תורה לישראל

זה סיפור על תרומה, רגש יהודי וסיטואציות הזויות...
במסגרת נסיעתי ללימוד עבודתי החדשה בדרום אפריקה טסתי לביקור היכרות עם הקהילה היהודית בקייפטאון. קהילה יהודית, ציונית, אוהבת ישראל, חמה ובעלת זהות ברורה. במסגרת הביקור וההיכרות עם מובילי החינוך וההתנדבות בקהילה, הרבנים כמו גם עם ראשי הפדרציה הציונית בקייפטאון, ביקשו גורמים בקהילה לתרום ספר תורה עתיק מקייפטאון לבית כנסת של קהילה דרום אפריקאית בישראל. התרומה יפה, סימלית ומאוד יקרה מצד אחד, מאידך איך לוקחים ספר תורה גדול, כבד (למעלה מ- 50 ק"ג...) ובעל משמעות עמוקה מצד אחד של העולם לצידו השני בלי לפגוע בו?
הסכמתי.
הבעיה הראשונה צצה כבר בטיסה הראשונה מקייפטאון ליוהנסבורג, הטיסה הפנים דרום אפריקאית נעשתה בחברה ארצית אשר לא הכירה בחשיבות ספר התורה הענק והתעקשה על הובלתו ככל מטען בבטן המטוס. לאחר ויכוחים מרים, ניסיונות שכנוע ומה לא, לא הסכימו ובלית ברירה עבר ספר התורה בבטן המטוס. ליוהנסבורג הגיע הספר עם ידיות שבורות, נזק ראשון והרבה צער וכאבי לב שלי. החלטתי שזה לא יקרה שנית, בילתי אפשרי, אני בשליחות קדושה כמו שאמרו בשעתו האחים בלוז...
מיוהנסבורג נסעתי לפגישה בפרטוריה עם סגן שגריר ישראל בדרום אפריקה ובפי הבקשה: הפעל את היכרויותיך וקשריך באל-על להעברת ספר התורה בצמוד אליי. הבטחה קיבלתי. משם נסיעה ליוהנסבורג לפגישה עם ראש נציגות אל-על בדרום אפריקה מר יוסי טובול אשר לאחר התלבטויות והתחבטויות ומסע לחצים הסכים להקצות מושב נפרד לספר התורה, לצידי...
כאן התחיל מסע הזוי משהו...
לקראת החזרה לארץ ואני בשדה התעופה ביוהנסבורג, תיק הנסיעה שלי בהצלב, הטרולי נגרר בידי האחת ועל כתפי ספר התורה (כי מפאת כבודו לא הסכמתי להניחו על עגלת הכבודה) ואני נע בתוך שדה תעופה ענק בין אלפי אנשים לבנים ושחורים מקומיים. ופתאום משום מקום, מגיעים אנשים שאיני מכיר, אנשים שונים ובעודי חולף על פניהם, מתקרבים ומנשקים את ספר התורה- היהודים בשדה הזר הזדהו כיהודים, בלי מילים, בלי דיבורים. פשוט התקרבו, נישקו את הספר והמשיכו בדרכם ואני מתרגש מאוד- על סף דמעות ונע עם התורה בתחושת שליחות וקדושה.
כמובן שהמשך הזוי לא פחות: סירובי שהספר יעבור בדיקת שיקוף מהחשש שיפגע. התגייסותו של אחראי האבטחה והבטחון של אל על להעביר את הספר עד דלתות במטוס (ואותי כמובן איתו במסלול מקוצר). בשעה זו כבר הייתי תשוש מהמשקל הכבד שכן לא כהוצאת ספר תורה מארון הקודש לבמה לצורכי עלייה לתורה וקריאה בו לתנועה של למעלה משעה וחצי ברחבי שדה תעופה ענק כולל כל תהליכי הביקורת לקראת טיסה.
ובמטוס...
נכנסתי למטוס וכפי שהבטיח ראש נציגות אל על נשמר לי מושב לידי עבור התורה. קשרתי את התורה בחגורת הבטיחות במושב שלידי. כל נוסעי הטיסה הגיעו לנשק את ספר התורה במושב שלידי. אחד האנשים פנה אליי ואמר לי: "עם ספר תורה זה אני מרגיש בטוח, הטיסה בטוחה" עניתי לו שאין ספק שאם חלילה יקרה משהו לטיסה ספר התורה יינצל...
במהלך הטיסה ובעת חלוקת ארוחת הצהריים נגשה אליי הדיילת ובפיה שאלה: " ומה בשבילו?" עניתי לה בבדיחות: "רק כשר"...
במהלך כל הטיסה נלטשו מבטים ונשאלו שאלות: מאיפה הספר? לאיפה? ומחמאות על המעשה.
עם הנחיתה בנתב"ג חזרה על עצמה הסיטואציה שהיתה בשדה התעופה ביוהנסבורג- מבטים, התקרבויות מהוססות, נשיקות (נו, לתורה).
עם הגיעי לנהריה (חצות) הזמנתי מונית הביתה לכפר, נהג המונית שראה את התורה על כתפיי סירב לקחת ממני תשלום עבור הנסיעה...
לבסוף ולאחר יומיים בהם נתבשמנו מהיותה של התורה בביתנו העבירה לבקשתי חברי מהכפר, אברי משגב , לקהילה הדרום אפריקאית בנתניה אשר קיבלה אותה בשמחה גדולה.
לסכם את הסיפור הקטן הזה קשה אבל שזורים בו יהדות וציונות של קהילה אוהבת ישראל, הומור וקטעים הזויים משהו לצד תחושת קדושה וגאווה אדירה שלי על השתייכותי לעם היהודי שמקצה העולם לקצהו מוצא את הדרך להיות קשור, מחובר. וכן גם בדרך- התורה היתה הגורם להזדהות של היהודים, להתחברותם: מנציגי אל על, השגריר, הנוסעים עוברי האורח בשדות התעופה השונים וכן נוסעי הטיסה.

עופר דהן

Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
Cell: (+27) (0) 82- 8513126
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Website: www.jewishagency.org
Address: 2 Elray St. Raedene, 2192, Johannesburg, Gauteng, South Africa
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/