שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון... כבר שבת ושבוע עבר. שבוע בו מימשתי עוד תוכנית מגניבה. שבוע בו עברנו למעלה מ- 3000 ק"מ. כל יום (למעשה כל ערב) בקהילה יהודית אחרת. תקציר המסלול במהירות: יצאנו בבוקר יום ראשון (חמש בוקר... כן.) מיוהנסבורג לבלומפונטיין, משם בטיסה נמוכה לקיברלי לאירוע ערב. לינה בקימברלי ולמחרת נסיעה לקלרקסדורפ בתום האירוע נסיעה ליוהנסבורג, נוחה, רענון לציוד ןלמזון ומשם בנסיעה לבוטסוואנה ולעיירה גבורון. לאחר האירוע במקום, אירוח בבתי הקהילה ומשם למחרת ליוהנסבורג. לינה ונסיעה לסוואזילנד לקהילה שבעיר מבאבאנה. לינה במקום בתום האירוע ומשם בנסיעה חזרה לדרום אפריקה לעיירה המנומנמת- וויט ריבר. עכשיו אנחנו כאן לאחר אירוע יום שישי מחזירים כוחות ומחכים למוצ"ש על מנת לסיים ולחזור הביתה ליוהנסבורג. מסע אמיתי או בשמו המלא: "הקרוואן הציוני".
הרעיון לא חדש: שליחי הסוכנות היהודית בארץ היעד מתארגנים עם תוכנית ציונית, בונים מסלול בין קהילות נשכחות שזה זמן מאז הגיעו אליהם נציגי מדינת ישראל, קהילות קטנות ומנותקות. מגיעים אליהם לערב או צהרים של ישראל וציונות. בד"כ מטבלים בעיתונאי או מוסיקאי אורח ויאללה...
לאחרונה זה קרה בדרא"פ לפני שנתיים והלטתי לחדש ימינו כקדם. על מנת להגיע לכמה שיותר קהילות חילקנו את המשלחת ל-2 קבוצות: שליחי יוהנסבורג ושליחי קייפטאון. היוהנסבורגים לקחו את כל הקהילות הקטנות מיוהנסוברג לכיוון דרום, מזרח וצפונה. שליחי קייפטאון אחראים על כל הקהילות מקייפטאון, צפונה, מזרחה ומערבה. סה"כ התכנון היה להגיע ל- 18 קהילות.
התוכנית שלנו, היוהנסבורגים כללה:
- סרט על שחזור שחרור ירושלים לאור העובדה שאנו בשנת הארבעים לשחרור ירושלים וכל הקרוואן הציוני מתקיים בדיוק בימי מלחמת ששת הימים, 40 שנה אחרי.
- חיבור של פרשת השבוע עם האירוע.
- עדכון על האירועים העכשוויים בישראל מפיו של עיתונאי אורח- אלעד טנא, עורך מדור יהדות באתר YNET.
- מצגת וסיפורם של החיילים החטופים וקריאה למשתפים מהקהילות לחתום על קריאה למוסדות הבינלאומיים לבדוק את מצבם ושלומם כמו גם תמיכה במשפחותיהם.
- הרצאה בנושא עלייה לישראל והאם זה אפשרי.
- שירה בציבור כולל למוד של שיר ישראלי.
- התקווה.
ומי נטל חלק בחגיגה?
- כאמור אלעד טנא העתונאי.
- ורד מרגלית שליחתנו ב"נצ'ר" .
- שי קרמר שליחנו בבני עקיבא
- ג'סטין ואן זיל נציג תנועת ה"בונים".
- עבדכם הנאמן...
- הקהילות המדהימות והמגוונות אליהם הגענו.
תפאורה? הייתה הרבה. הבאנו תצוגה מאוד מושקעת על הרצל ופועלו. המון לוחות עליהן תלינו פוסטרים עם תמונות נוף מישראל, תוכניות מסע, עלייה ועוד, באנרים מתקפלים עם שמות הארגונים של כולנו והארגונים אותם אנו מייצגים, דגלי ישראל. בקיצור חגיגה לעיניים. בכל מקום גם "פתחנו שולחן"- שולחן עם חומרי עלייה, מסע, תוכניות צעירים, שיווק של העיר מודיעין, חומרים של קק"ל, קריאה לתרומות, טפסי חתימה על העצומה למען החיילים החטופים והמון מתנות: מגנטים עם לוגו של מרכז ישראל, מדבקות, "דגלי יום עצמאות" ועוד...
אז תוכנית הייתה, מסלול היה, תפאורה הייתה. קצת לפני הכניסה לתיאור האירועים עצמם משהו על התיאומים. 2 אנשים יקרים היו אמונים על תיאום כל הפרויקט הנהדר הזה: הרב משה זילברהאפט ועדי בללי שלנו ממרכז ישראל. הרב משה זילברהאפט הינו רב הקהילות המרוחקות מטעם ועד הנציגים וככזה מכיר את הקהילות ואת אנשי הקשר בקהילות השונות. הוא חיבר אותנו אליהם ועזר בבניית המסלול. האיש אף הצטרף אלינו לאירוע בבוטסוואנה. איש מדהים, חם,ציוני אמיתי הקורא לקהילות אלה לעלות לארץ בכל הזדמנות כמו גם נותן שירותים לקהילה (קבורה, נישואין, ילודה, כשרות ועוד המון). עדי בללי, הרכזת האדמיניסטרטיבית של מרכז ישראל, הרוח החיה שמאחרי כל התיאומים והיו המון. מהרכב הנוח בו נסענו את אלפי הקילומטרים, דרך הנגרר הענק שהכיל את כל הציוד שלקחנו איתנו, האוכל הכשר לשומרי הכשרות שביננו, הכסף לדלק ולמיסי הדרכים ומעברי הגבול, התיאום עם נציגי הקהילות, איסוף החומרים ומה לא? כבוד. המון כבוד!
בלומפונטיין
כאמור יצאנו מיוהנסוברג ב- 05:00 בבוקר על מנת להגיע לבלומפונטיין ולהיערך בזמן. הגענו כשעה לפני האירוע לאולם ערוך לארוחה והתחלנו להתמקם עם הציוד השונה, התצוגות והתערוכות כמו גם עם כל ציוד המחשבים והמצגות. עוד לא ידענו מה עושה כל אחד ומי עושה מה , אבל כולם היו מלאי רצון והדברים זרמו במהירות ולמדנו תוך כדי עבודה מי מרים את מה. היינו מוכמים בדיוק כאשר ראשוני המשתתפים הגיעו למקום. ההתרגשות, אצלם ואצלנו הייתה גדולה. לנו כי זו הפעם הראשונה ולהם כי התפאורה הייתה מהממת וכפי שאמר אחד מהם: המקום מקרין גאווה להשתייך לקהילה היהודית ציונית. רושם ראשוני טוב, התקווה הייתה שההמשך יהיה לא פחות טוב. התוכנית החלה בארוחת צהריים של המשתתפים שאחריה התחלנו אנחנו... הוכנית זרמה כמתוכנן, הסרט היה מעולה והכניס לאווירה, עדכון האקטואליה על ישראל הוביל לנושא החטופים והצגת הנושא הביאה את הקהל לרמות הזדהות גבוהות, שהכינו אותם לנושא ההרצאה על העלייה. סיום האירוע בשירה בציבור (4 שירים פשוטים בתעתיק אנגלי) וסיום מרגש עם התקווה השאירו את כולם הרבה אחרי האירוע והם מתקשים להפרד!. אנחנו בהיי, הם בהיי ואני שואל את עצמי למה לא עשינו זאת קודם... סה"כ נכחו באירוע כ- 90 איש, אישה וילד. מתוכם בסופו של דבר היו לנו משפחה שהתעניינה בעלייה, 2 שהתעניינו במסע. הקהל היה מגוון אך מזדקן ברובו, מאפיין של הקהילה בסופו של דבר.
השלב הבא היה לפרק את כל העסק, לארוז לתוך הנגרר ולנסוע לקימברלי. שתוף הפעולה בשלב הזה כבר היה גבוה ו"תקתקנו" את הפירוק ואריזה. נסיעה של עוד כשעתיים ואנחנו בקימברלי.
קימברלי
קימברלי, עיירת היהלומים המפורסמת בעולם. מי לא מושקע בא? עיירה שהיא מחצב אחד גדול של יהלומים. "הבור הגדול" המפורסם שהוא מקור בילתי נדלה של יהלומים. הגענו במהרה למקום האירוע- בית הכנסת של הקהילה. ואיזה בית כנסת! בית כנסת בן 100 שנים. מרהיב. עיצוב שהשנים לא נגעו בו ונראה מהודר ויפה גם ובעיקר היום. את ה"תפאורה" שלנו מיקמנו באמצע בית הכנסת, אירוני משהו – חדש מול ישן. ציונות מתחדשת בתוך בית כנסת עתיק וקהילה שנעלמת אם לא נעלמה. התחושה בתום האירוע והערב היו שאנחנו באנו לסגור את הדלת מאחורי הקהילה. כל הקהילה מונה כ- 20 איש ולאירוע הגיעו 18 איש, כולם מבוגרים עד זקנים למעט 2 בני נוער. קהילה באחרית ימיה. סיפור ה"לא רוצים ללכת" חזר על עצמו בתום האירוע ונמשך עד לשעות הלילה המאוחרות. אנחנו היינו כבר גמורים, תשושים מיום נהיגות בן 10 שעות, העמסות, פריקות של המון ציוד, הרצאות בפני הקהלים השונים. ילדיו של ראש הקהילה התעניינו במסע ואישה זקנה אחת שהתעיניינה ברכישת דירה במודיעין. מבית הכנסת המרהיב המשכנו לבית שהושכר עבורנו ללינה. נפלנו, פשוטו כמשמעו למיטות. שש בבוקר וורד כבר יצאה לרכיבה על האופנים לסיור בעיירת היהלומים... מייד עם חזרתה יצאנו לסיור באתר "הבור הגדול" המפורסם ששימש במשך עשרות שנים לכריית יהלומים. במקום אתר ומוזיאון סיור נחמד.
קלארקסדורפ
נסיעה של כ- 4 שעות הביאה אותנו לקראת שעות אחר הצהריים המוקדמות לקלארקסדורפ ולבית הכנסת של הקהילה במקום. שוב אולם עם שולחנות ערוכים לארוחה חגיגית. פגישה קצרה עם המארגת והיהנ אנחנו פורקים את הנגרר על כל ציודנו והתערוכות. אט אט זרמו ושמחנו לגלות כ- 60 איש שהגיעו לערב. הנוסחא המנצחת של אקטואליה, הזדהות ועלייה לצד הווי ישראלי עשו את שלהם גם כן. נוסחא מנצחת. הערב לא הסתיים מהר כל כך בשל הרצון העז של האנשים להישאר, לחוות, לדבר. אישה אחת ביקשה לרכוש דירה במודיעין. 2 ביקשו להגיש מועמדות למסע ו- 1 ביקש לשלוח את ביתו לתוכנית נעל"ה. קציר יפה לערב מרגש. הקהילה, הקשורה בקשרים עזים עם הקהילה ביוהנסבורג (מרחק של שעתיים) הייתה ברובה מבוגרת, צבועה במספר ישראלים ומספר צעירים בתיכון שהיה ברור שהדבר הראשון שיקרה להם מייד עם סיום התיכון הוא שהם יעזבו את המקום. אנחנו ניסינו להעמיד בפניהם את האפשרות לבחור בישראל והאמת היא כי הם גילו רצון והתעניינות בישראל ובתוכניות מסע.
סיימנו את הערב,העמסנו והתחלנו לצאת לדרך לכיוון יוהנסבורג, נסיעה של שעתיים בלילה אפל. עם הגעתנו פשוט השארנו הכל והלכנו לישון. העיפות הכריעה את כולם.
גבורון- בוטסוואנה
יצאנו השכם בבוקר לכיוון בוטסוואנה. לכולנו זו הפעם הראשונה לבקר במדינה השכנה לדרום אפריקה. השמועות רבות: מדינה עשירה, עתירת מכרות יהלומים, חצי משטחה של דרום פריקה אך עם אוכלוסיה בת 1.5 מיליון תושבים- מדינה ריקה... מה היהודים עושים שם ומי הם?
מעבר גבול מצחיק ואפריקאי כמו בסרטים, נסיעה של שעה ואנו בעיר הבירה של בוטסוואנה- גבורון. התשתיות, חדישות וטובות, העיר מעושה רושם של עיר ודרנית, אין אוירת איום או פשע נהפוך הוא, אין פליטים ועניים וקבצנים ברחובות. הרב משה זילברהאפט אסף אותנו לבית משפחת צברי שאירחה את האירוע. משפחה חמה ומיוחדת המהווה מקור הכנסת אורחיםלכל ישראלי ויהודי המגיע למקום, מהווה מרכז הקהילה. התפילות נערכות בבית המשפחה וכן אירועים קהילתיים אחרים. הקהל שהגיע היה תערובת של 2-3 משפחות דרום אפריקאיות המתגוררות בגברון , 3 משפחות ישראליות וכן 2 ישראלים העובדים במקום בחוזה של חברות ישראליות. תערובת מעניינת. אחרי הקמת התפאורה שלנו התחלנו את הערב. אחוז הישראלים הגבוה בקהל הביא להתנהלות "ישראלית" של הערב: לא קהל קשוב המחכה בסבלנות שנעביר את המסר, אלא המון שאלות באמצע משפטים, הערות ציניות בלי סוף- "סחבקים" , ומומחיות של "אנחנו יודעים הכל". ולמרות זאת הערב היה מעניין אם כי שונה בתכלית מכל מה שהיה לנו עד כה. האירוח אצל המשפחות המארחות הוביל לשיחות אל תוך הלילה ועד חצות. שיחות שנגעו לעצם הבחירה בחיים בבוצוואנה, עתיד הילדים במקום, החים היהודיים שיכולים לקיים ועוד. לילה מרתק אם כי ארוך מאוד.
בוקר המחרת זימן לנו נסיעה לא פחות ארוכה חזרה ליוהנסבורג, התארגנות (מזון, הוספת חומרי פרסום שהלכו התמעטו) מנוחה ויוצאים לדרך- לסוואזילנד...
סוואזילנד
לקראת הנסיעה לסוואזילנד קרו כמה דברים: שי וורד הודיעו שלא יכולים להצטרף, ורד בגלל פעילות מתוכננת בבית הכנסת ועם הקהילה שלה. שי בגלל בעיות לא צפויות אליהן היה חייב להתיחס ולטפל. במקביל הזמנתי את נעמה וילדיי שיצטרפו, הסכימו ויצאנו בהרכב חסר לסוואזילנד. הנוף לסוואזילנד השתנה במהירות, מנוף משורי מדברי לנוף הררי מאוד וירוק מאוד. ארץ יפה סוואזילנד. אנשיה מסבירי פנים וחייכנים. טוב הלב מוקרן מהם. ארצם יפה ושלווה וזה מורגש בכל שתפנה. אחרי מעבר הגבול המשכנו בנסיעה של כשעה עד לעיר הבירה מבאבאנה שם פגשנו את ג'ף, יהודי כושי שהתגייר שהוביל אותנו למלון בו אנו עתידים היינו לישון וכן לקיים את האירוע באולם האירועים. ואיזה מקום! הנוף- מהמם. החדרים יפים ונוחין ופרוסים אל מול הנוף המרהיב. אולם האירועים- לעילא ולעילא, הוטוב ביותר שהיה לנו עד כה. חבל שורד ושי לא באו, היו נהנים. משפחת דהן המורחבת כמו גם אלעד- העיתונאי וג'סטין נציג הבונים התארגנו במהירות על הפריסה של כל החומרים, באנרים, פוסטרים ותערוכה ניידת ואנו מחכים לקהילה. וגם כאן הפתעה, איזו קהילה!. הגיעו 3 משפחות יהודיות, 2 משפחות ישראליות, 4 משפחות לא יהודיות המתעניינות בישראל ו... נציגת משרד החוץ הסוואזי...
צריך לזכור, בנו של מלך סוואזילנד הוא... רב חוזר בתשובה המכהן כרב ב... צפת... מהמם. אנחנו הדבר הכי ישראלי רשמי שהגיע למקום מזה זמן רב.
הערב היה מרתק, התמקדנו בעיקר על מושגים בסיסים לגבי ישראל, אקטואליה בראי העיתונות, נושא העימות עם חזבאללה וחמאס, החיילים החטופים וכמובן היתרונות שלהמגורים והחיים בישראל. לראות את כל היהודים ולא יהודים שרים הינה מה טוב ומה נעים –חוויה אחרת... ילדיי ואשתי חשו גאווה גדולה ואני חושב שטוב שהבאתי אותם, האירוע והחוויה הגבירו אצלם את תחושת השליחות והפטריוטיות. עוד מתנה אישית למשפחה מהשליחות.
הבוקר הביא לנו את הנוף עוצר הנשימה איתו וכן את ההחלטה לחזור לכאן בקיץ לנופש. המשכנו בנסיעה והיעד היה הקרוגר פארק- לראות קצת חיות לפני הכניסה לוויט ריבר הנמצאת מש ליד בקרוגר. הדרך בסוואזילנד היתה מהממת. הרים טובלים בירוק, אנשים חייכנים. עצרנו להפסקה בבית ספר סוואזי מקומי והתענגנו: מורות נראות מורות בכל מקום ומייד מזהים אותן, התלמדים בחליפות מעומלנות, מסודרים ומסופרים, לוח בית סיפרי הציג את הישגי בית הספר ובוגריו והכל במכובדות, בית ספר המכבד את עצמו ואת בוגריו. תענוג.
וויט ריבר
מעבר מהיר של מעבר הגבול ואנו חזרה בדרום אפריקה. נסיעה מהירה ואנו בקרוגר פארק (זו לנו הפעם השלישית), אלעד וג'סטין מתרגשים ואנחנו רק מחפשים חיות. היו כמה. הקרוגר הוא תמיד חוויה מיוחד. המשכנו לוויט ריבר להתארגנות באכסניה. הקמה, התארגנות והפעם קהילה מאוד קטנה, מבודדת, מזדקנת ברובה. אלעד הוביל את הטקס הדתי של קבלת השבת ואח"כ אקטואליה על ישראל ואני את החלקים של השבויים והנעדרים, עלייה ותוכניות מסע. הערב הסתיים לאחר ארוחת ערב שאליה כל אחד הביא משהו מהבית. האנשים גילו התעניינות אך הרגשנו שהם מרגישים שהמושג קהילה כבר סיים את תפקידו כאן. איך אמרנו בקימברלי- "באנו די לסגור את האור"... שבת בבוקר יום יפה, ואני מסיים עכשיו את סיפור המשלחת הזו. חוויה עצומה. רק בשביל החום, ההתענינות, תחושת השליחות והאהבה העצומה לישראל היה שווה. הערכיות של ביקורים אלה בקהילות, לא תסולא בפז. בננו תוכנית שהועברה בצורהמקצועית, מרגשת, נוגעת ללב. דמעות ההתרגשות אצל אנשים שונים במקומות השונים- ריגשו גם אותנו. הרגשתי שעשיתי משהו משמעותי בחיים. לא אשכח חוויה זאת לעולם.
Ofer Dahanהרעיון לא חדש: שליחי הסוכנות היהודית בארץ היעד מתארגנים עם תוכנית ציונית, בונים מסלול בין קהילות נשכחות שזה זמן מאז הגיעו אליהם נציגי מדינת ישראל, קהילות קטנות ומנותקות. מגיעים אליהם לערב או צהרים של ישראל וציונות. בד"כ מטבלים בעיתונאי או מוסיקאי אורח ויאללה...
לאחרונה זה קרה בדרא"פ לפני שנתיים והלטתי לחדש ימינו כקדם. על מנת להגיע לכמה שיותר קהילות חילקנו את המשלחת ל-2 קבוצות: שליחי יוהנסבורג ושליחי קייפטאון. היוהנסבורגים לקחו את כל הקהילות הקטנות מיוהנסוברג לכיוון דרום, מזרח וצפונה. שליחי קייפטאון אחראים על כל הקהילות מקייפטאון, צפונה, מזרחה ומערבה. סה"כ התכנון היה להגיע ל- 18 קהילות.
התוכנית שלנו, היוהנסבורגים כללה:
- סרט על שחזור שחרור ירושלים לאור העובדה שאנו בשנת הארבעים לשחרור ירושלים וכל הקרוואן הציוני מתקיים בדיוק בימי מלחמת ששת הימים, 40 שנה אחרי.
- חיבור של פרשת השבוע עם האירוע.
- עדכון על האירועים העכשוויים בישראל מפיו של עיתונאי אורח- אלעד טנא, עורך מדור יהדות באתר YNET.
- מצגת וסיפורם של החיילים החטופים וקריאה למשתפים מהקהילות לחתום על קריאה למוסדות הבינלאומיים לבדוק את מצבם ושלומם כמו גם תמיכה במשפחותיהם.
- הרצאה בנושא עלייה לישראל והאם זה אפשרי.
- שירה בציבור כולל למוד של שיר ישראלי.
- התקווה.
ומי נטל חלק בחגיגה?
- כאמור אלעד טנא העתונאי.
- ורד מרגלית שליחתנו ב"נצ'ר" .
- שי קרמר שליחנו בבני עקיבא
- ג'סטין ואן זיל נציג תנועת ה"בונים".
- עבדכם הנאמן...
- הקהילות המדהימות והמגוונות אליהם הגענו.
תפאורה? הייתה הרבה. הבאנו תצוגה מאוד מושקעת על הרצל ופועלו. המון לוחות עליהן תלינו פוסטרים עם תמונות נוף מישראל, תוכניות מסע, עלייה ועוד, באנרים מתקפלים עם שמות הארגונים של כולנו והארגונים אותם אנו מייצגים, דגלי ישראל. בקיצור חגיגה לעיניים. בכל מקום גם "פתחנו שולחן"- שולחן עם חומרי עלייה, מסע, תוכניות צעירים, שיווק של העיר מודיעין, חומרים של קק"ל, קריאה לתרומות, טפסי חתימה על העצומה למען החיילים החטופים והמון מתנות: מגנטים עם לוגו של מרכז ישראל, מדבקות, "דגלי יום עצמאות" ועוד...
אז תוכנית הייתה, מסלול היה, תפאורה הייתה. קצת לפני הכניסה לתיאור האירועים עצמם משהו על התיאומים. 2 אנשים יקרים היו אמונים על תיאום כל הפרויקט הנהדר הזה: הרב משה זילברהאפט ועדי בללי שלנו ממרכז ישראל. הרב משה זילברהאפט הינו רב הקהילות המרוחקות מטעם ועד הנציגים וככזה מכיר את הקהילות ואת אנשי הקשר בקהילות השונות. הוא חיבר אותנו אליהם ועזר בבניית המסלול. האיש אף הצטרף אלינו לאירוע בבוטסוואנה. איש מדהים, חם,ציוני אמיתי הקורא לקהילות אלה לעלות לארץ בכל הזדמנות כמו גם נותן שירותים לקהילה (קבורה, נישואין, ילודה, כשרות ועוד המון). עדי בללי, הרכזת האדמיניסטרטיבית של מרכז ישראל, הרוח החיה שמאחרי כל התיאומים והיו המון. מהרכב הנוח בו נסענו את אלפי הקילומטרים, דרך הנגרר הענק שהכיל את כל הציוד שלקחנו איתנו, האוכל הכשר לשומרי הכשרות שביננו, הכסף לדלק ולמיסי הדרכים ומעברי הגבול, התיאום עם נציגי הקהילות, איסוף החומרים ומה לא? כבוד. המון כבוד!
בלומפונטיין
כאמור יצאנו מיוהנסוברג ב- 05:00 בבוקר על מנת להגיע לבלומפונטיין ולהיערך בזמן. הגענו כשעה לפני האירוע לאולם ערוך לארוחה והתחלנו להתמקם עם הציוד השונה, התצוגות והתערוכות כמו גם עם כל ציוד המחשבים והמצגות. עוד לא ידענו מה עושה כל אחד ומי עושה מה , אבל כולם היו מלאי רצון והדברים זרמו במהירות ולמדנו תוך כדי עבודה מי מרים את מה. היינו מוכמים בדיוק כאשר ראשוני המשתתפים הגיעו למקום. ההתרגשות, אצלם ואצלנו הייתה גדולה. לנו כי זו הפעם הראשונה ולהם כי התפאורה הייתה מהממת וכפי שאמר אחד מהם: המקום מקרין גאווה להשתייך לקהילה היהודית ציונית. רושם ראשוני טוב, התקווה הייתה שההמשך יהיה לא פחות טוב. התוכנית החלה בארוחת צהריים של המשתתפים שאחריה התחלנו אנחנו... הוכנית זרמה כמתוכנן, הסרט היה מעולה והכניס לאווירה, עדכון האקטואליה על ישראל הוביל לנושא החטופים והצגת הנושא הביאה את הקהל לרמות הזדהות גבוהות, שהכינו אותם לנושא ההרצאה על העלייה. סיום האירוע בשירה בציבור (4 שירים פשוטים בתעתיק אנגלי) וסיום מרגש עם התקווה השאירו את כולם הרבה אחרי האירוע והם מתקשים להפרד!. אנחנו בהיי, הם בהיי ואני שואל את עצמי למה לא עשינו זאת קודם... סה"כ נכחו באירוע כ- 90 איש, אישה וילד. מתוכם בסופו של דבר היו לנו משפחה שהתעניינה בעלייה, 2 שהתעניינו במסע. הקהל היה מגוון אך מזדקן ברובו, מאפיין של הקהילה בסופו של דבר.
השלב הבא היה לפרק את כל העסק, לארוז לתוך הנגרר ולנסוע לקימברלי. שתוף הפעולה בשלב הזה כבר היה גבוה ו"תקתקנו" את הפירוק ואריזה. נסיעה של עוד כשעתיים ואנחנו בקימברלי.
קימברלי
קימברלי, עיירת היהלומים המפורסמת בעולם. מי לא מושקע בא? עיירה שהיא מחצב אחד גדול של יהלומים. "הבור הגדול" המפורסם שהוא מקור בילתי נדלה של יהלומים. הגענו במהרה למקום האירוע- בית הכנסת של הקהילה. ואיזה בית כנסת! בית כנסת בן 100 שנים. מרהיב. עיצוב שהשנים לא נגעו בו ונראה מהודר ויפה גם ובעיקר היום. את ה"תפאורה" שלנו מיקמנו באמצע בית הכנסת, אירוני משהו – חדש מול ישן. ציונות מתחדשת בתוך בית כנסת עתיק וקהילה שנעלמת אם לא נעלמה. התחושה בתום האירוע והערב היו שאנחנו באנו לסגור את הדלת מאחורי הקהילה. כל הקהילה מונה כ- 20 איש ולאירוע הגיעו 18 איש, כולם מבוגרים עד זקנים למעט 2 בני נוער. קהילה באחרית ימיה. סיפור ה"לא רוצים ללכת" חזר על עצמו בתום האירוע ונמשך עד לשעות הלילה המאוחרות. אנחנו היינו כבר גמורים, תשושים מיום נהיגות בן 10 שעות, העמסות, פריקות של המון ציוד, הרצאות בפני הקהלים השונים. ילדיו של ראש הקהילה התעניינו במסע ואישה זקנה אחת שהתעיניינה ברכישת דירה במודיעין. מבית הכנסת המרהיב המשכנו לבית שהושכר עבורנו ללינה. נפלנו, פשוטו כמשמעו למיטות. שש בבוקר וורד כבר יצאה לרכיבה על האופנים לסיור בעיירת היהלומים... מייד עם חזרתה יצאנו לסיור באתר "הבור הגדול" המפורסם ששימש במשך עשרות שנים לכריית יהלומים. במקום אתר ומוזיאון סיור נחמד.
קלארקסדורפ
נסיעה של כ- 4 שעות הביאה אותנו לקראת שעות אחר הצהריים המוקדמות לקלארקסדורפ ולבית הכנסת של הקהילה במקום. שוב אולם עם שולחנות ערוכים לארוחה חגיגית. פגישה קצרה עם המארגת והיהנ אנחנו פורקים את הנגרר על כל ציודנו והתערוכות. אט אט זרמו ושמחנו לגלות כ- 60 איש שהגיעו לערב. הנוסחא המנצחת של אקטואליה, הזדהות ועלייה לצד הווי ישראלי עשו את שלהם גם כן. נוסחא מנצחת. הערב לא הסתיים מהר כל כך בשל הרצון העז של האנשים להישאר, לחוות, לדבר. אישה אחת ביקשה לרכוש דירה במודיעין. 2 ביקשו להגיש מועמדות למסע ו- 1 ביקש לשלוח את ביתו לתוכנית נעל"ה. קציר יפה לערב מרגש. הקהילה, הקשורה בקשרים עזים עם הקהילה ביוהנסבורג (מרחק של שעתיים) הייתה ברובה מבוגרת, צבועה במספר ישראלים ומספר צעירים בתיכון שהיה ברור שהדבר הראשון שיקרה להם מייד עם סיום התיכון הוא שהם יעזבו את המקום. אנחנו ניסינו להעמיד בפניהם את האפשרות לבחור בישראל והאמת היא כי הם גילו רצון והתעניינות בישראל ובתוכניות מסע.
סיימנו את הערב,העמסנו והתחלנו לצאת לדרך לכיוון יוהנסבורג, נסיעה של שעתיים בלילה אפל. עם הגעתנו פשוט השארנו הכל והלכנו לישון. העיפות הכריעה את כולם.
גבורון- בוטסוואנה
יצאנו השכם בבוקר לכיוון בוטסוואנה. לכולנו זו הפעם הראשונה לבקר במדינה השכנה לדרום אפריקה. השמועות רבות: מדינה עשירה, עתירת מכרות יהלומים, חצי משטחה של דרום פריקה אך עם אוכלוסיה בת 1.5 מיליון תושבים- מדינה ריקה... מה היהודים עושים שם ומי הם?
מעבר גבול מצחיק ואפריקאי כמו בסרטים, נסיעה של שעה ואנו בעיר הבירה של בוטסוואנה- גבורון. התשתיות, חדישות וטובות, העיר מעושה רושם של עיר ודרנית, אין אוירת איום או פשע נהפוך הוא, אין פליטים ועניים וקבצנים ברחובות. הרב משה זילברהאפט אסף אותנו לבית משפחת צברי שאירחה את האירוע. משפחה חמה ומיוחדת המהווה מקור הכנסת אורחיםלכל ישראלי ויהודי המגיע למקום, מהווה מרכז הקהילה. התפילות נערכות בבית המשפחה וכן אירועים קהילתיים אחרים. הקהל שהגיע היה תערובת של 2-3 משפחות דרום אפריקאיות המתגוררות בגברון , 3 משפחות ישראליות וכן 2 ישראלים העובדים במקום בחוזה של חברות ישראליות. תערובת מעניינת. אחרי הקמת התפאורה שלנו התחלנו את הערב. אחוז הישראלים הגבוה בקהל הביא להתנהלות "ישראלית" של הערב: לא קהל קשוב המחכה בסבלנות שנעביר את המסר, אלא המון שאלות באמצע משפטים, הערות ציניות בלי סוף- "סחבקים" , ומומחיות של "אנחנו יודעים הכל". ולמרות זאת הערב היה מעניין אם כי שונה בתכלית מכל מה שהיה לנו עד כה. האירוח אצל המשפחות המארחות הוביל לשיחות אל תוך הלילה ועד חצות. שיחות שנגעו לעצם הבחירה בחיים בבוצוואנה, עתיד הילדים במקום, החים היהודיים שיכולים לקיים ועוד. לילה מרתק אם כי ארוך מאוד.
בוקר המחרת זימן לנו נסיעה לא פחות ארוכה חזרה ליוהנסבורג, התארגנות (מזון, הוספת חומרי פרסום שהלכו התמעטו) מנוחה ויוצאים לדרך- לסוואזילנד...
סוואזילנד
לקראת הנסיעה לסוואזילנד קרו כמה דברים: שי וורד הודיעו שלא יכולים להצטרף, ורד בגלל פעילות מתוכננת בבית הכנסת ועם הקהילה שלה. שי בגלל בעיות לא צפויות אליהן היה חייב להתיחס ולטפל. במקביל הזמנתי את נעמה וילדיי שיצטרפו, הסכימו ויצאנו בהרכב חסר לסוואזילנד. הנוף לסוואזילנד השתנה במהירות, מנוף משורי מדברי לנוף הררי מאוד וירוק מאוד. ארץ יפה סוואזילנד. אנשיה מסבירי פנים וחייכנים. טוב הלב מוקרן מהם. ארצם יפה ושלווה וזה מורגש בכל שתפנה. אחרי מעבר הגבול המשכנו בנסיעה של כשעה עד לעיר הבירה מבאבאנה שם פגשנו את ג'ף, יהודי כושי שהתגייר שהוביל אותנו למלון בו אנו עתידים היינו לישון וכן לקיים את האירוע באולם האירועים. ואיזה מקום! הנוף- מהמם. החדרים יפים ונוחין ופרוסים אל מול הנוף המרהיב. אולם האירועים- לעילא ולעילא, הוטוב ביותר שהיה לנו עד כה. חבל שורד ושי לא באו, היו נהנים. משפחת דהן המורחבת כמו גם אלעד- העיתונאי וג'סטין נציג הבונים התארגנו במהירות על הפריסה של כל החומרים, באנרים, פוסטרים ותערוכה ניידת ואנו מחכים לקהילה. וגם כאן הפתעה, איזו קהילה!. הגיעו 3 משפחות יהודיות, 2 משפחות ישראליות, 4 משפחות לא יהודיות המתעניינות בישראל ו... נציגת משרד החוץ הסוואזי...
צריך לזכור, בנו של מלך סוואזילנד הוא... רב חוזר בתשובה המכהן כרב ב... צפת... מהמם. אנחנו הדבר הכי ישראלי רשמי שהגיע למקום מזה זמן רב.
הערב היה מרתק, התמקדנו בעיקר על מושגים בסיסים לגבי ישראל, אקטואליה בראי העיתונות, נושא העימות עם חזבאללה וחמאס, החיילים החטופים וכמובן היתרונות שלהמגורים והחיים בישראל. לראות את כל היהודים ולא יהודים שרים הינה מה טוב ומה נעים –חוויה אחרת... ילדיי ואשתי חשו גאווה גדולה ואני חושב שטוב שהבאתי אותם, האירוע והחוויה הגבירו אצלם את תחושת השליחות והפטריוטיות. עוד מתנה אישית למשפחה מהשליחות.
הבוקר הביא לנו את הנוף עוצר הנשימה איתו וכן את ההחלטה לחזור לכאן בקיץ לנופש. המשכנו בנסיעה והיעד היה הקרוגר פארק- לראות קצת חיות לפני הכניסה לוויט ריבר הנמצאת מש ליד בקרוגר. הדרך בסוואזילנד היתה מהממת. הרים טובלים בירוק, אנשים חייכנים. עצרנו להפסקה בבית ספר סוואזי מקומי והתענגנו: מורות נראות מורות בכל מקום ומייד מזהים אותן, התלמדים בחליפות מעומלנות, מסודרים ומסופרים, לוח בית סיפרי הציג את הישגי בית הספר ובוגריו והכל במכובדות, בית ספר המכבד את עצמו ואת בוגריו. תענוג.
וויט ריבר
מעבר מהיר של מעבר הגבול ואנו חזרה בדרום אפריקה. נסיעה מהירה ואנו בקרוגר פארק (זו לנו הפעם השלישית), אלעד וג'סטין מתרגשים ואנחנו רק מחפשים חיות. היו כמה. הקרוגר הוא תמיד חוויה מיוחד. המשכנו לוויט ריבר להתארגנות באכסניה. הקמה, התארגנות והפעם קהילה מאוד קטנה, מבודדת, מזדקנת ברובה. אלעד הוביל את הטקס הדתי של קבלת השבת ואח"כ אקטואליה על ישראל ואני את החלקים של השבויים והנעדרים, עלייה ותוכניות מסע. הערב הסתיים לאחר ארוחת ערב שאליה כל אחד הביא משהו מהבית. האנשים גילו התעניינות אך הרגשנו שהם מרגישים שהמושג קהילה כבר סיים את תפקידו כאן. איך אמרנו בקימברלי- "באנו די לסגור את האור"... שבת בבוקר יום יפה, ואני מסיים עכשיו את סיפור המשלחת הזו. חוויה עצומה. רק בשביל החום, ההתענינות, תחושת השליחות והאהבה העצומה לישראל היה שווה. הערכיות של ביקורים אלה בקהילות, לא תסולא בפז. בננו תוכנית שהועברה בצורהמקצועית, מרגשת, נוגעת ללב. דמעות ההתרגשות אצל אנשים שונים במקומות השונים- ריגשו גם אותנו. הרגשתי שעשיתי משהו משמעותי בחיים. לא אשכח חוויה זאת לעולם.
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה