שבוע ראשון חלף עבר במהירות הבזק עליי ועל משפחתי בדרום אפריקה.
בשבוע זה צברנו חוויות למכביר לצד עיסוק בשני נושאים עיקריים:
- "סידור" המשפחה
- התחככות עם הקהילה ומסגרת העבודה- ניסיון לצבור חוויות שייבנו את עולם השליחות שלי למול התרבות היהודית המקומית.
נחתנו ביום שישי ה- 25 לאוגוסט ביוהנסבורג בשעה 14:30. קבלת הפנים היתה חמה ומדהימה: ריצ'רד ולולה סאמרס שליחי הבונים-עליה-חינוך כמו גם קנדיס ולארה- אנשי מרכז ישראל, חיכו לנו עם סלסילות שוקולד, כרטיסי חיוג (סים), מפות של יוהנסבורג והאזור וברכות חמות בשדה התעופה.
משדה התעופה עברנו למלון באזור סנדטון ביוהנסבורג לשם הגענו בשעה 16:30.
בשעה 18:00 (שעה וחצי לאחר הגעתנו), הצטרפנו לארוחת ערב חגיגית של הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית כשאורח הכבוד היה יועץ ראש הממשלה אריאל שרון - רענן גיסין. בארוחת הערב זכינו לברכות חמות והמון תשומת לב כמעט מכל הנוכחים, מה שלא עזר במיוחד לילדים שפשוט נרדמו מעייפות על שולחן האוכל...
זה היה הרמז שאולי המשפחה קצת עייפה...
בשבת שוב זכינו לביקורם של ריצ'רד ולולה סאמרס שדאגו לאוריינטציה שלנו עם הסביבה הקרובה. שעות הערב המוקדמות הוקדשו לפתיחה החגיגית של הועידה שנתית של הפדרציה הציונית הדרא"פ. טקס עם המון נאומים, המון משתתפים שנחגג בהמון הוד והדר עם נאום חוצב להבות (ומעורר מחלוקות...) של רענן גיסין.
הפתיחה החגיגית היתה הזדמנות להכיר ולהתחכך בכל המי ומי בעולם הציוני יהודי של דרא"פ כמו גם לשרטט מפה ראשונה של מי הם הדמויות המובילות את עולם זה וכן את מי עולם זה מנסה לקרב אליו.
בניגוד לכל הציפיות וההכנות שקיבלתי הרוב לא היה דתי... הפרק הדתי בפתיחה החגיגית של העולם הציוני הדרום אפריקאי בא לידי ביטוי בכך שניתן מקום לנאומים של הרב הראשי הרב גולדשטיין. אך ללא ספק המשקל הגדול ניתן לישראל על המצב המדיני וחברתי בה לאור המלחמה שהתרגשה עליה, נציגיה (יו"ר טלפד, רענן גיסין ושליחי הסוכנות) לצד ביסוס מעמדו של יו"ר הפדרציה: אברהם קרנגל שהיה מרכז הערב.
יום המחרת היה יום הועידה. בוועידה נכחו למעשה כל נציגי הפדרציה מכל רחבי דרא"פ והיתה זו הזדמנות להכיר אנשים שונים ממקומות שונים כמו גם לקשור קשרים אישיים (נציגי דרבן, קייפטאון ופורט אליזבת).
הועידה הוקדשה להגשת מועמדות של אנשים שונים בפדרציה לוועד המנהל של הפדרציה לצידו של אברהם קרנגל. מועמדות שהוצגה באופן פרובוקטיבי היתה של דויד הירש, יו"ר הפדרציה בקייפטאון. מועמדות מפתיעה היתה של ירון פילצר: ישראלי יורד החי בקהילה מזה שנים רבות.
בסופו של יום נבחרו 4 אנשים לתפקיד: דויד הירש מקייפטאון, רוני מינק– סגן מנהל ביה"ס קינג דויד לינגספילד, מרסיה פרנס– יו"ר נשות ויצ"ו, וריבה פורמן- האחראית על "ישראל עכשיו" . כמו כן נבחר לקדנציה נוספת אברהם קרנגל וכנשיא הפדרציה נבחר יונתן סילק.
הועידה הוקדשה לסיכומי העשייה השנתית בפדרציה על שלוחותיה השונות: גזברות ומצב כלכלי, אירועים קהילתיים, פעילות מול כתבות ופעילות עיתונאית אנטי ישראלית, תנועות הנוער, ארגון הסטודנטים, טלפד וכמובן ועדת עלייה שתכניה הועברו על ידי דורון קליין והוקדשו לנושא העלייה (מספרים, סטטיסטיקות ומגמות).
במעמד זה הוזמנתי להציג את עצמי, וכמובן שהקדשתי מספר מילים לכוונותיי להמשך (ייעול, קיצור ושיפור תהליכי העלייה בדרא"פ , מיקוד בתוכניות ארוכות הטווח-מסע, כניסה לנושא העזרה בקליטה בארץ טרם העלייה- בשת"פ עם טלפד והסוכנות, מיקוד בחינוך הפורמאלי והביצתי פורמאלי (תנועות הנוער)והתוכניות החינוכיות כגורם מרכזי בהכשרת הלבבות לקראת עלייה).
הנאום שהיה קצר אפשר למשתתפים היכרות ראשונית איתי והתוצאות ניכרו מייד: משתתפים רבים בוועידה נגשו אליי, לחיצות ידיים,היכרויות ראשוניות והזמנות למקומות שונים (בתי כנסת, ישיבות, מפגשים וסתם ביקורים).
הועידה אפשרה לי להבין את ההיקף העצום של מספר הגורמים המעורבים בעשייה הציונית בדרום אפריקה. כתיבת סיכום זה מאפשרת לי לגבש ביני לבין עצמי את ההבנה שיש להתמקד בגורמים הרלוונטיים (סטודנטים, בוגרי תיכון, תנועות הנוער, ילדי ישראלים יורדים) ובמסגרות הפעילות הרלוונטיות: בתי הספר, תנועות הנוער, אוניברסיטאות, קהילות מרוחקות, אחרת תהיה המון עשייה לא ממוקדת.
הועידה התקיימה ביומי השלישי בדרום אפריקה וכבר אז נאלצתי לעזוב את המשפחה, מהלך שעורר אצלי דאגה לא מועטה: טלפון למשפחה לא הניב תוצאות- לא היתה תשובה, גם במלון לא היתה תשובה, מה שהעלה את מפלס הלחץ והחרדה לרמות שחבל"ז... לקחתי את האוטו ונסעתי למלון, לחרדתי גיליתי שהרכב של אישתי איננו... לאחר כחצי שעה בחנייה וחרדות מתקדמות וטלפונים אינספור ענתה אישתי לטלפון. מסתבר שהחליטה שלא מתאים לה לשבת כל היום במלון, מצאה ישראלית מכפר ורדים הנמצאת ביוהנסבורג, אספה אותה ויחד נסעו ל... שופינג ובילוי... ראוי להבין שהנהיגה היא בצד שמאל... והיא אינה מכירה דבר וחצי דבר ביוהנסבורג, והסיפורים על פשע וכו, וכו,...
יום שני (תחילת השבוע כאן) הוקדש לסיור של כל המשפחה בין בתי הספר היהודיים, פגישות עם מנהלי בתי הספר כמו גם עם מנהלי המחלקות לעברית בבתי ספר אלה לשם בחירת בית הספר המתאים לילדינו, במקביל הנחיתי את מזכירת מרכז ישראל ליצור קשר עם מתווכי בתים וכן סוחרי רכב ולקבוע לי איתם פגישות. בתום היום בחרנו כמשפחה את בית הספר "קינג דויד ויקטורי פארק" בשל התפיסה הפתוחה יחסית שלו לאומנות, לנוער ולתפיסות עולם. התרשמנו התרשמו עמוקה ממנהל בית הספר התיכון ומתפיסות עולמו החינוכי.
באותה הזדמנות ביקשתי ממזכירות ביה"ס התיכון וביה"ס היסודי לפרסם בדפי המידע החודשיים של בתי הספר כי אנו מחפשים בית לשכירות. הבקשה הולידה טלפון מיידי ממזכירת בית הספר לחמתה העוסקת בתיווך. זו חזרה אלינו לאחר שעתיים ובידה הבשורה שבמקרה התפנה בית בתוך קומפלקס הנמצא ... מול בית הספר (שער מול שער!). מיהרנו לפגישה עם המתווכת ובעל הבית ולחרדתנו גילינו כי המחיר שדורשים הוא גבוה במיוחד לתקציב שהוקצה לנו על ידי הסוכנות. הבית לעומת זו התאים ככפפה ליד לצרכינו: מרווח, מול ביה"ס (אין צורך בהסעות!), חלק מקומפלקס ולכן מאובטח, עם שמירה. לצד זאת עמדה סוגיית המחיר והעובדה שהבית ריק לחלוטין, ללא ריהוט. בדיקה מהירה העלתה כי המחיר הנדרש הוא מציאה , אבל תקציב הסוכנות כאמור אינו תואם את רמות המחירים הריאליות ביוהנסבורג. משא ומתן עם בעל הבית הצליח ולהוריד את המחיר בכ- 10% כמו גם ויתור על דמי התיווך (סה"כ הורדה של למעלה 20% מהשכירות השנתית) ואפשר לנו לפנות לסוכנות לאישור הבית. עדיין ממתינים לתשובה ומקווים לטוב. האבסורד הוא ששבוע שהיה במלון והמתנה לתשובת הסוכנות עולה כמעט כמו שכירות של חודש- ויוצא שכרנו בהפסדנו... הייתי שמח לחסוך את הכסף של הסוכנות היהודית ולעבור כבר לבית ולבסס חיים נורמאליים, עם זאת אנחנו כאן רק 4 ימים...
ביום המחרת (יום שלישי)- הקדשנו לשהייה עם הילדים בבתי הספר על מנת להקל על קליטתם, מהלך שהוכיח את עצמו ואפשר להם להשקיט המון חששות לאור העובדה שאין להם את השפה.
הימים וסדר היום שלנו כאן שונה בעליל: מצד אחד הילדים מסיימים כאן בשעה 14:30 ואז צריך לרוץ למצוא להם אוכל (אין בית... רק ג'אנק פוד). עד 16:00 נגמר הסיפור הזה ואח"כ חיפוש הדרך למלון... התארגנות ויציאה לפגישות לאור הזמנות של אנשים שונים. לזכות השליחים ייאמר כי לא היה ערב אחד שנשארנו לבד: ארוחת ערב עם לולה וריצ'רד, בילוי עם מדריכי הבונים, ערב בילוי עם כל השליחים, ערב עם שי ודפי קרמר , ערב עם משפחת לוי- פעילים בקהילה ועוד.
חוויה מפחיה אחת קרתה לנו כבר ביומנו חמישי ביוהנסבורג: בזמן העברת המזוודות למלון נסענו בשני רכבים באחד איישתי נוהגת ובשני אני. לקחנו את הפניה הלא נכונה וטעינו... כאשר ראינו את העוני מסביב, המספר העצום של כושים שרצים על הכביש ומסביבנו, המדורות שמסביבם כושים רבים מתחממים על הכביש- הבנו שאולי קצת טעינו והאמת די נבהלנו. נכנסנו לתחנת דלק שם ראינו כושים במדים מצוידים ברובי סער מקוצרים. איישתי נכנסה לפאניקה, נעלה את האוטו ועברה לרכב שלי. טלפון למכרים ותיאור האזור הבהיר שנכנסו לאחד האזורים היותר מסוכנים ביוהנסבורג- רובע אלכסנדרה. למקום הגיע איש מהקהילה שהוביל אותנו החוצה מהאזור.
לכולנו שלום... עם זאת למדנו להעריך את האזורים בהם אנו נמצאים וחיים.
יוהנסבורג היא כרך עצום בגודלו ומידותיו, עם זאת מחולק בצורה ברורה לאזורים בהם החיים הם "ערוץ החיים הטובים" לעומת אזורים שלא ראוי להתקרב אליהם והחיים בהם עלובים, הסיכוי שתותקף ותשדד (במקרה הטוב) גבוהים. אנו משתדלים להתמקד בשלב זה בערוץ החיים הטובים...
קבעתי והתחלתי את יומי הראשון לעבודה ביום שישי, יום שהוקדש לפגישות עם בעלי התפקידים במטה מרכז ישראל. הפגישות הוקדשו להיכרות אישית, הגדרת תפקיד ונוהלי עבודה כמו גם לו"ז מסודר וכיוונים לשבועיים הקרובים.
השבועיים הקרובים יוקדשו להיכרות עם הפדרציה, השליחים, גורמים ממשיקים לפדרציה הפועלים בבניין "ביחד" כמו גם לתנועות הנוער.
סוגיה עקרונית ומעשית לה נדרשתי מייד ביום הראשון היא סוגיית השליחה הצעירה בקייפטאון המתעתדת להתחתן עם האחראי על ג'יפסי ברשת בתי הספר בהרצליה ולחזור לעבוד בג'יפסי לאחר החתונה (במילים אחרות להישאר בדרא"פ). הסוגיה לכאורה מורכבת כיוון שמצד אחד הארכת החוזה למנהל הג'יפסי הוצעה על ידי מנהל בית הספר ומכאן גם ההחלטה של השליחה להישאר כמו גם לעבוד בג'יפסי, מצד שני המשך עבודתה של השליחה הצעירה בג'יפסי תביא לפגיעה חמורה בעבודת השליחות הצעירות המחליפות עד חוסר רלוונטיות שלהן ואולי בעתיד להפסקת מימון פעילותן (תהליך דומה שעבר על הסמינרים הציוניים בקייפטאון) וצד שלישי הנזק העצום שנגרם לתדמית השליחים בעצם הישארות של שליחה במקום השליחות.
עמדתי היתה חדה וברורה גם אם הובילה לאי נעימות מסוימת כלפי מנהל ביה"ס: השליחה צריכה לסיים את שליחותה ולחזור לארץ. אני רואה בעניין מצדה חוסר לויאליות למערכת ששלחה אותה כמו גם ניצול ציני של הידע והניסיון שצברה מהסוכנות ובזכות הסוכנות לתועלתה האישית וכי שליחות גוררת לצידה מחויבות עמוקה למדינת ישראל כמו גם לקהילה אליה מגיע השליח.
כמובן שלא נכנסתי להיבט האישי (חתונה עתידית) כמו גם לאינטרס של ביה"ס בהמשך הארכת החוזה למנהל הג'יפסי, מאחר וראיתי בכך סוגיה פנימית שלהם שאין לי את המקום להתערב. במעמד השליחה בהחלט ראיתי מקום להתערבות מאחר והוא שלנו ועלול לפגוע בסוכנות ובמשלחת. אני מודע בהחלט לאפשרות שמנהל ביה"ס יחליט להאריך את חוזה מנהל הג'יפסי, והשליחה תחליט שהיא חוזרת לארץ ובתום החוזה חוזרת לדרא"פ אך בנקודת הזמן הזו חשובה הניראות והעמדה הברורה לגבי השליחים והשליחות הן למול בעלי התפקידים בקהילה, למול הקהילה וכן למול השליחים בדרא"פ.
שישי בערב הוזמנתי ובאתי עם משפחתי לבית הכנסת של תנועת המזרחי, שמעתי את נאומו חוצב הלהבות של הרב דורון פרז, לא הסכמתי עם רבים מדבריו ועם אופן הצגת המלחמה בלבנון כמו גם את מדינת ישראל, אך הוצגתי בפני קהל המתפללים, וכן קבעתי פגישה עם הרב (ישראלי שהאריך את שליחותו מטעם תנועת המזרחי משנתיים, ל6 שנים...). התרשמתי עמוקות מהציונות העמוקה בקרב קהל המתפללים עד ששי קרמר טרח להחזיר אותי לקרקע המציאות בציון 2 עובדות חשובות: קהל זה ציוני ואוהב את המדינה ומתעתד לעשות עלייה שנים רבות.. והעובדה שאחוזי העלייה מקרב קהל זה אינו מהגבוהים ביותר.
ארוחת ערב שישי בבית משפחת קרמר היתה נעימה ובאווירה נהדרת, והזדמן לנו להכיר את המשפחה כמו גם את השליח הצעיר של הסמינרים הציוניים, את העשייה הברוכה של דפי קרמר במסגרת אמונה וכמובן את המעורבות של המשפחה בקהילה הדתית ציונית של המזרחי ובני עקיבא.
לסיכום, שני מטרות הצבתי לעצמי לתקופה הקרובה:
- "סידור" המשפחה
- התחככות עם הקהילה ומסגרת העבודה- ניסיון לצבור חוויות שייבנו את עולם השליחות שלי למול התרבות היהודית המקומית.
עד כה נראה כי אנחנו בכיוון הנכון ומקווה שימשיך כך.
זהו בשלב זה, מקווה שלא התייגעתם ומקווה להפוך את כתיבת הסיכומים והחוויות שלי לתרפיה של שבת בבוקר...
בשבוע זה צברנו חוויות למכביר לצד עיסוק בשני נושאים עיקריים:
- "סידור" המשפחה
- התחככות עם הקהילה ומסגרת העבודה- ניסיון לצבור חוויות שייבנו את עולם השליחות שלי למול התרבות היהודית המקומית.
נחתנו ביום שישי ה- 25 לאוגוסט ביוהנסבורג בשעה 14:30. קבלת הפנים היתה חמה ומדהימה: ריצ'רד ולולה סאמרס שליחי הבונים-עליה-חינוך כמו גם קנדיס ולארה- אנשי מרכז ישראל, חיכו לנו עם סלסילות שוקולד, כרטיסי חיוג (סים), מפות של יוהנסבורג והאזור וברכות חמות בשדה התעופה.
משדה התעופה עברנו למלון באזור סנדטון ביוהנסבורג לשם הגענו בשעה 16:30.
בשעה 18:00 (שעה וחצי לאחר הגעתנו), הצטרפנו לארוחת ערב חגיגית של הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית כשאורח הכבוד היה יועץ ראש הממשלה אריאל שרון - רענן גיסין. בארוחת הערב זכינו לברכות חמות והמון תשומת לב כמעט מכל הנוכחים, מה שלא עזר במיוחד לילדים שפשוט נרדמו מעייפות על שולחן האוכל...
זה היה הרמז שאולי המשפחה קצת עייפה...
בשבת שוב זכינו לביקורם של ריצ'רד ולולה סאמרס שדאגו לאוריינטציה שלנו עם הסביבה הקרובה. שעות הערב המוקדמות הוקדשו לפתיחה החגיגית של הועידה שנתית של הפדרציה הציונית הדרא"פ. טקס עם המון נאומים, המון משתתפים שנחגג בהמון הוד והדר עם נאום חוצב להבות (ומעורר מחלוקות...) של רענן גיסין.
הפתיחה החגיגית היתה הזדמנות להכיר ולהתחכך בכל המי ומי בעולם הציוני יהודי של דרא"פ כמו גם לשרטט מפה ראשונה של מי הם הדמויות המובילות את עולם זה וכן את מי עולם זה מנסה לקרב אליו.
בניגוד לכל הציפיות וההכנות שקיבלתי הרוב לא היה דתי... הפרק הדתי בפתיחה החגיגית של העולם הציוני הדרום אפריקאי בא לידי ביטוי בכך שניתן מקום לנאומים של הרב הראשי הרב גולדשטיין. אך ללא ספק המשקל הגדול ניתן לישראל על המצב המדיני וחברתי בה לאור המלחמה שהתרגשה עליה, נציגיה (יו"ר טלפד, רענן גיסין ושליחי הסוכנות) לצד ביסוס מעמדו של יו"ר הפדרציה: אברהם קרנגל שהיה מרכז הערב.
יום המחרת היה יום הועידה. בוועידה נכחו למעשה כל נציגי הפדרציה מכל רחבי דרא"פ והיתה זו הזדמנות להכיר אנשים שונים ממקומות שונים כמו גם לקשור קשרים אישיים (נציגי דרבן, קייפטאון ופורט אליזבת).
הועידה הוקדשה להגשת מועמדות של אנשים שונים בפדרציה לוועד המנהל של הפדרציה לצידו של אברהם קרנגל. מועמדות שהוצגה באופן פרובוקטיבי היתה של דויד הירש, יו"ר הפדרציה בקייפטאון. מועמדות מפתיעה היתה של ירון פילצר: ישראלי יורד החי בקהילה מזה שנים רבות.
בסופו של יום נבחרו 4 אנשים לתפקיד: דויד הירש מקייפטאון, רוני מינק– סגן מנהל ביה"ס קינג דויד לינגספילד, מרסיה פרנס– יו"ר נשות ויצ"ו, וריבה פורמן- האחראית על "ישראל עכשיו" . כמו כן נבחר לקדנציה נוספת אברהם קרנגל וכנשיא הפדרציה נבחר יונתן סילק.
הועידה הוקדשה לסיכומי העשייה השנתית בפדרציה על שלוחותיה השונות: גזברות ומצב כלכלי, אירועים קהילתיים, פעילות מול כתבות ופעילות עיתונאית אנטי ישראלית, תנועות הנוער, ארגון הסטודנטים, טלפד וכמובן ועדת עלייה שתכניה הועברו על ידי דורון קליין והוקדשו לנושא העלייה (מספרים, סטטיסטיקות ומגמות).
במעמד זה הוזמנתי להציג את עצמי, וכמובן שהקדשתי מספר מילים לכוונותיי להמשך (ייעול, קיצור ושיפור תהליכי העלייה בדרא"פ , מיקוד בתוכניות ארוכות הטווח-מסע, כניסה לנושא העזרה בקליטה בארץ טרם העלייה- בשת"פ עם טלפד והסוכנות, מיקוד בחינוך הפורמאלי והביצתי פורמאלי (תנועות הנוער)והתוכניות החינוכיות כגורם מרכזי בהכשרת הלבבות לקראת עלייה).
הנאום שהיה קצר אפשר למשתתפים היכרות ראשונית איתי והתוצאות ניכרו מייד: משתתפים רבים בוועידה נגשו אליי, לחיצות ידיים,היכרויות ראשוניות והזמנות למקומות שונים (בתי כנסת, ישיבות, מפגשים וסתם ביקורים).
הועידה אפשרה לי להבין את ההיקף העצום של מספר הגורמים המעורבים בעשייה הציונית בדרום אפריקה. כתיבת סיכום זה מאפשרת לי לגבש ביני לבין עצמי את ההבנה שיש להתמקד בגורמים הרלוונטיים (סטודנטים, בוגרי תיכון, תנועות הנוער, ילדי ישראלים יורדים) ובמסגרות הפעילות הרלוונטיות: בתי הספר, תנועות הנוער, אוניברסיטאות, קהילות מרוחקות, אחרת תהיה המון עשייה לא ממוקדת.
הועידה התקיימה ביומי השלישי בדרום אפריקה וכבר אז נאלצתי לעזוב את המשפחה, מהלך שעורר אצלי דאגה לא מועטה: טלפון למשפחה לא הניב תוצאות- לא היתה תשובה, גם במלון לא היתה תשובה, מה שהעלה את מפלס הלחץ והחרדה לרמות שחבל"ז... לקחתי את האוטו ונסעתי למלון, לחרדתי גיליתי שהרכב של אישתי איננו... לאחר כחצי שעה בחנייה וחרדות מתקדמות וטלפונים אינספור ענתה אישתי לטלפון. מסתבר שהחליטה שלא מתאים לה לשבת כל היום במלון, מצאה ישראלית מכפר ורדים הנמצאת ביוהנסבורג, אספה אותה ויחד נסעו ל... שופינג ובילוי... ראוי להבין שהנהיגה היא בצד שמאל... והיא אינה מכירה דבר וחצי דבר ביוהנסבורג, והסיפורים על פשע וכו, וכו,...
יום שני (תחילת השבוע כאן) הוקדש לסיור של כל המשפחה בין בתי הספר היהודיים, פגישות עם מנהלי בתי הספר כמו גם עם מנהלי המחלקות לעברית בבתי ספר אלה לשם בחירת בית הספר המתאים לילדינו, במקביל הנחיתי את מזכירת מרכז ישראל ליצור קשר עם מתווכי בתים וכן סוחרי רכב ולקבוע לי איתם פגישות. בתום היום בחרנו כמשפחה את בית הספר "קינג דויד ויקטורי פארק" בשל התפיסה הפתוחה יחסית שלו לאומנות, לנוער ולתפיסות עולם. התרשמנו התרשמו עמוקה ממנהל בית הספר התיכון ומתפיסות עולמו החינוכי.
באותה הזדמנות ביקשתי ממזכירות ביה"ס התיכון וביה"ס היסודי לפרסם בדפי המידע החודשיים של בתי הספר כי אנו מחפשים בית לשכירות. הבקשה הולידה טלפון מיידי ממזכירת בית הספר לחמתה העוסקת בתיווך. זו חזרה אלינו לאחר שעתיים ובידה הבשורה שבמקרה התפנה בית בתוך קומפלקס הנמצא ... מול בית הספר (שער מול שער!). מיהרנו לפגישה עם המתווכת ובעל הבית ולחרדתנו גילינו כי המחיר שדורשים הוא גבוה במיוחד לתקציב שהוקצה לנו על ידי הסוכנות. הבית לעומת זו התאים ככפפה ליד לצרכינו: מרווח, מול ביה"ס (אין צורך בהסעות!), חלק מקומפלקס ולכן מאובטח, עם שמירה. לצד זאת עמדה סוגיית המחיר והעובדה שהבית ריק לחלוטין, ללא ריהוט. בדיקה מהירה העלתה כי המחיר הנדרש הוא מציאה , אבל תקציב הסוכנות כאמור אינו תואם את רמות המחירים הריאליות ביוהנסבורג. משא ומתן עם בעל הבית הצליח ולהוריד את המחיר בכ- 10% כמו גם ויתור על דמי התיווך (סה"כ הורדה של למעלה 20% מהשכירות השנתית) ואפשר לנו לפנות לסוכנות לאישור הבית. עדיין ממתינים לתשובה ומקווים לטוב. האבסורד הוא ששבוע שהיה במלון והמתנה לתשובת הסוכנות עולה כמעט כמו שכירות של חודש- ויוצא שכרנו בהפסדנו... הייתי שמח לחסוך את הכסף של הסוכנות היהודית ולעבור כבר לבית ולבסס חיים נורמאליים, עם זאת אנחנו כאן רק 4 ימים...
ביום המחרת (יום שלישי)- הקדשנו לשהייה עם הילדים בבתי הספר על מנת להקל על קליטתם, מהלך שהוכיח את עצמו ואפשר להם להשקיט המון חששות לאור העובדה שאין להם את השפה.
הימים וסדר היום שלנו כאן שונה בעליל: מצד אחד הילדים מסיימים כאן בשעה 14:30 ואז צריך לרוץ למצוא להם אוכל (אין בית... רק ג'אנק פוד). עד 16:00 נגמר הסיפור הזה ואח"כ חיפוש הדרך למלון... התארגנות ויציאה לפגישות לאור הזמנות של אנשים שונים. לזכות השליחים ייאמר כי לא היה ערב אחד שנשארנו לבד: ארוחת ערב עם לולה וריצ'רד, בילוי עם מדריכי הבונים, ערב בילוי עם כל השליחים, ערב עם שי ודפי קרמר , ערב עם משפחת לוי- פעילים בקהילה ועוד.
חוויה מפחיה אחת קרתה לנו כבר ביומנו חמישי ביוהנסבורג: בזמן העברת המזוודות למלון נסענו בשני רכבים באחד איישתי נוהגת ובשני אני. לקחנו את הפניה הלא נכונה וטעינו... כאשר ראינו את העוני מסביב, המספר העצום של כושים שרצים על הכביש ומסביבנו, המדורות שמסביבם כושים רבים מתחממים על הכביש- הבנו שאולי קצת טעינו והאמת די נבהלנו. נכנסנו לתחנת דלק שם ראינו כושים במדים מצוידים ברובי סער מקוצרים. איישתי נכנסה לפאניקה, נעלה את האוטו ועברה לרכב שלי. טלפון למכרים ותיאור האזור הבהיר שנכנסו לאחד האזורים היותר מסוכנים ביוהנסבורג- רובע אלכסנדרה. למקום הגיע איש מהקהילה שהוביל אותנו החוצה מהאזור.
לכולנו שלום... עם זאת למדנו להעריך את האזורים בהם אנו נמצאים וחיים.
יוהנסבורג היא כרך עצום בגודלו ומידותיו, עם זאת מחולק בצורה ברורה לאזורים בהם החיים הם "ערוץ החיים הטובים" לעומת אזורים שלא ראוי להתקרב אליהם והחיים בהם עלובים, הסיכוי שתותקף ותשדד (במקרה הטוב) גבוהים. אנו משתדלים להתמקד בשלב זה בערוץ החיים הטובים...
קבעתי והתחלתי את יומי הראשון לעבודה ביום שישי, יום שהוקדש לפגישות עם בעלי התפקידים במטה מרכז ישראל. הפגישות הוקדשו להיכרות אישית, הגדרת תפקיד ונוהלי עבודה כמו גם לו"ז מסודר וכיוונים לשבועיים הקרובים.
השבועיים הקרובים יוקדשו להיכרות עם הפדרציה, השליחים, גורמים ממשיקים לפדרציה הפועלים בבניין "ביחד" כמו גם לתנועות הנוער.
סוגיה עקרונית ומעשית לה נדרשתי מייד ביום הראשון היא סוגיית השליחה הצעירה בקייפטאון המתעתדת להתחתן עם האחראי על ג'יפסי ברשת בתי הספר בהרצליה ולחזור לעבוד בג'יפסי לאחר החתונה (במילים אחרות להישאר בדרא"פ). הסוגיה לכאורה מורכבת כיוון שמצד אחד הארכת החוזה למנהל הג'יפסי הוצעה על ידי מנהל בית הספר ומכאן גם ההחלטה של השליחה להישאר כמו גם לעבוד בג'יפסי, מצד שני המשך עבודתה של השליחה הצעירה בג'יפסי תביא לפגיעה חמורה בעבודת השליחות הצעירות המחליפות עד חוסר רלוונטיות שלהן ואולי בעתיד להפסקת מימון פעילותן (תהליך דומה שעבר על הסמינרים הציוניים בקייפטאון) וצד שלישי הנזק העצום שנגרם לתדמית השליחים בעצם הישארות של שליחה במקום השליחות.
עמדתי היתה חדה וברורה גם אם הובילה לאי נעימות מסוימת כלפי מנהל ביה"ס: השליחה צריכה לסיים את שליחותה ולחזור לארץ. אני רואה בעניין מצדה חוסר לויאליות למערכת ששלחה אותה כמו גם ניצול ציני של הידע והניסיון שצברה מהסוכנות ובזכות הסוכנות לתועלתה האישית וכי שליחות גוררת לצידה מחויבות עמוקה למדינת ישראל כמו גם לקהילה אליה מגיע השליח.
כמובן שלא נכנסתי להיבט האישי (חתונה עתידית) כמו גם לאינטרס של ביה"ס בהמשך הארכת החוזה למנהל הג'יפסי, מאחר וראיתי בכך סוגיה פנימית שלהם שאין לי את המקום להתערב. במעמד השליחה בהחלט ראיתי מקום להתערבות מאחר והוא שלנו ועלול לפגוע בסוכנות ובמשלחת. אני מודע בהחלט לאפשרות שמנהל ביה"ס יחליט להאריך את חוזה מנהל הג'יפסי, והשליחה תחליט שהיא חוזרת לארץ ובתום החוזה חוזרת לדרא"פ אך בנקודת הזמן הזו חשובה הניראות והעמדה הברורה לגבי השליחים והשליחות הן למול בעלי התפקידים בקהילה, למול הקהילה וכן למול השליחים בדרא"פ.
שישי בערב הוזמנתי ובאתי עם משפחתי לבית הכנסת של תנועת המזרחי, שמעתי את נאומו חוצב הלהבות של הרב דורון פרז, לא הסכמתי עם רבים מדבריו ועם אופן הצגת המלחמה בלבנון כמו גם את מדינת ישראל, אך הוצגתי בפני קהל המתפללים, וכן קבעתי פגישה עם הרב (ישראלי שהאריך את שליחותו מטעם תנועת המזרחי משנתיים, ל6 שנים...). התרשמתי עמוקות מהציונות העמוקה בקרב קהל המתפללים עד ששי קרמר טרח להחזיר אותי לקרקע המציאות בציון 2 עובדות חשובות: קהל זה ציוני ואוהב את המדינה ומתעתד לעשות עלייה שנים רבות.. והעובדה שאחוזי העלייה מקרב קהל זה אינו מהגבוהים ביותר.
ארוחת ערב שישי בבית משפחת קרמר היתה נעימה ובאווירה נהדרת, והזדמן לנו להכיר את המשפחה כמו גם את השליח הצעיר של הסמינרים הציוניים, את העשייה הברוכה של דפי קרמר במסגרת אמונה וכמובן את המעורבות של המשפחה בקהילה הדתית ציונית של המזרחי ובני עקיבא.
לסיכום, שני מטרות הצבתי לעצמי לתקופה הקרובה:
- "סידור" המשפחה
- התחככות עם הקהילה ומסגרת העבודה- ניסיון לצבור חוויות שייבנו את עולם השליחות שלי למול התרבות היהודית המקומית.
עד כה נראה כי אנחנו בכיוון הנכון ומקווה שימשיך כך.
זהו בשלב זה, מקווה שלא התייגעתם ומקווה להפוך את כתיבת הסיכומים והחוויות שלי לתרפיה של שבת בבוקר...
Ofer Dahan
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/
World Zionist Organization
Jewish Agency for Israel
Director of Israel Centre
E mail: ofer@beyachad.co.za offerd@jafi.org
Personals:
http://picasaweb.google.com/oferdahan
http://oferdahan.spaces.live.com/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה