אז כתבתי כבר על העובדה שיש עלייה במספר העולים. מה לא כתבתי זה שכמות הראיונות שגדלה כל כך הביאה אותי לסיטואציה בעייתית של עולים פוטנציאליים שרוצים לקבל תשובות או לבדוק את האפשרות לעלות, מה זכאים, ובכלל לפזר את ערפל חוסר הוודאות שלהם לקראת עלייה.
כאן חשוב לציין כי עם תחילת התפקיד הגדרתי באופן חד משמעי שהעולים נמצאים אצלי בראש סדר העדיפויות: כל אדם המתקשר לקבל מידע, לבקש ראיון עלייה או מתעניין בעלייה, יקבל עדיפות על כל פעילות אחרת בה אני מעורב.
התוצאה היתה שראיינתי כמות אדירה של עולים שהמתינו לראיון עלייה מזה זמן. לצידי מראיין גם ריצ'רד סאמרס, שליח העלייה והבונים ובמקביל אלינו מראיין משה לדרמן בקייפטאון.
כל זה לא הספיק והחל להצטבר תור לא קטן. הרף שקבעתי שכל מי שמעוניין לקבל ראיון עלייה תוך מקסימום 3 ימים החל להיסדק. תור החל להצטבר. במקביל התחלתי לתכנן את הנסיעה למחנות של תנועות הנוער והיה לי ברור שהולכת ונוצרת לי בעיה רצינית, לא יהיה מי שיראיין את כל העולים בדצמבר!
התקשרתי לסוכנות היהודית המחלקה לעלייה וביקשתי כי יישלח אדם לסיוע בראיונות. לאחר דיון אושר לשלוח את מוריס זינגר, איש המחלקה הגלובלית לעלייה. ביום שישי, שלושה ימים לפני הגעתו קיבלתי SMS שוועדה מיוחדת לא אישרה לשלוח את מוריס לדרא"פ. רתחתי וכעסתי אך ביטלתי את הזמנת המלון והתחלתי לעבוד על שינוי הלו"ז שלי על מנת לעמוד בראיון כל העולים שתוכננו להיות מרואיינים על ידי מוריס. מצאתי שזה בילתי אפשרי! אי אפשר לדחוס כל כך הרבה ראיונות בכה מעט זמן (הראיונות שתוכננו לו ולי). חשבתי על העולים הפוטנציאליים ועל העובדה שאולי אנחנו מפסידים ולו משפחה אחת, עולה אחד בגלל הדחייה הזו. העולים הם אנשים שנמצאים בצומת מאוד רגישה, שבירה, מפחידה מבחינתם. כל זעזוע עלול להביא אותם לנסיגה בהחלטה. גם כך יש עליהם לחץ לא קטן ואל לנו להוסיף ללחץ זה, להיפך אנו עמוד השדרה התומך בהם ואם אנחנו לא שם....
כאמור ביום שישי התקבלה התשובה השלילית לגבי הגעתו ביום שני. במוצ"ש הוזמנו לערב של הקהילה הישראלית, אולם מפואר בקזינו יוקרתי, 1000 ראנד לכסא ומוסיקה מישראל (נו, טוב מזרחית: סטאלוס ואורן חן). כ- 500 600 ישראלים היו שם, אכלו, שתו, רקדו ועשו המון שמח. האווירה הייתה של חתונה, רק חסרים היו החתן והכלה... המוסיקה החרישה אוזניים וברקע טלפון. זיהיתי שיש שיחה מעצם זה שהטלפון האיר פתאום. לשמוע צלצול לא היה סיכוי בשלב הזה. ענת קגאן. הדסקאית שלי בסוכנות היהודית מעבירה לי SMS שיאיר ראש המחלקה ואורי סגנו הפעילו לחצים כבדים ואישרו את הגעתו של מוריס!!! הללויה... מוצ"ש. הוא מגיע עוד יומיים. מהר צריך לסדר לו לינה, רכב התארגנות לאיסוף משדה התעופה, ראיונות ועוד. התארגנתי.
מוריס נחת ביום שני ולאחר כבוד אספתי אותו למשרדנו. מוריס, לאחר 8 שעות ללא שינה הגיעה, קיבל תדרוך ממני כולל הדגש של הפניית מועמדים פוטנציאליים למודיעין ונכנס לעבודה מייד 2 ראיונות.
אחה"צ העברתי אותו ל- B&B (במלון שהזמנו וביטלנו ורצינו להזמין שוב, לא היה מקום, התמלא). האיש נח ולמחרת כבר החזרנו את הלו"ז המקורי עם כל הראיונות. תוך 3 ימים ראיין 30 מועמדים שהתדפקו על דלתותנו.
מוריס התגלה כמקצוען אמיתי, צנוע ואיש חברה אמיתי. האיש היה שליח ואחד מעמודי התווך של המחלקה הגלובלית לעלייה. אני מנסה למוד ממנו הרבה ככל האפשר, אי אפשר להחליף את הניסיון שצבר במשך שנים, הוא אצלנו לזמן מוגבל וצריך לנסות ל"הציל" ממנו כמה שיותר.
לקחנו (משפחת דהן) תחת כנפינו ובזמן המועט שעומד לרשותנו הזמנו אותו לארוחת ערב, שופינג בסופ"ש וארוחה במסעדת החוויה "מויו". היום ניקח אותו לשוק האפריקאי וקצת לפיקניק ב"בוטניקל גארדנס" לא רחוק מביתנו.
עוד אנקדוטה, כל הסיפור של כן מאושר להגיע לא מאושר הלחיץ אותי והחלטתי ל"החזיר" לסוכנות במתיחה קטנה... שלחתי אי מייל למחלקת העלייה: למנהל הישיר, בועז ירדני, לדסקאית ענת קגאן וסגן המלקה לעליה- אורי ברנר וכתבתי להם שבשל הלחץ לראיונות לקחתי את הכרטיס האלקטרוני של מוריס, התקשרתי לאל על וביקשתי להאריך את שהותו בדרא"פ בעוד שבוע. בשל יחסיי המיוחדים עם מנכ"ל אל על בדרא"פ, אושר ומוריס יישאר עוד שבוע.
עכשיו נשאר לראות מי הולך לחטוף התקף לב קטן... (-:
Ofer Dahanכאן חשוב לציין כי עם תחילת התפקיד הגדרתי באופן חד משמעי שהעולים נמצאים אצלי בראש סדר העדיפויות: כל אדם המתקשר לקבל מידע, לבקש ראיון עלייה או מתעניין בעלייה, יקבל עדיפות על כל פעילות אחרת בה אני מעורב.
התוצאה היתה שראיינתי כמות אדירה של עולים שהמתינו לראיון עלייה מזה זמן. לצידי מראיין גם ריצ'רד סאמרס, שליח העלייה והבונים ובמקביל אלינו מראיין משה לדרמן בקייפטאון.
כל זה לא הספיק והחל להצטבר תור לא קטן. הרף שקבעתי שכל מי שמעוניין לקבל ראיון עלייה תוך מקסימום 3 ימים החל להיסדק. תור החל להצטבר. במקביל התחלתי לתכנן את הנסיעה למחנות של תנועות הנוער והיה לי ברור שהולכת ונוצרת לי בעיה רצינית, לא יהיה מי שיראיין את כל העולים בדצמבר!
התקשרתי לסוכנות היהודית המחלקה לעלייה וביקשתי כי יישלח אדם לסיוע בראיונות. לאחר דיון אושר לשלוח את מוריס זינגר, איש המחלקה הגלובלית לעלייה. ביום שישי, שלושה ימים לפני הגעתו קיבלתי SMS שוועדה מיוחדת לא אישרה לשלוח את מוריס לדרא"פ. רתחתי וכעסתי אך ביטלתי את הזמנת המלון והתחלתי לעבוד על שינוי הלו"ז שלי על מנת לעמוד בראיון כל העולים שתוכננו להיות מרואיינים על ידי מוריס. מצאתי שזה בילתי אפשרי! אי אפשר לדחוס כל כך הרבה ראיונות בכה מעט זמן (הראיונות שתוכננו לו ולי). חשבתי על העולים הפוטנציאליים ועל העובדה שאולי אנחנו מפסידים ולו משפחה אחת, עולה אחד בגלל הדחייה הזו. העולים הם אנשים שנמצאים בצומת מאוד רגישה, שבירה, מפחידה מבחינתם. כל זעזוע עלול להביא אותם לנסיגה בהחלטה. גם כך יש עליהם לחץ לא קטן ואל לנו להוסיף ללחץ זה, להיפך אנו עמוד השדרה התומך בהם ואם אנחנו לא שם....
כאמור ביום שישי התקבלה התשובה השלילית לגבי הגעתו ביום שני. במוצ"ש הוזמנו לערב של הקהילה הישראלית, אולם מפואר בקזינו יוקרתי, 1000 ראנד לכסא ומוסיקה מישראל (נו, טוב מזרחית: סטאלוס ואורן חן). כ- 500 600 ישראלים היו שם, אכלו, שתו, רקדו ועשו המון שמח. האווירה הייתה של חתונה, רק חסרים היו החתן והכלה... המוסיקה החרישה אוזניים וברקע טלפון. זיהיתי שיש שיחה מעצם זה שהטלפון האיר פתאום. לשמוע צלצול לא היה סיכוי בשלב הזה. ענת קגאן. הדסקאית שלי בסוכנות היהודית מעבירה לי SMS שיאיר ראש המחלקה ואורי סגנו הפעילו לחצים כבדים ואישרו את הגעתו של מוריס!!! הללויה... מוצ"ש. הוא מגיע עוד יומיים. מהר צריך לסדר לו לינה, רכב התארגנות לאיסוף משדה התעופה, ראיונות ועוד. התארגנתי.
מוריס נחת ביום שני ולאחר כבוד אספתי אותו למשרדנו. מוריס, לאחר 8 שעות ללא שינה הגיעה, קיבל תדרוך ממני כולל הדגש של הפניית מועמדים פוטנציאליים למודיעין ונכנס לעבודה מייד 2 ראיונות.
אחה"צ העברתי אותו ל- B&B (במלון שהזמנו וביטלנו ורצינו להזמין שוב, לא היה מקום, התמלא). האיש נח ולמחרת כבר החזרנו את הלו"ז המקורי עם כל הראיונות. תוך 3 ימים ראיין 30 מועמדים שהתדפקו על דלתותנו.
מוריס התגלה כמקצוען אמיתי, צנוע ואיש חברה אמיתי. האיש היה שליח ואחד מעמודי התווך של המחלקה הגלובלית לעלייה. אני מנסה למוד ממנו הרבה ככל האפשר, אי אפשר להחליף את הניסיון שצבר במשך שנים, הוא אצלנו לזמן מוגבל וצריך לנסות ל"הציל" ממנו כמה שיותר.
לקחנו (משפחת דהן) תחת כנפינו ובזמן המועט שעומד לרשותנו הזמנו אותו לארוחת ערב, שופינג בסופ"ש וארוחה במסעדת החוויה "מויו". היום ניקח אותו לשוק האפריקאי וקצת לפיקניק ב"בוטניקל גארדנס" לא רחוק מביתנו.
עוד אנקדוטה, כל הסיפור של כן מאושר להגיע לא מאושר הלחיץ אותי והחלטתי ל"החזיר" לסוכנות במתיחה קטנה... שלחתי אי מייל למחלקת העלייה: למנהל הישיר, בועז ירדני, לדסקאית ענת קגאן וסגן המלקה לעליה- אורי ברנר וכתבתי להם שבשל הלחץ לראיונות לקחתי את הכרטיס האלקטרוני של מוריס, התקשרתי לאל על וביקשתי להאריך את שהותו בדרא"פ בעוד שבוע. בשל יחסיי המיוחדים עם מנכ"ל אל על בדרא"פ, אושר ומוריס יישאר עוד שבוע.
עכשיו נשאר לראות מי הולך לחטוף התקף לב קטן... (-:
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה