המון, המון מאמצים נדרשו כדי הביא את כולם לכאן וכן חסר אחד: יאיר ומשפחתו...
איתמר הגיע בעקבות מתנת בר מצווה שקיבל מהגר (הסבתא), את אילן הצלחנו לשלוף מהעבודה בעקבות "התירוץ" של להביא את ההורים לביקור בדרום אפריקה, האמת הוא ממש רצה להגיע. ההורים פשוט התגעגעו כל כך לנכדים שלא יכלו לעמוד בזה.
כל העניין הסתבך לחלוטין בעקבות ההרעה במצבה של סבתא מזל שנכנסה לבית חולים והייתה ללא הכרה כשבוע וחצי לפני הנסיעה, מצבה הקשה והעובדה שהעתיד אינו ברור לגביה. אמא הייתה בלחץ ופחדה בעצם לעזוב ולצאת לטיסה ארוכה מחשש שמא...
בסופו של דבר ולאחר תמיכה משפחתית רחבה הסכימה אמא לטוס עם הסכם שכל יום תהיה בקשר עם המשפחה המורחבת בארץ להתעדכן על מצבה של סבתא.
המשפחה הייתה אמורה לנחות בתשע וחצי, אנחנו מההתרגשות כבר היינו בשדה התעופה בשמונה... הם כמובן יצאו מהשדה ב.. אחד עשרה וחצי... הכנו שלטים בעברית של ברוכים הבאים אותם תלינו מעל אולם קבלת הפנים וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו... טוב בסוף הם הגיעו כאמור באחד עשרה וחצי..
הפגישה הייתה מאוד מרגשת – נו, חצי שנה בלי לראות אחד את השני עשו את זה.
נסיעה הביתה ולהתרגשות עדיין ניכרת על פני כולם.
הימים הראשונים יוחדו להיכרות עם יוהנסבורג והאטרקציות שבה: מוזיאון האפרטהייד, גולד ריף סיטי, סנדטון, רוז בנק, פארק הציפורים, מונטה קזינו, פארק האריות ואגם הבירספרוט דאם: המון טיולים וחוויות וכולם כמתאבן למנה העיקרית: נסיעה לאזור מפומלנגה.
בנסיעה ניסינו לקלוע לשתי מטרות (שתי ציפורים במכה אחת): לחגוג את סדר הפסח עם קהילה קטנה ומנותקת במקום שנקרא וויט ריבר וטיול לאחד האזורים היפים בדרום אפריקה.
יצאנו לדרך. 6 שעות נסיעה הביאו אותנו ל"מקום". טוב נו, הובטחו 3 חדרים באירוח בסיסי, אירוח לא היה.בסיסי זה לא מה שנקרא שם. בקיצור, ערב סדר היה למחרת בערב? אנחנו בבוקר ברחנו כל עוד נפשנו בנו לחפש מקום לינה אחר. מצאנו מקום קסום. אבל קצת לפני זה, ועל מנת שלא תגידו שאני חשוד ב"פינוק יתר" אני מצטט את תיאור האירועים של הלילה "ההוא" בוויט ריבר כפי שנכתב על ידי ביתי, הדס והנה הוא:
ליל הצפרדעים
הנה הישראלים הטיפוסיים הגיעו אל ה"צימרים עם נוף היפה" שהובטח להם. אחרי 6 שעות נסיעה מתישה מיוהנסבורג לוויט ריבר הגענו אל הצימרים המובטחים. 9 ישראלים עייפים, רעבים, מחכים הגיעו לשלוש בקתות עלובות באמצע שום-מקום. בעודנו פורקים את המשא הכבד שהבאנו איתנו, יונתן יואב ואיתמר רצו לעבר משהו לא ברור המקפץ סביב. מסתבר שהגענו למקום נידח שמנוהל ע"י שני ישראלים, הבקתות נראות כמו החדר שלי (הדס) (מה שאומר שהן לא במצב הכי טוב שאפשר), שיש לנו שתי בקתות ל-9 אנשים, והכי גרוע, בכל צעד שאתה עושה- צפרדע.
הגיעה שעת השינה.
בעוד המשפחה המלוכלכת נכנסת לאמבטיה להתקלח (כי למה שיהיה דוש?) אחד הבנים קופץ בצעקה: "צפרדע!!!" (אלא מה?), צפרדע גדולה ומגעילה החליטה שמתחת לשירותים בחדר שלנו, יכול להיות בית נחמד בשבילה. לאחר מאמצים רבים תכנונים וצוות מרגלים שיונתן הקים, הוא תפס בהצלחה את הצפרדע בעודי (הדס) צורחת ומקפצת מחלחלה.
לאחר המקרה המגעיל, החלטנו שאנחנו מפחדים לישון על המזרונים שעל הרצפה, שמא תעלה עלינו צפרדע, אז פשוט ישנו על מיטה זוגית, אני (הדס) יונתן, יואב, איתמר, נעמה ועופר (אל תשאלו אותי איך נכנסנו למיטה זוגית כולנו, כי אני ממש לא יודעת) נעמה התעצבנה על הצפיפות והלכה לישון במכונית, בעודה נושאת רובה מים להבריח גנבים. אבא, ירד לישון על הרצפה. וכל הילדים נשארו לישון במיטה הזוגית. לאחר שעה, התעוררתי בבהלה מדפיקות דלת קולניות: "עופרררר עופרררררר חם לי בחדר שלי!!! תפתח את הדלת!!!!!!!!!!!!!" זה היה אילן דוד שלי, שהתלונן שהוא לא מצליח להירדם. כל החדר התעורר מהצעקות, חוץ מעופר- שישן את שינתו העמוקה. פתחנו לו את הדלת והוא נרדם על הרצפה.
לאחר שעה, התעוררתי כשצריכה ללכת לשירותים. הלכתי לשירותים, בעודי נמצאת בשירותים אני שומעת צליל מוזר, שלא מוצא חן בעיניי (מי שינחש מה זה היה מקבל שקל!) כן כן, צפרדע. צרחה ענקית נשמעה מהשירותים וכולם התעוררו (חוץ מעופר, שישן שינה עמוקה) ברגע שקמתי מהאסלה ורצתי בצרחות לחדר הצפרדע לא היססה לקפוץ לתוך האסלה. חזרתי לישון.
לאחר שעה בערך, שוב התעוררתי, והפעם אילן (דוד שלי) צועק בכעס רב: "נמאס לי מהג'ונגל הזה!!!" בעודו מחזיק משהו בידו (נחשו מה?) וזורק אותו באדישות מהחלון, לאחר שניסה לזרוק מהדלת כשדפק בה את הראש. כל הילדים הערים מהצרחות ישבו על המיטה בסקרנות ושאלו את אילן פה אחד: "מה קרה???" מסתבר שצפרדע החליטה שיעודה הבא זה ראשו של האיש הישן- דוד שלי. לבסוף פה אחד אני וכל שאר הילדים החלטנו שהלילה הזה אבוד מבחינת שינה, ויצאנו לראות את הזריחה (שגם היא לא הייתה שוס)
המבוגרים התעוררו בבוקר, וברחנו על נפשנו מן המקום...
הבנתם את הרעיון? אז זהו שמייד בבוקר יצאנו לכיוון מקום שנקרא סאבי, המחוז : מפומלנגה, האזור "דרך הפנוראמה" או "הפנוראמה רוט". סאבי וחראסקופ ממוקמים בלב האזור המהמם הזה. הרים ירוקים, נוף עוצר נשימה מגובה עצום, יערות, נחלים, אגמים ובריכות, מפלים וכבישים מתפתלים בתוך כל השיגעון היפה הזה. כאן גם יש את הבלייד ריבר קניון וכן את החלון של אלוהים. אז הגענו לסאבי אחרי ליל שימורים ללא הרבה שינה, התפנקנו על קפה טוב בבית קפה פסטורלי והתעניינו על מקום לינה ("לשם" אנחנו לא חוזרים!).נכנסנו לסופר הקרוב, קצת קניות והופ אנחנו בדרך לפיקניק. עצרנו במקום מרהיב שנקרא בריכות מק מק (מק מק פולס). יער עם מדשאות מטופחות מתחת לעצים, נחל צלול ובריכות יפהפיות וכל זה בתוך נוף שאי אפשר לתאר את יופיו: ההרים, הירוק, המים... פתחנו שולחן פיקניק עם ארוחה כיפית, הילדים ואיתמר קפצו למים, טיילו הלוך וחזור לאורך הנחל וכולם נהנו מהשלווה והשקט המדהימים והנדירים לאחר הלילה הקשה.
בתום הארוחה המשכנו למפלי המק מק. בכל אתר מדהים כמו זה המהווה אטרקציה תיירותית,מתפתח שוק מזכרות אפריקאיות קטן וחביב. עצרנו בו וההורים, אילן ואיתמר הצטיידו במתנות לחברים/קרובים/כל אלה שהובטחה להם מתנה כזו או אחרת. המפלים- משגעים וטבועים בצוקים אדירים.
בתום הפיקניק המגניב הזה, יצאו הילדים ואילן לטיול טרקטורונים בשטח, טיול בן שעה וחצי בהרים מסביב למפלי המק מק. יונתן ויואב היו מאוד מנוסים ברכיבה על טרקטורונים לאור הרכיבות החוזרות ונשנות שלהם באזור יוהנסבורג והפגינו בטחון רב ושליטה טובה על הטרקטורונים שלהם, איתמר ואילן היו צריכים זמן הסתגלות קצר והופ יצאו לדרך.
במקביל אנחנו- המבוגרים, המשכנו לחראסקופ, עיירה ציורית בלב הפנוראמה רוט. מייד עם ההגעה למקום ועל שפת הצוק מצאנו חדרים להשכרה הנמצאים ממש ליד המצוק האדיר (ממנו אגב עושים באנג'י ואומגה-סופרמן). כמובן שסגרנו על לינה במקום, הרבה יותר טוב מ"הצפרדעיה" שהייתה לנו. את הילדים אספנו בתום טיול הטרקטורונים ולקחתי לעשות אומגה מעל מצוק שגובהו 150 מטר... אפילו יואב, הצעיר ביותר עשה זאת ובגדול! אם ענת או אשר היו רואים להיכן שלחתי את הבן שלהם אני לא בטוח שהיו מרשים לו להגיע לדרום אפריקה, או אם ירשו לי להתארח אצלם או אפילו להיכנס אליהם הביתה פעם הבאה שאגיע לארץ...
כבר מאוחר וסדר פסח מתקרב. כאמור הוזמנו לעשות את הסדר עם הקהילה בויט ריבר. מקלחת, התארגנות ואנחנו כבר בדרך לוויט ריבר. שעה נסיעה בערך ואנחנו שם ממש בדקה האחרונה. התארגנו על פוסטרים והמון חוברות בנושא ישראל ועלייה שהבאתי, הצבנו שולחן עלייה ותוכניות בישראל, חילקנו מתנות לכל משתתף על הצלחת וכן חוברות שונות (חוץ מההגדה...) ויאללה מינגלינג...
התערבבנו עם האנשים. בסה"כ היו שם כ- 40 איש חוץ מאיתנו. את הערב ארגן שי קרמר השליח שלנו לבני עקיבא כולל אוכל כשר לפסח שהביא איתו מיוהנסבורג! הערב\התנהל עם הרבה הסברים על הפסח ומשמעותו לגולה ולחיים בגולה, מסרים סמויים וגלויים וכמובן הרבה שמח. למען האמת הערב היה מרגש במיוחד. קשרים נוצרו ונראה שבסה"כ עשה טוב לאנשים אלה שבכלל אורגן ערב כזה! הרבה כבוד מגיע לשי על הארגון.
לא נשארנו ללון במקום שכן הלינה הייתה כרוכה בלהישאר באכסניית הצפרדעים (האם יש קשר למכת צפרדעים- אחת מהמכות במצרים, בליל הסדר? ) הנסיעה חזרה לחראסקופ הייתה קשה: מאוחר מאוד, הבטן מלאה והיום הארוך נתן את אותותיו....
החלטנו שקמים מוקדם על מנת להגיע לקרוגר פארק. איזה מוקדם? בתשע בקושי יצאנו לדרך, כולם היו שפוכים מעייפות. אילן נהג ברכב אחד ואני בשני. הטיול בקרוגר פארק שארך יום שלם היה "מזליסטי", ראינו המון חיות ליום אחד! כולל אריה שניסה לצוד בופאלו. מרהיב. יצאנו מהקרוגר לעת ערב ופנינו לחראסקופ לאחר עוד יום מעייף מאוד אך מלא חוויות. ארוחת ערב אכלנו במסעדה "כמו אפריקאית", עם מעדנים ואווירה שמחה וכיפית. כולם כבר היו עייפים לגמרי ונפלו למיטות בלי להניד עף עף.
יום המחרת זימן לנו שינוי במזג האוויר והחל לטפטף, ניצלנו את ההזדמנות בכל זאת לארוחת בוקר במסעדת קפה אומנות בחראסקופ ובתקווה לשינוי במזג האוויר על מנת להגיע לחלון של אלוהים ולבלייד ריבר קניון. במסעדה פגשנו זוג ישראלים שטיילו באזור. מסתבר שהם היו אמורים לפגוש אותי ביוהנסבורג לאחר שמיקי גולוואסר התקשרה אליי וביקשה כי אפגש איתם. הם המשיכו למפומלנגה והינה אנו נפגשם כאן בסוף העולם...נתנו להם מפות והמלצות לדרך והחלטנו לשוב ליוהנסבורג בשל מזג האוויר, למעשה קיצרנו את הטיול בכמה שעות. הנסיעה חזרה הייתה ארוכה – 6 שעות... הגענו הביתה ולאחר התארגנות קלה נפלנו למיטה.
הימים הבאים הוקדשו לסיור בשוק בורמה, בשוק האפריקאי ונסיעה לסאן סיטי: העיר האבודה.
מדהים זו לא מילה. מי שלא מאמין שיקרא מה כתוב על העיירה הזו באינטרנט. מגלומניה מרהיבה. יש המשווים ללאס וגאס. בעיניי זה משהו אחר לגמרי: באמצע המדבר, בלב הישימון הוקמה עיר בילויים שהיא הרבה יתר מסתם בילוי. הוקם כאן חוף ים... כן חוף ים עם גלים בגובה 3 מטר... ארמונות,קזינו, פסלים והר געש... יודעים מה? לא אספר מה יש שם, היכנסו לאינטרנט וראו בעצמכם, שווה! יום מדהים עבר עלינו שם. נסיעה חזרה של שעתיים וחצי הביאה אותנו הביתה ושוב הפילה אותנו למיטות.
אנחנו לקראת החזרה של איתמר ואילן ביום רביעי ומרגישים את סוף הביקור. אמא מאוד רוצה כבר לחזור מהפחד לגבי סבתא למרות הטלפונים היומיומיים.
הביקור היה רצוף טיולים וחוויות ותמונות יש בשפע כאן בבלוג. תיהנו
Ofer Dahanאיתמר הגיע בעקבות מתנת בר מצווה שקיבל מהגר (הסבתא), את אילן הצלחנו לשלוף מהעבודה בעקבות "התירוץ" של להביא את ההורים לביקור בדרום אפריקה, האמת הוא ממש רצה להגיע. ההורים פשוט התגעגעו כל כך לנכדים שלא יכלו לעמוד בזה.
כל העניין הסתבך לחלוטין בעקבות ההרעה במצבה של סבתא מזל שנכנסה לבית חולים והייתה ללא הכרה כשבוע וחצי לפני הנסיעה, מצבה הקשה והעובדה שהעתיד אינו ברור לגביה. אמא הייתה בלחץ ופחדה בעצם לעזוב ולצאת לטיסה ארוכה מחשש שמא...
בסופו של דבר ולאחר תמיכה משפחתית רחבה הסכימה אמא לטוס עם הסכם שכל יום תהיה בקשר עם המשפחה המורחבת בארץ להתעדכן על מצבה של סבתא.
המשפחה הייתה אמורה לנחות בתשע וחצי, אנחנו מההתרגשות כבר היינו בשדה התעופה בשמונה... הם כמובן יצאו מהשדה ב.. אחד עשרה וחצי... הכנו שלטים בעברית של ברוכים הבאים אותם תלינו מעל אולם קבלת הפנים וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו... טוב בסוף הם הגיעו כאמור באחד עשרה וחצי..
הפגישה הייתה מאוד מרגשת – נו, חצי שנה בלי לראות אחד את השני עשו את זה.
נסיעה הביתה ולהתרגשות עדיין ניכרת על פני כולם.
הימים הראשונים יוחדו להיכרות עם יוהנסבורג והאטרקציות שבה: מוזיאון האפרטהייד, גולד ריף סיטי, סנדטון, רוז בנק, פארק הציפורים, מונטה קזינו, פארק האריות ואגם הבירספרוט דאם: המון טיולים וחוויות וכולם כמתאבן למנה העיקרית: נסיעה לאזור מפומלנגה.
בנסיעה ניסינו לקלוע לשתי מטרות (שתי ציפורים במכה אחת): לחגוג את סדר הפסח עם קהילה קטנה ומנותקת במקום שנקרא וויט ריבר וטיול לאחד האזורים היפים בדרום אפריקה.
יצאנו לדרך. 6 שעות נסיעה הביאו אותנו ל"מקום". טוב נו, הובטחו 3 חדרים באירוח בסיסי, אירוח לא היה.בסיסי זה לא מה שנקרא שם. בקיצור, ערב סדר היה למחרת בערב? אנחנו בבוקר ברחנו כל עוד נפשנו בנו לחפש מקום לינה אחר. מצאנו מקום קסום. אבל קצת לפני זה, ועל מנת שלא תגידו שאני חשוד ב"פינוק יתר" אני מצטט את תיאור האירועים של הלילה "ההוא" בוויט ריבר כפי שנכתב על ידי ביתי, הדס והנה הוא:
ליל הצפרדעים
הנה הישראלים הטיפוסיים הגיעו אל ה"צימרים עם נוף היפה" שהובטח להם. אחרי 6 שעות נסיעה מתישה מיוהנסבורג לוויט ריבר הגענו אל הצימרים המובטחים. 9 ישראלים עייפים, רעבים, מחכים הגיעו לשלוש בקתות עלובות באמצע שום-מקום. בעודנו פורקים את המשא הכבד שהבאנו איתנו, יונתן יואב ואיתמר רצו לעבר משהו לא ברור המקפץ סביב. מסתבר שהגענו למקום נידח שמנוהל ע"י שני ישראלים, הבקתות נראות כמו החדר שלי (הדס) (מה שאומר שהן לא במצב הכי טוב שאפשר), שיש לנו שתי בקתות ל-9 אנשים, והכי גרוע, בכל צעד שאתה עושה- צפרדע.
הגיעה שעת השינה.
בעוד המשפחה המלוכלכת נכנסת לאמבטיה להתקלח (כי למה שיהיה דוש?) אחד הבנים קופץ בצעקה: "צפרדע!!!" (אלא מה?), צפרדע גדולה ומגעילה החליטה שמתחת לשירותים בחדר שלנו, יכול להיות בית נחמד בשבילה. לאחר מאמצים רבים תכנונים וצוות מרגלים שיונתן הקים, הוא תפס בהצלחה את הצפרדע בעודי (הדס) צורחת ומקפצת מחלחלה.
לאחר המקרה המגעיל, החלטנו שאנחנו מפחדים לישון על המזרונים שעל הרצפה, שמא תעלה עלינו צפרדע, אז פשוט ישנו על מיטה זוגית, אני (הדס) יונתן, יואב, איתמר, נעמה ועופר (אל תשאלו אותי איך נכנסנו למיטה זוגית כולנו, כי אני ממש לא יודעת) נעמה התעצבנה על הצפיפות והלכה לישון במכונית, בעודה נושאת רובה מים להבריח גנבים. אבא, ירד לישון על הרצפה. וכל הילדים נשארו לישון במיטה הזוגית. לאחר שעה, התעוררתי בבהלה מדפיקות דלת קולניות: "עופרררר עופרררררר חם לי בחדר שלי!!! תפתח את הדלת!!!!!!!!!!!!!" זה היה אילן דוד שלי, שהתלונן שהוא לא מצליח להירדם. כל החדר התעורר מהצעקות, חוץ מעופר- שישן את שינתו העמוקה. פתחנו לו את הדלת והוא נרדם על הרצפה.
לאחר שעה, התעוררתי כשצריכה ללכת לשירותים. הלכתי לשירותים, בעודי נמצאת בשירותים אני שומעת צליל מוזר, שלא מוצא חן בעיניי (מי שינחש מה זה היה מקבל שקל!) כן כן, צפרדע. צרחה ענקית נשמעה מהשירותים וכולם התעוררו (חוץ מעופר, שישן שינה עמוקה) ברגע שקמתי מהאסלה ורצתי בצרחות לחדר הצפרדע לא היססה לקפוץ לתוך האסלה. חזרתי לישון.
לאחר שעה בערך, שוב התעוררתי, והפעם אילן (דוד שלי) צועק בכעס רב: "נמאס לי מהג'ונגל הזה!!!" בעודו מחזיק משהו בידו (נחשו מה?) וזורק אותו באדישות מהחלון, לאחר שניסה לזרוק מהדלת כשדפק בה את הראש. כל הילדים הערים מהצרחות ישבו על המיטה בסקרנות ושאלו את אילן פה אחד: "מה קרה???" מסתבר שצפרדע החליטה שיעודה הבא זה ראשו של האיש הישן- דוד שלי. לבסוף פה אחד אני וכל שאר הילדים החלטנו שהלילה הזה אבוד מבחינת שינה, ויצאנו לראות את הזריחה (שגם היא לא הייתה שוס)
המבוגרים התעוררו בבוקר, וברחנו על נפשנו מן המקום...
הבנתם את הרעיון? אז זהו שמייד בבוקר יצאנו לכיוון מקום שנקרא סאבי, המחוז : מפומלנגה, האזור "דרך הפנוראמה" או "הפנוראמה רוט". סאבי וחראסקופ ממוקמים בלב האזור המהמם הזה. הרים ירוקים, נוף עוצר נשימה מגובה עצום, יערות, נחלים, אגמים ובריכות, מפלים וכבישים מתפתלים בתוך כל השיגעון היפה הזה. כאן גם יש את הבלייד ריבר קניון וכן את החלון של אלוהים. אז הגענו לסאבי אחרי ליל שימורים ללא הרבה שינה, התפנקנו על קפה טוב בבית קפה פסטורלי והתעניינו על מקום לינה ("לשם" אנחנו לא חוזרים!).נכנסנו לסופר הקרוב, קצת קניות והופ אנחנו בדרך לפיקניק. עצרנו במקום מרהיב שנקרא בריכות מק מק (מק מק פולס). יער עם מדשאות מטופחות מתחת לעצים, נחל צלול ובריכות יפהפיות וכל זה בתוך נוף שאי אפשר לתאר את יופיו: ההרים, הירוק, המים... פתחנו שולחן פיקניק עם ארוחה כיפית, הילדים ואיתמר קפצו למים, טיילו הלוך וחזור לאורך הנחל וכולם נהנו מהשלווה והשקט המדהימים והנדירים לאחר הלילה הקשה.
בתום הארוחה המשכנו למפלי המק מק. בכל אתר מדהים כמו זה המהווה אטרקציה תיירותית,מתפתח שוק מזכרות אפריקאיות קטן וחביב. עצרנו בו וההורים, אילן ואיתמר הצטיידו במתנות לחברים/קרובים/כל אלה שהובטחה להם מתנה כזו או אחרת. המפלים- משגעים וטבועים בצוקים אדירים.
בתום הפיקניק המגניב הזה, יצאו הילדים ואילן לטיול טרקטורונים בשטח, טיול בן שעה וחצי בהרים מסביב למפלי המק מק. יונתן ויואב היו מאוד מנוסים ברכיבה על טרקטורונים לאור הרכיבות החוזרות ונשנות שלהם באזור יוהנסבורג והפגינו בטחון רב ושליטה טובה על הטרקטורונים שלהם, איתמר ואילן היו צריכים זמן הסתגלות קצר והופ יצאו לדרך.
במקביל אנחנו- המבוגרים, המשכנו לחראסקופ, עיירה ציורית בלב הפנוראמה רוט. מייד עם ההגעה למקום ועל שפת הצוק מצאנו חדרים להשכרה הנמצאים ממש ליד המצוק האדיר (ממנו אגב עושים באנג'י ואומגה-סופרמן). כמובן שסגרנו על לינה במקום, הרבה יותר טוב מ"הצפרדעיה" שהייתה לנו. את הילדים אספנו בתום טיול הטרקטורונים ולקחתי לעשות אומגה מעל מצוק שגובהו 150 מטר... אפילו יואב, הצעיר ביותר עשה זאת ובגדול! אם ענת או אשר היו רואים להיכן שלחתי את הבן שלהם אני לא בטוח שהיו מרשים לו להגיע לדרום אפריקה, או אם ירשו לי להתארח אצלם או אפילו להיכנס אליהם הביתה פעם הבאה שאגיע לארץ...
כבר מאוחר וסדר פסח מתקרב. כאמור הוזמנו לעשות את הסדר עם הקהילה בויט ריבר. מקלחת, התארגנות ואנחנו כבר בדרך לוויט ריבר. שעה נסיעה בערך ואנחנו שם ממש בדקה האחרונה. התארגנו על פוסטרים והמון חוברות בנושא ישראל ועלייה שהבאתי, הצבנו שולחן עלייה ותוכניות בישראל, חילקנו מתנות לכל משתתף על הצלחת וכן חוברות שונות (חוץ מההגדה...) ויאללה מינגלינג...
התערבבנו עם האנשים. בסה"כ היו שם כ- 40 איש חוץ מאיתנו. את הערב ארגן שי קרמר השליח שלנו לבני עקיבא כולל אוכל כשר לפסח שהביא איתו מיוהנסבורג! הערב\התנהל עם הרבה הסברים על הפסח ומשמעותו לגולה ולחיים בגולה, מסרים סמויים וגלויים וכמובן הרבה שמח. למען האמת הערב היה מרגש במיוחד. קשרים נוצרו ונראה שבסה"כ עשה טוב לאנשים אלה שבכלל אורגן ערב כזה! הרבה כבוד מגיע לשי על הארגון.
לא נשארנו ללון במקום שכן הלינה הייתה כרוכה בלהישאר באכסניית הצפרדעים (האם יש קשר למכת צפרדעים- אחת מהמכות במצרים, בליל הסדר? ) הנסיעה חזרה לחראסקופ הייתה קשה: מאוחר מאוד, הבטן מלאה והיום הארוך נתן את אותותיו....
החלטנו שקמים מוקדם על מנת להגיע לקרוגר פארק. איזה מוקדם? בתשע בקושי יצאנו לדרך, כולם היו שפוכים מעייפות. אילן נהג ברכב אחד ואני בשני. הטיול בקרוגר פארק שארך יום שלם היה "מזליסטי", ראינו המון חיות ליום אחד! כולל אריה שניסה לצוד בופאלו. מרהיב. יצאנו מהקרוגר לעת ערב ופנינו לחראסקופ לאחר עוד יום מעייף מאוד אך מלא חוויות. ארוחת ערב אכלנו במסעדה "כמו אפריקאית", עם מעדנים ואווירה שמחה וכיפית. כולם כבר היו עייפים לגמרי ונפלו למיטות בלי להניד עף עף.
יום המחרת זימן לנו שינוי במזג האוויר והחל לטפטף, ניצלנו את ההזדמנות בכל זאת לארוחת בוקר במסעדת קפה אומנות בחראסקופ ובתקווה לשינוי במזג האוויר על מנת להגיע לחלון של אלוהים ולבלייד ריבר קניון. במסעדה פגשנו זוג ישראלים שטיילו באזור. מסתבר שהם היו אמורים לפגוש אותי ביוהנסבורג לאחר שמיקי גולוואסר התקשרה אליי וביקשה כי אפגש איתם. הם המשיכו למפומלנגה והינה אנו נפגשם כאן בסוף העולם...נתנו להם מפות והמלצות לדרך והחלטנו לשוב ליוהנסבורג בשל מזג האוויר, למעשה קיצרנו את הטיול בכמה שעות. הנסיעה חזרה הייתה ארוכה – 6 שעות... הגענו הביתה ולאחר התארגנות קלה נפלנו למיטה.
הימים הבאים הוקדשו לסיור בשוק בורמה, בשוק האפריקאי ונסיעה לסאן סיטי: העיר האבודה.
מדהים זו לא מילה. מי שלא מאמין שיקרא מה כתוב על העיירה הזו באינטרנט. מגלומניה מרהיבה. יש המשווים ללאס וגאס. בעיניי זה משהו אחר לגמרי: באמצע המדבר, בלב הישימון הוקמה עיר בילויים שהיא הרבה יתר מסתם בילוי. הוקם כאן חוף ים... כן חוף ים עם גלים בגובה 3 מטר... ארמונות,קזינו, פסלים והר געש... יודעים מה? לא אספר מה יש שם, היכנסו לאינטרנט וראו בעצמכם, שווה! יום מדהים עבר עלינו שם. נסיעה חזרה של שעתיים וחצי הביאה אותנו הביתה ושוב הפילה אותנו למיטות.
אנחנו לקראת החזרה של איתמר ואילן ביום רביעי ומרגישים את סוף הביקור. אמא מאוד רוצה כבר לחזור מהפחד לגבי סבתא למרות הטלפונים היומיומיים.
הביקור היה רצוף טיולים וחוויות ותמונות יש בשפע כאן בבלוג. תיהנו
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה