חודשיים חלפו והאירועים לא מפסיקים לרדוף אותנו או שמא אנחנו אותם?
החגים בדרום אפריקה מקבלים משמעות נוספת עמוקה יותר. אנשים מגיעים ממרחקים, כאלה שלא הראו עצמם בקהילה או בבית הכנסת במהלך השנה, באים לראות ולהראות ואנחנו בילינו את ראש השנה בבית הכנסת ה"שכונתי" שלנו בויקטורי פארק. למחרת הוזמנו לטקס ראש השנה בקהילה הרפורמית אולם לא הצלחנו להגיע. בערב לאחר שביקרנו במשרד ובדרך חזרה הלכנו לאסוף אורח חביב המתארח בדרום אפריקה מטעם חברה ישראלית לעבודה בחברת תקשורת דרום אפריקאית. עוד אנו עומדים (ברכב, ברכב) בין שני נתיבים על מנת לחצות את הכביש, מונית מקומית הגיחה משמאלנו ונגרמה התנגשות בין החלק הקדמי שלנו למונית. הרכב שלנו ספג מכה קשה ונגרם נזק לא קטן (12,000 ראנד...). התאונה התרחשה ברחוב לא סימפטי שלצערנו רבים האירועים הלא נעימים שלנו התרחשו בו- רחוב "לואיס בוטה"...
התאונה הייתה בתחילת הערב והמקום די חשוך. ברכב שלי היינו הדס, יונתן ואני. מייד אחרי התאונה התאסף המון במקום והקיף את הרכב. שני אנשים ניסו להיכנס לרכב ולגנוב ממנו דברים בעוד אנו במקום. יצאתי מהרכב והתעמתתי עם אחד מהם. השני נרתע והתרחק. מספר דקות לאחר מכן הגיע למקום גרר של חברת ההשכרה (הללו מחוברים לרשת הקשר המשטרתית ומגיעים לפני המשטרה למקום האירוע). הגרריסט חשש להתקרב למקום בשל ההמון שצבא את מכוניתנו למרות שביקשתי ממנו להתקרב. רק עם הגעת מכונית משטרה וקצינת משטרה מספר דקות לאחר מכן, התקרבו השניים והרחיקו את המתקהלים מהמקום. במקביל התקשרתי אל אחת העוזרות שלי- לארה גרינברג שהגיעה עם מכוניתה ואספה את הילדים אליה הביתה עד שאסיים את הפרשה במקום.
השוטרת הייתה מאוד אדיבה ויעילה והאירוע הסתיים במהירות עם הגעתה של נעמה ברכב השני שלנו ואיסופי מהמקום. נסענו לביתה של לארה לאסוף את הילדים- לרבה הצער גילינו שעם הגעתם לבית עם לארה, אחד הכלבים של לארה קפץ על יונתן ושרט אותו בגבו. יונתן שעוד היה בהלם מאירוע התאונה לא כל- כך הגיב לעניין וקיבל אותו בגבורה רבה ללא תלונות מיוחדות.
לצד הסיטואציה המאוד מפחידה שהייתה לנו במקום התאונה אני חייב לציין לטובה כמה גורמים: המשטרה על יעילותה הרבה בהרגעת הרוחות, חברת הביטוח שללא שהיות ושאלות העמידה לרשותנו גרר מייד, רכב חילופי שהגיע אלינו בבוקר שאחרי ושרת אותנו נפלאות ביציאה לטיול סוכות שלנו בקרוגר פארק (מייד מייד...) וכמובן ההגעה לעזרה של לארה שללא שהיות ותהיות הגיעה למקום.
הרכב נמצא עדיין בתיקונים ונקווה לקבלו השבוע עם הגעתה לביקור אלינו של מירי סלע- חברה של נעמה שהתגעגעה , החליטה ומגיעה.
השבוע שאחר כך הביא תחת כנפיו את יום כיפור אותו בילינו נעמה הדס ואני בצום וכמובן בביקור בבית הכנסת שלנו בויקטורי פארק. הטקסים בבית הכנסת כאן מרתקים: יש את החזן שמחזן את נשמתו מכניסת יום כיפור ועד היציאה, מקהלה ששרה ומלווה את התפילות בשירה ממש יפה (חצי אופרה אבל אישור לאמירה הזו אבקש מהגר- אמא של נעמה שתגיע לכאן בדצמבר, אקח אותה לבית הכנסת והיא תאשר אם אופרה או סתם שירה אדירה. בכל מקרה זה לא ממש מוסיקה מזרחית...) ואת קהל המתפללים שמאוד מאוד עסוק... בסגירת עסקים, בפן, בתלבושת של ההיא, האיפור של זאת, מי הגיע ומי הלך, מי עזב ומי נשאר ועוד ועוד. מרכז המידע הדרום אפריקאי הוא כנראה בית הכנסת בזמן תפילת העמידה. מקרה מעניין קרה לי בזמן יום כיפור עם בנו של בעל הבית ממנו אנו משכירים את הבית. האיש- סם, הינו הגבאי והאחראי על בית הכנסת. בזמן החתימה על חוזה השכירות טרח לציין בפניי על כך שאינו ממש אוהב את המדינה למרות שהינו אדם דתי. מבחינתו אין חלופה לדרום אפריקה או במקרה הגרוע ביותר לארה"ב שם נמצא בנו הבכור. האיש הוא אדם הגון, ישר וממש כנה האומר את אשר על ליבו. אז מה העניין? שעם הכניסה לבית הכנסת ביום כיפור, בא אליי בנו האמצעי ומבקש איתי פגישה אישית לצורך בדיקת אפשרות של עלייה למודיעין, הפרויקט שמקודם על ידי, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה... ממש כפירה....
כמובן שנכנסנו לשיחה ארוכה ועמוקה והבן אף הגיע לערב בנושא עלייה למודיעין בליווי אביו ואימו. מייד אחר כך קיבלנו הזמנה משפחתית לארוחת שישי בבית משפחת ראף- משפחתו של סם. האיש ומשפחתו התגלו כאנשים חמים ופתוחים ומתחת למעטה הקשיחות התגלה אדם חם ורציני. אני מקווה להיות זה שיעלה את הבן לישראל ואולי גם את האב האם ורוח הקודש...
תם יום כיפור ויומיים אחר כך נסענו לטיול של שבוע. טיול מדהים, טיול של חיים. נסיעה של 4 שעות מיוהנסבורג שעברה מנוף שטוח לנוף הררי ואחר כך לנוף מיוער ועד שהגענו כעבור כ- 4 שעות לאחד האזורים היפים שראיתי אי פעם בחיים. האזור נקרא מפומלנגה (נו, נראה אתכם אומרים את זה בלי בלאגן בפה...). איזור הררי מאוד, מיוער מאוד, עם שמי תכלת בוהקים ואויר צלול בצורה מדהימה. כרי דשא מאופק לאופק הפרושים כשטיחים על גבעות מוריקות, מפלי מים מהממים ונופים עד לקצה האופק – בלי סוף. הגענו לאחר טיול של יום שלם באזור לעיירונת בשם חרסקופ, באנגלית זה גראסקופ אבל מאחר וזה באפריקנרית (ההולנדית המקומית) אז כל ה-ג' הופך ל-ח'. העיירה כאילו נלקחה מאיזה סרט בגלל הפסטורליות המדהימה שלה. הכול נקי, יפה, ירוק, הררי. בתים קטנים, צימרים, חדרי אירוח והמון אטרקציות בסביבה. התושבים האפריקנרים מאוד מסבירי פנים ונחמדים בצורה בלתי רגילה. הזמנו בטרם הגענו בית קורות עץ (log house ) שהיה ממש בית מרווח ובו בילינו בשמחה את הלילה. מעניין הוא שבאזור זה ועם היציאה מיוהנסבורג תחושת הביטחון האישי חוזרת אליך. זה גם נראה בכל מקום, הבתים ללא חומות או גדרות והאנשים מסתובבים בחופשיות ברחובות (כמה רחובות שיש שם). הבוקר הביא אותנו ליציאה לטיול באזור המדהים הזה. נסענו לפיתחת הצוקים של גודס ווינדוס (החלון של אלוהים) מעל בלייד ריבר קניון. החלון של אלוהים הוא סדרה שלך 4 צוקים הנמצאים בין ההרים. המבקר (נו, אנחנו) עומד על הצוק, הצוק בולט מההר ומתחת בגובה של כ- 1000 מטר ויותר פרושה הבלייד ריבר קניון ועד באופק ברחוק של הקרוגר פארק. התצפית היא מהממת ומדהימה בשל הגובה העצום והמרחק העצום אליו משקיפים. המבקר (אנחנו, אנחנו...) בעצם נמצא בגובה העננים ומעליהם. בבוקר הראות הייתה קשה בשל העננים שסבו אותנו אבל לאחר טיול באזור חזרנו למקום והראות, אח הראות...התמונות יכולות לספר חלק קטן מהסיפור... מהחלון של אלוהים (והחלון של השטן ועוד ועוד) המשכנו בסיורנו למפלי ברלין ומשם למפלי ליסבון. מפלים שנמצאים בלב היערות ושטיחי הדשא האדירים ובין הגבעות המוריקות. לפני הרבה שנים ביקרתי בשוויץ באזורים הכפריים. הנוף- דומה רק שכאן אנחנו באפריקה ורצינו וחשבנו שנגיע למדבר. איפה מדבר איפה...
מבלייד ריבר קניון נסענו לאזור סאבי (לא רחוק ובאותה "שכונה")- אגב כל הדרך באזור מפומלנגה נקראת ה- view route שם שמצדיק את עצמו באופן שלא יתואר. דרך זו נפרשת על כמה מאות קילומטרים ובכל מקום במהלך הנסיעה על הכביש נחשפנו לנוף מהמם ועוצר נשימה. באזור סאבי עצרנו במפלי מק מק ולקחנו, הילדים ואני, טיול טרקטורונים. לילדים זו הפעם הראשונה לנהוג לבד על טרקטורון ועצם הלמידה הייתה חוויה מסעירה. נסענו עם מדריך שהוביל את החבורה לראש אחד ההרים במקום- שוב עם נוף מדהים של יערות ותצפית שלא נגמרת. נסענו לאיטנו ביער לאורך המצוק וחזרה לאחר שעה וחצי. הילדים היו משולהבים מעצם השליטה והנהיגה בטרקטורון וביקשו שוב. נאלצנו לדחות את הבקשה בשל קוצר הזמן. כבר היינו צריכים להגיע לקרוגר שנמצא במרחק של כ- 180 ק"מ, השערים לקרוגר נסגרים ב- 17:30 ועכשיו כבר 15:30... טסנו נמוך בכבישים מעולים שהיו יכולים לשמש מסלול מרוצים לא רע בכלל ושוב: הנוף הזה שתופס אותך בנשמה.
הגענו לכניסה לקרוגר ב- 17:25, התארגנות מהירה וכניסה. העניין בקרוגר הוא ששערי מחנות הלינה לשוהים בקרוגר נסגרים בשעה 18:00 מטעמי בטיחות (חיות וכאלה) והיציאה מהמחנות בלילה היא רק בסיורים מודרכים ואי אפשר לצאת עם הרכב לבד. בכלל בקרוגר כל הטיול הוא בתוך הרכב, אסור לצאת מהרכב מחשש להיטרף או להיתקף על ידי קופים, נמרים, אריות, קרנפי ושאר וילדה חייס... מה שמשפיע קשות על השלפוחית של המטיילים. נצפו מקרים קשים של מטיילים המכווצים במושביהם ובודקים בייאוש את המפות לאיתור נקודות חנייה והתרעננות...
הגענו למחנה הראשון שלנו הנקרא פרטוריוסקופ הנמצא בחלק הדרומי של הקרוגר. כל הטיול לקרוגר תוכנן שנכנס מהחלק הדרום מערבי נטייל לחלק הדרומי לגמרי ונעלה לחלק הדרום מזרחי ואחר כך לחלק המרכזי תוך ויתור בשל קוצר זמן על החלק הצפוני (בטיול הבא). המחנה הראשון הוא חוויה כי לא ממש ידענו למה לצפות. הגענו למחנה עם משהו כמו 100 בונגלוסים, כולם מלאים. במקום יש מסעדה וסופר קטן שהמוצר הנפוץ בו הוא בשר... ליד הבונגלוס יש מנגל והמחנה שם ליד כל מנגל גחלים. עכשיו מי רצה סלט? באופן טבעי הדבר שבא לך לעשות (כמו כולם) זה "על האש" ... כמה מפתיע... הלילה עבר בבונגלוס האפריקאי 3 כוכבים שלנו בנעימים ובבוקר כבר ב- 06:00 יצאנו לתור את הקרוגר. לתדהמתנו גילינו שכל המטיילים יצאו כבר ב- 05:00 ואף לפני כן... לראות כמה שיותר חיות. אנחנו גילינו שהחיות כנראה לא ברחו גם לנו כי ראינו הכול ובכמויות אדירות: זברות, ג'ירפות, פילים (המון), יעלים וצבאים ועופרים, קודו, חזירי יבלות, תנינים, היפופוטמים, צבועים וקופים, המון קופים- בבונים בעיקר. ציפורים ודורסים והכול בכמויות ובשטח הטבעי שלהם. לשם כך נוסעים בתוך הרכב שעות על גבי שעות, למעשה כל היום כשתכנון נכון מוציא אותנו בבוקר מוקדם ומביא אותנו לקראת אחרי הצהריים למחנה הבא להתארגנות, על האש והכנה ליום הבא. את הלילה השני בילינו במחנה שנקרא סקוקוזה. הגענו לסקוקוזה עייפים אך מאוד מרוצים לאחר שגם יום זה הניב כמות ומגוון עצום של חיות שצפו בנו בסקרנות גלויה במהלך הנסיעה ב- 20 קמ"ש בשבילי הפארק, וגילינו שנותנים לנו,ההורים בונגלוס אחד ולילדים בונגלוס שני רחוק מאיתנו. טוב, נו- התעקשנו, טלפונים לסוכנת הנסיעות, הגעה למנהל והמתנה קצרה הניבו את פריים- קיבלנו "סוויטה", מן 2 בונגלוסים המחוברים בינהם במרפסת אדירה, חצר פרטית, מטבח וחניה פרטית, כל אלה מגודרים משאר המחנה ובתוכו. הילדים הקימו מדורה והמבוגרים יחד עם חברנו הטובים ריצ'רד ולולה סאמרס הלכו להכין את האוכל. הסעודה נמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה ואף אחד לא ממש רצה ללכת לישון אבל מה לעשות יש עוד יומיים...
למחרת יצאנו לדרך, לא לפני שגילינו שכל משפחה (סאמרס את דהן) אמורה להגיע בלילה למחנה אחר- טעות של הסוכנת שגילנו רק עכשיו. לא נורא... היום הניב שוב חוויות מדהימות כולל נוף עוצר נשימה של הסוואנה. צריך לדעת, הקרוגר הוא סוואנה, מה שאומר שהנוף שונה בתכלית מזה שראינו בחראסקופ... הנוף הוא "בוש"- מישור עצום עם גבעות מתונות, המון שיחים בגובה בינוני בינהם החיות חיות, מסתתרות, אוכלות ומנהלות את חייהן תוך התעלמות גלויה מהחיות האלה בקופסאות הפח הנעות על השבילים ובתוכן כאמור בני אדם מכווצים שפוחדים לצאת כדי להטיל מימיהם... את הלילה בילינו במחנה בלב ה"בוש"- מחנה צעיר, חדש שכלל 15 בונגלוס בסה"כ. הערב עבר עלינו כמנהג המקום, מדורה, מנגל וארוחת ערב טעימה מעשה ידיהן של הדס ונעמה. הבונגלוס עצמו היה בעצם בית קטן, 5 כוכבים ביחס למה שהיה לנו עד כה. בבוקר מוקדם, נעמה קמה ויצאה לקרוא ספר בחוץ, הזהרתי אותה לא להתרחק. כעבור מספר דקות היא חזרה בריצה מטורפת (יש לה כושר כנראה ואחרי הכול), נכנסה, הגיפה את דלת הזכוכית ונעלה את הדלת... מסתבר, שמייד אחרי שיצאה שמעה נביחה, הרימה את הראש וראתה משפחת בבונים (לא 5 נפשות, הרבה יותר) נעה לכיוונה. נעמה לא התבלבלה וכאמור חזרה לתוך הבית. משפחת דהן נצמדה כמובן לחלונות לתצפת על משפחת הבבונים מרובת הנפשות. עם חלוף הזעם מסתבר שכולנו שמענו כל הלילה את קולות החיות בבוש: שאגות, יללות, נביחות ועוד מיני קולות...
את היום האחרון בקרוגר עברנו בנסיעה יחסית מהירה, כבר התרגלנו, לא נעצרנו ליד כל עדר של צבאים או קודו, וגם לג'ירפות ולזברות התרגלנו. לפילים התייחסנו עדיין בכבוד רב ובטח לקרנפים שנראו גדולים אך גילו קלות תנועה וזריזות מפתיעים. אריות לא ראינו לצערנו, אך נשאיר זאת לביקור הבא בחלק הצפוני. לא פחות חשוב, במהלך הנסיעה נשחק הדיסק שהבאנו של הסרט מלך האריות. שרנו, דקלמנו וצחקנו יחד עם הזמרים והמוסיקה שכה התאימה לאוירת הקרוגר ולנופיו.אגב, סרט מומלץ!
יצאנו מהקרוגר ופנינו חזרה לאזור חראסקופ- הגעגועים... הגענו אחרי כשעתיים ופנינו למצוק הראשון בכניסה ליישוב.
במקום יש אומגה ענקית וסווינג (למתאבדים בלבד) המתוחים בגובה של כ- 100, 150 מטר מעל לתהום ומול הנוף עוצר הנשימה אותו תיארתי בתחילת הדרך. הדס ואני עשינו את האומגה. חברים, זה מפחיד. אבל שווה. תמורת 60 ראנד, משהו כמו 40 שקל, אתה מקבל את הזכות למות, או מהנאה או מפחד, הכול תלוי בך...
חזרנו לאחר טיול בסביבה ליוהנסבורג ולבית עייפים מאוד ומרוצים מאוד. היה טיול מדהים.
יום אחד מנוחה מהטיול וכבר אנחנו בחזרה בעבודה ובשיא ההכנות לסמינר השליחים אותו תכננתי עם הגעתי לדרום אפריקה. סמינר השליחים הוא סמינר חד או דו שנתי בו כל השליחים בדרא"פ ובמשלחת מתקבצים ל- 3 ימים של עבודה והעשרה. היום הראשון הוקדש לעבודת צוות ולגיבוש צוות תוך שימוש בחברה חיצונית שהפעילה אותנו באאוטדור טריינינג תוך שימוש בקורות וחבלים בגובה רב. היום הסתיים ללא נפגעים משמעותית אך עם התכווצויות שרירים קשות ופחדים שלא ידענו שקיימים. הערב הסתיים בארוחה חגיגית במסעדה כשרה. למחרת היינו אמורים לצאת לדרך בבוקר. ורד, השליחה של נצר הייתה חסרה. טלפון מהיר גילה כי היא נעצרה על ידי המשטרה. חלק מהשליחים ברכב אחד יצא לתחנה ו- 2 הרכבים האחרים יצאו לכיוון "האנטרס רסט" מקום הפעילות של הסמינר. עם הגעת הרכב עם השליחים לתחנת המשטרה הסתבר כי ורד נסעה לתדלק את הרכב לפני הנסיעה לסמינר, עשתה עבירת תנועה ונעצרה על ידי שוטר תנועה. אי הבנה במקום, קצת חוצפה ישראלית ובדיקת מסמכים ורישיונות הביאו לגילוי העובדה שלורד לא היו את הרישיונות, ואשרת השהיה שלה בדרא"פ כעובדת פגה, במילים אחרות היא עובדת לא חוקית. ורד נלקחה לתחנת המשטרה ונעצרה. השליחים צאו אותה מוקפת במספר שוטרים. הסתבר שאין מה לעשות לכל השליחים במקום ולהיפך, המספר הרב שלהם מזיק לה בכך שזה מלחיץ את השוטרים במקום. ביקשתי מכולם לעזוב את המקום ולהגיע להאנטרס רסט ומאחד השליחים, שי קרמר, להישאר איתה ולעדכן אותי בכל מה שקורה. במקביל התקשרתי ליו"ר הפדרציה ומנכ"לית הפדרציה וביקשתי את עזרתם בשליחת עו"ד למקום. כמו כן עדכנתי את הסוכנות היהודית באירוע ובסיטואציה. הן הפדרציה והן הסוכנות גילו אחריות ורצינות והביעו תמיכה ברגעים קשים אלה. עו"ד שהגיע מספר שעות אחר כך נכנס, שילם מה ששילם למי ששילם וורד הייתה בחוץ. היא קיבלה צו ליציאה מדרא"פ תוך שבועיים והחלטה שעליה לעמוד למשפט ביום שלמחרת על עבירת התנועה. היא אכן עמדה למשפט (עם אותו עו"ד) ויצאה בלי כלום! למרות זאת עליה לעזוב את המדינה ולחזור על אשרת תייר עד הסדרת אשרת העבודה שלה. עכשיו רק נשאר לשלוח אותה למדינה שכנה ל- 24 שעות ואז להחזירה על אשרת תייר או לחילופין לשלוח אותה לארץ עד קבלת אשרת העבודה. ורד היא שליחה מעולה, מאוד מוערכת על ידי התנועה בה היא עובדת ולמעשה מהווה את מרכז התנועה, מחנה הקיץ בנוי על שליחי התנועה והיא אחת מתוך שני השליחים. מאחר והשליח השני (יואב מעוז) מסיים את תפקידו לפני המחנה ומתחלף, נותרה היא כמוקד הידע של התנועה. לכן חשוב להחזירה ASAP לתנועה. במקביל לאירועים המסעירים האלה הגענו כל השליחים לאזור האנטרס רסט לצורך קיום המשך הסמינר. הסמינר התמקד בהעשרה, קיבלנו הרצאה על יהדות דרום אפריקה מנציג ועד הנציגים היהודי הדרום אפריקאי ולאחר מכן כל אחד מהשליחים ביצע פעילות אחת, המוצלחת ביותר שעשה עד כה במסגרת אליה נשלח: תנועות הנוער בתי הספר וכ"ו. הפעילות נמשכה עד שעות הלילה וקינחנו בערב קריוקי שהסתיים לא לפני חצות. אנקדוטה נוספת הייתה שאחד השליחים מקייפטאון היה צריך לחזור עוד באותו יום ומוקדם. הטרמפ שהיה אמור לקחת אותו חזרה לשדה התעופה איחר והוא למעשה היה במצב של עלול להפסיד את הטיסה. בשעה 16:00 היה כבר ברור שהוא מפסיד את הטיסה. התקשרתי למנכ"ל אל על בדרום אפריקה, יוסי טובול וביקשתי את עזרתו. האיש נמצא באירופה בכלל ונתן לי את הטלפון של העוזרת שלו. טלפון אליה והיא סידרה לנו מקום בטיסה מאוחרת מיוהנסבורג לקייפטאון (בתשלום נוסף). השליח יצא לדרך (שעתיים נסיעה) והגיע טיסה המאוחרת בזמן, כל כוחותינו שבו בשלום לבסיסם...
יום המחרת בסמינר היה אמור להיות בנוי מנציגים אורחים של כל הגופים עימם אנו עובדים כמשלחת: הפדרציה, בתי הספר, תנועות הנוער, ועד החינוך היהודי, טלפד ועוד, שהיו אמורים להגיע להציג את ציפיותיהם מהמשלחת לשנת 2007 כמו גם את תוכניותיהם לשנה זו. מסתבר שהמרחק הגדול מיוהנסבורג הקשה על כולם להגיע. הפתרון: שיחת ועידה! התקשרתי לכל אחד מהם, קבענו סדר דוברים והתקשרתי לכל אחד מהם בנפרד. את הטלפון חיברתי למערכת ההגברה וכך אפשרתי לכולם לשמוע אותם, לשאול שאלות ולקבל את המסר הדרוש לשנת 2007, מסר שאני חשבתי שחשוב לתרומה של בניית תוכנית העבודה בהמשך. העסק עבד ואפילו עבד טוב מאוד! שיחת הועידה קיצרה את זמן הדוברים והשאירה לנו זמן עבודה רב יותר. בשלב זה נכנסנו לעבודה על תוכנית העבודה השנתית. כל הרעיון של הסמינר היה להבנות את הידע של השליחים בידע משותף לכולם, במידע ותיאום ציפיות עם הקהילה וראשיה ואחר כך בתוכניות המשותפות והנפרדות של כל תנועה ושל כל המשלחת. התוצר היה תוכנית עבודה שנתית (ינואר עד ינואר) משותפת, משלחתית, הנמצאת על האינטרנט לצורך גישה קלה של כל השליחים. כמובן שזהו השלב הראשון ויש עדיין להכניס את התוכניות של עלייה אותן כתבתי בנפרד וכן לתקצב את כל הפעילויות הנ"ל. אך הבסיס המשותף והמסוכם הונח והוא ברור ומקובל על כולם שכן נכתב על ידי כולם. יצאתי מהסמינר הזה מלא התפעלות מהשליחים. אין ספק שהסוכנות היהודית עשתה עבודה מדהימה בבחירה של האנשים. אנשים איכותיים ביותר עם גישה חיובית והמון רצון טוב לשיתוף פעולה. אין ספק שיש כאן נבחרת שמורכבת מאנשים איכותיים ומוצלחים מאוד אחרת הרעיון והסמינר הזה על כל המכשולים שעמדו בדרכנו לא היו מצליחים.
יום המחרת הוקדש ל"שחרור", נסענו כקבוצה ל"גולד ריף סיטי", פארק שעשועים ענק עם קזינו ומכרה זהב ישן הפתוח למבקרים. השתעשענו, ביקרנו וסיירנו אך ההרגשה שלי הייתה ש"עברנו את השיא" של סמינר.
אנחנו עומדים עכשיו בפני תקופה מרתקת שכוללת את הגעתו של גדי גולדוואסר, אחיו של החייל החטוף אהוד גולדוואסר. גדי הוזמן על ידי נעמה ואמור להיפגש עם גורמים שונים בקהילה כחלק משיא הפעילות למען החטופים שעשינו כאן בדרום אפריקה. לצורך כך אני נפגש היום עם השגריר אילן ברוך ומקווה לקבל את סיועו באירוע הסיום של מפגש עם נציג הצלב האדום ומסירת המכתבים שאספנו עד כה לנציג הצלב האדום על ידי גדי גולדוואסר. מייד אחר כך ותוך כדי אנו מקיימים את חידון התנ"ך בין בתי הספר. ואחר כך מקיימים את ההכנות למחנות הקיץ כמו גם לביקורה של יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית- הגב' קרול סולומון בדרום אפריקה בכלל ובמחנות הקיץ בפרט.
גם הילדים כבר נמצאים בתהליכי ציפייה לקראת המחנות. נעמה תצטרף אליי בזמן שהם במחנות לסיור בין המחנות השונים. בתום המחנות נאסוף את הילדים מקייפטאון, הגר, אימא של נעמה תצטרף אלינו ואנו יוצאים לטיול באזור הקייפ: the garden route המפורסם למשך שבוע.
זהו חברים, עד כאן. עברנו תקופה סוערת ויש למה לצפות. להתראות המייל הבא.
Ofer Dahanהחגים בדרום אפריקה מקבלים משמעות נוספת עמוקה יותר. אנשים מגיעים ממרחקים, כאלה שלא הראו עצמם בקהילה או בבית הכנסת במהלך השנה, באים לראות ולהראות ואנחנו בילינו את ראש השנה בבית הכנסת ה"שכונתי" שלנו בויקטורי פארק. למחרת הוזמנו לטקס ראש השנה בקהילה הרפורמית אולם לא הצלחנו להגיע. בערב לאחר שביקרנו במשרד ובדרך חזרה הלכנו לאסוף אורח חביב המתארח בדרום אפריקה מטעם חברה ישראלית לעבודה בחברת תקשורת דרום אפריקאית. עוד אנו עומדים (ברכב, ברכב) בין שני נתיבים על מנת לחצות את הכביש, מונית מקומית הגיחה משמאלנו ונגרמה התנגשות בין החלק הקדמי שלנו למונית. הרכב שלנו ספג מכה קשה ונגרם נזק לא קטן (12,000 ראנד...). התאונה התרחשה ברחוב לא סימפטי שלצערנו רבים האירועים הלא נעימים שלנו התרחשו בו- רחוב "לואיס בוטה"...
התאונה הייתה בתחילת הערב והמקום די חשוך. ברכב שלי היינו הדס, יונתן ואני. מייד אחרי התאונה התאסף המון במקום והקיף את הרכב. שני אנשים ניסו להיכנס לרכב ולגנוב ממנו דברים בעוד אנו במקום. יצאתי מהרכב והתעמתתי עם אחד מהם. השני נרתע והתרחק. מספר דקות לאחר מכן הגיע למקום גרר של חברת ההשכרה (הללו מחוברים לרשת הקשר המשטרתית ומגיעים לפני המשטרה למקום האירוע). הגרריסט חשש להתקרב למקום בשל ההמון שצבא את מכוניתנו למרות שביקשתי ממנו להתקרב. רק עם הגעת מכונית משטרה וקצינת משטרה מספר דקות לאחר מכן, התקרבו השניים והרחיקו את המתקהלים מהמקום. במקביל התקשרתי אל אחת העוזרות שלי- לארה גרינברג שהגיעה עם מכוניתה ואספה את הילדים אליה הביתה עד שאסיים את הפרשה במקום.
השוטרת הייתה מאוד אדיבה ויעילה והאירוע הסתיים במהירות עם הגעתה של נעמה ברכב השני שלנו ואיסופי מהמקום. נסענו לביתה של לארה לאסוף את הילדים- לרבה הצער גילינו שעם הגעתם לבית עם לארה, אחד הכלבים של לארה קפץ על יונתן ושרט אותו בגבו. יונתן שעוד היה בהלם מאירוע התאונה לא כל- כך הגיב לעניין וקיבל אותו בגבורה רבה ללא תלונות מיוחדות.
לצד הסיטואציה המאוד מפחידה שהייתה לנו במקום התאונה אני חייב לציין לטובה כמה גורמים: המשטרה על יעילותה הרבה בהרגעת הרוחות, חברת הביטוח שללא שהיות ושאלות העמידה לרשותנו גרר מייד, רכב חילופי שהגיע אלינו בבוקר שאחרי ושרת אותנו נפלאות ביציאה לטיול סוכות שלנו בקרוגר פארק (מייד מייד...) וכמובן ההגעה לעזרה של לארה שללא שהיות ותהיות הגיעה למקום.
הרכב נמצא עדיין בתיקונים ונקווה לקבלו השבוע עם הגעתה לביקור אלינו של מירי סלע- חברה של נעמה שהתגעגעה , החליטה ומגיעה.
השבוע שאחר כך הביא תחת כנפיו את יום כיפור אותו בילינו נעמה הדס ואני בצום וכמובן בביקור בבית הכנסת שלנו בויקטורי פארק. הטקסים בבית הכנסת כאן מרתקים: יש את החזן שמחזן את נשמתו מכניסת יום כיפור ועד היציאה, מקהלה ששרה ומלווה את התפילות בשירה ממש יפה (חצי אופרה אבל אישור לאמירה הזו אבקש מהגר- אמא של נעמה שתגיע לכאן בדצמבר, אקח אותה לבית הכנסת והיא תאשר אם אופרה או סתם שירה אדירה. בכל מקרה זה לא ממש מוסיקה מזרחית...) ואת קהל המתפללים שמאוד מאוד עסוק... בסגירת עסקים, בפן, בתלבושת של ההיא, האיפור של זאת, מי הגיע ומי הלך, מי עזב ומי נשאר ועוד ועוד. מרכז המידע הדרום אפריקאי הוא כנראה בית הכנסת בזמן תפילת העמידה. מקרה מעניין קרה לי בזמן יום כיפור עם בנו של בעל הבית ממנו אנו משכירים את הבית. האיש- סם, הינו הגבאי והאחראי על בית הכנסת. בזמן החתימה על חוזה השכירות טרח לציין בפניי על כך שאינו ממש אוהב את המדינה למרות שהינו אדם דתי. מבחינתו אין חלופה לדרום אפריקה או במקרה הגרוע ביותר לארה"ב שם נמצא בנו הבכור. האיש הוא אדם הגון, ישר וממש כנה האומר את אשר על ליבו. אז מה העניין? שעם הכניסה לבית הכנסת ביום כיפור, בא אליי בנו האמצעי ומבקש איתי פגישה אישית לצורך בדיקת אפשרות של עלייה למודיעין, הפרויקט שמקודם על ידי, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה... ממש כפירה....
כמובן שנכנסנו לשיחה ארוכה ועמוקה והבן אף הגיע לערב בנושא עלייה למודיעין בליווי אביו ואימו. מייד אחר כך קיבלנו הזמנה משפחתית לארוחת שישי בבית משפחת ראף- משפחתו של סם. האיש ומשפחתו התגלו כאנשים חמים ופתוחים ומתחת למעטה הקשיחות התגלה אדם חם ורציני. אני מקווה להיות זה שיעלה את הבן לישראל ואולי גם את האב האם ורוח הקודש...
תם יום כיפור ויומיים אחר כך נסענו לטיול של שבוע. טיול מדהים, טיול של חיים. נסיעה של 4 שעות מיוהנסבורג שעברה מנוף שטוח לנוף הררי ואחר כך לנוף מיוער ועד שהגענו כעבור כ- 4 שעות לאחד האזורים היפים שראיתי אי פעם בחיים. האזור נקרא מפומלנגה (נו, נראה אתכם אומרים את זה בלי בלאגן בפה...). איזור הררי מאוד, מיוער מאוד, עם שמי תכלת בוהקים ואויר צלול בצורה מדהימה. כרי דשא מאופק לאופק הפרושים כשטיחים על גבעות מוריקות, מפלי מים מהממים ונופים עד לקצה האופק – בלי סוף. הגענו לאחר טיול של יום שלם באזור לעיירונת בשם חרסקופ, באנגלית זה גראסקופ אבל מאחר וזה באפריקנרית (ההולנדית המקומית) אז כל ה-ג' הופך ל-ח'. העיירה כאילו נלקחה מאיזה סרט בגלל הפסטורליות המדהימה שלה. הכול נקי, יפה, ירוק, הררי. בתים קטנים, צימרים, חדרי אירוח והמון אטרקציות בסביבה. התושבים האפריקנרים מאוד מסבירי פנים ונחמדים בצורה בלתי רגילה. הזמנו בטרם הגענו בית קורות עץ (log house ) שהיה ממש בית מרווח ובו בילינו בשמחה את הלילה. מעניין הוא שבאזור זה ועם היציאה מיוהנסבורג תחושת הביטחון האישי חוזרת אליך. זה גם נראה בכל מקום, הבתים ללא חומות או גדרות והאנשים מסתובבים בחופשיות ברחובות (כמה רחובות שיש שם). הבוקר הביא אותנו ליציאה לטיול באזור המדהים הזה. נסענו לפיתחת הצוקים של גודס ווינדוס (החלון של אלוהים) מעל בלייד ריבר קניון. החלון של אלוהים הוא סדרה שלך 4 צוקים הנמצאים בין ההרים. המבקר (נו, אנחנו) עומד על הצוק, הצוק בולט מההר ומתחת בגובה של כ- 1000 מטר ויותר פרושה הבלייד ריבר קניון ועד באופק ברחוק של הקרוגר פארק. התצפית היא מהממת ומדהימה בשל הגובה העצום והמרחק העצום אליו משקיפים. המבקר (אנחנו, אנחנו...) בעצם נמצא בגובה העננים ומעליהם. בבוקר הראות הייתה קשה בשל העננים שסבו אותנו אבל לאחר טיול באזור חזרנו למקום והראות, אח הראות...התמונות יכולות לספר חלק קטן מהסיפור... מהחלון של אלוהים (והחלון של השטן ועוד ועוד) המשכנו בסיורנו למפלי ברלין ומשם למפלי ליסבון. מפלים שנמצאים בלב היערות ושטיחי הדשא האדירים ובין הגבעות המוריקות. לפני הרבה שנים ביקרתי בשוויץ באזורים הכפריים. הנוף- דומה רק שכאן אנחנו באפריקה ורצינו וחשבנו שנגיע למדבר. איפה מדבר איפה...
מבלייד ריבר קניון נסענו לאזור סאבי (לא רחוק ובאותה "שכונה")- אגב כל הדרך באזור מפומלנגה נקראת ה- view route שם שמצדיק את עצמו באופן שלא יתואר. דרך זו נפרשת על כמה מאות קילומטרים ובכל מקום במהלך הנסיעה על הכביש נחשפנו לנוף מהמם ועוצר נשימה. באזור סאבי עצרנו במפלי מק מק ולקחנו, הילדים ואני, טיול טרקטורונים. לילדים זו הפעם הראשונה לנהוג לבד על טרקטורון ועצם הלמידה הייתה חוויה מסעירה. נסענו עם מדריך שהוביל את החבורה לראש אחד ההרים במקום- שוב עם נוף מדהים של יערות ותצפית שלא נגמרת. נסענו לאיטנו ביער לאורך המצוק וחזרה לאחר שעה וחצי. הילדים היו משולהבים מעצם השליטה והנהיגה בטרקטורון וביקשו שוב. נאלצנו לדחות את הבקשה בשל קוצר הזמן. כבר היינו צריכים להגיע לקרוגר שנמצא במרחק של כ- 180 ק"מ, השערים לקרוגר נסגרים ב- 17:30 ועכשיו כבר 15:30... טסנו נמוך בכבישים מעולים שהיו יכולים לשמש מסלול מרוצים לא רע בכלל ושוב: הנוף הזה שתופס אותך בנשמה.
הגענו לכניסה לקרוגר ב- 17:25, התארגנות מהירה וכניסה. העניין בקרוגר הוא ששערי מחנות הלינה לשוהים בקרוגר נסגרים בשעה 18:00 מטעמי בטיחות (חיות וכאלה) והיציאה מהמחנות בלילה היא רק בסיורים מודרכים ואי אפשר לצאת עם הרכב לבד. בכלל בקרוגר כל הטיול הוא בתוך הרכב, אסור לצאת מהרכב מחשש להיטרף או להיתקף על ידי קופים, נמרים, אריות, קרנפי ושאר וילדה חייס... מה שמשפיע קשות על השלפוחית של המטיילים. נצפו מקרים קשים של מטיילים המכווצים במושביהם ובודקים בייאוש את המפות לאיתור נקודות חנייה והתרעננות...
הגענו למחנה הראשון שלנו הנקרא פרטוריוסקופ הנמצא בחלק הדרומי של הקרוגר. כל הטיול לקרוגר תוכנן שנכנס מהחלק הדרום מערבי נטייל לחלק הדרומי לגמרי ונעלה לחלק הדרום מזרחי ואחר כך לחלק המרכזי תוך ויתור בשל קוצר זמן על החלק הצפוני (בטיול הבא). המחנה הראשון הוא חוויה כי לא ממש ידענו למה לצפות. הגענו למחנה עם משהו כמו 100 בונגלוסים, כולם מלאים. במקום יש מסעדה וסופר קטן שהמוצר הנפוץ בו הוא בשר... ליד הבונגלוס יש מנגל והמחנה שם ליד כל מנגל גחלים. עכשיו מי רצה סלט? באופן טבעי הדבר שבא לך לעשות (כמו כולם) זה "על האש" ... כמה מפתיע... הלילה עבר בבונגלוס האפריקאי 3 כוכבים שלנו בנעימים ובבוקר כבר ב- 06:00 יצאנו לתור את הקרוגר. לתדהמתנו גילינו שכל המטיילים יצאו כבר ב- 05:00 ואף לפני כן... לראות כמה שיותר חיות. אנחנו גילינו שהחיות כנראה לא ברחו גם לנו כי ראינו הכול ובכמויות אדירות: זברות, ג'ירפות, פילים (המון), יעלים וצבאים ועופרים, קודו, חזירי יבלות, תנינים, היפופוטמים, צבועים וקופים, המון קופים- בבונים בעיקר. ציפורים ודורסים והכול בכמויות ובשטח הטבעי שלהם. לשם כך נוסעים בתוך הרכב שעות על גבי שעות, למעשה כל היום כשתכנון נכון מוציא אותנו בבוקר מוקדם ומביא אותנו לקראת אחרי הצהריים למחנה הבא להתארגנות, על האש והכנה ליום הבא. את הלילה השני בילינו במחנה שנקרא סקוקוזה. הגענו לסקוקוזה עייפים אך מאוד מרוצים לאחר שגם יום זה הניב כמות ומגוון עצום של חיות שצפו בנו בסקרנות גלויה במהלך הנסיעה ב- 20 קמ"ש בשבילי הפארק, וגילינו שנותנים לנו,ההורים בונגלוס אחד ולילדים בונגלוס שני רחוק מאיתנו. טוב, נו- התעקשנו, טלפונים לסוכנת הנסיעות, הגעה למנהל והמתנה קצרה הניבו את פריים- קיבלנו "סוויטה", מן 2 בונגלוסים המחוברים בינהם במרפסת אדירה, חצר פרטית, מטבח וחניה פרטית, כל אלה מגודרים משאר המחנה ובתוכו. הילדים הקימו מדורה והמבוגרים יחד עם חברנו הטובים ריצ'רד ולולה סאמרס הלכו להכין את האוכל. הסעודה נמשכה עד לשעות הקטנות של הלילה ואף אחד לא ממש רצה ללכת לישון אבל מה לעשות יש עוד יומיים...
למחרת יצאנו לדרך, לא לפני שגילינו שכל משפחה (סאמרס את דהן) אמורה להגיע בלילה למחנה אחר- טעות של הסוכנת שגילנו רק עכשיו. לא נורא... היום הניב שוב חוויות מדהימות כולל נוף עוצר נשימה של הסוואנה. צריך לדעת, הקרוגר הוא סוואנה, מה שאומר שהנוף שונה בתכלית מזה שראינו בחראסקופ... הנוף הוא "בוש"- מישור עצום עם גבעות מתונות, המון שיחים בגובה בינוני בינהם החיות חיות, מסתתרות, אוכלות ומנהלות את חייהן תוך התעלמות גלויה מהחיות האלה בקופסאות הפח הנעות על השבילים ובתוכן כאמור בני אדם מכווצים שפוחדים לצאת כדי להטיל מימיהם... את הלילה בילינו במחנה בלב ה"בוש"- מחנה צעיר, חדש שכלל 15 בונגלוס בסה"כ. הערב עבר עלינו כמנהג המקום, מדורה, מנגל וארוחת ערב טעימה מעשה ידיהן של הדס ונעמה. הבונגלוס עצמו היה בעצם בית קטן, 5 כוכבים ביחס למה שהיה לנו עד כה. בבוקר מוקדם, נעמה קמה ויצאה לקרוא ספר בחוץ, הזהרתי אותה לא להתרחק. כעבור מספר דקות היא חזרה בריצה מטורפת (יש לה כושר כנראה ואחרי הכול), נכנסה, הגיפה את דלת הזכוכית ונעלה את הדלת... מסתבר, שמייד אחרי שיצאה שמעה נביחה, הרימה את הראש וראתה משפחת בבונים (לא 5 נפשות, הרבה יותר) נעה לכיוונה. נעמה לא התבלבלה וכאמור חזרה לתוך הבית. משפחת דהן נצמדה כמובן לחלונות לתצפת על משפחת הבבונים מרובת הנפשות. עם חלוף הזעם מסתבר שכולנו שמענו כל הלילה את קולות החיות בבוש: שאגות, יללות, נביחות ועוד מיני קולות...
את היום האחרון בקרוגר עברנו בנסיעה יחסית מהירה, כבר התרגלנו, לא נעצרנו ליד כל עדר של צבאים או קודו, וגם לג'ירפות ולזברות התרגלנו. לפילים התייחסנו עדיין בכבוד רב ובטח לקרנפים שנראו גדולים אך גילו קלות תנועה וזריזות מפתיעים. אריות לא ראינו לצערנו, אך נשאיר זאת לביקור הבא בחלק הצפוני. לא פחות חשוב, במהלך הנסיעה נשחק הדיסק שהבאנו של הסרט מלך האריות. שרנו, דקלמנו וצחקנו יחד עם הזמרים והמוסיקה שכה התאימה לאוירת הקרוגר ולנופיו.אגב, סרט מומלץ!
יצאנו מהקרוגר ופנינו חזרה לאזור חראסקופ- הגעגועים... הגענו אחרי כשעתיים ופנינו למצוק הראשון בכניסה ליישוב.
במקום יש אומגה ענקית וסווינג (למתאבדים בלבד) המתוחים בגובה של כ- 100, 150 מטר מעל לתהום ומול הנוף עוצר הנשימה אותו תיארתי בתחילת הדרך. הדס ואני עשינו את האומגה. חברים, זה מפחיד. אבל שווה. תמורת 60 ראנד, משהו כמו 40 שקל, אתה מקבל את הזכות למות, או מהנאה או מפחד, הכול תלוי בך...
חזרנו לאחר טיול בסביבה ליוהנסבורג ולבית עייפים מאוד ומרוצים מאוד. היה טיול מדהים.
יום אחד מנוחה מהטיול וכבר אנחנו בחזרה בעבודה ובשיא ההכנות לסמינר השליחים אותו תכננתי עם הגעתי לדרום אפריקה. סמינר השליחים הוא סמינר חד או דו שנתי בו כל השליחים בדרא"פ ובמשלחת מתקבצים ל- 3 ימים של עבודה והעשרה. היום הראשון הוקדש לעבודת צוות ולגיבוש צוות תוך שימוש בחברה חיצונית שהפעילה אותנו באאוטדור טריינינג תוך שימוש בקורות וחבלים בגובה רב. היום הסתיים ללא נפגעים משמעותית אך עם התכווצויות שרירים קשות ופחדים שלא ידענו שקיימים. הערב הסתיים בארוחה חגיגית במסעדה כשרה. למחרת היינו אמורים לצאת לדרך בבוקר. ורד, השליחה של נצר הייתה חסרה. טלפון מהיר גילה כי היא נעצרה על ידי המשטרה. חלק מהשליחים ברכב אחד יצא לתחנה ו- 2 הרכבים האחרים יצאו לכיוון "האנטרס רסט" מקום הפעילות של הסמינר. עם הגעת הרכב עם השליחים לתחנת המשטרה הסתבר כי ורד נסעה לתדלק את הרכב לפני הנסיעה לסמינר, עשתה עבירת תנועה ונעצרה על ידי שוטר תנועה. אי הבנה במקום, קצת חוצפה ישראלית ובדיקת מסמכים ורישיונות הביאו לגילוי העובדה שלורד לא היו את הרישיונות, ואשרת השהיה שלה בדרא"פ כעובדת פגה, במילים אחרות היא עובדת לא חוקית. ורד נלקחה לתחנת המשטרה ונעצרה. השליחים צאו אותה מוקפת במספר שוטרים. הסתבר שאין מה לעשות לכל השליחים במקום ולהיפך, המספר הרב שלהם מזיק לה בכך שזה מלחיץ את השוטרים במקום. ביקשתי מכולם לעזוב את המקום ולהגיע להאנטרס רסט ומאחד השליחים, שי קרמר, להישאר איתה ולעדכן אותי בכל מה שקורה. במקביל התקשרתי ליו"ר הפדרציה ומנכ"לית הפדרציה וביקשתי את עזרתם בשליחת עו"ד למקום. כמו כן עדכנתי את הסוכנות היהודית באירוע ובסיטואציה. הן הפדרציה והן הסוכנות גילו אחריות ורצינות והביעו תמיכה ברגעים קשים אלה. עו"ד שהגיע מספר שעות אחר כך נכנס, שילם מה ששילם למי ששילם וורד הייתה בחוץ. היא קיבלה צו ליציאה מדרא"פ תוך שבועיים והחלטה שעליה לעמוד למשפט ביום שלמחרת על עבירת התנועה. היא אכן עמדה למשפט (עם אותו עו"ד) ויצאה בלי כלום! למרות זאת עליה לעזוב את המדינה ולחזור על אשרת תייר עד הסדרת אשרת העבודה שלה. עכשיו רק נשאר לשלוח אותה למדינה שכנה ל- 24 שעות ואז להחזירה על אשרת תייר או לחילופין לשלוח אותה לארץ עד קבלת אשרת העבודה. ורד היא שליחה מעולה, מאוד מוערכת על ידי התנועה בה היא עובדת ולמעשה מהווה את מרכז התנועה, מחנה הקיץ בנוי על שליחי התנועה והיא אחת מתוך שני השליחים. מאחר והשליח השני (יואב מעוז) מסיים את תפקידו לפני המחנה ומתחלף, נותרה היא כמוקד הידע של התנועה. לכן חשוב להחזירה ASAP לתנועה. במקביל לאירועים המסעירים האלה הגענו כל השליחים לאזור האנטרס רסט לצורך קיום המשך הסמינר. הסמינר התמקד בהעשרה, קיבלנו הרצאה על יהדות דרום אפריקה מנציג ועד הנציגים היהודי הדרום אפריקאי ולאחר מכן כל אחד מהשליחים ביצע פעילות אחת, המוצלחת ביותר שעשה עד כה במסגרת אליה נשלח: תנועות הנוער בתי הספר וכ"ו. הפעילות נמשכה עד שעות הלילה וקינחנו בערב קריוקי שהסתיים לא לפני חצות. אנקדוטה נוספת הייתה שאחד השליחים מקייפטאון היה צריך לחזור עוד באותו יום ומוקדם. הטרמפ שהיה אמור לקחת אותו חזרה לשדה התעופה איחר והוא למעשה היה במצב של עלול להפסיד את הטיסה. בשעה 16:00 היה כבר ברור שהוא מפסיד את הטיסה. התקשרתי למנכ"ל אל על בדרום אפריקה, יוסי טובול וביקשתי את עזרתו. האיש נמצא באירופה בכלל ונתן לי את הטלפון של העוזרת שלו. טלפון אליה והיא סידרה לנו מקום בטיסה מאוחרת מיוהנסבורג לקייפטאון (בתשלום נוסף). השליח יצא לדרך (שעתיים נסיעה) והגיע טיסה המאוחרת בזמן, כל כוחותינו שבו בשלום לבסיסם...
יום המחרת בסמינר היה אמור להיות בנוי מנציגים אורחים של כל הגופים עימם אנו עובדים כמשלחת: הפדרציה, בתי הספר, תנועות הנוער, ועד החינוך היהודי, טלפד ועוד, שהיו אמורים להגיע להציג את ציפיותיהם מהמשלחת לשנת 2007 כמו גם את תוכניותיהם לשנה זו. מסתבר שהמרחק הגדול מיוהנסבורג הקשה על כולם להגיע. הפתרון: שיחת ועידה! התקשרתי לכל אחד מהם, קבענו סדר דוברים והתקשרתי לכל אחד מהם בנפרד. את הטלפון חיברתי למערכת ההגברה וכך אפשרתי לכולם לשמוע אותם, לשאול שאלות ולקבל את המסר הדרוש לשנת 2007, מסר שאני חשבתי שחשוב לתרומה של בניית תוכנית העבודה בהמשך. העסק עבד ואפילו עבד טוב מאוד! שיחת הועידה קיצרה את זמן הדוברים והשאירה לנו זמן עבודה רב יותר. בשלב זה נכנסנו לעבודה על תוכנית העבודה השנתית. כל הרעיון של הסמינר היה להבנות את הידע של השליחים בידע משותף לכולם, במידע ותיאום ציפיות עם הקהילה וראשיה ואחר כך בתוכניות המשותפות והנפרדות של כל תנועה ושל כל המשלחת. התוצר היה תוכנית עבודה שנתית (ינואר עד ינואר) משותפת, משלחתית, הנמצאת על האינטרנט לצורך גישה קלה של כל השליחים. כמובן שזהו השלב הראשון ויש עדיין להכניס את התוכניות של עלייה אותן כתבתי בנפרד וכן לתקצב את כל הפעילויות הנ"ל. אך הבסיס המשותף והמסוכם הונח והוא ברור ומקובל על כולם שכן נכתב על ידי כולם. יצאתי מהסמינר הזה מלא התפעלות מהשליחים. אין ספק שהסוכנות היהודית עשתה עבודה מדהימה בבחירה של האנשים. אנשים איכותיים ביותר עם גישה חיובית והמון רצון טוב לשיתוף פעולה. אין ספק שיש כאן נבחרת שמורכבת מאנשים איכותיים ומוצלחים מאוד אחרת הרעיון והסמינר הזה על כל המכשולים שעמדו בדרכנו לא היו מצליחים.
יום המחרת הוקדש ל"שחרור", נסענו כקבוצה ל"גולד ריף סיטי", פארק שעשועים ענק עם קזינו ומכרה זהב ישן הפתוח למבקרים. השתעשענו, ביקרנו וסיירנו אך ההרגשה שלי הייתה ש"עברנו את השיא" של סמינר.
אנחנו עומדים עכשיו בפני תקופה מרתקת שכוללת את הגעתו של גדי גולדוואסר, אחיו של החייל החטוף אהוד גולדוואסר. גדי הוזמן על ידי נעמה ואמור להיפגש עם גורמים שונים בקהילה כחלק משיא הפעילות למען החטופים שעשינו כאן בדרום אפריקה. לצורך כך אני נפגש היום עם השגריר אילן ברוך ומקווה לקבל את סיועו באירוע הסיום של מפגש עם נציג הצלב האדום ומסירת המכתבים שאספנו עד כה לנציג הצלב האדום על ידי גדי גולדוואסר. מייד אחר כך ותוך כדי אנו מקיימים את חידון התנ"ך בין בתי הספר. ואחר כך מקיימים את ההכנות למחנות הקיץ כמו גם לביקורה של יו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית- הגב' קרול סולומון בדרום אפריקה בכלל ובמחנות הקיץ בפרט.
גם הילדים כבר נמצאים בתהליכי ציפייה לקראת המחנות. נעמה תצטרף אליי בזמן שהם במחנות לסיור בין המחנות השונים. בתום המחנות נאסוף את הילדים מקייפטאון, הגר, אימא של נעמה תצטרף אלינו ואנו יוצאים לטיול באזור הקייפ: the garden route המפורסם למשך שבוע.
זהו חברים, עד כאן. עברנו תקופה סוערת ויש למה לצפות. להתראות המייל הבא.
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה