעדות. זה מה שנקרא יום עמוס חוויות. כולם חזרו לבתים בסביבות עשר בלילה ופשוט נפלו (שוב?) למיטות.
יום שישי וההכנות ליציאה למחנות בעיצומן. הבוקר פנוי ולכן החלטתי ל"השלים" חוסרים. יצאנו ל"גולד ריף סיטי". פאר השעשועים הבנוי מעל מכרה זהב שכל המתקנים והעיצוב שלו הוא של עיירת כורים. אל הצופים הצטרפו ילדיי שלא מחמיצים שום ביקור במקום. 3 שעות, ממש לא הספיקו לחוות את כל המתקנים, להפנים את העיצוב וליהנות לגמרי מהמקום, אבל גם 3 שעות אלה היו עמוסות חוויות. הקפצתי את הצופים לחניות מהם אספו תנועות הנוער את החניכים למחנות. 3 יצאו למחנה של הבונים: ניצן,נועם ורומי ו-3 ומנחם יצאו למחנה של נצ"ר (נוער ציוני רפורמי): איילת, מישל ורובין. משפחתי ואני יצאנו ברכב הפרטי למחנה הבונים. פקקים ביציאה מיוהנסבורג הביאו אותנו למחנה בשעות הערב שם גילינו כי גם ההסעה נתקעה בפקקים ביציאה. יונתן ויואב הצטרפו לבני גילם, אותם אומנם לא הכירו אבל לקח בדיוק 10 דקות עד שהשתלבו. הבנות של הצופים נראו בהלם מהנסיעה ומההתארגנות במקום. כל החבורה נכנסה לחדר אוכל לקבלת שבת דרום אפריקאית של תנועת נוער דהיינו, הדלקת נרות, כמה מילים על פרשת השבוע והמון שירים ושמחה גדולה.
למחרת בבוקר נסענו, נעמה הדס ואני למחנה של נצ"ר , מרחק של כשעתיים נסיעה מהמקום. המחנה בלב שמורה ובסוואנה. המון חיות מסביב ובתוך המחנה: בבונים, ציפורים שונות ובנות יענה ענקיות. המחנה בנוי מבקתות ממש ברמה, מתקני שעשועים רבים ובריכה (מתקן חובה בכל מקום בדרום אפריקה). בקיצור- אחלה. את הצופים מצאתי חלק בלתי נפרד מהקבוצה- מחלקים ארוחת צהריים, משתתפים בפעילות עם הילדים ועוד. מחנה נצ"ר הוא מחנה קטן- מיני מחנה מבחינת מספר המשתתפים: בסה"כ כ- 50 איש כולם כולל כולם. וזה יתרונם, העובדה שכולם מכירים את כולם, המשפחתיות היא העובדה שאפשרה לצופים להשתלב כה יפה. אחרי כחצי שעה אספנו את מנחם ויצאנו לדרך לכיוון המחנה של הבונים (שוב כשעתיים נסיעה).
המחנה של הבונים הוא מחנה הממוקם בלב האזור המכונה מיכליסברג. איזור שופע אטרקציות ופעילויות (ספארי, ספארי כדורים פורחים, מרוצי מכוניות, רכיבה על סוסים, רכיבה על טרקטורונים ועוד המון). המחנה משופע במגרשים שונים וממוקם ממש טוב. מצאנו את הבנות במצב ירוד. משום מה לא הצליחו להשתלב ולהיות חלק מהפעילות. החששות, השוני, הבדלי המנטאליות והעובדה שלא היה איתם בוגר כמו מנחם בתחילת הדרך, עשו את שלהם. קשה לא לעשות את השוואה בין הקליטה הכה מוצלחת של מדריכי הצופים במחנה נצ"ר לקליטה הלא טובה במחנה הבונים, תרמו לכך המון סיבות אך הלקח ברור: למרות היותם מדריכים, רשג"דים וכ"ו, הם חייבים ליווי צמוד, לפחות בתחילת כל שלב בביקור. עוד לקח, השליחים העסוקים בארגון המחנה אינם יכולים לשמש תחליף מלא לנציג של בני הנוער או הצופים.
בכל מקרה, נעמה ואני החלטנו ל"אוורר" קצת את החברה. לקחנו אותם מהמחנה והכוונה שברכב הפרטי שלנו נכנסו: אני, נעמה,הדסי, מנחם, נועם, ניצן ורומי. כן 7 אנשים ברכב של 5... צפוף משהו בייחוד בנסיעה על דרך עפר באורך 10 ק"מ. נסענו לאט והגענו למסעדת בר עם מוסיקה טובה ופיצרייה מצוינת. הערב היה נחמד ופיצה במשהו על האווירה בה היו הבנות. חזרנו מאוחר בלילה. מחר יום עמוס במיוחד: נסיעה חזרה מהמחנות, חזרה גנראלית לקראת יום הזיכרון, חזרה גנראלית לקראת יום העצמאות, טקס יום הזיכרון ואחריו ערב שירי לוחמים.
אז זהו שהגיע יום המחרת... ואיזה יום! עם ההגעה מהמיני מחנות ישר לחזרה גנרלית ליום העצמאות, משם בריצה (נסיעה מטורפת) לחזרה הגנרלית לטקס יום הזיכרון. הפסקת אוכל מהירה, מנחם לקח יוזמה והכניס את הח'ברה לאווירה באמצעות פעולה על יום הזיכרון וחללים מתנועת הצופים. נגמר וכבר אנחנו בקבלת הפנים לטקס יום הזיכרון. פתחנו שולחן בכניסה והחתמנו את כל מי שגיע על עצומה הקוראת לשחרור החיילים החטופים, הצופים גם קילו ממני מדבקות יזכור אותן חילקו לכל הבאים.
הטקס התחיל בזמן ובחלק של הצופים הם התעלו על עצמם! הקריאה שלהם היתה מרגשת, נוגעת, מדויקת. אנשים בקהל הזילו דמעה. הטקס כולו היה מאוד מרגש, מעט ארוך אך לא היה אחד שהעז לזוז והיו באולם כ- 1000 איש. בתום הטקס קיבלתי הזמנה לצופים להופיע עם החלק שלהם בבית הספר התיכוני של ישיבה קולג' אך לצערי לא ניתן היה להיענות לבקשה בשל השיבוץ באותו יום ושעה בבית הספר ויקטורי פארק. הטקס הסתיים בשעת לילה ומשם ישירות לערב שירי לוחמים בבית של בני עקיבא- בית השליח שי ודפי קרמר. הערב היה מעייף משהו בשל ירידת המתח והלחץ העצום בו כולם היו שרוייים וכן גם בגלל המירוץ המיני מחנות, חזרות וכ"ו. בסה"כ הטקס השאיר רושם והשפיע גם על המשתתפים בו כולל הצופים, השפעה ורושם שלא ישכחו במהרה.
יום המחרת התחיל בשעת בוקר מוקדמת בחזרות לקראת הטקס הבית סיפרי והמשכו בטקס של קינג דוד ויקטורי פארק בו הח'ברה נתנו את מה שהכינו לטקס הקהילתי של הערב הקודם- כאן הם כבר היו מנוסים ומשופשפים.
יציאה קצרה לקניית מזכרות והגעה להקמת עמדות העלייה של מרכז ישראל לקראת יום העצמאות. חזרה קצרה וכבר אנחנו בתוך האירוע. נתתי לצופים לחלק את המתנות שהכנו: בלונים כחול-לבן, מגנטים למקרר עם לוגו מרכז ישראל, פליירים המזמינים לערב העלייה ביוהנסבורג, מדבקות לרכב עם כיתוב "ישראל אוהבת אותך" ועוד מטעמים... עמדות העלייה שהקמנו עם 6 מומחים מישראל שהובאו כדי ליעץ בתחומים המעניינים עולים קצרו הצלחה מרשימה. טקס יום העצמאות החל ובהובלת ... נכון צופים שבט עופר מכפר ורדים. מרשים, מרגש אם כי קצת ארוך אך מאוד מאוד מכובד.
הלילה הסתיים ב- 22:00 ומשם במהירות הבזק לערב חגיגי ומאוד יוקרתי של בני עקיבא לכבוד יום העצמאות. ערב שכלל סרטונים מהארץ ובו בוגרי התנועה קראו לחניכים ובוגרים בדרא"פ לעלות לישראל, ארוחת ערב חגיגית ומרצה אורח (מרתק אגב). האירוע הסתיים בחצות. 5 שעות אח"כ כבר היה צריך לקום ולצאת לשדה התעופה לטיסה לקייפטאון. נחיתה ב- 09:00 ונסיעה לבית הספר "הרצליה" לפעילות עם קבוצות מכיתות יא'. הפורום שהפעילות נעשתה בו היה שונה- אולם אחד גדול וחלוקה לקבוצות- לא הניבו הצלחה רבה ולמחרת נעשו השינויים והתיקונים הדרושים. הפעילות היתה בכיתות בקבוצות קטנות יותר, אישיות- מה שהביא לשיפור משמעותי בפעילות. אבל עוד ביום הראשון הצטרפו הצופיסטים לעמדות העלייה ביריד יום העצמאות של קייפטאון- דחפו אנשים וקראו להם לבוא לעמדות ה עלייה ביריד. סיום בשעות הלילה המאוחרות וכבר בבוקר פעילות בבית הספר עם תלמידי חטיבת הביניים והיסודי בפורמט החדש שנידון כאן והיה מוצלח מקודמו ביום הקודם.
יום שישי, יום לפני סיום, לפני שחוזרים הביתה. כולם משדה התעופה הגיעו ישירות לביתנו- קומונה של אנשים וילדים...
עם ערב ולאחר שסיימתי את כל הראיונות והפגישות הצטרפתי אליהם בבית ובשעה 19:00 הגיעו השליחים: ריצ'רד ולולה יחד עם ורד כמו גם המשפח המארחת של נועם ורומי- משפחת אלן. בהמשך הגיע גם אורח מהמחלקה לעלייה- יאיר רדל וכל החבורה הזאת (כ- 20 איש ואישה) הוזמנו לארוחת ערב שנעמה ארגנה. ורד הביאה גירה ובאופן ספונטני התארגנו לשירה בציבור משולבת בקריוקי בטלויזיה אצלנו בסלון. ערב כיפי. תכננו גם לראות סרט אבל הלילה כבר היה מאוחר ולא היה כבר כוח. נעמה ואני הזמנו את כולם להישאר אצלנו לישון במקום לנסוע למשפחות המארחות, הזמנה שהתקבלה אצל הצופ'ס בשמחה גלויה. בשתיים בלילה ירד השקטעל בית משפחת דהן. אל דאגה, לא איבדנו קצב: ב- 07:00 כולם בר היו על הרגליים ומשם ב-08:00 בנגלות למסעדת ארוחת הבוקר "מויו". ארוחה טעימה, דברי פרידה ומכתב נרגש מנעמה וממני כולל DVD שהכנתי בלילה לכל אחד הם עם כל התמונות הביאו לסיום מרגש ובשיא של הביקור. ההסעה לשד"ת הגיע ממש ברגע הנכון, העמסה והופ לשדה התעופה.
כלכך עמוס דחוס אך כל כך המון חוויות, התרגשויות, הצלחות וגם נפילות הביאו לחוויה יוצאת מגדר הרגיל הן לצופ'ס והן לכל מי שנפגש עימם. אני מקווה לחזור על הניסיון גם בשנה הבאה.
כאן המקום לציין את תרומתו האדריה של מנחם להצלחה- הרגישות, הלליווי המקצועי עשו את שלהם ובגדול. מנחם התגלה שאיש מיוחד ותרומתו לא ניתנת לשיעור. כל הכבוד.

פסח ע אבא, אמא ואיתמר בדרא"פ

המון, המון מאמצים נדרשו כדי הביא את כולם לכאן וכן חסר אחד: יאיר ומשפחתו...
איתמר הגיע בעקבות מתנת בר מצווה שקיבל מהגר (הסבתא), את אילן הצלחנו לשלוף מהעבודה בעקבות "התירוץ" של להביא את ההורים לביקור בדרום אפריקה, האמת הוא ממש רצה להגיע. ההורים פשוט התגעגעו כל כך לנכדים שלא יכלו לעמוד בזה.
כל העניין הסתבך לחלוטין בעקבות ההרעה במצבה של סבתא מזל שנכנסה לבית חולים והייתה ללא הכרה כשבוע וחצי לפני הנסיעה, מצבה הקשה והעובדה שהעתיד אינו ברור לגביה. אמא הייתה בלחץ ופחדה בעצם לעזוב ולצאת לטיסה ארוכה מחשש שמא...
בסופו של דבר ולאחר תמיכה משפחתית רחבה הסכימה אמא לטוס עם הסכם שכל יום תהיה בקשר עם המשפחה המורחבת בארץ להתעדכן על מצבה של סבתא.
המשפחה הייתה אמורה לנחות בתשע וחצי, אנחנו מההתרגשות כבר היינו בשדה התעופה בשמונה... הם כמובן יצאו מהשדה ב.. אחד עשרה וחצי... הכנו שלטים בעברית של ברוכים הבאים אותם תלינו מעל אולם קבלת הפנים וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו... טוב בסוף הם הגיעו כאמור באחד עשרה וחצי..
הפגישה הייתה מאוד מרגשת – נו, חצי שנה בלי לראות אחד את השני עשו את זה.
נסיעה הביתה ולהתרגשות עדיין ניכרת על פני כולם.
הימים הראשונים יוחדו להיכרות עם יוהנסבורג והאטרקציות שבה: מוזיאון האפרטהייד, גולד ריף סיטי, סנדטון, רוז בנק, פארק הציפורים, מונטה קזינו, פארק האריות ואגם הבירספרוט דאם: המון טיולים וחוויות וכולם כמתאבן למנה העיקרית: נסיעה לאזור מפומלנגה.
בנסיעה ניסינו לקלוע לשתי מטרות (שתי ציפורים במכה אחת): לחגוג את סדר הפסח עם קהילה קטנה ומנותקת במקום שנקרא וויט ריבר וטיול לאחד האזורים היפים בדרום אפריקה.

יצאנו לדרך. 6 שעות נסיעה הביאו אותנו ל"מקום". טוב נו, הובטחו 3 חדרים באירוח בסיסי, אירוח לא היה.בסיסי זה לא מה שנקרא שם. בקיצור, ערב סדר היה למחרת בערב? אנחנו בבוקר ברחנו כל עוד נפשנו בנו לחפש מקום לינה אחר. מצאנו מקום קסום. אבל קצת לפני זה, ועל מנת שלא תגידו שאני חשוד ב"פינוק יתר" אני מצטט את תיאור האירועים של הלילה "ההוא" בוויט ריבר כפי שנכתב על ידי ביתי, הדס והנה הוא:

ליל הצפרדעים
הנה הישראלים הטיפוסיים הגיעו אל ה"צימרים עם נוף היפה" שהובטח להם. אחרי 6 שעות נסיעה מתישה מיוהנסבורג לוויט ריבר הגענו אל הצימרים המובטחים. 9 ישראלים עייפים, רעבים, מחכים הגיעו לשלוש בקתות עלובות באמצע שום-מקום. בעודנו פורקים את המשא הכבד שהבאנו איתנו, יונתן יואב ואיתמר רצו לעבר משהו לא ברור המקפץ סביב. מסתבר שהגענו למקום נידח שמנוהל ע"י שני ישראלים, הבקתות נראות כמו החדר שלי (הדס) (מה שאומר שהן לא במצב הכי טוב שאפשר), שיש לנו שתי בקתות ל-9 אנשים, והכי גרוע, בכל צעד שאתה עושה- צפרדע.
הגיעה שעת השינה.
בעוד המשפחה המלוכלכת נכנסת לאמבטיה להתקלח (כי למה שיהיה דוש?) אחד הבנים קופץ בצעקה: "צפרדע!!!" (אלא מה?), צפרדע גדולה ומגעילה החליטה שמתחת לשירותים בחדר שלנו, יכול להיות בית נחמד בשבילה. לאחר מאמצים רבים תכנונים וצוות מרגלים שיונתן הקים, הוא תפס בהצלחה את הצפרדע בעודי (הדס) צורחת ומקפצת מחלחלה.
לאחר המקרה המגעיל, החלטנו שאנחנו מפחדים לישון על המזרונים שעל הרצפה, שמא תעלה עלינו צפרדע, אז פשוט ישנו על מיטה זוגית, אני (הדס) יונתן, יואב, איתמר, נעמה ועופר (אל תשאלו אותי איך נכנסנו למיטה זוגית כולנו, כי אני ממש לא יודעת) נעמה התעצבנה על הצפיפות והלכה לישון במכונית, בעודה נושאת רובה מים להבריח גנבים. אבא, ירד לישון על הרצפה. וכל הילדים נשארו לישון במיטה הזוגית. לאחר שעה, התעוררתי בבהלה מדפיקות דלת קולניות: "עופרררר עופרררררר חם לי בחדר שלי!!! תפתח את הדלת!!!!!!!!!!!!!" זה היה אילן דוד שלי, שהתלונן שהוא לא מצליח להירדם. כל החדר התעורר מהצעקות, חוץ מעופר- שישן את שינתו העמוקה. פתחנו לו את הדלת והוא נרדם על הרצפה.
לאחר שעה, התעוררתי כשצריכה ללכת לשירותים. הלכתי לשירותים, בעודי נמצאת בשירותים אני שומעת צליל מוזר, שלא מוצא חן בעיניי (מי שינחש מה זה היה מקבל שקל!) כן כן, צפרדע. צרחה ענקית נשמעה מהשירותים וכולם התעוררו (חוץ מעופר, שישן שינה עמוקה) ברגע שקמתי מהאסלה ורצתי בצרחות לחדר הצפרדע לא היססה לקפוץ לתוך האסלה. חזרתי לישון.
לאחר שעה בערך, שוב התעוררתי, והפעם אילן (דוד שלי) צועק בכעס רב: "נמאס לי מהג'ונגל הזה!!!" בעודו מחזיק משהו בידו (נחשו מה?) וזורק אותו באדישות מהחלון, לאחר שניסה לזרוק מהדלת כשדפק בה את הראש. כל הילדים הערים מהצרחות ישבו על המיטה בסקרנות ושאלו את אילן פה אחד: "מה קרה???" מסתבר שצפרדע החליטה שיעודה הבא זה ראשו של האיש הישן- דוד שלי. לבסוף פה אחד אני וכל שאר הילדים החלטנו שהלילה הזה אבוד מבחינת שינה, ויצאנו לראות את הזריחה (שגם היא לא הייתה שוס)
המבוגרים התעוררו בבוקר, וברחנו על נפשנו מן המקום...
הבנתם את הרעיון? אז זהו שמייד בבוקר יצאנו לכיוון מקום שנקרא סאבי, המחוז : מפומלנגה, האזור "דרך הפנוראמה" או "הפנוראמה רוט". סאבי וחראסקופ ממוקמים בלב האזור המהמם הזה. הרים ירוקים, נוף עוצר נשימה מגובה עצום, יערות, נחלים, אגמים ובריכות, מפלים וכבישים מתפתלים בתוך כל השיגעון היפה הזה. כאן גם יש את הבלייד ריבר קניון וכן את החלון של אלוהים. אז הגענו לסאבי אחרי ליל שימורים ללא הרבה שינה, התפנקנו על קפה טוב בבית קפה פסטורלי והתעניינו על מקום לינה ("לשם" אנחנו לא חוזרים!).נכנסנו לסופר הקרוב, קצת קניות והופ אנחנו בדרך לפיקניק. עצרנו במקום מרהיב שנקרא בריכות מק מק (מק מק פולס). יער עם מדשאות מטופחות מתחת לעצים, נחל צלול ובריכות יפהפיות וכל זה בתוך נוף שאי אפשר לתאר את יופיו: ההרים, הירוק, המים... פתחנו שולחן פיקניק עם ארוחה כיפית, הילדים ואיתמר קפצו למים, טיילו הלוך וחזור לאורך הנחל וכולם נהנו מהשלווה והשקט המדהימים והנדירים לאחר הלילה הקשה.
בתום הארוחה המשכנו למפלי המק מק. בכל אתר מדהים כמו זה המהווה אטרקציה תיירותית,מתפתח שוק מזכרות אפריקאיות קטן וחביב. עצרנו בו וההורים, אילן ואיתמר הצטיידו במתנות לחברים/קרובים/כל אלה שהובטחה להם מתנה כזו או אחרת. המפלים- משגעים וטבועים בצוקים אדירים.
בתום הפיקניק המגניב הזה, יצאו הילדים ואילן לטיול טרקטורונים בשטח, טיול בן שעה וחצי בהרים מסביב למפלי המק מק. יונתן ויואב היו מאוד מנוסים ברכיבה על טרקטורונים לאור הרכיבות החוזרות ונשנות שלהם באזור יוהנסבורג והפגינו בטחון רב ושליטה טובה על הטרקטורונים שלהם, איתמר ואילן היו צריכים זמן הסתגלות קצר והופ יצאו לדרך.
במקביל אנחנו- המבוגרים, המשכנו לחראסקופ, עיירה ציורית בלב הפנוראמה רוט. מייד עם ההגעה למקום ועל שפת הצוק מצאנו חדרים להשכרה הנמצאים ממש ליד המצוק האדיר (ממנו אגב עושים באנג'י ואומגה-סופרמן). כמובן שסגרנו על לינה במקום, הרבה יותר טוב מ"הצפרדעיה" שהייתה לנו. את הילדים אספנו בתום טיול הטרקטורונים ולקחתי לעשות אומגה מעל מצוק שגובהו 150 מטר... אפילו יואב, הצעיר ביותר עשה זאת ובגדול! אם ענת או אשר היו רואים להיכן שלחתי את הבן שלהם אני לא בטוח שהיו מרשים לו להגיע לדרום אפריקה, או אם ירשו לי להתארח אצלם או אפילו להיכנס אליהם הביתה פעם הבאה שאגיע לארץ...
כבר מאוחר וסדר פסח מתקרב. כאמור הוזמנו לעשות את הסדר עם הקהילה בויט ריבר. מקלחת, התארגנות ואנחנו כבר בדרך לוויט ריבר. שעה נסיעה בערך ואנחנו שם ממש בדקה האחרונה. התארגנו על פוסטרים והמון חוברות בנושא ישראל ועלייה שהבאתי, הצבנו שולחן עלייה ותוכניות בישראל, חילקנו מתנות לכל משתתף על הצלחת וכן חוברות שונות (חוץ מההגדה...) ויאללה מינגלינג...
התערבבנו עם האנשים. בסה"כ היו שם כ- 40 איש חוץ מאיתנו. את הערב ארגן שי קרמר השליח שלנו לבני עקיבא כולל אוכל כשר לפסח שהביא איתו מיוהנסבורג! הערב\התנהל עם הרבה הסברים על הפסח ומשמעותו לגולה ולחיים בגולה, מסרים סמויים וגלויים וכמובן הרבה שמח. למען האמת הערב היה מרגש במיוחד. קשרים נוצרו ונראה שבסה"כ עשה טוב לאנשים אלה שבכלל אורגן ערב כזה! הרבה כבוד מגיע לשי על הארגון.
לא נשארנו ללון במקום שכן הלינה הייתה כרוכה בלהישאר באכסניית הצפרדעים (האם יש קשר למכת צפרדעים- אחת מהמכות במצרים, בליל הסדר? ) הנסיעה חזרה לחראסקופ הייתה קשה: מאוחר מאוד, הבטן מלאה והיום הארוך נתן את אותותיו....
החלטנו שקמים מוקדם על מנת להגיע לקרוגר פארק. איזה מוקדם? בתשע בקושי יצאנו לדרך, כולם היו שפוכים מעייפות. אילן נהג ברכב אחד ואני בשני. הטיול בקרוגר פארק שארך יום שלם היה "מזליסטי", ראינו המון חיות ליום אחד! כולל אריה שניסה לצוד בופאלו. מרהיב. יצאנו מהקרוגר לעת ערב ופנינו לחראסקופ לאחר עוד יום מעייף מאוד אך מלא חוויות. ארוחת ערב אכלנו במסעדה "כמו אפריקאית", עם מעדנים ואווירה שמחה וכיפית. כולם כבר היו עייפים לגמרי ונפלו למיטות בלי להניד עף עף.
יום המחרת זימן לנו שינוי במזג האוויר והחל לטפטף, ניצלנו את ההזדמנות בכל זאת לארוחת בוקר במסעדת קפה אומנות בחראסקופ ובתקווה לשינוי במזג האוויר על מנת להגיע לחלון של אלוהים ולבלייד ריבר קניון. במסעדה פגשנו זוג ישראלים שטיילו באזור. מסתבר שהם היו אמורים לפגוש אותי ביוהנסבורג לאחר שמיקי גולוואסר התקשרה אליי וביקשה כי אפגש איתם. הם המשיכו למפומלנגה והינה אנו נפגשם כאן בסוף העולם...נתנו להם מפות והמלצות לדרך והחלטנו לשוב ליוהנסבורג בשל מזג האוויר, למעשה קיצרנו את הטיול בכמה שעות. הנסיעה חזרה הייתה ארוכה – 6 שעות... הגענו הביתה ולאחר התארגנות קלה נפלנו למיטה.
הימים הבאים הוקדשו לסיור בשוק בורמה, בשוק האפריקאי ונסיעה לסאן סיטי: העיר האבודה.
מדהים זו לא מילה. מי שלא מאמין שיקרא מה כתוב על העיירה הזו באינטרנט. מגלומניה מרהיבה. יש המשווים ללאס וגאס. בעיניי זה משהו אחר לגמרי: באמצע המדבר, בלב הישימון הוקמה עיר בילויים שהיא הרבה יתר מסתם בילוי. הוקם כאן חוף ים... כן חוף ים עם גלים בגובה 3 מטר... ארמונות,קזינו, פסלים והר געש... יודעים מה? לא אספר מה יש שם, היכנסו לאינטרנט וראו בעצמכם, שווה! יום מדהים עבר עלינו שם. נסיעה חזרה של שעתיים וחצי הביאה אותנו הביתה ושוב הפילה אותנו למיטות.
אנחנו לקראת החזרה של איתמר ואילן ביום רביעי ומרגישים את סוף הביקור. אמא מאוד רוצה כבר לחזור מהפחד לגבי סבתא למרות הטלפונים היומיומיים.
הביקור היה רצוף טיולים וחוויות ותמונות יש בשפע כאן בבלוג. תיהנו

יואב בן 10

יואב בן 10! מי היה מאמין. גדל כל כך. כמובן שעושים יום הולדת. אבל מה עושים? החלטנו ללכת על יום הולדת "בני". זאת אומרת יום הולדת של "בנים". מה אוהבים בנים? כל מה שיש לו מנוע... אז יואב הזמין 5 חברים בנים מהכיתה ויצאנו כל המשפחה, חמשת החברים ו- 2 הורים מודאגים ל... רכיבה על טרקטורונים במסלול שטח! החברים השתגעו, ההורים נהנו יותר מהילדים (בנים, בנים). היה כיף! לסיום כמובן התכבדנו מהמון ממתקים... יום הולדת מיוחדת לילד מיוחד.

שבוע "מסע אקספו"

תם שבוע מסע אקספו בדרום אפריקה. השבוע היה רווי פעילות , ביקורים בבתי הספר, פגישות עם תלמידים, הורים ומורים ושיאו בערב "אקספו" שקיימנו ב"ביחד" בהשתתפות כ- 200 איש שהגיעו לקבל מידע, להתראיין ולבדוק זכאותם ל"מסע" בישראל.
תחילתו של התהליך כמובן ב"ישראל אנקוונטר" במהלכו יצאו תלמידי כיתות יא' מבתי הספר התיכונים לתוכנית בישראל במהלכה נחשפו לראשונה למסע.
משתתפי התוכנית שבו בינואר, פברואר הוקדש לפרסומי חוצות ועיתונות בנושא מסע ותוכניות בישראל ומרץ, הוא מרץ הגדול הוקדש להכשרת כל המשלחת בדרא"פ ולשבוע "אקספו".
כאמור במרץ קיימנו סמינר שליחים שהוקדש למסע וחינוך. מטרת הסמינר הייתה הפוך כל אחד מהשליחים ל"מומחה מסע" וכן לשליח הרואה במסע אחד מיעדיו העיקריים.
מסיכום הסמינר עולה כי המטרה הושגה במלואה. הסמינר הסתיים ביום שישי וביום שני שלאחריו החלנו את שבוע "אקספו" למסע.
לשבוע זה קדמו הכנות רבות: קבלת חומרים מודפסים מהסוכנות וממסע, הכנת חומרים מקומיים (באנרים, פול אפ'ס, פספורטים ועוד) הזמנת נציגי תוכניות שונות של מסע לדרא"פ ווידוא מי מהם מגיע, תיאום כניסתם לכיתות השונות בבתי הספר, שיווק הערב באמצעות פוסטרים ופליירים ועוד.
בסופו של דבר נציגי 3 תוכניות הסכימו לשלוח נציגים וכן מנהל מסע לארצות דוברות אנגלית: רונן קראוס. שאר התוכניות שלחו חומרים למסירה. נציגי התוכניות שהגיעו היו אריאל מ-IDC, רפי ברנט כנציג ODISSY והרב איזידור רובינשטיין כנציג IBC.
הנציגים עשו עבודה מצויינת בפגישות עם בני הנוער בבתי הספר ובסה"כ נפגשו עם בוגרי כיתות יא' ויב' ביוהנסבורג.
קיום ערב ה"אקספו" היה סיכון מסוים כיוון שלא יכולנו לדעת או להעריך כמה אנשים יגיעו על מנת לשמוע או כמה מתעניינים יש בכלל (סיכון שגרם לי למתח לא קטן). בסופו של דבר השיווק האגרסיבי, הכניסה של הנציגים לבתי הספר וכמובן ערב המפגש המחודש לישראל אנקוונטר- עשו את שלהם: הגיעו כ- 200 אנשים.
חשוב לציין כי בכל התהליך שתפנו את כל תנועות הנוער על מנת שישווקו את תוכנית ה"שנת" שלהם הכלולה במסע. בערב ה"אקספו" פתחנו דוכן לכל תנועת נוער וכן דוכן לכל נציג וכמובן עמדה לרונן קראוס. בסה"כ 9 עמדות (גם דוכן לנציג אוניברסיטת באר שבע).
התפאורה הייתה מרשימה:באנרים, פוסטרים וכמובן כל אחד מהנציגים שהביא מצגות, סרטים וחומרים. המבקרים ב"אקספו" סיירו בין הדוכנים, אספו חומרים ולבסוף גם נפגשו באופן אישי עם כל אחד מהנציגים.
האווירה הייתה של הפנינג חגיגי וברמה גבוהה.
למחרת טסנו לקייפטאון להמשך התוכנית:
פגישות של נציגי התוכניות עם נציגי אוניברסיטת UCT, נציג הגשמה, הנהלת הפדרציה, ועדת עלייה והשתתפות בערב קריירה שארגן ביה"ס רדאם. מפגש של רונן קראוס עם נציגי תנועות הנוער והשתתפות בפעולה של בוגרי הבונים ופגישה עם מנהלת ביה"ס התיכון. מחר יתקיים ערב "אקספו" לתלמידים והורים בדומה למה שהתקיים ביוהנסבורג. במקביל ארגנו משה וטליה פגישות אישיות עם מועמדים שכבר הביעו התעניינות אם דרך השליחים ואם בשל השיווק שנעשה.
תודות:
לליאור מהמחלקה ליחסי ציבור של מסע- על כל החומרים
לרונן קראוס- על הליווי וההגעה לדרא"פ (כאן המקום להתנצל בפניו על כך שלא היה זמן לכלום חוץ מבתי הספר והריצה המטורפת להספיק עוד פגישה ועוד ראיון ולבסוף את האקספו)
לנציגים: אריאל, רפי ואיזידור על ההכעה וההשקעה בפגישות ובחשיפה וכן לנציג אוניברסיטת באר שבע המקומי על ההשתתפות.
ללארה גרינברג ולעדי בלאלי על התיאומים וכאב הראש...
לאריאנה על שהיתה צריכה להיות הכותל ברגעי הלחץ והיועצת בהכנות.
לצוות קייפטאון: טליה ומשה על שתוף הפעולה והארגון המדוקדק בקייפטאון (דו"ח ייצא בנפרד על ידי משה).
כל הכבוד לכולכם!

ומכאן איך ממשיכים? נגענו בכל תלמידי בתי הספר ותנועות הנוער. זיהינו שקהל היעד של ההורים הוא קהל יעד שלא הגענו אליו (והרי הוא שותף מלא לקבלת ההחלטה והמימון) ולכן התוכנית להמשך תהיה כדלקמן:
באפריל מסע ישווק באירועי יום העצמאות.
במאי נקיים ערב הורים שיכלול: פאנל עם דמויות מובילות בקהילה שהשתתפו בתוכנית ארוכה בישראל: הרב הראשי לדרא"פ, יו"ר ועד החינוך היהודי ועוד. ההורים יוזמנו לשאול שאלות, להתחבט ולהתלבט וכמובן להכיר את האפשרויות השונות.

סמינר שליחים חינוך ומסע

כמו בתכנון וכמו שעון שוויצרי אנו עומדים בתוכנית העבודה. כתוב סמינר שליחים? עושים סמינר שליחים. הסמינר הקודם הוקדש לעלייה ותוכנית עבודה, סמינר זה הוקדש לחינוך ומסע. הבאנו את כל השליחים לקייפטאון לשלושה ימים בהם למדנו, דשנו וטחנו מסע. המטרה הייתה להפוך את כל השליחים ל"ציידי" מועמדים למסע. הרושם שלי היה שהם נכנסו לעניין עד הסוף. ההיכרות עם הפרויקט הנפלא הזה הביאה תוכן חדש לעשייה. מעין מטרה שהייתה קיימת כל הזמן אך משהו כמו נבלעה ולא הייתה בולטת במיוחד. סמינר החינוך הוקדש להיכרות עם סוגי בתי הספר השונים עימם אנו מתמודדים כמשלחת ומיקסום התרומה שלנו בכל אחד מהם. מבתי ספר כמו ישיבה קולג' ועד בתי ספר כמו תיאודור הרצל, קינג דויד, או הרצלייה. כל מערכת ומאפייניה , כל מערכת והיכולת שלנו לתרום לה ובה באופן שונה. למדנו המון אחד מהשני וכמובן שגם יצאנו לבילוי כיפי: יצאנו לחוף לנדאנדו, אחד החופים היפים ביותר בעולם! ישבנו שם לעת ערב, על החול, הבאנו ארוחת ערב ארוזה , ורד הוציאה גיטרה ושרנו שירים ישראליים עד שכולם התעייפו והלילה כבר שלט. הייתה אווירה מדהימה ומיוחדת.בסמינר השתתפו 12 שליחינו הקבועים, עוד 6 "בחורים"- שליחה ישיבה, ו- 2 מוזמנים: האחת: אסתי אהרוני שליחת קק"ל. והשנייה אמבר קמינס, רכזת פעילות הפדרציה בפורט אליזבט המשמשת גם כנציגתנו שם. בנוסף ומאחר והיה זה תאריך יום ההולדת של אישתי- נעמה, הבאתי אותה לקייפטאון, טיילה ונהנתה בזמן המועט שהיה לנו שם. בסה"כ הסמינר סוכם על ידי כל המשתתפים כסמינר מוצלח מאוד , חוויתי ומעשיר. \הסמינר הבא יהיה סמינר תכנים בשיתוף גורמים שונים (דיג', בראשית ואחרים)

פורים לנו, נצאה במחול

אז כמו בסיפור על טו' בשבט גם כאן החלטנו לצאת כמשלחת (ביוהנסבורג) לבקר את הילדים היהודיים בבתי הספר הלא יהודיים ולחגוג איתם את חג הפורים. גם כאן ורד היתה מלכת המסיבות. ורד היא השליחה שלנו בנצ"ר. כשהיא לוקחת משימה היא מבצעת אותה ועד הסוף. הרעיון היה לבקר בכל בתי הספר הלא יהודיים ולהביא עמנו חומרים למשלוח מנת. להכין את המשלוח עם הילדים כמובן תוך כדי סיפור הרקע למשלוח המנות. כל תלמיד התבקש לכתוב כמה מילים לחיילי צה"ל ואת מכתבו בצירוף הבילה הנאה שהוכנה לשלוח דרכנו לחיילי צה"ל. מה השגנו? הזדהות, קשר עם הילדים היהודיים ומתןתחושת זהות יהודית לידים אלה הגדלים במסגרות לא יהודיות. נו, וגם קצת משלוח מנות לחיילנו.תהנו מהתמונות כאן וגם משמאל...

איראנית, ספרדיה , ברזילאית וישראלית נפגשות

כמו בבדיחות המפורסמות: איראני/ת, ספרדי/ה, ברזילאית וישראלי/ת נפגשים. מה יוצא? מה שיצא זה ערב ממש מיוחד. נעמה לומדת אנגלית באוניברסיטת ויטס (וויט ווטרסאנד או בקיצור- ויטס) במחלקה ללימודי חוץ. הכיתה היא כיתה של אנשים שונים מרחבי העולם שהחליטו ללמוד אנגלית צחה. מאחר ובאנגליה מאוד יקר, בחרו בדרום אפריקה. כיתה המורכבת מכומר ויאטנמי, אשת שיווק ספרדיה, עורכת דין ברזילאית, מורה ישראלית (כן, נעמה שלי), כדורסלנית איראנית, סתם עוד איראנית יפה ו... תורכי קטן. מה יוצא? הרבה צחוקים וחברות יפה. הויאטמי שהגיע בתור כומר עם הצהרה שמקדיש את חייו לרווקות והתחברות לאלוהים, מחפש אישה וכבר הציע נישואין לאיראנית היפה (יסמין), להיידי המורה ובעצם לכל מה שזז, הכול בהומור רב. התורכי הוא ילד הטיפוחים של נשות הקורס וכבר מצא אמריקאית בדרום אפריקה ומזניח את הלימודים. 2 האיראניות הגיעו בעקבות 2 איראנים שרצו להתחתן עם בנות מולדתם, נסעו לאיראן והביאו אותן עמם. הספרדיה- אלחנדרה, אשת שיווק בספרד עזבה את הקריירה שלה ועברה עם בן זוגה בעקבות חוזה שחתם לשנה. הברזילאית באה בעקבות בעלה המשמש קבלן בארצות אפריקה השונות וגרה ביוהנסבורג. והישראלית, נו, את זה ניחשתם- זאת נעמה, המורה שעזבה הכול כדי להיות איתי.
נעמה מספרת שבהתחלה, בשיעורי ההיכרות כשכל אחד סיפר על עצמו, נבהלו האיראניות מנעמה, גם ישראלית וגם שירתה בצבא, שנתיים!!!. אח"כ ירדו מסכות החשד והן חברות קרובות. האיראניות רחוקות מלהיות דומות לתדמית של איראניות המוכרת לנו, הן פתוחות, מודרניות, מתלבשות במיטב האופנה ודי מלגלגות כל הזמן על מה שקורה באיראן.
אז החלטנו לעבור שלב ולהזמין את כל החבורה לארוחת ערב אצלנו. נכון שזה לא בדיוק שליחות לעלייה אך גם לשיפור התדמית של ישראל לא יזיק (התדמית שלנו באדמה). חוצמזה, לא רק תדמית, גם הסקרנות של ההיכרות עם אנשים כה שונים ומעניינים- שווה. ובאמת היה ערב מרתק, האיראניות באו עם בני זוגן (כן כבר היו 4 איראנים אצלנו בבית- ממש חיזבאללה), הספרדיה עם בן זוגה, הברזילאית לבד ואנחנו. ערב ממש קסום- כל אחד עם המבטא האופייני לו שזה נשמע כמו תיבת נוח. בעצם אני הסתכלתי על זה כמו מפגש של עובדים זרים בדרא"פ- כולם עובדים על חוזה כזה או אחר. נשאלתי על יד האירנאים מה אני עושה וניסיתי להסביר להם שהתפקיד שלי זה להביא כמה שיותר יהודים לישראל... הם קיבלו את זה בנימוס. לא יודע כמה בהבנה...בכל מקרה מהמפגש של ישראלי/ת, איראני/ת,ספרדי/ה וברזילאית יצא אחלה ערב.

ערב עלייה עם וינסטון צ'רציל הנכד

אני לא זוכר שבחתונה שלי ושל נעמה או בחתונות של חברים אחרים שלנו היה כה מפואר. אחד האולמות היוקרתיים ביותר באחד המלונות ומרכזי האירועים היוקרתיים ביותר (סנדטון-יוהנסבורג) . לראשונה היינו שותפים לאירוע גיוס כספים – שהיה מבלי משים גם לאירוע העלייה הכי גדול שאורגן אי פעם בדרא"פ. האייטם המרכזי היה הנואם: וינסטון צ'רצ'יל ג'וניור (בעצם הנכד של...). ציוני יותר מרוב הציונים ויהודים רבים שהכרתי או פגשתי. קצת רקע על האירוע: הפדרציה ארגנה אירוע לגיוס כספים עבור ארגונים העובדים תחת חסותה: ויצ'ו, קק"ל וה-CSO, ארגון הביטחון היהודי של דרא"פ. עלות המרצה והאולם נתרמו על ידי אחד מעשירי הקהילה- דויד ססמן. עלות למשתתף בערב הייתה 3500 ראנד, כן 500 דולר למושב! תמורת הסכום הזה קיבל המשתתף את הזכות להיות נוכח... לשמוע את הנואם המרכזי, לראות סרט תדמית על הפדרציה ומרכז ישראל (כן הסוכנות היהודית בדרא"פ) וליהנות מארוחת גורמה, או במילים אחרות מנות קטנטנות על צלחות ענקיות שהשאירו אותנו רעבים... כל המי ומי של העולם היהודי בדרא"פ היה שם: ראשי הקהילה, תורמים, ראשי הארגונים, כל אנשי העסקים הבכירים. הנספח הדיפלומטי החדש של השגרירות הגיע גם הוא וטרח להיצמד אל נעמה ואליי. איש נחמד. בסה"כ כ- 800 איש.
העבר אכן היה יוקרתי וההרצאה שנשא וינסטון צ'רצ'יל הנכד הייתה ברמה גבוהה הן מבחינת השפה והן מבחינת יכולתו לנתח את ההתפתחויות באירופה דהיום בכל הקשור להתחזקות האסלאם באירופה לצד התחזקות האנטישמיות ושנאת היהודים. כמובן שהמלצתו ומסקנתו הייתה עליה לישראל וישראל כבית ליהודי העולם. לא יכולתי לבקש יותר מזה, נאום עליה מושלם בפני כל המי ומי שעוד שילמו על זה ביוקר...
מסתבר שויסטון צ'רצ'יל הנכד הגיע כעיתונאי לישראל לקראת מלחמת ששת הימים, ליווה את המלחמה ונשאר בעקבותיה בישראל 9 שנים. מאז הוא אחד מעמודי הטווח התומכים בישראל בפרלמנט הבריטי כמו גם בכל פורום אחר. כמובן שכל הרצאה מכניסה לו רווח נאה- לי כשליח עלייה זה היה בהחלט שווה... ובחינם...כמה גויס בערב? מיליון ומאתיים אלף ראנד. לא ראינו מזה שקל... אבל למה להיות גרידי? הרווחנו ערב עלייה, בגדול. הכי בגדול שרק יכול להיות.

גלים גלים

עבר הרבה ולא הרבה כתבתי אז החלטתי קצת לפרוק על ה"מסך". מצד אחד פעילות אינטנסיבית בעבודה ומצד שני התפתחויות וגלים שונים שעוברים עלינו כאן בדרום אפריקה.
פרצו לביתנו, כן למרות כל אמצעי הזהירות: החומה, הגדר החשמלית, מערכת האזעקה, הסורגים ומה לא- פרצו וגנבו את כל המחשבים, הפלזמה, המצלמות בקיצור כל המכשירים האלקטרונים. כואב. בעיקר בגלל החדירה לפרטיות וגם בגלל הכסף האבוד. נעמה הייתה בטראומה במשך מספר ימים וכבר רצתה לחזור הביתה לארץ. הילדים קצת חששו בימים הראשונים אך לשמחתי כולם עברו והתגברו על הענין די מהר.
כולנו מחכים ומצפים לביקור ההורים שלי ואילן, אחי אצלנו בדרום אפריקה. עכשיו גם הסתבר שאיתמר הבן של ענת, אחות של נעמה מצטרף אליהם. הילדים מתרגשים וסופרים את הימים. אני ממש מצפה לביקור- כבר זמן מאז שלא ראיתי את ההורים, חצי שנה בעצם. נפרדנו לקראת סיום מלחמת לבנון כשאנו מתארחים בבתים שונים, נמלטים מהקטיושות שרודפות את כולנו. עכשיו הסתבר שסבתא שלי, מזל התאשפזה בבית חולים וההורים דואגים לה ולעצם הביקור. הם ממש מתגעגעים לילדים. נחכה להתפתחויות, נתפלל לשלומה של סבתא ונקווה שההורים יגיעו עם אילן ואיתמר.
הדס מצליחה מאוד בלימודים, נאבקת מאבק יומיומי בשפה ובקשיים ומצליחה. לא כל כך מבחינה חברתית. שמענו על בית ספר הדומה מאוד לתפן, כאן ביוהנסבורג- בית ספר אנטרופוסופי. הדס רוצה לעבור לבית הספר הזה. נגשה לראיון ובחינה ונאמר לנו כי ישמחו לקבלה אך קשיי השפה עלולים לגרום לכך שלא תתקבל. מחכים לתשובה והיא בעיקר. היא מאוד לא נהנית מבית הספר בו היא עכשיו בגלל הבעיה החברתית של בית הספר. לפני חצי שעה יצאה לבלות עם עדי, העובדת שלנו במרכז ישראל וחברה נוספת מבית הספר.
נעמה ואני ביום ראשון שקט ורגוע והבנים על "גחלים", מתים לצאת לאיזה בילוי. התרגלו שכל ראשון אנו יוצאים לטיול או אטרקציה. ולנו (נעמה ולי) האמת ממש לא בא לצאת.
בעבודה המון פעילות ואירועים: מחר אנו בגאלה והרצאה מאוד יוקרתית מפיו של וינסטון צ'רצ'ציל הבן. לארה- האחראית על הפרויקטים לחינוך טסה לישראל לשבוע, עוד שבועיים סמינר שליחים בנושא חינוך ו"מסע", מייד אחר כך שבוע תוכניות ארוכות אותו אנו מקיימים בבתי הספר ותנועות הנוער שיסוכם בערב חשיפה גדול במרכז "ביחד". מייד אח"כ ביקור נציגי צופי שבט "עופר" מכפר ורדים, טקסי יום הזיכרון ויום השואה. הקמת עמדת מרכז ישראל בחגיגות יום העצמאות, אירוח נציגי המחלקה לעלייה בדוכן יום העצמאות וקיום שבוע עלייה מייד אחרי יום העצמאות (יגיעו כ- 6 נציגים שונים) כולל ערב עלייה, ראיונות וייעוץ של המבקרים לעולים השונים.
מייד אחר כך יציאה לנסיעה של הקרוואן הציוני- משלחת דרא"פ בקהילות הספר של דרא"פ. בקיצור אינסוף...אצלם ואשתף את הנכנסים לבלוג...

טו בשבט 2007

ט'ו בשבט 2007. כמשלחת בדרום אפריקה החלטנו להרים את הפרויקט ולהעביר את המסר של ט'ו בשבט לכל ילדי בתי הספר היהודיים, לילדים היהודיים בבתי הספר הלא יהודיים ומקומות מדהימים עליהם תקראו בהמשך (כדאי...).
בחומרים קיבלנו עזרה וסיוע מאסתי אהרוני מקק"ל דרום אפריקה. דיסק עם סרטון על שריפת היערות בעקבות ירי הקטיושות במלחמת לבנון השנייה, חומרים כתובים, הפעלות וכמובן המסרים של ההתחממות הגלובלית, העובדה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שסיימה את 2007 ירוקה יותר ועם יותר עצים מיום הקמתה, וכמובן הסטארט אפ היהודי הקטן לכל בעיות התחממות העולם : נטיעת עצים בט'ו בשבט.
אז המשלחת בקייפטאון העבירה בבתי הספר בקייפטאון- בתי הספר של הרצליה. ואנחנו ביוהנסבורג השתתפנו והובלנו את הטקסים ביוהנסבורג. הובלנו גם 2 טקסים בבתי אבות ביוהנסבורג ופרטוריה. בסה"כ למעלה מ- 18 טקסים! לי היו 2 חווית מיוחדות בט'ו בשבט זה: האחד סדר ט'ו בשבט שקיימנו בבית למכובדים שונים בקהילה. סדר שכלל שתיית כוסיות שונות של יין אדום ולבן כולל הקראת הסדר ומאכלים לטו בשבט. ביתנו התמלא באורחים שונים: מנכ"ל הפדרציה, יו"ר ועד החינוך של דרא"פ, יו"ר קרן היסוד, נציגת עיתון הג'ויש ריפורט (כן, לארה) ועוד מכובדים רבים וטובים. הערב היה מדהים, אוירה נעימה, התחברות של האנשים וקינוח מיוחד: סרטון בן 20 דקות על ישראל ונופיה המדהימים. את הטעם להכל נתנה נעמה עם מאכלים מדהימים.
החוויה המיוחדת השנייה של ט'ו בשבט הייתה העובדה שטסתי לפורט אליזבט לקיים שם את ט'ו בשבט עם ילדי בית הספר היהודי "תיאודור הרצל". חוויה מיוחדת למה? קהילת פורט אליזבט הצטמצמה מאוד במהלך השנים ונשארו שם מאות בודדות של משפחות. בית הספר הכולל 600 ילדים מנוהל על ידי מנהל לא יהודי וועד יהודי. רוב המורים אינם יהודיים אך בית הספר מקיים את כל הטקסים והחגים היהודיים. מתוך 600 ילדים בבית הספר, 40 הם ילדים יהודים! כל השאר נוצרים. בעצם לא כל השאר... במהלך הטקסים (3 ) שהעברתי שם ראיתי גם ילדה מוסלמית הלבושה במיטב המסורת המוסלמית: ג'לביה מלאה, כיסוי ראש וכיסוי פנים- נינג'ה... נראה לי סוריאליסטי לראות ילדה מוסלמית בטקס ט'ו בשבט בבית ספר יהודי. הסוריאליזם לא נגמר שם, בפורט אליזבט מייצרת חברת פולקסוואגן את מכוניותיה עם ההגה הימני לעולם הנוהג בצד שמאל. מטבע הדברים מגיעים מהנדסים מגרמניה עם משפחותיהם לעבודה במפעלים. היכן יחנכו את הילדים? בבית הספר הטוב ביותר בפורט אליזבט. "תיאודור הרצל". לאור המחויבות של בית הספר לקיים את כל הטקסים והחגים, תהיתי מה יהיה ביום השואה עם כל הילדים הגרמנים הלומדים בבית הספר... האם ההורים ישתתפו בטקסים? איך ירגישו הם ואיך הילדים היהודים? בכל מקרה ולסכם את ט'ו בשבט, מלכת הטקסים הייתה ורד מרגלית שקיימה הכי הרבה טקסים וגיבתה את ריצ'רד שהיה בפעילות של הבונים. זהו, ט'ו בשבט 2007 בדרום אפריקה.

יהודי, ציוני וישראלי

קישורים